פורום אוצר החכמה

מסתמא באשכול פורים, אין מניעה לעלות הגיגי פורים תורה...

שמעתי בשם אחד מגדולי ראשי הישיבות בדורנו (אני מעלים את שמו שמא אין כוונתו אלא לעורר העיון בעלמא במחשבה שניה, כיון שלפי השמועה פירסם הערה זאת בקובץ חידו"ת שע"י ישיבתו מסתמא ליכא קפידא בפרסום שמו ה"ה הגאון רבי הלל זקס שליט"א) ששאל איך אנו קוראים - בהשפעת המתחדשים (?) - ל'מאן טאש' אוזן המן, הלא בזה אנו מבטלים המצוה להשמיד את בהמתו של עמלק בשביל שלא יקרא שם עמלק עליה, זאת בהמת עמלק, ואיך אנו קוראים המאכל 'אוזן המן'.

באמת, היה אפש"ל דאדרבה אנו קוראים שם עמלק על המאכל הנאכל בפורים בשביל לקיים בזה מצות מחיית עמלק, וכמנהג לכתוב שם המן ולמחקו באבנים. אלא דיש לדון אם האוכל מאכל עמלק אם מקיים בזה מצות מחיית עמלק, ושייך למה שכתבתי באשכול הסמוך גבי הקרבת בהמת עמלק לקרבן, ושייך אולי ג"כ לדברי הבעה"מ שהאוכל חמץ מקיים בזה מצות ביעור חמץ ובמה שנחלקו עליו הראשונים דאין זו צורת ביעור אלא אכילה. ולפי"ז מצוה עלינו שלא לשייר אפילו אוזן המן אחד בקערה חלילה חלילה

עוד יש לדון מצד אחר, דאין המצוה למחות את שם כל איש ואיש מבני עמלק כי אם את שם העם, וממילא אם תקרא שם הבהמה בהמתו של ויזתא אין בכך כלום, אלא דחייבים להורגה בשביל שלא יקרא שמה 'בהמת עמלקי', אבל באוזן המן אין שמו אלא על שם המן ובזה ליכא כלל מצוה למחותו. ולהעיר מן המנהג למחות שם המן. ואולי לדרך זו יש ליישב הקושיא מבית המן.

וידוע מה שעורר היעב"ץ על הגמ' במס' בב"ב דף מו ע"ב שהגמ' נותן שם סימן ע"י תיבת עמלק (שהיא ר"ת ערב מלוה לוקח קבלן) והלא כתוב תמחה את זכר עמלק מתחת השמים והאיך נותנו הגמ' סימן לזכירה(ועיין במגלה עמוקות סו"פ ויחי שכ' עמלק ר"ת עמרם משה לוי קהת)? ותי' היעב"ץ וז"ל: נ"ב חידוש שנתנו סימן כזה במי שנאמר בו תמחה את זכר עמלק אולי מצאו לו רמז מה, במאי דסיים קרא "לא תשכח" שתיבת לא מופסקת בטעם טפחא להורות שיש בו מקום גם לשכחה ולהתיר להשתמש בו לאוקמי אגירסא" (דוגמא לזה במה שדרשו בזוהר באזהרות שבעשרת הדברות) דכל מה דאסר לנו רחמנא שרי, להכניס מנוול לביהמ"ד לשבר כוחו ולהוציא ממנו ניצוץ קדושה שבו עכ"ל ולפי"ז שפיר נקרא אזני המן

ועיין בדרשות חתם סופר דף ר"ה דג"כ מבואר מדבריו דצריכין לעשות איזה זכר להמן שכתב וז"ל: אבל כי המן חשב לאבד כל היהודים, ולא ישאר זכר בעולם וחשש דלאחר זמן, לא ידעו מה פעל ועשה בעולם, כי לא יזכר שמם עוד, ע"כ גזר שיקראו שם הימים גורלות בלשון הקודש ע"ש שהיתה אומה בעולם, שדברה בזה הלשון ונעקרה ע"י המן כך חשב, וזהו שאמר לעיל מיני' כי המן בן המדתא, חשב על היהודים לאבדם והפיל פור הוא הגורל להומם ולאבדם, פי' על שחישב לאבדם ע"כ הפיל פור, ואמר הוא הגורל שלא להזכיר פור לשון פרסי, אלא גורל לה"ק, והיינו דכתיב הוא הגורל לפני המן, שהוא גזר לומר שם גורל וע"כ כשנהפוך הוא, והשיבו לו גמולו בראשו, קראו לימים האלה ימי פורים, במקום שהוא רצה לקרותם ימי גורלות, נקראים ימי פורים, ואולי היינו תמחה זכר עמלק, לא תשכח, כשנזכה למחות זכר עמלק, ולא ישאר לו שם ושארית בעולם, מצוה לעשות שום זכר שלא נשכח מה שהיה עכ"ל