ערב פסח בירושלים

[יין המשמח]

בשנים הראשונות לאחרי מלחמת ששת הימים הרבי מליובאוויטש הורה לחסידיו לצאת את ירושלים בערב פסח אחר חצות כיון שזוהי בעי' של כרת,

אולם לאחר מס' שנים כשהתחילו לדבר על החזרה וכו' אמר ששוב אין זה בשליטת יהודים ואמר שאין צורך לצאת.

[הר ששון]

מה בדיוק אתה רוצה לומר ?
ידוע חליפת מכתבים בינו להגרש"י זוין בענין זה והדברים עתיקים

[יין המשמח]

בעצם זה אומר שאנו יכולים וצריכים לעלות להר הבית ולהקריב שם קרבנות אע"פ שאין שם בית..
וכן מהו הגדר של תחת יד ישראל, שזה לא מספיק ששלו ואצלו אלא צריך גם שיוכל להשתמש באופן שוטף וכו'.

[עזרה]

בשנים הראשונות לאחרי מלחמת ששת הימים הרבי מליובאוויטש הורה לחסידיו לצאת את ירושלים בערב פסח אחר חצות כיון שזוהי בעי' של כרת,

האם מותר לצאת מירושלים ולהכניס את עצמו בדרך רחוקה?.
----
ולאלו האומרים שניתן ומותר להקריב היום קרבן פסח ולעלות להר בטומאה. עדיין לא ירוויחו מזה כלום, שהרי אין לנו ציץ שיכפר על קרבן שהצבור הקריבוהו בטומאה. וצ"ב.

[אויצר_ניק]

היה שנים שהגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ''ל הקפיד על זה

[ישראל אליהו]

שו"ת אור לציון חלק ג - הערות פרק יג - דיני ערב פסח הערה ב
יש שרצו לומר שאין ללכת לכותל המערבי בערב פסח, כדי שלא להתחייב בקרבן פסח, וכו' וכו'.
אולם נראה שאין לחוש לזה, שהרי לדבריהם ראוי להמנע לא רק מללכת לכותל המערבי, אלא אף שלא לשהות בכל ירושלים בערב פסח, שהרי כל שאינו בדרך רחוקה חייב לעשות הפסח. ודרך רחוקה היינו חמשה עשר מיל מירושלים, כמבואר בדברי הרמב"ם בפרק ה' מהלכות קרבן פסח הלכה ט', שמי שהיה בינו ובין ירושלים ביום ארבעה עשר עם עליית השמש פחות מחמשה עשר מיל אינו בדרך רחוקה, ע"ש. (וראה בחזו"א זבחים סימן ד' ס"ק ט"ז).
אלא שבאמת אין לחוש לזה, שהרי מבואר בדברי הרמב"ם בפרק ד' מהלכות ביאת מקדש הלכה י"ב, שרק טומאת מת נידחית מפני קרבן שקבוע לו זמן, אבל שאר הטומאות, כגון זבין וזבות ונדות ויולדות וכיוצא בהן אינן נדחות. וראה בדברי הרמב"ם בפרק ז' מהלכות קרבן פסח הלכה ד', שאם רוב הקהל זבים ובועלי נדות ומיעוטן טמאי מת אינם עושים קרבן פסח, ע"ש. (וראה בחזו"א שם ס"ק ו' וס"ק י"ג). והרי מלבד טומאת מת אנו טמאים גם בשאר טומאות, וא"כ אין נ"מ אם נמצאים בדרך קרובה או בדרך רחוקה. ועל כן אין לחוש להיות בירושלים או בכותל המערבי בערב פסח.

[בן_אליעזר]

בענין זה -- ראה מה שכתבנו באשכול סמוך (ובמסמך המצורף):

viewtopic.php?f=27&t=8993#p205904

[יגיד דבר]

מצ"ב המו"מ ההלכתי בין הרבי לרב זוין.
וע"ע בהרחבה צי"א חי"ב סימן מז
נראה שיש להבחין בין שתי 'חומרות'
הרבי כתב שבשעה שיש אפשרות טכנית להקריב קורבן פסח, יש לחשוש לדברי ר"י מפריס הסובר שיש חיוב להקריב ק"פ בזה"ז, וממילא מי שלא מקריב הרי הוא מבטל במזיד (וס"ל דאין זו אפשרות בעלמא להקריב, אלא חיוב, וע"ז חלק בצי"א הנ"ל).
אמנם, בשו"ת התעוררות תשובה, משמע מדבריו שיש מקום להחמיר להיות בדרך רחוקה, דמה שאנו לא יכולים להקריב זה מחמת אונס, ואילו ביציאה לדרך רחוקה הוי פטור גמור, וכדאי שאדם לא יכניס עצמו למקום שפטור מחמת אונס. ובמועדים וזמנים ח"ג סימן רלט בהערה חלק על סברא זו, דפטור לגמרי עדיף מפטור אונס, כאשר עקרונית יש מי שמקריב ונפטר מחמת אונס, אבל אם בפועל אף אחד לא מקריב אזי פטור אונס ופטור דרך רחוקה שווים הם. ואכמ"ל בזה.

[משה ובני ישראל]

תיאור ערב פסח בירושלים של פעם מתוך הספר ילדות בירושלים הישנה

[פלוריש]

ולאלו האומרים שניתן ומותר להקריב היום קרבן פסח ולעלות להר בטומאה. עדיין לא ירוויחו מזה כלום, שהרי אין לנו ציץ שיכפר על קרבן שהצבור הקריבוהו בטומאה. וצ"ב.

כתר כהונה; ציץ הזהב הלכה ומעשה - הרב הלל בן שלמה.pdf

(565.91 KiB) הורד 341 פעמים