מחיית עמלק בזמן הזה <מחיית 'שיטת עמלק' ומהי ה'שיטה'>

[נוטר הכרמים]

למחות ההולכים בדרכי עמלק

מטו בשם רבינו הגר"ח, דבדין מחית עמלק ישנם שני דינים. א' למחות את זרע עמלק בעצמו. ב' ויש עוד דין שכל אומה שהולכת בשיטת עמלק, וי"א אף יחידים, הרי הם בכלל עמלק.

והוכיח זאת מדברי הרמב"ם (הל' מלכים ה,ד-ה) שגבי מצות הריגת ז' עממין כתב וכבר אבדו ואבד זכרם, ואילו בהלכה שאחרי כן גבי מצות מחית עמלק לא כתב כן, וצ"ע. ועל כרחך שבאמת זרע עמלק אין בזמנינו שכבר אבדו ואבד זכרם, ומ"מ אנשי שיטת עמלק יש אף היום.

[נוטר הכרמים]

בדברי ספר החינוך

והנה בספר החינוך (מצוה תר"ג) כתב:

משרשי המצוה לתת אל ליבנו שכל המיצר לישראל שנאוי לפני הקב"ה, וכי לפי דעתו וערמת רוב נזקו תהיה מפלתו ורעתו, כמו שאתה מוצא בעמלק כי מפני שעשה רעה גדולה לישראל שהתחיל הוא להזיקם, ציונו ב"ה לאבד זכרו מני ארץ ולשרש אחריו מני כלה.

ובספר אור אברהם (עה"ת בכמה מקומות וכן בהל' מגילה וחנוכה קונט' אור הנר) הביא משם מרן הגר"ח שמכאן הוציא היסוד הנ"ל דגם בשאר אומות הדוגלים בתורת עמלק גם הם בכלל דין עמלק. [אמנם המעיין בצדק יראה שכמובן לא מוכח מידי משרשי המצוה אל דיניה].

ובאמת צ"ע דבספר החינוך מצוה תכה נראה כי העתיק דברי הרמב"ם בהנז' על 'כבר אבד זכרם' גם על מחיית עמלק ולא רק על ז' עממין, וראה מש"כ בזה בהוספות לספר חמדת ישראל לבעל כלי חמדה בהשמטה למ"ע קפז.

[נוטר הכרמים]

מהי שיטת עמלק – כרצון איש ואיש

ומהו שיטת עמלק הנ"ל, מצינו בזה שתי נוסחאות, בשם הגר"מ סאלאווייציק הביא בנו הגרי"ד [עי' בספר הררי קדם ח"א סי' קפ"ו] שכל אומה שמטרתה להשמיד את עם ישראל, הרי היא בכלל עמלק.

וראה מאמרו של הרב צבי שכטר בקובץ אור המזרח לז שמביא ששמע מרבו הגרי"ד כן בשם הגר"ח, והוסיף עוד שמטעם זה היה סבור הרי"ד שאסור ליטול תשלומי הפיצויים בגרמניה. ועוד מביא שיש שאומרים כן בתוספת נקודה אחת דהיינו דווקא – ולא ירא אלקים, אם אותה האומה אין לה שום אמונה ואינם בעלי שום דת. ומשם בספרו בעקבי הצאן עמ' ריג. והרב יהודה גרשוני הדפיס בנושא זה בדוכתי טובא רבו מספור.

ואילו בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סי' רכג) להגר"מ שטרנבוך שליט"א, אחר שהביא ששמע בשם הגר"ח כנ"ל עפ"י הדקדוק הנ"ל ברמב"ם, מובא שההולך בשיטת עמלק היינו זה הכופר כפירה גמורה בקב"ה ונלחם לעקור את האמונה מעם ישראל מכל וכל . ואפי' אם הוא מישראל כהנך פושעי ישראל וכו'. וראה עוד בספר דברי שלמה (שניידער) ח"ב סי' קס.

והרואה יראה והמבין יבין איך כל אחד שומע ומוסיף לפי דעתו, והתורה נעשית עדרים עדרים והולכת לה, ודי בהערה זו.

[נוטר הכרמים]

אמנם כפירושו של הגאון ראב"ד ירושלים שליט"א ל'זכר עמלק' מצינו מקורות קדומים רבים, והנה קצתם.

אמנם כפי פירוש זה ל'זכר עמלק' מצאתי ראיתי מקורות רבים, והנה מקצתם.

מובא מדברי הגר"א (אבן שלמה, פרק יא ענין חבלי משיח):

הערב רב דבוקים מאוד בישראל וכו', ה' מיני רב יש בישראל וכו' ובעלי מחלוקת הם גרועים מכולם והם נקראים עמלקים, ואין בן דוד עד שימחו מן העולם וכו'. עמלקים הם ראשי ישראל בגלות ועליהם נאמר היו צריה לראש, וכל עזי פנים ורשעים שבדור הם מגלגול נשמתן של ערב רב ובני קין וכו',

עכ"ל. [ועי' אדרת אליהו פר' דברים, ביאורו לתיקו"ז צ"ז ב' ד"ה עמלקים. ומקור דבריו בזוה"ק (ח"ג רל"ב ב', רל"ז ב', תיקוני זוהר ל"ח ב), ובעיקר בתיקו"ז (תיקון כא)].

ובבני יששכר (מאמרי חודש אדר מאמר ג מלחמה בעמלק) כתב, וז"ל:

ומעתה תתבונן ג"כ מ"ש בזוהר בשלח דף סז ע"א, א"ר יהודה בכל דרא ודרא בכל דרין דאתיין לעלמא לית לך דר דלית בהו מההוא זרעא בישא וקב"ה עביד בהו קרבא עכ"ל. כי כל היועצים עצות רעות על ישראל בכל דור ודור ובכל אומה ואומה במלכותם הנה העצה באה מהדעת והוא מהדעת דסטרין א' אשר הוא שורש עמלק, וכן גזרו אומר בזוהר בראשית אשר גם כל העומדים כלי חמס על ישראל בדרין בתראין כתות הערב רב אשר בקרבנו הם יושבים מינים מוסרים אפיקורסים הן המה משורש עמלק.

ובספר קובץ מאמרים (מהגה"ק ר' אלחנן וסרמן הי"ד), וז"ל: שמעתי מהקדוש הח"ח ז"ל אודות היעווסקעס בזה"ל: ביי מיר איז ברור אז זייע זיינען פון זרע עמלק.

וכתב לי חכ"א שליט"א: ידוע מה שמביא ר' אלחנן וואסערמאן משמי' דרבו החפץ חיים על הציונים שהם מזרע עמלק. וע"ז אמר מרן רביה"ק מסאטמאר זי"ע בס"ג בהעלותך תשכ"ז, שעל אף שהחפץ חיים הקפיד על לה"ר מ"מ אמר כן על הציונים!

ושוב מצאתי בזה דברים נפלאים משם רבינו הגר"א. בספר המאור הגדול העתיק מספר תולדות חנוך עה"ת מר' חנוך הענדל ב"ר משה מרדכי פרידלאנד (ווארשה תרנ"ט).

יש לדקדק במש"כ בפס' תמחה את זכר עמלק ולא את עמלק, והרי זה היה סיבת טעותו של יואב שקרא זכר עמלק בקמץ ולא בצירה. ראיתי בספרי הגר"א דקאי על אפיקורסים שבישראל דידוע דהתחלת אפיקורסות התחילה בעמלק כמ"ש המפרשים על אשר קרך בדרך שעשה אותך קר לעבודת ה' או אשר אמר לך כי כל זה הוא מקרה...וא"כ כל האפיקורסות ר"ל הם זכר לעמלק דע"י עמלק יצא נגע האפיקורסות.

[נוטר הכרמים]

רווחא שמעתתא בבי מדרשא

ואשר לפ"ז רווחא שמעתא בבי מדרשא, ובנו מגדל גדול לישב כמה קושיות גדולות על הרמב"ם, דהנה רש"י בסוף פ' בשלח הביא דברי המכילתא שמצות מחית עמלק כוללת למחות את זכרו ולכן צריך להרוג גם את הבהמות, והרמב"ם השמיט את הדין הזה, וצ"ב.

ועפ"י הנ"ל ר"ל שכיון שכהיום הזה אין בעולם זרע עמלק אלא רק אנשי שיטת עמלק, א"כ י"ל שרק על זרע עמלק ממש נאמר דין מחיה על בהמתו שלא יאמרו וכו', אבל מי שחיוב מחיתו הוא מדין שיטת עמלק, אין דין מחיה על בהמותיו.

וכן הקשו על הרמב"ם ממה שמבואר במכילתא שאין מקבלים גרים מעמלק, והרמב"ם לא הביא דין זה, וצ"ב. וגם זה רצו לישב כנ"ל, שבאמת מזרע עמלק אין מקבלים גרים, אבל בזה"ז אין זרע עמלק, ונשאר רק דין מחית עמלק מצד האנשים שהם בשיטת עמלק, ולכן אם חזרו בהם שוב אינם עמלק וממילא לא שייך הדין הזה.

ויש שהפליאו לעשות באמרם שיש ראיה שהמן בכבודו ובעצמו לא היה עמלק אלא רק שבשיטתו היה עמלק, ולכן מובן שמבני בניו למדו תורה בבני ברק שהרי דינו כעמלק רק כל זמן שנשאר בשיטתו. וראיה לזה דבירושלמי יבמות פ"ב שמקשה וכי המן בן המדתא היה אלא צורר בן צורר וכו', ופי' שלא היה בכלל עמלק אלא צורר כעמלק.

[נוטר הכרמים]

דברים שאין להם שחר

והנה בפשטות דברים אלו אין להם שחר, ובודאי לא בשיטת הרמב"ם שכתב שהמצוה למחות את זרע עמלק, ואף לגירסא הישנה 'זכר' עמלק, מ"מ אין רמז לדין נוסף. ולפי דבריהם יוצא דין חדש של מצות הריגת אנשים, שלא נאמר כלל מי נכנס בענין זה, ואיש הישר בעיניו יאמר בהינף יד מי הוא זה ואי זה הוא אשר נושא את דגל עמלק, וד"ל.

ובמאסף ישורון כרך ח' בשיעורי הגרי"ד סאלאווייציק זצ"ל (עמ' שעח) שהזכיר שמועה זו בתו"ד שם, והגיב ע"ז ז"ל:

ודברים אלו אסור לאמרן ואסור לשמען, דברור דהמ"ע של מחיית עמלק הוא דווקא על זרע עמלק שיצאו מעמלק בנו של אליפז בן עשו.

[נוטר הכרמים]

בשיטת הרמב"ם

ואף שהדברים ברורים מעצמם, נראה עוד שמדברי הרמב"ם גופיה מוכרח לא כך שכתב בסה"מ מ"ע קפז, וז"ל:

היא שצונו להרוג ז' עממין ולאבדם שהם היו שורש ע"ז הראשון... ואולי יחשוב חושב שזו מצוה שאינה נוהגת לדורות אחר שז' עממין כבר אבדו, וזה אמנם יחשוב אותו מי שלא הבין ענין נוהג לדורות ואינו נוהג לדורות. וזה שהצווי שנגמר בהגיע תכליתו מבלתי שיהא זה תלוי בזמן ידוע לא יאמר בו אינו נוהג לדורות אבל נוהג הוא בכל דור שימצא בו אפשרות הדבר ההוא. התחשוב כשיאבד השם יתעלה זרע עמלק לגמרי ויכריתהו עד אחריתו כמו שיהיה במהרה בימינו כמו שהבטיחנו יתעלה כי מחה אמחה את זכר עמלק, הנאמר אז שאמרו יתעלה תמחה את זכר עמלק אינו נוהג לדורות, זה לא יאמר, אבל הוא נוהג בכל דור ודור כל זמן שנמצא מזרע עמלק מצוה להכריתו,

עכ"ל.

מבואר בדברי הרמב"ם שהביא חיזוק לדבריו, מהא דמחית עמלק נמנה במנין המצוות, למרות שכאשר ימחה עמלק ע"י הקב"ה וכבר לא יהא זרעו קיים, ומ"מ לא נקרא שאינו נוהג לדורות. ואם נאמר שגם עמלק אבדו ואבד זכרם ונשאר רק הדין השני של עמלק שהוא במי שהולך בשיטת עמלק, א"כ מה ענינו לזה שהקב"ה ימחה את זרעו של עמלק?!

[נוטר הכרמים]

הראיה מדברי הירושלמי

ומה שהביאו ראיה מדברי הירושלמי יבמות פ"ב ה"ו, הנה ראיתי למרן הגרח"ק שליט"א בספרו טעמא דקרא בפי' על המגילה שכתב, וז"ל: צ"ע מנ"ל שלא היה בן המדתא, וי"ל שהרי המן נמכר לעבד למרדכי ועבד אין לו חייס לכו"ע ואיך מיחסו אחר המדתא, עיי"ש.

ולפי פי' זה אין סיבה לומר שהירושלמי חולק על כל המדרשים שהמן היה מזרע אגג העמלקי.

אכן גם עיקר הדבר אין נראה בכוונת הירושלמי, דמלשונו משמע דאינו בנו ולא דאין לו חייס. ועוד דאפי' לפי מש"נ שנמכר לעבד למרדכי, י"ל שלא הטבילו וקנאו רק למעש"י, דאם טבל לעבדות, א"כ יצא מכלל עכו"ם וחייב במצוות כאשה, ותמוה .

ואשר היה נראה בכוונת הירושלמי ששואל וכי המן בן המדתא היה אלא קוצץ בן קוצץ, שהרי אף שהמן ודאי מזרע אגג העמלקי, מ"מ כמה דורות עברו מאז ואינו יכול להיות בן המדתא שהיה בן אגג, ומדוע נקרא בפסוק בן המדתא, אלא על כרחך המדתא היה הרשע הגדול ביותר בכל שלשלת היחוס של המן ולכן הזכירו דוקא אותו.

ובאמת אף סוגית הירושלמי כן הוא, שמקשה שם על ר"ל שסובר שעכו"ם אין לו חייס מלשון המקרא מרודך בלאדן בן בלאדן, ומתרץ קוצץ בן קוצץ, והיינו דאף שאין לו חייס, כאן הכוונה ליחסו לגנאי רשע בן רשע. וע"ז מביא ראיה מהמן בן המדתא, שאף שלא היה בנו, מיחסו דוקא אליו לומר קוצץ בן קוצץ. ועי' פני משה שפי' שם דהמדתא היה בן אגג ולא אביו של המן. וכמדומה שזו כוונתו.

[נוטר הכרמים]

דברי תרגום שני

בתרגום שני (ג,א) שכתב שם את כל יחוסו של המן:

המן בר המדתא אגגיא בר סרח בר בוזה בר אפלוטס בר דיוסף בר דיוסים בר פרום בר מעדי בר בלעקן בר אנתמרוס בר הרידוס בר שנר בר נגר בר פרמשתא בר ויזתא בר אגג בר סומקי בר עמלק בר לחינתא דאליפז בוכריה דעשו

. מבואר דכמה דורות מאגג עד המן, אכן שם נראה דהמדתא לא הוי בן אגג ולא בדורו, וא"כ מאן יימר שאינו אביו ממש, וצ"ע.

[נוטר הכרמים]

בדיוקי המקראות

והנה עוד הביאו שם לסיעתא מהפסוק ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. ומיהו 'עמו'. ובאבן עזרא מצינו ב' פירושים. א' שעמלק שם המלך ועמו זה עם העמלקים. ב' שעמלק זה עם העמלקי, ועמו זה עם אחר שנצטרף עימו. וחזינן שגם עם אחר שהולך בדרך עמלק בכלל דין מחית עמלק, וראה ספורנו שם.

אכן ודאי שאין מכאן ראיה אפי' לפי האבן עזרא, כיון ששם הם מצטרפים עם עמלק, וע"י שנטפלין אליו נהרגים עימם, אבל עליהן בפני עצמן לא שמענו מעולם. ובאמת י"ל דזה לא חלק מעצם מחית עמלק, אלא שזה כבר באופן המלחמה שאם יש מסייעים הורגים גם אותם.

וזאת למודעי שהדברים הכתובים לעיל, אמורים רק בנידון ההלכה של המצות עשה של מחית עמלק, אבל מה שכתוב בספרים הק' {ויש לזה מקור בזוה"ק} שיש בכלל מצות מחית עמלק ענינים של מחית הכפירה והאפיקורסות בכל מקום שהם, {והגדילו מרבותינו בעלי המוסר שאמרו שכל רפיון באמונה שלימה, וכל רפיון בתורה הוא משורש [קליפת] עמלק}, זה בודאי ענין אחר לגמרי, ואין ענינו למש"כ.

[נוטר הכרמים]

הריגה לפי סימנים

והנה בתרגום (ט,טז) איתא שאותם חמשה ושבעים אלף שהרגו היהודים בשונאיהם וכן השלש מאות איש שהרגו בשושן היו מבית עמלק. וצ"ע שהרי זה היה אחר שכבר עלה סנחריב ובלבל כל האומות ומנין ידעו שהם מזרע עמלק. וביותר לפי"ד הרדב"ז הנ"ל שאבד זכרם של שבעה עממין כאשר עלה סנחריב ובלבל האומות, וא"כ מנין ידעו מיהו עמלק. ובשלמא לענין בית המן י"ל לפי דברי התרגום שני הנ"ל דהיה מיוחס דור אחר דור לעמלק, אבל מנין ידעו יחוסן של כל אותן האלפים.

וביאר בזה בספר שירת דוד לפי מה שאמר הגרי"ד (בהגרי"ז) זצ"ל, שהיה מעשה ברבינו חיים מוואלאז'ין זי"ע שהלך ברחובה של פטרבורג הבירה, ועבר ילד גוי אחד והכהו, ועמד הגר"ח לברר מי הוא הילד הזה, והתברר שזה היה אלכסנדר בנו של הצאר ניקולאי, ושאלו להגר"ח מפני מה התעניין לברר זהות הילד. ואמר הגר"ח בזה הלשון: אלע סימנים וואס דער רבי (הגר"א) האט מיר איבערגעגבען אויף עמלק, האב איך געזעזהן אין דעם שייגעץ (כל הסימנים שהרבי מסר לי אודות עמלק ראיתי בילד זה). ולכן התענינתי לברר מי הוא הגוי הזה. ולפי"ז יתכן שבזמן מרדכי היתה להם המסורת להכיר סימני עמלק.

[למאי_נמ?]

viewtopic.php?f=7&t=12791

[פלא פלאים]

ב"ה

מאמר מחשבתי על מצוות מחיית עמלק בזמננו: http://webcache.googleusercontent.com/s ... clnk&gl=il

[אדג]

וביאר בזה בספר שירת דוד לפי מה שאמר הגרי"ד (בהגרי"ז) זצ"ל, שהיה מעשה ברבינו חיים מוואלאז'ין זי"ע שהלך ברחובה של פטרבורג הבירה, ועבר ילד גוי אחד והכהו, ועמד הגר"ח לברר מי הוא הילד הזה, והתברר שזה היה אלכסנדר בנו של הצאר ניקולאי, ושאלו להגר"ח מפני מה התעניין לברר זהות הילד. ואמר הגר"ח בזה הלשון: אלע סימנים וואס דער רבי (הגר"א) האט מיר איבערגעגבען אויף עמלק, האב איך געזעזהן אין דעם שייגעץ (כל הסימנים שהרבי מסר לי אודות עמלק ראיתי בילד זה). ולכן התענינתי לברר מי הוא הגוי הזה. ולפי"ז יתכן שבזמן מרדכי היתה להם המסורת להכיר סימני עמלק.

הייתכן שילד בן שלש[!] היכה אדם בן שבעים ויותר?
שהרי הגר"ח נסתלק בי"ד בסיון תקפ"א, ואותו גוי ערל נולד באפריל 1818 למניינם - ניסן תקע"ט. כמה גדולה חוצפתם של אותם עמלקים, שעוד קודם שלמדו להלך ולדבר כבר מכים הם את זקני ישראל...

ואם לא די בכך, הרי שאנו מוכרחים לומר שאותו ערל היה גם מכשף גדול ובקיא בשמות הטומאה, שהרי קפיצת הדרך נעשתה לו ממוסקבה לפטרבורג, 700 ק"מ, בכדי להרים יד על יהודי.

והנה ציורו של אותו עמלקי מכשף ארור משנת תק"פ-א, על ברכי אמו.

[לוי]

לפי התאריכים שכתבת, הוא היה בן שנתיים וחודשיים בלבד...

[שפה ברורה]

לפי התאריכים שכתבת, הוא היה בן שנתיים וחודשיים בלבד...

במקום תקע''ט יש לכתוב תקע''ח שאז הי' שנת 1818, והכל מיושב

[מזמור שיר]

הייתכן שילד בן שלש[!] היכה אדם בן שבעים ויותר?
שהרי הגר"ח נסתלק בי"ד בסיון תקפ"א, ואותו גוי ערל נולד באפריל 1818 למניינם - ניסן תקע"ט. כמה גדולה חוצפתם של אותם עמלקים, שעוד קודם שלמדו להלך ולדבר כבר מכים הם את זקני ישראל...

ואם לא די בכך, הרי שאנו מוכרחים לומר שאותו ערל היה גם מכשף גדול ובקיא בשמות הטומאה, שהרי קפיצת הדרך נעשתה לו ממוסקבה לפטרבורג, 700 ק"מ, בכדי להרים יד על יהודי.

לפי איך שאני קראתי את הסיפור, איני זוכר היכן, היה זה כאשר הגר"ח בא לארמון המלוכה עם רבנים נוספים כדי לדבר עם הצאר באיזה ענין, ובחדר ההמתנה היה הסיפור עם אלכסנדר. האם זה היה בפטרבורג או במוסקבה, איני יודע, אבל ברור שהגוי לא נצרך לקפיצת הדרך, כיון שהגר"ח בא אליו..
ד"א, לא הבנתי מה הפליאה שילד בן שלש מכה אדם מבוגר, ובפרט שמדובר בנסיך וילד תפנוקים וכו', וחוץ מזה לא משמע מהספור שהיה שם "מאבק" אלא הילד הכהו כמו שילד בגילו יכול להכות.

[אדג]

באותה עת לא אביו היה מלך, כי אם דודו (כמדומני).

[שאלתיאל]

החידוש שכל אומה המתנכלת לישראל יש לה גדר עמלק מבואר בדברי הגרי"ד סולווויציק בקול דודי דופק הערה 23 בשם אביו הגר"מ. ועיין מאמרו של רא"ב שולמן בקובץ בית יוסף שאול ח"ג עמ' 219

[איש רגיל]

הגר"ש בעדני אמר אתמול בכינוס מועצות גדולי וחכמי התורה שיש מקור בזוה"ק לדברי הגר"ח שגם לישראל יכול להיות דין עמלק.
מישהו יודע להיכן כוונתו?

[בן החבורה]

נא לדייק. לא 'דין' עמלקי אלא 'קליפת' עמלק.

[איש רגיל]

סיעתא דשמיא:
חיפשתי משהו אחר בזוה"ק, ומצאתי את דברי הזוה"ק הנ"ל.

תיקוני זוהר תקונא עשרין וחד ועשרין דף נה עמוד א

ורשיעייא דאינון ערב רב אתמר בהון סו"ף פסו"ק דאינון מזרעא דעמלק דאתמר ביה ויאמר כי יד על כס י"ה.

[אליעזר בלוי]

הריגה לפי סימנים

והנה בתרגום (ט,טז) איתא שאותם חמשה ושבעים אלף שהרגו היהודים בשונאיהם וכן השלש מאות איש שהרגו בשושן היו מבית עמלק. וצ"ע שהרי זה היה אחר שכבר עלה סנחריב ובלבל כל האומות ומנין ידעו שהם מזרע עמלק. וביותר לפי"ד הרדב"ז הנ"ל שאבד זכרם של שבעה עממין כאשר עלה סנחריב ובלבל האומות, וא"כ מנין ידעו מיהו עמלק. ובשלמא לענין בית המן י"ל לפי דברי התרגום שני הנ"ל דהיה מיוחס דור אחר דור לעמלק, אבל מנין ידעו יחוסן של כל אותן האלפים.

וביאר בזה בספר שירת דוד לפי מה שאמר הגרי"ד (בהגרי"ז) זצ"ל, שהיה מעשה ברבינו חיים מוואלאז'ין זי"ע שהלך ברחובה של פטרבורג הבירה, ועבר ילד גוי אחד והכהו, ועמד הגר"ח לברר מי הוא הילד הזה, והתברר שזה היה אלכסנדר בנו של הצאר ניקולאי, ושאלו להגר"ח מפני מה התעניין לברר זהות הילד. ואמר הגר"ח בזה הלשון: אלע סימנים וואס דער רבי (הגר"א) האט מיר איבערגעגבען אויף עמלק, האב איך געזעזהן אין דעם שייגעץ (כל הסימנים שהרבי מסר לי אודות עמלק ראיתי בילד זה). ולכן התענינתי לברר מי הוא הגוי הזה. ולפי"ז יתכן שבזמן מרדכי היתה להם המסורת להכיר סימני עמלק.

האם אפשר להרוג עמלקי עפ סימנים
ויכול להיות שאיך ידעו קודם סנחריב אם לא עי סימנים
או שתאמר דידעו עפ מקומו. וכי זה לא סימן
הכי היו עדי חזקת לידה וכו

[עושה חדשות]

דא"ג,
מורה הנבוכים ח"ג פ"נ:
אמנם ספור משפחות בני שעיר ויחסם בפרט הוא מפני מצוה אחת, והוא שהשי"ת צוה למחות זכר עמלק לבד ועמלק אמנם היה בן אליפז מן תמנע אחות לוטן, אך שאר בני עשו לא צוה להרגן, וכבר נתחתן עשו עם בני שעיר כמו שהתבאר בכתוב, והוליד מהם ומלך עליהם ונתערב זרעו בזרעם ושבו ארצות שעיר כלם, והמשפחות ההם מיוחסות למשפחה הגוברת אשר הם בני עשו, וכל שכן זרע עמלק כי הוא היה הגבור שבהם, ואילו לא התבארו היחסים ההם ופרטיהם היו כולם נהרגים בפשיעה, לכן באר הכתוב משפחותיהם ואמר שאלו שתראו אותם בשעיר ומלכות עמלק אינם כלם בני עמלק, אבל הם בני פלוני ובני פלוני ונתיחסו לעמלק להיות אמם מעמלק, זה כלו יושר מהשם עד שלא תהרג משפחה בתוך משפחה אחרת, כי הגזרה לא היתה רק על זרע עמלק, וכבר בארנו אופני החכמה בה.

[ונתנו ידידים]

דברים שאין להם שחר

והנה בפשטות דברים אלו אין להם שחר, ובודאי לא בשיטת הרמב"ם שכתב שהמצוה למחות את זרע עמלק, ואף לגירסא הישנה 'זכר' עמלק, מ"מ אין רמז לדין נוסף. ולפי דבריהם יוצא דין חדש של מצות הריגת אנשים, שלא נאמר כלל מי נכנס בענין זה, ואיש הישר בעיניו יאמר בהינף יד מי הוא זה ואי זה הוא אשר נושא את דגל עמלק, וד"ל.

ובמאסף ישורון כרך ח' בשיעורי הגרי"ד סאלאווייציק זצ"ל (עמ' שעח) שהזכיר שמועה זו בתו"ד שם, והגיב ע"ז ז"ל:

ודברים אלו אסור לאמרן ואסור לשמען, דברור דהמ"ע של מחיית עמלק הוא דווקא על זרע עמלק שיצאו מעמלק בנו של אליפז בן עשו.

למחות ההולכים בדרכי עמלק

מטו בשם רבינו הגר"ח, דבדין מחית עמלק ישנם שני דינים. א' למחות את זרע עמלק בעצמו. ב' ויש עוד דין שכל אומה שהולכת בשיטת עמלק, וי"א אף יחידים, הרי הם בכלל עמלק.

והוכיח זאת מדברי הרמב"ם (הל' מלכים ה,ד-ה) שגבי מצות הריגת ז' עממין כתב וכבר אבדו ואבד זכרם, ואילו בהלכה שאחרי כן גבי מצות מחית עמלק לא כתב כן, וצ"ע. ועל כרחך שבאמת זרע עמלק אין בזמנינו שכבר אבדו ואבד זכרם, ומ"מ אנשי שיטת עמלק יש אף היום.

קודם כל תודה רבה להרב נוטר על כל הדברים היפים,
ולעניית דעתי ביאור הרמב"ם הוא כך, דבז' אומות המצוה הוא על הריגת האומה ולכן אם נתערבו בגוים אחרים ואבד זכרם בטל מהם ם אומה וליכא חיוב עוד, משא"כ בעמלק דהמצוה הוא על זכר עמלק דהיינו כל עמלקי באשר הוא ולכן גם אם נתערבו באומות אחרים כיון שהוא מזרע עמלק יש כאן זכר עמלק וצריך להורגו.