גיל חינוך לשיעור כוס

[חובב_ספרים]

בן ארבע קיבל כוס מהרבה בחיידר שאינו מחזיק רביעית, גם לא השיעור הכי קטן. הוא כמובן רוצה להשתמש בזה להסדר וקשה לשכנע אותו לוותר. הסתפקתי אם צריך לעמוד על זה משום מצות חינוך. אולי בן ארבע לא הגיע לחינוך לגבי זה. לא ראיתי שיעור חינוך לד' כוסות, אבל מסתבר שאינו לפני שהוא יכול לשתות רביעית בכדי אכילת פרס. באופן טכני בן ארבע מסוגל לזה, אבל לפי הנסיון בד"כ הם לא שותים כ"כ וקשה לעמוד עליהם שיגמרו הכוס תוך השיעור. אף שאפשר להתעקש מ"מ הם לא יעשו כן מעצמם ואולי זה נחשב שאינו יכול לשתות שהרי גם קטן מאד יכול לנענע לולב אם אביו יעמוד עליו ולא נחשב יודע לנענע עד שהוא מסוגל לנענע בעצמו.

[צריך עיון]

איני בא להכריע בעיקר הנידון.
אלא שהדמיון בין כוסות ללולב לא עלה בליבי יפה, ומשום שנענוע אינו רק ענין טכני ואף אם כשאביו יעמוד עליו ינענע מתקבל על הדעת לומר שלא חשיב 'יודע לנענע', ומשא"כ בד' כוסות כל שלבסוף שתה כל הכוס מאי איכפ"ל שעשה כן רק אחר שעמדו עליו.
אמנם להלכה יתכן ולא חייבו רק באופן ששותה מעצמו, אולי יחכימונו יושבי הפורום דפה.

[לייבעדיג יענקל]

שיעור חינוך לארבע כוסות מבואר בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תעב סעיף כה
"ואף הקטנים חייב אביהם לחנכם במצות להשקותם כוסות על הסדר שיתבאר אם כבר הגיעו לחינוך (דהיינו שהגיעו לזמן שראוי לחנכם לשמוע הדברים שאומרים על הכוסות כגון שהן יודעין מענין קדושת יום טוב ולכן ראוי לחנכם לשמוע הקידוש שאומרים על כוס ראשון (עיין סי' רס"ט) וגם יש בהן דעת להבין מה שמספרים להם מיציאת מצרים באמירת ההגדה ולכן ראוי לחנכם לשמוע ההגדה שאומרים על כוס שני וכן חייב לחנכם לשמוע ברכת המזון שאומרים על כוס שלישי וגמר ההלל והלל הגדול ונשמת שאומרים על כוס רביעי)".
וזו היא שיטתו בכ"מ ששיעור חינוך נקבע בכל מצוה ובכל קטן בפ"ע, מאותו גיל שהקטן מסוגל לה.
אמנם לא נתבאר האם צריך לחנכם בשתיית שיעור.
ובעבר שמעתי שיש מחלוקת כללית האם מצות חינוך היא רק לחנך את הקטן להכיר את המצוה, ולפי"ז אם לפי הבנתו הוא כבר קיים את המצוה די בכך, וכשיגדל ילמד וידע שישנם תנאים נוספים כדי לצאת יד"ח. או שחינוך היינו שהקטן צריך לקיים המצוה בכל פרטיה ודקדוקיה. (ולפי הצד הראשון היה אפשר לתת לקטן לולב ביום הראשון גם לפני שיצא בו הגדול במתנה ע"מ להחזיר, וכיון שאינו יכול להקנותו בחזרה נמצא שלא קנהו כלל כיון שאינו מקיים את התנאי, ובכ"ז יהיה די בזה בשביל חינוך כיון שסו"ס הוא חושב שנטל לולב ונענע. אלא שי"ל שאסור לגדול לעשות זאת כיון שהוא מרמה את הקטן, באמרו שהוא מקנה לו לולב, ובאמת אין כאן הקנאה. ובזה ביאר ר"צ חיות את סמיכות המימרות בסוכה מו, ב: "אמר רבי זירא: לא ליקני איניש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא. מאי טעמא? דינוקא מקנא - קני, אקנויי - לא מקני, ואשתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו. ואמר רבי זירא: לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה, משום דאתי לאגמוריה שיקרא, שנאמר למדו לשונם דבר שקר". עיי"ש [ומקושיית הר"ן שמביא שם ר"צ חיות נראה כצד השני].)

[בברכה המשולשת]

לגבע ארבעת המינים שמעתי לחלק בין לימון לאתרוג פסול לקטנים בגילאים הנ"ל, ולכאורה ה"ה כאן

[הכהן]

מה זה שונה משיעור טלית, שרובא דאינשי לא מחנכים בבגד שעוטף ראשו ורובו של אותו קטן?

[לומד_בישיבה]

האריך בסוגיא זו הגאון רב יעקב בלויא ז"ל בספרו חנוך לנער.

[מה שנכון נכון]

הקטן והלכותיו.PDF

(676.65 KiB) הורד 277 פעמים

[אפרקסתא דעניא]

לכאורה השיעור הוא מלוא לוגמיו, כמ"ש תוס' בפסחים, והוסיפו שבעוג מלך הבשן ישתה לפי מלוא לוגמיו דידיה, א"כ גם בקטן אם שותה מלוא לוגמיו שלו זה מספיק. אף לפי הראשונים שהביא הגרי"ז שבד' כוסות השיעור הוא רוב כוס גם אם יש בו יותר ממלוא לוגמיו, עכ"ז פשיטא שבקטן שברוב כוס שנתנו לו יש מלוא לוגמיו שיוצא בזה מעיקר הדין.

[אויבער חכמניק]

לדעת ה'פסקי תשובה' (סימן רצה בהגה"ה) החיוב הוא מעת שהגיע הקטן לגיל שיכול לשתות ארבעה כוסות - רוב כל כוס וכוס, ולדעת ה'שו"ע הרב' (סימן תעב ס"ק כה) וכעין זה בקיצור שו"ע (סימן קיט סעיף א), כל שלא הגיע הבן להבין מה שמספרים להם מיציאת מצרים שעליהם תיקנו הכוסות - אינו בכלל "הגיע לחינוך" לענין ארבע כוסות.

וראיתי בספר אחד שתמה ביותר על השו"ע הרב, ולדעתי פשוט שיש לתלותו במחלוקת הידועה מה היה עיקר התקנה של ארבע כוסות, אם משום כוסות של ברכה או משום מצוה בפני עצמה (ראו: רי"ז הלוי על הרמב"ם פ"ז מחו"מ ה"ט). שאם משום מצוה בפני עצמה, יש לחייבם מעת שיכולים לשתות רוב כל כוס וכוס. ואם משום כוסות של ברכה, כל שלא הגיע הבן להבין מה שמספרים להם מיציאת מצרים שעליהם תיקנו הכוסות - אינו בכלל "הגיע לחינוך" לענין ארבע כוסות. ופשוט. והרבה דיונים לענין ארבע כוסות יש לתלות במחלוקת זו.