הודעהעל ידי לומד_בישיבה » ד' אפריל 09, 2014 12:53 am
בתוספתא דפסחים פ"י ה"ח איתא חייב אדם לעסוק בהלכות פסח כל הלילה אפי' בינו לבין בנו וכו' מעשה ברבנן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית ביתוס בן זונין בלוד והיו עסוקין בהלכות פסח כל הלילה עד קרות הגבר.
וצ"ע מה שייטיה דהלכות הפסח לסיפור יציאת מצרים, ומוכרח מדברי התוספתא דלא רק בסיפור הנס דיצ"מ מתקיים הסיפור דיצ"מ, אלא גם בלימוד ההלכות, וע"כ הוא חייב לעסוק בהל' הפסח כל הלילה, (ועי' ג"כ בטור סי' תפ"א שהביא כן בשם ר' יונה יע"ש).
ובזה יש לבאר מה דאיתא בהגדש"פ חכם הוא הוא אומר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אתכם, ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. וצ"ע דהא איירי בסיפור יצי"מ ומה זה שאומר "ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח" דמאי שייטיה דהל' פסח לסיפור יצי"מ, ולהנ"ל מבואר היטב דלא רק ביפור הנס דיצ"מ מתקיימת המצוה דסיפור יצי"מ, אלא גם בלימוד הלכות פסח מתקיים המצוה דסיפור יצ"מ, א"ש זה שמשיב לו כך.
ויסוד לדברים אלו הוא ממה דאיתא בספרא בחוקותי פרשתא א' ה"ג וכן הוא אומר זכור את אשר עשה לך עמלק, יכול בלבך כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור, שתהיה שונה בפיך. וכתב הראב"ד בפירושו זכרון עמלק שתהא שונה בפיך הלכות מגילה עכת"ד, הרי מבואר דבלימוד ההלכות מתקיימת מצות הזכירה.
מקור הגרי"ז ז"ל סטנטסיל: