אסור לומר "לחם" בפסח

[עושה חדשות]

עי' במצו"ב מס' התשבי, ובהערות. ושמעתי שיש הנוהגים כן.

[עזריאל ברגר]

סקירה על מנהג זה בחצרות חסידיות - ניתן למצוא ב"אוצר מנהגי חב"ד" מאת הרב יהושע מונדשיין ע"ה, ומסתמא גם בנטעי גבריאל ושאר המלקטים בני דורנו.

[אוצר החכמה]

זה תמוה שהרי אנו מברכים בכל פעם שאוכלים בפסח המוציא לחם מן הארץ

[גימפעל]

זה תמוה שהרי אנו מברכים בכל פעם שאוכלים בפסח המוציא לחם מן הארץ

אם היית מעיין בקובץ שצורף לראש האשכול לא היית מקשה כך.

[משה ובני ישראל]

דוברי האידיש לא שולחים ד"ש בפסח כי באידיש קוראים לזה "גריס" ... (ודוברי העברית לא שולחים בשבת משום מלאכת דש) ויש לציין כי מייל זה תרגום של קמח על כן בימים אלו יש לשלוח רק מייל שמורה ואחר פסח לציין אם זה מייל שנטחן קודם פסח או לאחר פסח.

[ברוז]

חידוש נוסף, מתוך חוברת ד"ת של האדמו"ר רב"צ מבאבוב:

[יוסף חיים אוהב ציון]

בלוח דבר בעתו כתב שיש שאינם אומרים לחם בפסח, וכתב כן בשם ס' משנ"י, ולא מצאתי שם מישהו יכול להביא מקור הדברים?

[עושה חדשות]

viewtopic.php?f=27&t=26227&hilit#p266366

[יוסף חיים אוהב ציון]

מי זה המשנ"י?

[לבי במערב]

סקירה על מנהג זה בחצרות חסידיות - ניתן למצוא ב"אוצר מנהגי חב"ד" מאת הרב יהושע מונדשיין ע"ה, ומסתמא גם בנטעי גבריאל ושאר המלקטים בני דורנו.

'אוצר מנהגי חב"ד - ניסן' ס"ע סו (וראה גם 'התקשרות' גל' לח ע' 13).

[באר בשדה]

בס' מנהגי מהריי"ו (אות תד בסופה):

הי' זהיר שלא להזכיר בפסח ברויט או חלה.

[לייטנר]

והמחמירין נהגו שלא לומר בפסח: 'שלום עליכם'.

[יוסף חיים אוהב ציון]

היכל הברכה פרשת ראה (דף פ"ג ע"ב).

[כולל יונגערמאן]

בס' מנהגי מהריי"ו (אות תד בסופה):

הי' זהיר שלא להזכיר בפסח ברויט או חלה.

כמעט קט היה נראה שהמדובר במהר"י ווייל. מזל שהוספת לינק...

אבל מה אעשה שכל הקופסאות של מצה שלי כתוב עליהם עם קידוש לבנה אותיות 'חלה גענומען'. הרי הזכירו השם חלה על המצב שמורה משעת קצירה...

ובספר המנהגים שלי כתוב לאמר, כאשר שאלו התינוקות הקטנים ל'חלה' אצל סעודות היו"ט, ענה להם ש'המצות הם החלות של פסח' בנוי ומיוסד על הכיתוב הנ"ל שע"ג הקופסאות

[יוסף חיים אוהב ציון]

https://beta.hebrewbooks.org/reader/rea ... hlts=&ocr=

[באר בשדה]

בס' מנהגי מהריי"ו (אות תד בסופה):

הי' זהיר שלא להזכיר בפסח ברויט או חלה.

כמעט קט היה נראה שהמדובר במהר"י ווייל. מזל שהוספת לינק...

אבל מה אעשה שכל הקופסאות של מצה שלי כתוב עליהם עם קידוש לבנה אותיות 'חלה גענומען'. הרי הזכירו השם חלה על המצב שמורה משעת קצירה...

ובספר המנהגים שלי כתוב לאמר, כאשר שאלו התינוקות הקטנים ל'חלה' אצל סעודות היו"ט, ענה להם ש'המצות הם החלות של פסח' בנוי ומיוסד על הכיתוב הנ"ל שע"ג הקופסאות

לשון תורה לחוד ול' בנ"א לחוד.

[ש. ספראי]

אחד מבני האדמורי"ם סיפר לי פעם על מנהג זה, שלטענתו הוא מנהג בעלזא.
חייכתי חיוך גדול והוא הגיב בזילזול: "מה ליטאווק מבין בבעלזער חומץ"....

[בן אדם]

זה תמוה שהרי אנו מברכים בכל פעם שאוכלים בפסח המוציא לחם מן הארץ

וכן "הא לחמא עניא"
"הוא נותן לחם לכל בשר"

[סגי נהור]

המצה עצמה היא לחם. אלא של"לחם" ו"חלה" בלשוננו משמשים גם כשמות לסוגים מסוימים של לחמי חמץ, ובמובן זה משתדלים (ע"פ המנהג היפה) שלא להזכירם בפסח.

[בן אדם]

המצה עצמה היא לחם. אלא של"לחם" ו"חלה" בלשוננו משמשים גם כשמות לסוגים מסוימים של לחמי חמץ, ובמובן זה משתדלים (ע"פ המנהג היפה) שלא להזכירם בפסח.

אם כן נדלג על שאלת מה נשתנה - שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה

[יוסף חיים אוהב ציון]

זה הזכרה לצורך מצוה.

[סגי נהור]

כמו עוד ביטויים ומושגים שיהודים משתדלים להמנע מלהזכירם אף שבדרך לימוד וכדומה מזכירים.
כך בעניננו, ישנם מי שעבורם החמץ בפסח הוא מאוס ודחוי עד שאין להעלותו על דל שפתיים. מי שאינו מרגיש כך בהחלט אינו חייב לנהוג במנהג זה.

[בן אדם]

כמו עוד ביטויים ומושגים שיהודים משתדלים להמנע מלהזכירם אף שבדרך לימוד וכדומה מזכירים.
כך בעניננו, ישנם מי שעבורם החמץ בפסח הוא מאוס ודחוי עד שאין להעלותו על דל שפתיים. מי שאינו מרגיש כך בהחלט אינו חייב לנהוג במנהג זה.

ישנו הבדל גדול במהותו
ישנם דברים שהאיסור שלהם נובע מחמת מאיסותו ותיעובו, לעומת זאת חמץ אינו בכלל דברים אלה, בשום מקום לא מופיע בקרא לשון זה או הדומה לזה ביחס לחמץ.
אבל מי יבוא אחר המלך להתווכח עם רגשות לבם של בני ישראל...

[בן אדם]

זה הזכרה לצורך מצוה.

המצוה הבאה בעבירה...

[סגי נהור]

כמו עוד ביטויים ומושגים שיהודים משתדלים להמנע מלהזכירם אף שבדרך לימוד וכדומה מזכירים.
כך בעניננו, ישנם מי שעבורם החמץ בפסח הוא מאוס ודחוי עד שאין להעלותו על דל שפתיים. מי שאינו מרגיש כך בהחלט אינו חייב לנהוג במנהג זה.

ישנו הבדל גדול במהותו
ישנם דברים שהאיסור שלהם נובע מחמת מאיסותו ותיעובו, לעומת זאת חמץ אינו בכלל דברים אלה, בשום מקום לא מופיע בקרא לשון זה או הדומה לזה ביחס לחמץ.
אבל מי יבוא אחר המלך להתווכח עם רגשות לבם של בני ישראל...

יפה שכבר גלשנו לטעמי המצוות... עכ"פ יחס התיעוב לחמץ מובן ע"פ המבואר בספרי דרוש ופנימיות בסוד ביעור החמץ, וכפי שמופיע בנוסח יהי רצון שאחר שריפת חמץ, וישנם מי שעבורם אלה דברים אמיתיים ומוחשיים. אכן מי שדברים אלה אינם חלק מעולמו לא יבין זאת, היינו דאמר רב מילתא אלבישייהו יקירא.

[בן אדם]

כמו עוד ביטויים ומושגים שיהודים משתדלים להמנע מלהזכירם אף שבדרך לימוד וכדומה מזכירים.
כך בעניננו, ישנם מי שעבורם החמץ בפסח הוא מאוס ודחוי עד שאין להעלותו על דל שפתיים. מי שאינו מרגיש כך בהחלט אינו חייב לנהוג במנהג זה.

ישנו הבדל גדול במהותו
ישנם דברים שהאיסור שלהם נובע מחמת מאיסותו ותיעובו, לעומת זאת חמץ אינו בכלל דברים אלה, בשום מקום לא מופיע בקרא לשון זה או הדומה לזה ביחס לחמץ.
אבל מי יבוא אחר המלך להתווכח עם רגשות לבם של בני ישראל...

יפה שכבר גלשנו לטעמי המצוות... עכ"פ יחס התיעוב לחמץ מובן ע"פ המבואר בספרי דרוש ופנימיות בסוד ביעור החמץ, וכפי שמופיע בנוסח יהי רצון שאחר שריפת חמץ, וישנם מי שעבורם אלה דברים אמיתיים ומוחשיים. אכן מי שדברים אלה אינם חלק מעולמו לא יבין זאת, היינו דאמר רב מילתא אלבישייהו יקירא.

אנחנו עדיין רחוקים מלעסוק בטעמי המצוות
אני הבאתי בסך הכל מה התורה אומרת לנו, ביחס לשקצים ודברים טמאים התורה אומרת לנו להתרחק מהם כי הם מאוסים וטמאים
לעומת זאת במצה התורה אומרת לנו טעם ספציפי, בלי להכניס אותו במסגרת של תיעוב
מעולם לא שמעתי על מי שמחמיר על עצמו ונמנע מלאכול חמץ כל ימות השנה

[יוסף חיים אוהב ציון]

כבר הזהר שאל את שאלתך למה לא אוכלים מצה כל השנה.

[יוסף חיים אוהב ציון]

viewtopic.php?f=27&t=9078#p81648

[בן אדם]

כבר הזהר שאל את שאלתך למה לא אוכלים מצה כל השנה.

לא שאלתי

[יוסף חיים אוהב ציון]

בלי שתשאל.

[לבי במערב]

לשון הזה"ק (ח"א כ, רע"א): "דא קליפה לדא ודא מוחא לדא" - היינו, שלכל דבר בעולם, וכן בתוה"ק, יש עומק לפנים מעומק. ועד"ז בנדו"ד.
אך מי שאינו מורגל בכך, זרים ומוזרים יהיו לו הדברים.

[סגי נהור]

אנחנו עדיין רחוקים מלעסוק בטעמי המצוות
אני הבאתי בסך הכל מה התורה אומרת לנו, ביחס לשקצים ודברים טמאים התורה אומרת לנו להתרחק מהם כי הם מאוסים וטמאים
לעומת זאת במצה התורה אומרת לנו טעם ספציפי, בלי להכניס אותו במסגרת של תיעוב

אתה מבסס את היחס שלך למשמעות המצוות ע"פ לשון המקרא. זכותך. אחרים מבססים זאת על מקורות נוספים בפרד"ס ומשם מנהגם.

[לבי במערב]

אעיר רק, כי אף שבד"כ נחלת בעלי הפנימיות הן הדברים, בנדו"ד מצינו לאחד קדוש מן הראשונים המדבר בענין זה, הלא הוא הרדב"ז ז"ל. וז"ל תשובתו הידועה (ח"ג סי' תתקעז):

שאלת ממני: אודיעך דעתי, מה נשתנה חמץ בפסח מכל איסורין שבתורה - שהחמירה עליו תורה להצריכו בדיקה ושרוף וכלה וגם ביטול, והוסיפו חכמים להצריכו בדיקה בחורין ובסדקין ולחפש אחריו ולשרש אותו מכל גבוליו, ועבר עליו בבל יראה ובל ימצא, ואסרוהו בכל שהוא, ואינו מתבטל כלל. וחומרות כאלו לא נמצאו בכל האיסורין שבתורה, דאי משום דאית בי' כרת - הרי חלב ודם; ואי משום דאסור בהנאה - הרי כלאי הכרם, ושור הנסקל וכמה איסורי הנאה שלא החמירה תורה בהם כ"כ; ואי משום דלא בדילי מיני' כולי שתא - הרי יין לנזיר דלא בדיל מיני', והחדש דלא בדילי מן התבואה כולה שתא, ולא חמירא כולי האי:

תשובה. שני דברים נאמרו בתשובת דבר זה: אחת, שלא נמצאו בכל האיסורין שבתורה שיצטרפו בו כל ג' תנאים הללו - שהוא איסורי הנאה, והוא בכרת ולא בדילי אינשי מיני' כולה שתא - אלא חמץ בלבד; וכיון שיש בו החומרות הללו, החמירה עליו תורה חומרות אחרות, ובאו חכמים והוסיפו חומרות על חומרות כמו שעשתה התורה. ותו, דחמץ בפסח הוי כדבר שיש לו מתירין, שהרי איסורו תלוי בזמן ואחר ימי הפסח יהי' החמץ מותר; ואע"פ שזה החמץ שהוא מבער אי אפשר שיהיה לו היתר, אלא א"כ יעבור בבל יראה ובל ימצא, סוף סוף הא איכא חמץ שיהי' מותר לו, דהיינו אותו שלא עבר עליו.
וקשה ל'ן עלי' דהאי טעמא - נהי דסגי האי טעמא לענין דאפילו באלף לא בטל, כדבר שיש מתירין, דאמרינן דאפילו באלף לא בטיל; אבל לחפש אחריו ולשרפו ולשרשו ולהוציא מרשותו - לא ידענו למה. גם על הטעם הראשון יש לי קצת גמגום, ומי עדיף מע"ז - דאמרה תורה "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם", וכל המודה בו ככופר בכל התורה כולה - ולא מצינו שהצריכה תורה בה בדיקה וביטול, אלא שבארץ ישראל מצוה לרדוף אחרי' עד שנאבד אותה מארצנו; אבל בח"ל אין אנו מצווין לרדוף אחרי', אלא כל מקום שנכבוש אותו - נאבד את כל ע"ז שבו. עכ"ל הרמב"ם ז"ל [הל' ע"ז רפ"ז]. מ"מ, הרי אתה רואה - שלא החמירה תורה בע"ז כמו בחמץ; הילכך עדיין צריך טעם.
ועל כן אני סומך על מה שאמרו רז"ל במדרשות, כי חמץ בפסח רמז ליצה"ר, והוא שאור שבעיסה; ולכן כלה גרש יגרש אותו האדם מעליו, ויחפש עליו בכל מחבואות מחשבותיו, ואפילו כל שהוא לא בטיל. והרי זה אמת ונכון. והנלע"ד כתבתי:

[זאב ערבות]

ספר משנת יעקב ח"ב סימן תמ"ו מר' יעקב סג"ל לעבאוויטש הנסמן באוצר מנהגי חב"ד שהביאו לעיל.

[יוסף חיים אוהב ציון]

יישר כחך . וספר התשבי אינו ס' חסידי.

[טברייני]

כעין מנהג זה נהגו בעדת הטוניסאים שאינם אוכלים בפסח חומוס, משום שנקרא בערבית 'חאמאס' והוא נשמע כמו 'חמץ' בהגיית הצד"י' הטוניסיאית, וק"ו שלא להשתמש בחומץ.

[סגי נהור]

כעין מנהג זה נהגו בעדת הטוניסאים שאינם אוכלים בפסח חומוס, משום שנקרא בערבית 'חאמאס' והוא נשמע כמו 'חמץ' בהגיית הצד"י' הטוניסיאית, וק"ו שלא להשתמש בחומץ.

זה לא רק דמיון בצליל אלא כמדומני שורש לשוני משותף, וכולם לשון חימוץ, וסימנך שמו של החומוס בעברית - חימצה.

[באר בשדה]

יישר כחך . וספר התשבי אינו ס' חסידי.

[ד' התשבי הם הפותחים את האשכול].
דוק כי לדרכו אי"ז מטעם מיאוס שם "חמץ".

[סגי נהור]

במחשבה שניה, באמת ההגדרה "מיאוס ותיעוב" איננה מדויקת. ויותר נכון לומר שבימים האלה החמץ מורחק ודחוי עד קצה האחרון. וכשם שמובן לכל שבימי הפסח יש טעם לפגם, לדוגמא, בעיסוק תוסס במתכונים לחלות ועוגות.

[באר בשדה]

אם יוכל מי להעלות הֵנה גליון 'פנינים' מס' ס"ה (תשע"ד) המוקדש לנדו"ד.