פורום אוצר החכמה

בעלזער כתב:הבונה

שושן עמק הוא לשון הפסוק שושנת העמקים

בעלזער כתב:מה שנקט לשון שושנה [שושנת] אין צריך לדחוק משום שושן שהרי גם בחנוכה אמר נעשה נס לשושנים, אני שאלתי על הלשון שושנת יעקב שאינו מצוי בשום מקום.

ואולי כוונתך לומר שושנת יעקב, כלומר, החלק של שושן הבירה שגרו בה היהודים הלוא המה יעקב.
אכן לא חשבתי על כך.

שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי. כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד פירושו, כי "שושנה" היא רכה כמ"ש (תהלים מ"ה) למנצח על שושנים וברש"י שם על ת"ח שהם רכים כשושנים, וכל דבר רך יכולין בקל לנטותו ומקבל שינוי, וע"כ נקראה שושנה מלשון שינוי, וע"כ ישראל אז שהגיעו למעלה הגדולה וקבלו התורה מחדש מאהבת הנס, עדיין נתיראו פן מחמת רכות לבם לאט לאט ישתנה הדבר ותתקרר האהבה, אך בראותם יחד תכלת מרדכי, היינו שמראה התכלת אינה משתנית והיא מתיחסת לבני' של רחל, ניסן שוה וגדולתן שוה, ויהי כדברה אל יוסף יום יום ויהי כאמרם אליו יום יום, ובאשר ראו שמרדכי הוא הגואל שלהם שיש בו מדה זו היתה שמחתם שלימה, ודפח"ח.

הבונה כתב:באשי
היה מתאים לך לציין גם לפיוט של הקליר, שושן עמק איומה.

צופה_ומביט כתב:לגבי "להודיע שכל קויך" וכו' יעויין לשונו הזהב של הרמב"ם בסוף מנין המצוות שבתחילת ספר משנה תורה.

צופה_ומביט כתב:אני את הגרי"ז שציינת לא ידענא, אבל את הרמב"ם הזה ידענא, ואני קורא אותו בכל לב בכל סעודת פורים...

[נ.ב. למה להביא גרי"ז אם מפורש כן ברמב"ם?]

אלו הם שש מאות ושלוש עשרה מצוות שנאמרו לו למשה בסיני, הן וכללותיהן ופרטותיהן ודקדוקיהן, וכל אותן הכללות והפרטות והדקדוקין והביאורין של כל מצוה ומצוה היא תורה שבעל פה, שקיבלו בית דין מפי בית דין; ויש מצוות אחרות שנתחדשו אחר מתן תורה וקבעו אותן נביאים וחכמים ופשטו בכל ישראל, כגון מקרא מגילה ונר חנוכה ותענית תשעה באב וידיים ועירובין, ויש לכל מצוה ומצוה מאלו פירושין ודקדוקין. והכול יתבאר בחיבור זה.
כל אלו המצוות שנתחדשו - חייבין אנו לקבלם ולשומרם, שנאמר "לֹ֣א תָס֗וּר מִכָּל־הַדָּבָ֛ר" (בפסוק שם: מִן־הַדָּבָ֛ר. ל"ב), ואינם תוספת על מצוות התורה. ועל מה הזהירה תורה "לֹא־תֹסֵ֣ף עָלָ֔יו וְלֹ֥א תִגְרַ֖ע מִמֶּֽנּוּ" - שלא יהי' נביא רשאי לחדש דבר ולומר שהקדוש ברוך הוא ציווהו במצוה זו להוסיפה למצוות התורה, או לחסר אחת מאלו השש מאות ושלוש עשרה מצוות; אבל אם הוסיפו בית דין עם נביא שיהי' באותו הזמן מצוה, דרך תקנה או דרך הוראה או דרך גזירה - אין זו תוספת, שהרי לא אמרו שהקדוש ברוך הוא ציווה לעשות עירוב או לקרות מגילה בעונתה, ואילו אמרו כן - היו מוסיפין על התורה.
אלא כך אנו אומרים: שהנביאים - עם בית דין - תיקנו וציוו לקרות המגילה בעונתה, כדי להזכיר שבחיו של הקדוש ברוך הוא ותשועות שעשה לנו והי' קרוב לשווענו, כדי לברכו ולהללו וכדי להודיע לדורות הבאים שאמת מה שהבטיחנו בתורה "וּמִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֥וֹ אֱ-לֹקִ֖ים קְרֹבִ֣ים אֵלָ֑יו" (בפסוק שם: "כִּ֚י מִי־ג֣וֹי". ל"ב); ועל דרך זו היא כל מצוה ומצוה שהיא מדברי סופרים, בין עשה ובין לא תעשה.

משכיל אל דל כתב:אפשר בבקשה לצטט את הרמב"ם, או לפחות מראה מקום יותר מדוייק? או הגרי"ז? לא מצאתי בחיפוש.