קראקובער כתב:זהירות! חמץ גמור בהכשר בד"ץ בית יוסף
איני מבין מדוע המנהלים אינם מוחקים את הכותרת ההזויה הזו, שאין לה שום קשר לתוכן (תקלה שהתגלתה במפעל, ותוקנה מיד). בבד"צים אחרים יש תקלות חמורות פי כמה.
גם הפשקוויל המצורף עם הודעת בד"צ בית יוסף,
הוא זיוף. הבד"צ הודיעו שאינם משגיחים במאפיה שאינה מיוחדת לפסח, ותו לא. הלך איזה שקרן וזייפן והוסיף מדיליה על דבריהם שטויות והבלים (בכותרת "בגלל ספיקות חמורים").
לדעת הרב עובדיה, אפשר לאכול מהעוגיות של פפושדו, ולכן בנו הרב אברהם נותן הכשר על זה.
הרב עובדיה עצמו אכל מעוגיות אלה בפסח. גם הרב יצחק יוסף הזכיר בדרשתו האחרונה (כמדומני) שיש כאלה שמחמירים חומרות מיותרות, ונתן את עוגיות פפושדו כדוגמא לחומרות מיותרות.
הרב אברהם יוסף הציג את הנושא בראיון לערוץ 7 כפי שהדברים מובאים להלן:
בראשית דבריו קובע הרב יוסף כי עוגיות המצה העשירה הן לכתחילה עבור ספרדים ובדיעבד עבור אשכנזים שכן גם האשכנזים אוסרים מי פירות על פי מנהג ולא על פי הלכה. הוא מזכיר בדבריו את קביעת הגמרא שמי פירות אינם מחמיצים, דברים שהתקבלו על דעת כל הראשונים. עם זאת המהרי"ל מצטט את דברי רש"י על ספק במי ביצים ובעקבות דברים אלו המחמירים נהגו לאסור מחמת הספק. אולם, מוסיף הרב יוסף ומזכיר כי גם הרמ"א קבע שלקטנים וחולים מותר לאכול מצה עשירה, ואם היה מדובר באיסור גמור בוודאי שלא היו הדברים מותרים גם להם.
מסקנת הדברים לגבי האשכנזים היא שאכילת מצה עשירה מותרת בדיעבד.
באשר לספרדים, כאמור, הרב יוסף קובע כי מדובר בהיתר לכתחילה, "מי פרות וקמח לא מחמיץ והדבר מותר מלכתחילה למהדרין ואין סיבה לפקפק", אומר הרב יוסף ובפרוטרוט הוא מתאר את ההשגחה הצמודה אותה הוא מעניק למפעל העוגיות, כאשר עוד מחודש אלול עוקב הוא אחר בציר הענבים, בציר שמתבצע במיוחד עבור מפעל העוגיות.
הרב יוסף מתאר את הספקות שמעוררים המפקפקים, ומציג את הדרך בה מסתלק כל ספק סביב עוגיות המצה העשירה. "המפקפקים חוששים שמא במי פירות יהיו טיפות מים, כפי שהגמרא קובעת שגם טיפות זעירות אוסרות ואין צורך ב-18 דקות אלא אפילו בשתי דקות בלבד, ואולם לייצור העוגיות המדוברות נעשה שימוש ב"מי פירות נטו ללא תערובת מים". כדי להבטיח זאת, מספר הרב יוסף, מועבר יין בצינורות בכמות של שלוש מאות או חמש מאות ליטר עוד טרם תחילת העבודה, כדי להבטיח שלא נשארו בצינורות מים, ולו טיפות בודדות.
ו"לא עוצרים עד שאני אומר להם מספיק". יין זה עובר לעשיית יין לצרכים אחרים ועל כן אין חשש שמישהו יבקש לצמצם את היקף הזרמת היין מחשש להפסד ממון.
"אחרי הניקוי אני בודק את המיכל וגם בו שופך יין. מנקה אותו מיין וסוגר, ורק אז ממלא יין למצה עשירה", כך גם בביצים שבעבר היו שוברים אותן במפעל, אך בהוראת משרד הבריאות הדבר נאסר מחשש לסלמונלה. הרב יוסף מספר כיצד כדי להבטיח שלא יהיו מים בצינורות מועברות ביצים שוב ושוב כדי לנקות את הצנרת, ובהמשך העבודה על כל מיכל ומיכל מוחתם משגיח, כאשר בכל שעה או שעה וחצי מנוקה המיכל.
הרב יוסף מספר כיצד הוא עצמו ניגש ל'ביצי הכפר' ושם מנחה את המשגיח כיצד לנהוג כדי להבטיח את ניקיון המכונות וכשרות העבודה.
לדבריו מאחורי כל הניסיונות לערער על כשרותן לפסח של העוגיות עומדים אנשים נוכלים ש"הוליכו דיבתנו רעה אל הגאון הצדיק הרב מרדכי אליהו זצ"ל".
כדי להיאבק באותה דיבה פנה הרב יוסף לרב בקשי דורון שהיה אז הראשון לציון וביקשו לקיים דיון מיוחד עם אותו אדם. "לפני עשר שנים פנינו לרב בקשי דורון וסיפרנו לו שאחד מעובדי הכשרות ברבנות הראשית דיבר עם הרב אליהו וסיפר לו שקרים שחייבים מים בעבודה וממילא מחמיץ. כינסנו ישיבה בראשה עמד הרב בקשי דורון ואיתו הרב עמאר והרב מאיה. ביקשתי ממנו שיפרוט מה הוא רואה כתקלות, כדי שנוכל להסיר מכשול ונהיה מוכנים לקבל כל הערה. "הוא גמגם ועזרתי לו", מספר הרב יוסף כיצד שאל אם הבעיה היא בצינורות וכשזה אמר שכן, הוכיח לו כיצד אין בעיה בצינורות, וכשנסתתמו טענותיו שאל אותו אולי כוונתו בביצים, וכשאמר שאכן בביצים יש בעיה, הוכיח לו גם כאן הרב יוסף שאין כל חשש גם כאן, וכך עברו על כל תהליך הייצור. "ואז התפרצתי אליו ברתיחה גדולה שהוא שקרן, נוכל וגונב דעת הבריות שהרב מרדכי אליהו סמך עליו. היום ברור לכולם שכל מוציאי הדיבה אין להם כל כוונה לשם שמים".
מוסיף הרב יוסף ומספר כי לפני כעשור טען הרב בקשי דורון עצמו שהסודה לשתיה שמעורבת בייצור העוגיות מביאה להחמצה, אך טכנאי מזון הוכיחו שאין הדברים כן, ובמקום לנפח את הגרגרים, כלומר להחמיצם, הסודה מפרידה אותם זה מזה בלבד, וגם זאת רק כשהם בתנור ברמת חום של שישים או שבעים מעלות.
מוסיף הרב יוסף ומזכיר כי גם אביו, הרב עובדיה יוסף, כתב את הדברים בפירוט רב בשו"ת יביע אומר, וכך גם הרב עמאר. מאוחר יותר ריכז הוא עצמו את כל הדעות לכאן ולכאן בספרו והוכיח את העלילה שבדברים.
בהמשך דבריו מספר הרב יוסף כיצד הגיע לאביו וביקשו שיאפשר לו להפסיק לתת את ההכשר לעוגיות הללו, שכן הדבר מצריך כאב ראש רב מבחינתו ועבודה לא חסרה לו. בתגובה לדברים סיפר לו אביו, הרב עובדיה יוסף, את ראשית הפרשה כאשר לפני עשרות שנים היה המפעל בתל אביב וראשיו פנו לרב אונטרמן, רבה של העיר כדי שיעניק להם הכשר. הרב אונטרמן לא הכיר את הדינים הנוגעים למצה עשירה עד שהרב עובדיה עצמו הבהיר לו את הפרטים וההכשר ניתן. בהמשך נתן הרב חיים דוד הלוי, רב העיר, את ההכשר אולם לאחר שחויב בעתירה לבג"ץ משך את ההכשר. מכיוון שכך החליט הרב עובדיה יוסף עצמו לתת את ההכשר, על אף שאינו נותן הכשרים כלל, "כדי לזכות את הרבים".
מוסיף הרב אברהם יוסף ומספר: "לאחר שחרורי מהצבא ניהלתי את העניין וכשנבחרתי לפני 12 שנים לרבה של חולון והמפעל נמצא בחולון היה זה טבעי שאתן את ההכשר, אבל ביקשתי מאבי שימשיך לתת את חתימתו על ההכשר כי אם לא יהיה כך יטענו נגד ההכשר, והוא הסכים לכך".
בתגובה לבקשתו של הרב אברהם יוסף לחדול ממתן הכשרות אמר לו אביו, הרב עובדיה יוסף "לא באת לעולם כדי לנוח אלא כדי לעבוד", והורה לו להמשיך ולהתאמץ כדי לתת את ההכשר לעוגיות.