ה. לחם החירות
המהר"ל (גבורות ה' נא) דוחה בתוקף את הדעה שהמצה קשורה עם העבדות במצרים וטוען שאין שום מקור לכך במקרא ובחז"ל שישראל אכלו מצה אלא ביציאת מצרים בשעת הגאולה. לכן הדבר ברור לדעתו שעניין המצה קשור לגאולה דווקא וכמו שנאמר "תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים". לדבריו, הנאמר בהגדה "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים" אינו מכוון לשעת השעבוד אלא לשעת הגאולה. מה, אם כן, שואל המהר"ל, טעם הכינוי "לחם עוני", שהרי לכאורה "אין עניין עניות במקום עשירות הגאולה"? מסביר המהר"ל (שם):
המצה נקרא לחם עוני היפך מצה עשירה (כפירושו השני של הרמב"ן הנ"ל)... וזה כי העני שאין לו אלא עצמו ואין לו ממון רק עצמו וגופו, והמצה כאשר אין בה רק(אלא) עצם העיסה, שעצמות העיסה הוא המים והקמח... בזה הוי לחם עוני... ואולי יקשה לך מה עניין העניות אל החירות והלא שני הפכים הם החירות והעניות הלא דבר זה אין קשיא כי העניות בעצמו הוראה על הגאולה שאין עניין הגאולה רק שיוצא ואין לו שום צירוף (חיבור) אל זולתו, לא כמו העבד שאינו עומד בעצמו ויש לו צירוף אל זולתו - הוא האדון. לכך הדבר שיש בו עשירות אינו עומד בעצמו רק יש לו צירוף אל קנינו ואין בזה גאולה, אבל הדבר שיש בו עניות ואין לו קניין רק עומד בעצמו שייך בו גאולה, כי אילו היה המצה שהיא לחם עוני מורה על בני אדם שהם בני חורין היה לך לשאול והלא אין עניות סימן חירות כלל, אבל לחם עוני הזה בא על עצם היציאה לחירות ועצם היציאה לחירות אינו כי אם בהסתלק עניין הצירוף... וכאשר אין הצטרפות אז נמצאת גאולה...
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 5 אורחים