גדר שומע כעונה בספירת העומר

[גאולה בקרוב]

ביאור הלכה סימן תפט:
"... מלשון הקדמון הרי"ץ גיאות משמע שאחד יכול להוציא את חבירו בזה דז"ל שם בהלכות ספירה ואנו כך קבלנו מרבותינו אסמכתא לספירת העומר בעמידה מדכתיב מהחל חרמש בקמה שאין ת"ל בקמה ללמדך שבקומה ובעמידה ובמוצ"ש שאומרים לאחר תפלת ערבית ויהי נועם וקדושה דסידרא כשהן יושבין נהגו ראשונים לברך ש"ץ מעומד וכל הקהל עונין אמן בכונה שלא להטריח הצבור לחזור ולעמוד עכ"ל, וכ"כ בעל אורחות חיים בשם ר"ה גאון עי"ש".
ומבואר חידוש גדול, שב"שומע כעונה" א"צ שהציבור יעמוד.
ולכא' מסייע להבנת "שליחות" ולא שיוצאים בשמיעה כאילו הוא מדבר. וידוע בזה בית הלוי והחזו"א.

[מה שנכון נכון]

ע"ס תרז ס"ג.
וסי' קכד ס"א וס"ד.
וסי' תקפה מ"ב סק"ב.
זה הזכור לי כרגע וכמדומני שיש עוד ראיות.

העמידה היא דין בקיום המצוה ולא בעצם הדבור [כקול רם דאיירו ביה הביה"ל והחזו"א], וע"כ אין לחלק בין המדבר לשומע.

[יל"פ כונת הרי"ץ גיאות דעמידה בספה"ע אינה חיוב גמור ובמקום טירחא דצבורא לא הקפידו עליה].

אגב גם ראית הבה"ל מרש"י אינה מובנת, דז"ל "דרש"י פירש שם במנחות ס"ה ע"ב על מה דקאמר שם בגמרא לכל אחד ואחד שכל אחד חייב לספור, וביאר בחידושי הרשב"א [בתחלת הקובץ הערות כתב בשם הח"ח שאינו לרשב"א, וכנראה עמד ע"ז לאחר שנדפס המ"ב. גם בבה"ל סימן לב סי"ח ד"ה מים יחסו לרשב"א] דבריו דאי כונת התורה לצבור לבד ולא לכל יחיד ויחיד הו"ל למימר וספרתם לבד ולשתוק ומדקאמר לכם משמע דבא לומר לכל אחד ע"ש, הרי דהמצוה שייך על כל יחיד ויחיד בפ"ע" עכ"ל.
ואינו מובן דזה בדיוק ההסבר של השיטה שאחד מוציא חבירו בספה"ע ולא ממעטינן ליה מספירה לכל אחד ואחד, וכמ"ש במ"ב ס"ק ה וז"ל "אבל יש מאחרונים שכתבו דכונת התורה הוא רק דלא נימא דמצוה זו אב"ד לבד קאי כמו בשמיטין ויובלות דכתיב שם וספרת לך אלא קאי אציבור אבל באמת אם שמע מחבירו שספר והתכוין לצאת וגם חבירו כוון להוציאו יצא כמו בכל מקום דקיי"ל שומע כעונה עכ"ל. וא"כ איך מוכח מרש"י שאת חיוב הספירה שלו אינו יכול לקיים ע"י שומע כעונה. וצ"ע.

[היא שיחתי]

נראה לי שבברכת מרדכי לגרב"מ אזרחי שליט"א מייסד דשומע כעונה בספירת העומר שאני
משום דהדין אינו 'לספור' אלא 'למספר' או משהו בסיגנון זה

[ניים ושכיב]

[יל"פ כונת הרי"ץ גיאות דעמידה בספה"ע אינה חיוב גמור ובמקום טירחא דצבורא לא הקפידו עליה].

אולי יש להביא ראיה לדבריך ממה שהבאת מסי' תקפה מ"ב סק"ב. שכתוב שם

מעומד – דכתיב: "יום תרועה יהיה לכם", וילפינן מ"לכם" דגבי עומר, ובעומר כתיב "חרמש בקמה", אל תקרי "בקמה" אלא "בקומה".
וכו' ומכל מקום בדיעבד, אף אם תקע מיושב לגמרי יצא, דקרא אסמכתא בעלמא הוא ולכתחילה.
והציבור השומעים התקיעות, לא הטריחום לעמוד, משום כבוד ציבור, וגם כי וכו'

אמנם לא מוכרח בדבריו האם רמת החיוב של "אסמכתא, ולכתחילה לעושה, ואפי' לא לכתחילה לציבור השומעים" היא רק בשופר או גם בעומר, אבל יתכן שה"ה.

אגב גם ראית הבה"ל מרש"י אינה מובנת, דז"ל "דרש"י פירש שם במנחות ס"ה ע"ב על מה דקאמר שם בגמרא לכל אחד ואחד שכל אחד חייב לספור, וביאר בחידושי הרשב"א דבריו דאי כונת התורה לצבור לבד ולא לכל יחיד ויחיד הו"ל למימר וספרתם לבד ולשתוק ומדקאמר לכם משמע דבא לומר לכל אחד ע"ש, הרי דהמצוה שייך על כל יחיד ויחיד בפ"ע" עכ"ל.
ואינו מובן דזה בדיוק ההסבר של השיטה שאחד מוציא חבירו בספה"ע ולא ממעטינן ליה מספירה לכל אחד ואחד, וכמ"ש במ"ב ס"ק ה וז"ל "אבל יש מאחרונים שכתבו דכונת התורה הוא רק דלא נימא דמצוה זו אב"ד לבד קאי כמו בשמיטין ויובלות דכתיב שם וספרת לך אלא קאי אציבור אבל באמת אם שמע מחבירו שספר והתכוין לצאת וגם חבירו כוון להוציאו יצא כמו בכל מקום דקיי"ל שומע כעונה עכ"ל. וא"כ איך מוכח מרש"י שאת חיוב הספירה שלו אינו יכול לקיים ע"י שומע כעונה. וצ"ע.

יש ג' רמות- חיוב על ב"ד, על הציבור, ועל כל יחיד ויחיד. מ"ד דלא יוצא ס''ל דלכם היינו כל יחיד ויחיד, ומ"ד דיוצא ס''ל דלכם היינו ציבור.

[בתחלת הקובץ הערות כתב בשם הח"ח שאינו לרשב"א, וכנראה עמד ע"ז לאחר שנדפס המ"ב. גם בבה"ל סימן לב סי"ח ד"ה מ"ם יחסו לרשב"א]

אולי עי"ל שבמ"ב לא נחית לזה, כי עיקר כוונתו להביא את הדעה המובאת בספר זה, ולא מי אמר אותה.

[מה שנכון נכון]

[בתחלת הקובץ הערות כתב בשם הח"ח שאינו לרשב"א, וכנראה עמד ע"ז לאחר שנדפס המ"ב. גם בבה"ל סימן לב סי"ח ד"ה מ"ם יחסו לרשב"א]

אולי עי"ל שבמ"ב לא נחית לזה, כי עיקר כוונתו להביא את הדעה המובאת בספר זה, ולא מי אמר אותה.

הדבר מוכרח שהח"ח סבר שחידושי מנחות הם לרשב"א שהלא הוא עצמו הוציאם לאור בשנת תרסט באסיפת זקנים על מנחות, ושם כתב כך.

רשבא מנחות 1.GIF (3.88 KiB) נצפה 3518 פעמים

רשבא מנחות.GIF (16.01 KiB) נצפה 3518 פעמים

ורק לאחר מכן עמד על כך שאינו לו כמ"ש רא"ו.

קוה.GIF (9.65 KiB) נצפה 3518 פעמים

[ניים ושכיב]

יש"כ, צדקה ממני.

שכחתי לשאול בהודעתי הקודמת מה הם דברי הביה"ל והחזו"א.

[מה שנכון נכון]

שכחתי לשאול בהודעתי הקודמת מה הם דברי הביה"ל והחזו"א.

נחלקו אם כהן יכול להוציא חבירו בבר"כ מדין שומ"כ או"ד ל"מ דעל החלק של קו"ר לא נאמר שומ"כ. וממחלוקתם יסוד ופנה להגדרת שומ"כ.
ראה קה"י ברכות סי"ג ועוד הרבה עד שיבלו וכו'.

[ניים ושכיב]

יש"כ :)

[חשבונות רבים]

אגב גם ראית הבה"ל מרש"י אינה מובנת, דז"ל "דרש"י פירש שם במנחות ס"ה ע"ב על מה דקאמר שם בגמרא לכל אחד ואחד שכל אחד חייב לספור, וביאר בחידושי הרשב"א [בתחלת הקובץ הערות כתב בשם הח"ח שאינו לרשב"א, וכנראה עמד ע"ז לאחר שנדפס המ"ב. גם בבה"ל סימן לב סי"ח ד"ה מים יחסו לרשב"א] דבריו דאי כונת התורה לצבור לבד ולא לכל יחיד ויחיד הו"ל למימר וספרתם לבד ולשתוק ומדקאמר לכם משמע דבא לומר לכל אחד ע"ש, הרי דהמצוה שייך על כל יחיד ויחיד בפ"ע" עכ"ל.
ואינו מובן דזה בדיוק ההסבר של השיטה שאחד מוציא חבירו בספה"ע ולא ממעטינן ליה מספירה לכל אחד ואחד, וכמ"ש במ"ב ס"ק ה וז"ל "אבל יש מאחרונים שכתבו דכונת התורה הוא רק דלא נימא דמצוה זו אב"ד לבד קאי כמו בשמיטין ויובלות דכתיב שם וספרת לך אלא קאי אציבור אבל באמת אם שמע מחבירו שספר והתכוין לצאת וגם חבירו כוון להוציאו יצא כמו בכל מקום דקיי"ל שומע כעונה עכ"ל. וא"כ איך מוכח מרש"י שאת חיוב הספירה שלו אינו יכול לקיים ע"י שומע כעונה. וצ"ע.

לכאורה כוונת הביה"ל פשוטה שאם הלימוד הוא כהפר"ח דיש חיוב לספור על כל אחד ואחד ולא רק על הציבור אז הלימוד הוא ממה שאמרה תורה וספרתם לשון רבים ולא וספרת כמו ביובל אבל ברשב"א מנחות כתוב שהלימוד ממילת לכם וזה בא לומר שאין שומע כעונה וכמו בלולב כי לעניין שכל יחיד ויחיד חייב א"צ לכתוב לכם אלא רק וספרתם לשון רבים, ופשוט.

[מה שנכון נכון]

לכאורה כוונת הביה"ל פשוטה שאם הלימוד הוא כהפר"ח דיש חיוב לספור על כל אחד ואחד ולא רק על הציבור אז הלימוד הוא ממה שאמרה תורה וספרתם לשון רבים ולא וספרת כמו ביובל אבל ברשב"א מנחות כתוב שהלימוד ממילת לכם וזה בא לומר שאין שומע כעונה וכמו בלולב כי לעניין שכל יחיד ויחיד חייב א"צ לכתוב לכם אלא רק וספרתם לשון רבים, ופשוט.

זו דרשה חדשה של כבודו - "לכם" דספה"ע דומיא ד"לכם" דלולב שלא עלתה על דעת הרשב"א או הבה"ל.

ז"ל רשי במנחות ס"ה:
לכל אחד ואחד - שכל אחד חייב לספור.
וכתב ע"ז הרשב"א.

רשבא מנחות.GIF (18.66 KiB) נצפה 3469 פעמים

וכל רואה יראה שהרשב"א דן על שני סוגי חיובים בלבד, לב"ד דומיא דספירת יובלות, ולכל אחד בספה"ע, ורק בא לומר מה המקור שחיוב ספה"ע הוא על כאו"א. אך איך לקיים את זה לא דן כלל, והלמוד מלכם הוא מהיתור ולא מדהוי דומיא דלולב.
ועיקר ראית הבה"ל היא בכלל מלשון רש"י, ובו לא נרמזה כלל הדרשא ממילת לכם, ואם זה כל העיקר מה הראיה שכן ס"ל.

[חשבונות רבים]

לכאורה כוונת הביה"ל פשוטה שאם הלימוד הוא כהפר"ח דיש חיוב לספור על כל אחד ואחד ולא רק על הציבור אז הלימוד הוא ממה שאמרה תורה וספרתם לשון רבים ולא וספרת כמו ביובל אבל ברשב"א מנחות כתוב שהלימוד ממילת לכם וזה בא לומר שאין שומע כעונה וכמו בלולב כי לעניין שכל יחיד ויחיד חייב א"צ לכתוב לכם אלא רק וספרתם לשון רבים, ופשוט.

זו דרשה חדשה של כבודו - "לכם" דספה"ע דומיא ד"לכם" דלולב שלא עלתה על דעת הרשב"א או הבה"ל.

דרשה שלי?!

דלבוש וח"י כמו דלענין לולב דרשינן ולקחתם לכם לכל אחד ואחד כמו כן הכא צריך כל אחד ואחד בעצמו לספור

וככל מה שהסברתי שוספרתם לשון רבים ולכם הם ב' דיוקים מצאתי הבוקר בפמ"ג תפ"ט שם משב"ז ב'.
ויעיין מר גם בלשון הפר"ח שנקט הלימוד מוספרתם לשון רבים ולא מלכם.

[מה שנכון נכון]

הדמיון ללולב הוזכר רק בח"י ואנן עסקינן בדעת הרשב"א ורש"י.
יעיין מר בלשון הרשב"א שהעליתי ויראה אם דיוקו מלשון לכם דומיא דלולב או מהיתור [או שינוי הלשון מספירת שמיטין].
ומספרתם לבד לדידיה לא משמע מידי ודלא כפמ"ג.
וכבר כתבתי שהבה"ל כתב שכן שיטת רש"י, וזה מדיוק הלשון ספירה לכל אחד, ולא מדרשת לכם דומיא דלולב שלא הוזכרה בו כלל. [פרשנות של הרשב"א בעיקר דברי הגמרא אינה הופכת להיות שיטת רש"י, שיכול לפרש את הגמרא כפר"ח. ובאמת גם אי"ז דעת הרשב"א].
וכעין מה שהקשיתי על הבה"ל כתב הוא בעצמו בסוגריים שבהמשך דבריו, אלא שלא מובן כלל מאי סלקא דעתיה, וגם למה דוקא באינו בקי. [וג"ז ראיה כמובן שלא מלכם דומיא דלולב למד כן].

[חשבונות רבים]

הרב משנ"נ,
אינני מבין מה אתה רוצה. לדעת הביה"ל אם הלימוד הוא ממילת לכם אזי משמעותו שכל אחד ואחד חייב לספור דומיא דלולב (ולא מגז"ש מלולב לספיה"ע כפי שנראה שאתה מבין אלא זו ראיה דכשם שכך הלימוד מלכם דלולב כך הלימוד גם מלכם דספירת העומר) ואם הלימוד מלשון וספרתם אז משמעותו שהמצוה לא רק על בי"ד.
ברש"י הלשון כל יחיד ויחיד חייב וא"א להוכיח מזה את כוונתו ולכן מביא הביה"ל שהרשב"א במנחות הביא על דברי רש"י את הלימוד ממילת לכם ומוכח שהבין כוונת רש"י שכל אחד ואחד חייב לספור וא"א להוציא יד"ח מהש"צ כי לשיטת הביה"ל מי שלומד מלכם כך הלימוד שלו.
(מה שהביה"ל כותב בסוגריים לעניין אינו בקי בכלל לא קשור לעניין. שם הוא מוכיח מברכת המזון שגם במקום שיש מצוה שכל אחד יעשה לעצמו שייך להוציא באינו בקי)
--------------------
מ"ש שהלימוד בלולב הוא ממילת לכם אינו מדוייק דגבי לולב דרשינן מולקחתם אבל דעת ביה"ל שהלימוד בין בלולב ובין בספיה"ע הוא מב' הריבויים וכמ"ש בפמ"ג.

[מה שנכון נכון]

אשיב רק ביחס לדברי הבה"ל במוסגר. בבהמ"ז מהתורה אחד יכול להוציא את חבירו אף אם חבירו בקי. ורק מדרבנן הצריכו כשאין זימון שכ"א יברך לעצמו, ובאינו בקי לא אמרו כן וע"כ יכול להוציאו, ובדיעבד גם בבקי יצא. [ראה סימן קצג ס"א וברא"ש ברכות פ"ז סכ"א]. ואם כן מה ראיה היא לנד"ד דמה"ת אין אדם מוציא חבירו, ואטו בלולב מי שאנוס ואין לו לולב שלו יוכל לצאת בלולבו של חבירו. וע"כ אין הדברים מתאימים עם איך שפירש קודם דברי רש"י, ובין כו"כ דבריו צ"ע.
על שאר הדברים הנלענ"ד כתבתי.

[חשבונות רבים]

אשיב רק ביחס לדברי הבה"ל במוסגר. בבהמ"ז מהתורה אחד יכול להוציא את חבירו אף אם חבירו בקי. ורק מדרבנן הצריכו כשאין זימון שכ"א יברך לעצמו, ובאינו בקי לא אמרו כן וע"כ יכול להוציאו, ובדיעבד גם בבקי יצא. [ראה סימן קצג ס"א וברא"ש ברכות פ"ז סכ"א]. ואם כן מה ראיה היא לנד"ד דמה"ת אין אדם מוציא חבירו, ואטו בלולב מי שאנוס ואין לו לולב שלו יוכל לצאת בלולבו של חבירו. וע"כ אין הדברים מתאימים עם איך שפירש קודם דברי רש"י, ובין כו"כ דבריו צ"ע.
על שאר הדברים הנלענ"ד כתבתי.

וודאי שזו טענה נכונה ואכן גם הביה"ל לא החליט את הדברים כי אין משם ראיה.
מ"מ גם בדאורייתא שייך לכתחילה ודיעבד כמו שמוצאים בכמה מקומות, ומה שהקשה מר מלולב אין טענה כי בלולב אחר שנתחדש חיוב לכל או"א ודאי שאין יכולים להוציא זא"ז משא"כ הכא.