בשבת הגדול או בשעת נבואת משה,
תוספת בדברי תוס' שלא נמצאת במדרשים
בתוס' בשבת פז,ב ד"ה ואותו יום חמישי בשבת היה - ואם כן ברביעי שחטו פסחיהם ונמצא בשבת שעברה לקחו פסחיהן שאז היה בעשור לחדש ועל כן קורין אותו שבת הגדול לפי שנעשה בו נס גדול כדאמרינן במדרש כשלקחו פסחיהם באותה שבת נתקבצו בכורות אומות העולם אצל ישראל ושאלום למה היו עושין כך אמרו להן זבח פסח לה' שיהרוג בכורי מצרים הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש ממנו שישלחו ישראל ולא רצו ועשו בכורות מלחמה והרגו מהן הרבה הה"ד למכה מצרים בבכוריהם. וכ"כ בתוס' הרא"ש שם.
וכ"כ בפי' ריב"א עה"ת פר' בא, וז"ל: הכה כל בכור... והאי קרא הואיל ואתא לידן נימא ביה מלתא. מפרש בפר' ר' עקיבא יום שבו יצאו ישראל ממצרים חמישי בשבת היה נמצא שבשבת שעבר לקחו פסחיהם שאז היה בעשור לחדש ע"כ קורין אותו שבת הגדול לפי שנעשה בו נס כדאי' במדרש כשלקחו פסחיהם באותה שבת באו בכורות לישראל ושאלום למה היו עושים כן אמרו להם זבח פסח הוא לשם שיהרוג בכורי מצרים הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש ממנו שישלחו ישראל ולא רצו ועשו בכורות עמהם מלחמה והרגו מהם הרבה הה"ד למכה מצרים בבכוריהם שיטת תו"ך.
והנה עיקר הדבר שהיתה מכה במצרים ע"י הבכורות, וזהו פירוש הכתוב 'למכה מצרים בבכוריהם' נמצא בדברי חז"ל בכמה וכמה מקומות.
בפסיקתא דרב כהנא פיסקא ז - ויהי בחצי הלילה, וז"ל: מבכור פרעה, מכאן שפרעה היה בכור. נתכנסו כל הבכורו' אצל אבתיהם, אמ' להם בגין דאמ' משה ומת כל בכור, כל מה דאמ' על הלין עמא אתא עליהון, אלא איתון ונפיק אלין עברייא מביניכון ואי לא הליך עמא מייתין. אמרו, י' בנים לחד מננא ימות חד מנהון ולא תקום על אלין עבריא. אמרין, כל סמא דמילתא ניזיל גבי פרעה דהוא בוכרא, דלמא הוא חייס על נפשיה ונפיק אילין עיבריא מבינינן. הלכו להם אצל פרעה, אמרו לו, בגין דאמ' משה ומת כל בכור בארץ מצרים, וכל דאמ' על הליך עמא אתא עליהון, אלא קום ואפיק אלין עברייא מבינן ואי לא הליך עמא מייתין. אמ' צאו וקפחו שוקיהם של אלו, אנא אמר נפשי או נפשהון דאילין עבראי, ואתון אמרין הכדין. מיד יצאו הבכורות והרגו באבתיהם ששים רבוא, הה"ד למכה מצרים בבכוריהם, למכה מצרים במצרים אין כתו' כאן אלא למכה מצרים בבכוריהם, הבכורות הרגו באבתיהם ששים רבוא.
וכן במדרש תנחומא פרשת בא סימן יח: ומת כל בכור (שמות יא ה). נתכנסו כל הבכורות אצל אבותיהן אמרו להם כל מה שאמר משה הביא עלינו, אין אתם מבקשין שנחיה, אלא בואו ונוציא את (העבדים) [העברים] הללו מבינינו, ואם לאו הרי אנו מתים, השיבו אותם ואמרו להם אפילו כל המצרים מתים אינן יוצאין מכאן, מה עשו נתכנסו כל הבכורות והלכו להם אצל פרעה והיו מצווחין אל פרעה ואומרים לו בבקשה ממך הוצא העם הזה שבשבילם הרעה תבא (עליהם ועליו) [עלינו ועליך]. אמר להם לעבדיו צאו וקפחו שוקיהם של אלו, מה עשו הבכורות, מיד יצאו ונטל כל אחד ואחד מהם חרבו והרג אביו, שנאמר למכה מצרים בבכוריהם, למכה בכורי מצרים אין כתיב כאן אלא למכה מצרים בבכוריהם.
וכן איתא במדרש שוחר טוב בתהילים על אתר: בשעה ששלח הקדוש ברוך הוא מכת בכורות, א"ל כחצות הלילה ומת כל בכור, נכנסו כל הבכורות אצל אבותיהם ואמרו להם כל מה שאמר משה הביא עלינו, אין אתם מבקשים שנחיה, בואו והוציאו את העברים האלו מבינינו, ואם לאו אנו מתים, השיבו להם ואמרו אפילו כל המצרים מתים אינן יוצאין מכאן, מה עשו נכנסו כל הבכורות אצל פרעה, והיו מצווחין לפרעה, ואומרים בבקשה ממך הוצא את העם הזה שבשבילם רעה תבא עלינו ועליך, אמר לעבדיו צאו וקפחו שוקיהם של אלו, מה עשו הבכורות מיד יצאו ונטלו כל אחד חרבו והרג את אביו, שנאמר למכה מצרים בבכוריהם, למכה בכורי מצרים אין כתיב כאן, אלא למכה מצרים בבכוריהם, ששים רבוא הרגו הבכורות באבותיהם.
אבל באמת בדברי תוס' ישנה תוספת משמעותית שדבר זה שמכת הבכורים את המצרים היה בעת לקיחת הפסח בשבת הגדול לא נמצא כלל במדרשים המובאים לעיל, ואדרבה בלשונות המדרשים משמע שלא היה זה בשבת הגדול, אלא כאשר דבר משה לפני פרעה את נבואת 'ומת כל בכור', וכן מפורש במדרש שוחר טוב הנ"ל, ובדברי רש"י בתהילים קלו: למכה מצרים בבכוריהם - בכוריהם לא נאמר אלא בבכוריהם עמדו בכורים וקפחו שוקן של אביהם המעכבים בישראל כששמעו נגע עשירי מפי משה.