פורום אוצר החכמה

אחד מידידי, ר' יהודה לייביש ווייס, המהדיר את הספר 'שׂלמה מול אדר' לר' שמואל אריה צהלין, הפיק חוברת נאה לכבוד חג הפסח, המצורפת, המחזיקה חלק ממאמר 'נפלאות גדולות' העוסק בעניינו של חג ובולל אגדה, דרוש, לשון, הלכה ופיוט.
נקווה שנזכה לראות את הספר כולו יוצא בהדרו במהרה.

כמה הערות:
עמוד ז ריש טור ב, "בספרים האלו הנ"ל, יכול להוסיף וכו'". כך צ"ל הפיסוק לענ"ד.
עמוד ח ד"ה ויאמר, היה עם לבבם. כצ"ל.
שם, למען נעבדם כצ"ל.
עמוד י ד"ה ואקדים, להעלות המצוק כצ"ל.
שם בסופו, לאכזר. כ"נ דצ"ל אע"פ שגם במקור הוא לאכזב.
עמוד טז ד"ה אבל, הזוהר הוא בוישלח קסה: [אין המחבר מקפיד להביא הלשון אלא התוכן].
עמוד יז בתחלתו, לילי פסחים. כצ"ל.

האם הדברים סותרים?

מה שנכון,
תודה רבה על הערותיך, הגדולות והקטנות.
הערות נוספות תתקבלנה בברכה מרובה.

מה שנכון, המהדיר (שאין לו גישה לפורום) בקשני להעלות את תגובתו להערותיך

מה שנכון נכון, מה שנכון נכון!
ותודה רבה על הערותיך והתיקונים, פשוט לא היה עתי אתי להגיה כדבעי.
איני יודע לאיזה קטע בזוהר כוונתך, תוכל לפרט יותר בבקשה?
התיקון הראשון – בספרים האלו הנ"ל, ראיתי את מה שהערתי במקום לתוספת ביאור? עכ"פ הפיסוק הוא כך במקור, ולא רציתי לשנות.
שאר התיקונים, טעות שלי, ותיקנתי.

חכם באשי כתב:מה שנכון, המהדיר (שאין לו גישה לפורום) בקשני להעלות את תגובתו להערותיך

מה שנכון נכון, מה שנכון נכון!
ותודה רבה על הערותיך והתיקונים, פשוט לא היה עתי אתי להגיה כדבעי.
איני יודע לאיזה קטע בזוהר כוונתך, תוכל לפרט יותר בבקשה?
התיקון הראשון – בספרים האלו הנ"ל, ראיתי את מה שהערתי במקום לתוספת ביאור? עכ"פ הפיסוק הוא כך במקור, ולא רציתי לשנות.
שאר התיקונים, טעות שלי, ותיקנתי.

א. זוהר כרך א (בראשית) פרשת וישלח [דף קסה עמוד ב]
מכאן מאן דצלי צלותיה דבעי לפרשא מלוי כדקא יאות, הצילני נא, ואי תימא דהא שזבת לי מלבן, מיד אחי, ואי תימא קריבין אוחרנין סתם אחין אקרון, מיד עשו, מאי טעמא בגין לפרשא מלה כדקא יאות, ואי תימא אנא אמאי אצטריך כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני, בגין לאשתמודעא מלה לעילא ולפרשא לה כדקא יאות ולא יסתים מלה. ע"כ. והובא בפוסקים ראה למשל כה"ח קיט סק"א.

ב. גם לאחר המלה הנ"ל יש נקודה ומאי חזית, [סגנון הפיסוק שלהם שונה משלנו].
פתיחת משפט כשהנושא מתואר במילת "הנ"ל", היא לשון מודרנית שאינה בת זמנו של המחבר. וכונתי היתה לאפוקי מההסבר שבהערה ב].

בסוף המאמר צ"ל בעזר ה' נורא תהלות.

סגנונו של המהדיר אופייני לבני חו"ל. טוב יעשה אם לפני מסירה לדפוס ימסרו להגהה אצל מי שלשה"ק היא שפת הדיבור הרגילה אצלו, אם לא כדי לתקן את התחביר לפחות לסקל ממנו את טעויות זכר-נקבה וכיו"ב. [לקט אקראי משני עמודי ההקדמה: והתוכחת מוסר שבו מכוון, צ"ל ותוכחת המוסר שבו מכוונת. אחרי ארבעה שנים, צ"ל ארבע. בלשון צח ומליצית, צ"ל צחה ומליצית או צח ומליצי. בסוגריים עגולות והתיקון בסוגריים מרובעות, צ"ל עגולים, מרובעים.]

עוד כמה זוטות:

עמוד יא ד"ה עתה.
בידם - ב דגושה. הכמוס - כ דגושה.
לסקוד - כן הוא הנוסח בחלק מהמחזורים ובלשון המחבר בהמשך ואי"צ לתקן.

עמוד טו בסופו, מי הקדימני. כצ"ל.
עמוד יז סוף טור א ודע כי לא. כצ"ל.

בסוף המאמר הרמז עה"פ וימררו את חייהם.
בספרים שונים הובא פירוש זה בשם ר"ש מאוסטרופולי, [בלי הגימטריה, רק עצם הענין שהמרירות גרמה לקדמא ואזלא של השעבוד וכמ"ש בקול אליהו].
ובספרים אחרים בשם ר' יצחק מווארקי.
וכמובן בשם הגר"א כמו שצוין בהערה סא. וראה בפנינים משלחן הגר"א שיש מביאים גם את הגימטריה בשם הגר"א.
ומצו"ב עוד מקור מ'חידושי תורה' לרבי יקותיאל זלמן איטינגא ובו מוסבר יותר הרמז מהטעמים.


ונמצא אם כן שעיקר פירוש זה מיוחס לחמשה גדולים שונים [לפחות...].

אחר כתבי זאת דברתי אני עם לבי לאמר כמה מתאים הדבר לבעל תו"ת לכתוב פירוש זה כפירוש דיליה. בדקתי בספריו וראיתי כי לא אכזבני.
וכך כתב בספרו ב"ש על ההגדה של פסח עמוד ס.

מרחביה כתב:סגנונו של המהדיר אופייני לבני חו"ל. טוב יעשה אם לפני מסירה לדפוס ימסרו להגהה אצל מי שלשה"ק היא שפת הדיבור הרגילה אצלו, אם לא כדי לתקן את התחביר לפחות לסקל ממנו את טעויות זכר-נקבה וכיו"ב. [לקט אקראי משני עמודי ההקדמה: והתוכחת מוסר שבו מכוון, צ"ל ותוכחת המוסר שבו מכוונת. אחרי ארבעה שנים, צ"ל ארבע. בלשון צח ומליצית, צ"ל צחה ומליצית או צח ומליצי. בסוגריים עגולות והתיקון בסוגריים מרובעות, צ"ל עגולים, מרובעים.]

נכון לעכשיו לא מצאתי מי ש"לשון הקודש" היא שפת הדיבור הרגילה (אאל"ט ע"פ כללי הדקדוק צ"ל "הרגיל" ולא "הרגילה") אצלו ...
חוץ אם כוונתך ללשונו הטמאה של האפיקורס אליעזר יצחק פרלמן ימש"ו שלדאבוננו מושרץ היום בפיהם של תושבי ארה"ק

לגופא דענין ידועים דברי מאור עיננו רבינו הגדול אדוננו הרמ"א זי"ע בענין הא דת"ח אינו צריך להיות בקי בדקדוק לשה"ק, ואכמ"ל

שבטיישראל כתב:
לגופא דענין ידועים דברי מאור עיננו רבינו הגדול אדוננו הרמ"א זי"ע בענין הא דת"ח אינו צריך להיות בקי בדקדוק לשה"ק, ואכמ"ל

איפה?
(לכאו' אין כוונתו שצריך שלא יהיה בקי...)

הכהן כתב:

שבטיישראל כתב:
לגופא דענין ידועים דברי מאור עיננו רבינו הגדול אדוננו הרמ"א זי"ע בענין הא דת"ח אינו צריך להיות בקי בדקדוק לשה"ק, ואכמ"ל

איפה?
(לכאו' אין כוונתו שצריך שלא יהיה בקי...)

כיון לשו"ת הרמ"א ס"ז בתשובתו על תוכחת הרש"ל.

שבטיישראל כתב:נכון לעכשיו לא מצאתי מי ש"לשון הקודש" היא שפת הדיבור הרגילה (אאל"ט ע"פ כללי הדקדוק צ"ל "הרגיל" ולא "הרגילה") אצלו ...
חוץ אם כוונתך ללשונו הטמאה של האפיקורס אליעזר יצחק פרלמן ימש"ו שלדאבוננו מושרץ היום בפיהם של תושבי ארה"ק

לגופא דענין ידועים דברי מאור עיננו רבינו הגדול אדוננו הרמ"א זי"ע בענין הא דת"ח אינו צריך להיות בקי בדקדוק לשה"ק, ואכמ"ל

עניינה של העברית המדוברת כבר נדון בפורום עד לזרא ועל כן ברשותך לא אתייחס לגוף הדברים, רק אתמה: האם סבור אתה שההבדל בין זכר לנקבה הוא מחידושי העברית? ולהערתך - 'הרגילה' מתייחס ל'שפה', והיא נקבה היא.
ת"ח גם אינו צריך להיות בקי בענייני עימוד ועיצוב נאה לדפוס, איכות נייר ודיו וכו', אבל המוציא לאור ספר מדקדק בדרך כלל שתהיינה בו גם מעלות אלו. תיקון ודקדוק הלשון אינם פחות חשובים מזה, ולהיפך.

בלשון צח ומליצית, צ"ל צחה ומליצית או צח ומליצי.

כידוע שבחטא זה חטא גם הנביא באמרו רוח גדולה וחזק.

אוצר החכמה כתב:

בלשון צח ומליצית, צ"ל צחה ומליצית או צח ומליצי.

כידוע שבחטא זה חטא גם הנביא באמרו רוח גדולה וחזק.

דוקא במילים מסוימות מצינו במקרא שמשמשות לשון זכר ונקבה, ובהם גם רוח ולשון, אך אי"ז היתר גורף לשנות היכן שלא מצינו.
ומה שאומרים בשם האב"ע "כל שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו", לא נודע מקור לאמרה זו.
ועיין ריש קדושין שהגמרא [לכה"פ הסבוראים עי' ריטב"א שם] דנה על מלת דרך אם היא לשון זכר או נקבה.
אלא שבאמת היה הענין פרוץ אצל בני אשכנז כאשר יראה הרואה בספרים. [ומצאו בזה המשכילים מקום להתלות בו].
בהסכמות לקונטרס שהעלה כאן כתבו הגדולים שהסכימו "חמשה" ו"ששה" שנים.

חכם באשי כתב:אחד מידידי, ר' יהודה לייביש ווייס, המהדיר את הספר 'שׂלמה מול אדר' לר' שמואל אריה צהלין, הפיק חוברת נאה לכבוד חג הפסח, המצורפת, המחזיקה חלק ממאמר 'נפלאות גדולות' העוסק בעניינו של חג ובולל אגדה, דרוש, לשון, הלכה ופיוט.
נקווה שנזכה לראות את הספר כולו יוצא בהדרו במהרה.

שלמה מול אדר.pdf

יש שני מהדורות ראשון נדפס בווארשא עם תורה מרבי רבי אלימלך זי"ע ובדפוס שני שנדפס בפראג השמיט ומצטט מהקדושת לוי
הספר יצא לאור מחדש ?

דברי השו"ת "אור כשלמה" המופיעים כאן הובא בשו"ת תירוש ויצהר ומובא רבות בספרי הליקוטים ושום א' לא גילה רז זה לאיזה ספר המכוון.
[גם באוצר לא נמצא ספר זה תחת שם אור כשלמה - רק תחת שם "שלמה מול אדר"]
וברוך שהנחני בדרך אמת למצוא העתק זה.

ובגוף הספר עיין שם
viewtopic.php?t=26691