לצאת חובת אכילת מצה ואפיקומן לפני חצות
פורסם: ב' מרץ 30, 2015 12:19 pm
במידי דאכילה, הלכה היא מצוות אינן צריכות כוונה, ולפי"ז יוצאים לכאו' מצוות אכילת מצה ואפיקומן כשהוא אוכל מצה בשעת הסעודה, בשולחן עורך. נמצא שאין צריך למהר לאכול אפיקומן לפני חצות שהרי כבר יצא ידי חובת אפיקומן בשעה שאכל מצות בשולחן עורך. ואם משום אין מפטירין וכו' הרי בדיעבד יוצא ידי חובת אפיקומן גם אם אכל אחר כך. (כך הוא לדעת כמה וכמה פוסקים ועיין חק יעקב סי' תעח). ואם משום אנן סהדי שאינו רוצה לצאת ידי חובה באופן של בדיעבד, גם זה אינו פשוט כלל ועיקר. שהרי לדעת רוב הפוסקים במקום שאין צריך כוונה אינו מועיל כוונה שלא לצאת ידי חובה, וראה בארוכה בשרידי אש ועוד. נמצא שיצא ידי חובת אפיקומן במצה שאוכל בשעת הסעודה. ולפי"ז אין כל כך עניין למהר להגיע לצפון לפני חצות.
--
שרידי אש מסכת עירובין סימן ב
קיצרתי.
--
אשמח לשמוע דעת החכמים.
--
על הסתירה במ"ב לכאו' מה הדין במידי דאכילה כבר עמדו בזה הרבה.
וראה כאן http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=421 ועוד.
--
שרידי אש מסכת עירובין סימן ב
בענין מצוות צריכות כוונה ובל תוסיף
ידועה שיטת הראשונים שגם למ"ד מצוות אין צריכות כוונה, אם נתכוון להיפך אז לא יצא. מקור הדברים ברבינו יונה על הגמ' ברכות י"ב, א בנקט כסא דשכרא בידיה וקסבר דחמרא הוא ופתח בדחמרא, דלא יצא אם אזלינן בתר עיקר ברכה. ולכאורה מה בכך שכוונתו היתה בטעות לברך על היין, הרי נעשית מצוותו ומצוות אינן צריכות כוונה?! והוא מביא תירוץ בשם הרשב"ם שאע"פ שמצוות אינן צריכות כוונה ויצא בדיעבד, זהו כשעושה המצוה בסתם אבל כשמתכוון בידיעה שלא לצאת וודאי אינו יוצא, וכאן הרי נתכוון שלא לצאת משכרא כלל אלא מחמרא. והרשב"ם מובא ג"כ בר"ן בסוגיא סוף פ"ג דראש השנה (כ"ט, א).
קיצרתי.
--
אשמח לשמוע דעת החכמים.
--
על הסתירה במ"ב לכאו' מה הדין במידי דאכילה כבר עמדו בזה הרבה.
וראה כאן http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=421 ועוד.