למי שיודע יסודות במס' פסחים, שאלתי ובקשתי:
נניח גוי זורק בעצם חג הפסח פת לחם חמץ בביתו של יהודי ע"מ לזכותו, והיהודי אין רוצה בלחם ואין רוצה להיכשל בבל יראה ובל ימצא, חוץ מהענין שצריך לבער את החמץ כדי שלא יאכלנו, היהודי אינו עובר בל יראה ובל ימצא כי הרי אינו רוצה לזכות בפת הלחם. אבל נניח שהיהודי אומר בליבו: "אני רוצה את הלחם שישאר כאן ואכלנו אחר הפסח" האם הוא מתחיל לעבור על בל יראה ובל ימצא על כל רגע ורגע בגלל מחשבתו?
דאם כך הוא הדין נמצא חידוש בדין חמץ - שמחשבתו קובעת! אם אינו רוצה בלחם חמץ - אינו עובר, ואם כן רוצה בליבו - עובר!
האמנם?