קטניות בשבת אסרו חג

[ממרומי היער]

האם מותר לאכול קטניות בשבת זו או שמא זה מוקצה מחמת יום שעבר, וכן מה הדין לגבי עירובי תבשילין?

[מה שנכון נכון]

קי"ל שאין מוקצה מחמת יום שעבר. ובדאוריתא דעת השעה"מ שיש, ודנו מזה לענין חמץ שנלקח מגוי בשבת, ומאידך בו יש סברא להקל דאין מוקצה בשל גוי.
ראה בהליכות שלמה פסח, ביבי"א ח"ט סימן מו וביחו"ד ח"ב סימן סד.

[אחימעץ]

קטניות דאסירי ממנהגא והספרדים מתירים אינן מוקצה גם בחג עצמו.
ומותר לאשכנזי לבשל קטניות בשש"פ לצורך שבת כיון שמותר לספרדי ביו"ט גופו וכמ"ש בשו"ת מנחת שלמה (תנינא סוף סימן יז), וממילא לכאורה אף עירוב תבשילין שרי למעבד בהא.

[חברא]

הקפצה לשנת תשע"ח.

[עזריאל ברגר]

מעתיק דברים מהתכתבותי עם מו"צ א' בחבד:

כתבתי לו שהבא"ח אוסר על מי שאינו אוכל אורז לבשל אורז ביו"ט בשביל מי שאינו אוכל, וכדין המתענה ביו"ט שאסור לו לבשל לאחרים, ולא לבשל לשבת ע"י עירוב תבשילין.

וענה לי הרב:

אכן יש שכתבו כן (כף החיים סי' תנג ס"ק טז).

אבל מאחר ומקור דין זה במגן אברהם (סי' תקכז ס"ק כב), והוא עצמו כותב (בסי' תנט ס"ק יג) שדבר שאינו אסור עליך באכילה ביו"ט אלא משום "חומרא בעלמא" מותר לאפותו ביום טוב, ורבינו הזקן כותב (סי' תנג ס"ה) שמנהג איסור אכילת קטניות אינו אלא "חומרא בעלמא", נלע"ד שמותר לבשלם ביום טוב דפסח, דאינו דומה לתענית שבה אסור לאדם מן הדין לאכול מאומה (לולא התרת נדרים), וכדעת רוב הפוסקים שלא כתבו כהבן איש חי בזה (ראה כף החיים שם בשם שדי חמד).

ואז כתבתי לו:

העירוני משו"ת צ"צ (כמדומני סימן נו) שנוקט שאיסור הקטניות לאחר שנתפשט הוא כאיסור גמור.
כמו"כ הפנו אותי לעיין בפסקי תשובות סי' תקכז שבדבר שנחשב כאסור מדינא אנחנו מופרשים ממנו לגמרי ולא אמרינן בזה הואיל, לעומת זאת בשרויה שהיא רק חומרא אמרינן.
טרם הספיקותי לעיין, אך לאור הצדדים העדינים לשני הצדדים - נראה לי שראוי לי להחמיר לעצמי בחשש איסור (שעכ"פ עיקרו מ)דאורייתא.

וענה:

א. הפסקי תשובות לומד כהמנחת יצחק, שהתבסס על כך שקטניות הוא איסור גמור מן הדין. אך אינו מתאים ללשון אדה"ז שציינתי.

ב. אדה"ז כתב על קטניות שהם חומרא בעלמא. בהגדרת ביטוי זה, ראה אגרות קודש אדה"ז מהדו"ח אגרת קג שמפרש "חומרא בעלמא" – לכתחילה. ואכן גם הצ"צ שציינת מדבר בגדר של לכתחילה, שאין להתיר זאת גם בשעת הדחק ללא התרה. אך לא מצאתי רמז בדבריו שחולק על אדה"ז שזו חומרא בעלמא.

וכתבתי לו:

אכן עיינתי בינתיים בפסקי תשובות, ודבריו אינם מסתברים בעיני.
בפרט לאחר שעיינתי במג"א שציינת לי וראיתי שהוא מתיר לאפות ביו"ט דבר שע"פ המנהג איננו ראוי כלל אפילו לקטנים, וכ"ש וק"ו בנידו"ד.
בפרט יש לזכור, שלפני דור האינסטנט - נהגו אבותינו לבשל קטניות לילדים ביו"ט של פסח ואין פוצה פה ומצפצף.

לגבי שרויה, יש עדויות ברורות שאצל הרבי מליובאוויטש נהגו לבשל קניידלאך גם בקביעות זו (דהיינו שבישלו בשש"פ דבר שע"פ מנהגנו אינו נאכל כל שבעת ימי הפסח, כדי לאכלו בשבת אחרון-של-פסח, כמנהגנו שרק באחרון של פסח (בחו"ל) אוכלים שרויה), ובשנה אחת בקביעות כזו לא הכינו, ותמה על כך הרבי.

[בברכה המשולשת]

אבל שרויה שאני, הלא כן?
שכל עדות ומקהלות האשכנזים קבלו על עצמם ועל זרעם את איסור קטניות מן המנהג לגמרי, ואילו שרויה הוי רק מנהג קצת קהילות (ואדרבה יש הנוהגים בדווקא להקפיד לאכול שרויה, כידוע).
והא ראיה שא"א לעשות התרת נדרים על קטניות ואילו על שרויה אפשר.
ובכל מקרה, לכאורה לגבי לבשל קטניות ביו"ט של שש"פ הוי בעיה שהואיל, כפי שכבר כתבו לעיל. (ומה שחלק מעדות הספרדים לא נהגו כן, רק הוא ההיתר, וכאמור לעיל)

[עזריאל ברגר]

אבל שרויה שאני, הלא כן?
שכל עדות ומקהלות האשכנזים קבלו על עצמם ועל זרעם את איסור קטניות מן המנהג לגמרי, ואילו שרויה הוי רק מנהג קצת קהילות (ואדרבה יש הנוהגים בדווקא להקפיד לאכול שרויה, כידוע).
והא ראיה שא"א לעשות התרת נדרים על קטניות ואילו על שרויה אפשר.
ובכל מקרה, לכאורה לגבי לבשל קטניות ביו"ט של שש"פ הוי בעיה שהואיל, כפי שכבר כתבו לעיל. (ומה שחלק מעדות הספרדים לא נהגו כן, רק הוא ההיתר, וכאמור לעיל)

האם שרויה חמור מקטניות או קל ממנו - זה דיון ישן שהילכו בו נמושות לרוב...

[בברכה המשולשת]

אבל שרויה שאני, הלא כן?
שכל עדות ומקהלות האשכנזים קבלו על עצמם ועל זרעם את איסור קטניות מן המנהג לגמרי, ואילו שרויה הוי רק מנהג קצת קהילות (ואדרבה יש הנוהגים בדווקא להקפיד לאכול שרויה, כידוע).
והא ראיה שא"א לעשות התרת נדרים על קטניות ואילו על שרויה אפשר.
ובכל מקרה, לכאורה לגבי לבשל קטניות ביו"ט של שש"פ הוי בעיה שהואיל, כפי שכבר כתבו לעיל. (ומה שחלק מעדות הספרדים לא נהגו כן, רק הוא ההיתר, וכאמור לעיל)

האם שרויה חמור מקטניות או קל ממנו - זה דיון ישן שהילכו בו נמושות לרוב...

אשמח להפניה למקור הלכתי (ולא בן דורינו) שמנהג שרויה יותר חמור ממנהג קטניות
תודה רבה

[עזריאל ברגר]

ולכל הנוטים להחמיר, אשמח אם תבארו לי מה החילוק בין קטניות לבין המבואר במג"א בסי' תנט ס"ק יג.

[בברכה המשולשת]

ולכל הנוטים להחמיר, אשמח אם תבארו לי מה החילוק בין קטניות לבין המבואר במג"א בסי' תנט ס"ק יג.

יעויין משנ"ב שם ס"ק לח, על עצם הנדון שם.
ואפילו לפי הסבר המג"א ברמ"א, שזה רק חומרא בעלמא ולכן מותר לאפותו, קטניות זה מנהג קבוע שקבלוהו כנדר וחמיר טפי.

[עזריאל ברגר]

ולכל הנוטים להחמיר, אשמח אם תבארו לי מה החילוק בין קטניות לבין המבואר במג"א בסי' תנט ס"ק יג.

יעויין משנ"ב שם ס"ק לח, על עצם הנדון שם.
ואפילו לפי הסבר המג"א ברמ"א, שזה רק חומרא בעלמא ולכן מותר לאפותו, קטניות זה מנהג קבוע שקבלוהו כנדר וחמיר טפי.

כלומר: המשנ"ב בשם האחרונים חולק על המג"א.
ואתה חולק על בעל התניא שצוטט לעיל כמגדיר את הקטניות בתור "חומרא בעלמא".
ועכשיו צריך להכריע במחלוקות האלו...

[בברכה המשולשת]

ולכל הנוטים להחמיר, אשמח אם תבארו לי מה החילוק בין קטניות לבין המבואר במג"א בסי' תנט ס"ק יג.

יעויין משנ"ב שם ס"ק לח, על עצם הנדון שם.
ואפילו לפי הסבר המג"א ברמ"א, שזה רק חומרא בעלמא ולכן מותר לאפותו, קטניות זה מנהג קבוע שקבלוהו כנדר וחמיר טפי.

כלומר: המשנ"ב בשם האחרונים חולק על המג"א.
ואתה חולק על בעל התניא שצוטט לעיל כמגדיר את הקטניות בתור "חומרא בעלמא".
ועכשיו צריך להכריע במחלוקות האלו...

א. לדידן מקובל לפסוק כמשנ"ב בכה"ג.
ב. לגבי קטניות, הרי שלא אני החולק, אלא כך הוכרע. "כל מילי דמידגן נאמר ואין להתיר מיני קטניות כגון הירז ואפילו בשנת בצורת וכן שמן זרע קנבוס אין להתיר" (מע"ר אות קפד ושם יש הערה לביאור הגר"א או"ח ריש סי' תנ"ד ) ורבים מרבותינו האחרונים נקטו שמנהג קטניות הוא הדוגמא למנהג גמור שאין להתירו כלל (וגם מי שהתיר בשנות רעב, הרי זה כי זה קל יותר, כמובן, מחמץ ח"ו)

[כתבן]

דרשת שבת הגדול תשעב קטניו וחמץ בשבת אחר הפסח.pdf

(379.24 KiB) הורד 441 פעמים

[אמיר כרמי]

דרשת שבת הגדול תשעב קטניו וחמץ בשבת אחר הפסח.pdf

של מי הדרשה?

[בברכה המשולשת]

דרשת שבת הגדול תשעב קטניו וחמץ בשבת אחר הפסח.pdf

של מי הדרשה?

כתוב. הגאון רבי אברהם צבי הכהן שליט"א

[אמיר כרמי]

דרשת שבת הגדול תשעב קטניו וחמץ בשבת אחר הפסח.pdf

של מי הדרשה?

כתוב. הגאון רבי אברהם צבי הכהן שליט"א

איפה כתוב? לא ראיתי תודה על התשובה

[בברכה המשולשת]

איפה כתוב? לא ראיתי תודה על התשובה

בסוף המסמך יש תכתובת לגבי הדרשה

[אמיר כרמי]

איפה כתוב? לא ראיתי תודה על התשובה

בסוף המסמך יש תכתובת לגבי הדרשה

תודה רבה לא הגעתי לשם עדיין...

[נהר שלום]

מאמר מתוך ירחון האוצר האחרון

[עזריאל ברגר]

מאמר מתוך ירחון האוצר האחרון

יישר כח.
לא זכיתי להבין ההוו"א לאסור קנית חמץ מגוי בשבת זו מדין מקח-וממכר, והצורך להתיר מדין "דרך אכילה" וכדו'.
שהרי מותר לכתחילה לקנות אוכל בשויו"ט!

[בברכה המשולשת]

מאמר מתוך ירחון האוצר האחרון

יישר כח.
לא זכיתי להבין ההוו"א לאסור קנית חמץ מגוי בשבת זו מדין מקח-וממכר, והצורך להתיר מדין "דרך אכילה" וכדו'.
שהרי מותר לכתחילה לקנות אוכל בשויו"ט!

לא בדרך של מקח וממכר

[עזריאל ברגר]

מאמר מתוך ירחון האוצר האחרון

יישר כח.
לא זכיתי להבין ההוו"א לאסור קנית חמץ מגוי בשבת זו מדין מקח-וממכר, והצורך להתיר מדין "דרך אכילה" וכדו'.
שהרי מותר לכתחילה לקנות אוכל בשויו"ט!

לא בדרך של מקח וממכר

מה יותר "דרך מקח וממכר" - לגשת לחנות ולקנות תבלינים, או להוציא חבילת בייגלה מהארון שבתוך הבית?!

[בברכה המשולשת]

מאמר מתוך ירחון האוצר האחרון

יישר כח.
לא זכיתי להבין ההוו"א לאסור קנית חמץ מגוי בשבת זו מדין מקח-וממכר, והצורך להתיר מדין "דרך אכילה" וכדו'.
שהרי מותר לכתחילה לקנות אוכל בשויו"ט!

לא בדרך של מקח וממכר

מה יותר "דרך מקח וממכר" - לגשת לחנות ולקנות תבלינים, או להוציא חבילת בייגלה מהארון שבתוך הבית?!

לי הקטן היה ברור שמדובר בחמץ בחנות, שהרי כידוע לי ההנחיה המקובלת לאדם פרטי היא שלא למכור לגוי חמץ בעין

[עזריאל ברגר]

א. אצלנו נוהגים לכתחילה למכור חמץ גמור גם בבית. ואדרבה: זה נותן יותר תוקף למכירה כולה.
ב. לקנות בחנות - מפורש בהלכות יו"ט שמותר, ואין חילוק (עקרוני) בין שבת ליו"ט בזה.

[בברכה המשולשת]

א. אצלנו נוהגים לכתחילה למכור חמץ גמור גם בבית. ואדרבה: זה נותן יותר תוקף למכירה כולה.
ב. לקנות בחנות - מפורש בהלכות יו"ט שמותר, ואין חילוק (עקרוני) בין שבת ליו"ט בזה.

א. ידעתי גם ידעתי, אך זו לא ההדרכה המוכרת לי בדרך כלל (וכמדומני שגם הרה"ג מחבר המאמר שליט"א לא ממליץ על זה כלל)
ב. לא בדרך מקח וממכר אלא בדרך שלוקח ואח"כ עושים חשבון, ולא כמו כאן שזה להוציא מרשות הגוי ממש.

[עזריאל ברגר]

א. אצלנו נוהגים לכתחילה למכור חמץ גמור גם בבית. ואדרבה: זה נותן יותר תוקף למכירה כולה.
ב. לקנות בחנות - מפורש בהלכות יו"ט שמותר, ואין חילוק (עקרוני) בין שבת ליו"ט בזה.

א. ידעתי גם ידעתי, אך זו לא ההדרכה המוכרת לי בדרך כלל (וכמדומני שגם הרה"ג מחבר המאמר שליט"א לא ממליץ על זה כלל)
ב. לא בדרך מקח וממכר אלא בדרך שלוקח ואח"כ עושים חשבון, ולא כמו כאן שזה להוציא מרשות הגוי ממש.

לרגל הקביעות דשנה זו, קראתי שוב את האשכול הזה, ולא הבנתי את החילוק שכתבת.
אשמח אם תסביר על איזה מקרה אתה מדבר, ואומר שהוא יותר חמור מאשר קניית תבלינים מהחנות, ומדוע אתה סבור כך.

[בברכה המשולשת]

א. אצלנו נוהגים לכתחילה למכור חמץ גמור גם בבית. ואדרבה: זה נותן יותר תוקף למכירה כולה.
ב. לקנות בחנות - מפורש בהלכות יו"ט שמותר, ואין חילוק (עקרוני) בין שבת ליו"ט בזה.

א. ידעתי גם ידעתי, אך זו לא ההדרכה המוכרת לי בדרך כלל (וכמדומני שגם הרה"ג מחבר המאמר שליט"א לא ממליץ על זה כלל)
ב. לא בדרך מקח וממכר אלא בדרך שלוקח ואח"כ עושים חשבון, ולא כמו כאן שזה להוציא מרשות הגוי ממש.

לרגל הקביעות דשנה זו, קראתי שוב את האשכול הזה, ולא הבנתי את החילוק שכתבת.
אשמח אם תסביר על איזה מקרה אתה מדבר, ואומר שהוא יותר חמור מאשר קניית תבלינים מהחנות, ומדוע אתה סבור כך.

הדרך המותרת בחנות היא ללא הזכרת סכום מקח ולא פעולות רגילות של מסחר (וכמדומני שההיתר איננו תקף למקרים שנראים בהדיא כמקח וממכר)
ואילו כאן מדובר על להוציא מארון שהושכר לגוי, מוצר שנמכר לו.
ע"מ שזה לא יהיה מוגדר כגניבה, על כרחנו להגדיר זאת כעיסקה ממש.
וזה יותר דרך מקח וממכר.

[עזריאל ברגר]

א. אצלנו נוהגים לכתחילה למכור חמץ גמור גם בבית. ואדרבה: זה נותן יותר תוקף למכירה כולה.
ב. לקנות בחנות - מפורש בהלכות יו"ט שמותר, ואין חילוק (עקרוני) בין שבת ליו"ט בזה.

א. ידעתי גם ידעתי, אך זו לא ההדרכה המוכרת לי בדרך כלל (וכמדומני שגם הרה"ג מחבר המאמר שליט"א לא ממליץ על זה כלל)
ב. לא בדרך מקח וממכר אלא בדרך שלוקח ואח"כ עושים חשבון, ולא כמו כאן שזה להוציא מרשות הגוי ממש.

לרגל הקביעות דשנה זו, קראתי שוב את האשכול הזה, ולא הבנתי את החילוק שכתבת.
אשמח אם תסביר על איזה מקרה אתה מדבר, ואומר שהוא יותר חמור מאשר קניית תבלינים מהחנות, ומדוע אתה סבור כך.

הדרך המותרת בחנות היא ללא הזכרת סכום מקח ולא פעולות רגילות של מסחר (וכמדומני שההיתר איננו תקף למקרים שנראים בהדיא כמקח וממכר)
ואילו כאן מדובר על להוציא מארון שהושכר לגוי, מוצר שנמכר לו.
ע"מ שזה לא יהיה מוגדר כגניבה, על כרחנו להגדיר זאת כעיסקה ממש.
וזה יותר דרך מקח וממכר.

במה זה יותר דרך מקח מאשר להוציא מהארון של החנות?!
ואפילו אם תמצא איזשהו חילוק - מהיכי תיתי להסתמך עליו להחמיר בזה?!

[בברכה המשולשת]

הדרך המותרת בחנות היא ללא הזכרת סכום מקח ולא פעולות רגילות של מסחר (וכמדומני שההיתר איננו תקף למקרים שנראים בהדיא כמקח וממכר)
ואילו כאן מדובר על להוציא מארון שהושכר לגוי, מוצר שנמכר לו.
ע"מ שזה לא יהיה מוגדר כגניבה, על כרחנו להגדיר זאת כעיסקה ממש.
וזה יותר דרך מקח וממכר.

במה זה יותר דרך מקח מאשר להוציא מהארון של החנות?!
ואפילו אם תמצא איזשהו חילוק - מהיכי תיתי להסתמך עליו להחמיר בזה?!

חנות של זמנם, שהייתה דומה יותר למחסן מאשר חנות של ימינו, כך שלא ניכר כ"כ המקח וממכר.
ולענ"ד די בעצם החילוק בשביל להחמיר.

[עזריאל ברגר]

הדרך המותרת בחנות היא ללא הזכרת סכום מקח ולא פעולות רגילות של מסחר (וכמדומני שההיתר איננו תקף למקרים שנראים בהדיא כמקח וממכר)
ואילו כאן מדובר על להוציא מארון שהושכר לגוי, מוצר שנמכר לו.
ע"מ שזה לא יהיה מוגדר כגניבה, על כרחנו להגדיר זאת כעיסקה ממש.
וזה יותר דרך מקח וממכר.

במה זה יותר דרך מקח מאשר להוציא מהארון של החנות?!
ואפילו אם תמצא איזשהו חילוק - מהיכי תיתי להסתמך עליו להחמיר בזה?!

חנות של זמנם, שהייתה דומה יותר למחסן מאשר חנות של ימינו, כך שלא ניכר כ"כ המקח וממכר.
ולענ"ד די בעצם החילוק בשביל להחמיר.

א. האם מחנות של זמננו אסור לקנות בשויו"ט?!
ב. האם הארון המכור לגוי נראה יותר "חנות" מחנויות של זמנם?!

[בברכה המשולשת]

הדרך המותרת בחנות היא ללא הזכרת סכום מקח ולא פעולות רגילות של מסחר (וכמדומני שההיתר איננו תקף למקרים שנראים בהדיא כמקח וממכר)
ואילו כאן מדובר על להוציא מארון שהושכר לגוי, מוצר שנמכר לו.
ע"מ שזה לא יהיה מוגדר כגניבה, על כרחנו להגדיר זאת כעיסקה ממש.
וזה יותר דרך מקח וממכר.

במה זה יותר דרך מקח מאשר להוציא מהארון של החנות?!
ואפילו אם תמצא איזשהו חילוק - מהיכי תיתי להסתמך עליו להחמיר בזה?!

חנות של זמנם, שהייתה דומה יותר למחסן מאשר חנות של ימינו, כך שלא ניכר כ"כ המקח וממכר.
ולענ"ד די בעצם החילוק בשביל להחמיר.

א. האם מחנות של זמננו אסור לקנות בשויו"ט?!
ב. האם הארון המכור לגוי נראה יותר "חנות" מחנויות של זמנם?!

א. אינני יודע מה מורים בזה הלכה למעשה. אך לענ"ד בדר"כ אסור (לא במכולת יישובית או שכונתית)
ב. כן.

[עזריאל ברגר]

הדרך המותרת בחנות היא ללא הזכרת סכום מקח ולא פעולות רגילות של מסחר (וכמדומני שההיתר איננו תקף למקרים שנראים בהדיא כמקח וממכר)
ואילו כאן מדובר על להוציא מארון שהושכר לגוי, מוצר שנמכר לו.
ע"מ שזה לא יהיה מוגדר כגניבה, על כרחנו להגדיר זאת כעיסקה ממש.
וזה יותר דרך מקח וממכר.

במה זה יותר דרך מקח מאשר להוציא מהארון של החנות?!
ואפילו אם תמצא איזשהו חילוק - מהיכי תיתי להסתמך עליו להחמיר בזה?!

חנות של זמנם, שהייתה דומה יותר למחסן מאשר חנות של ימינו, כך שלא ניכר כ"כ המקח וממכר.
ולענ"ד די בעצם החילוק בשביל להחמיר.

א. האם מחנות של זמננו אסור לקנות בשויו"ט?!
ב. האם הארון המכור לגוי נראה יותר "חנות" מחנויות של זמנם?!

א. אינני יודע מה מורים בזה הלכה למעשה. אך לענ"ד בדר"כ אסור (לא במכולת יישובית או שכונתית)
ב. כן.

א. אשמח לראות מקורות בנושא (ברור שבדרך כלל יהיה בזה סרך מלאכה גמורה (מדאורייתא או מדרבנן) כגון כיבוי מערכת האזעקה, אבל לא בזה עסקינן אלא בשאלת איסור מקח וממכר בלבד).
ב. אינני מסכים.

[בברכה המשולשת]

א. אשמח לראות מקורות בנושא (ברור שבדרך כלל יהיה בזה סרך מלאכה גמורה (מדאורייתא או מדרבנן) כגון כיבוי מערכת האזעקה, אבל לא בזה עסקינן אלא בשאלת איסור מקח וממכר בלבד).

יעויין שש"כ, פרק כ"ט במהדורה החדשה (בישנה לא הובאה הסתייגות, אבל בחדשה יש, בהערה שם, בשם ספר יסודי ישורון ושו"ת חשב האפוד)

[עזריאל ברגר]

א. אשמח לראות מקורות בנושא (ברור שבדרך כלל יהיה בזה סרך מלאכה גמורה (מדאורייתא או מדרבנן) כגון כיבוי מערכת האזעקה, אבל לא בזה עסקינן אלא בשאלת איסור מקח וממכר בלבד).

יעויין שש"כ, פרק כ"ט במהדורה החדשה (בישנה לא הובאה הסתייגות, אבל בחדשה יש, בהערה שם, בשם ספר יסודי ישורון ושו"ת חשב האפוד)

מצו"ב:
1. דברי השש"כ בהערה נ.

ששכ_פרק-כט_הערה-נ.png (44.83 KiB) נצפה 2241 פעמים

2. דברי השו"ע הרב סימן רנב סעיפים יב-יג - שמתיר לכתחילה להיכנס לחנותו של גוי ולקנות ממנו כלים לצורך השבת (ושם בהערה קט ציינו לסימן תקיז סעיף ב, ושם מדבר בעיקר על פרטי דיני קניה מחנווני נכרי בשבת, במה צריך לחשוש שמא נעשתה בו מלאכה והוי "מעשה שבת" וכו').

שוע_הרב_רנב_יב-יג.png (151.76 KiB) נצפה 2241 פעמים

3. דברי הביה"ל בשכג ד"ה לחנוני.

ביהל_שכג_לחנווני.png (21.28 KiB) נצפה 2241 פעמים

4. דברי היסודי ישורון בח"ד (ובח"ה שם - הוא חוכך להחמיר בכניסה לחנות משום חשדא ומראית העין, אבל לא משום "דיני מקח וממכר בשבת".)

יסודי-ישורון_ד_רפט.png (231.24 KiB) נצפה 2241 פעמים

שו"ת חשב האפוד - לא מצאתי את דבריו (יש באוצר שני ספרים כאלו, אך לא מצאתי בהם התייחסות בח"ב סימן ס"א לעניננו).

עכ"פ:
א. אדמו"ר הזקן בשולחנו מתיר זאת לכתחילה בלי שום פקפוק.
ב. אפילו אלו שנטו לאסור - זה רק במקום שיש חשש מראית-העין וחשד שיחשדוהו שהוא עושה דבר האסור בשבת, אבל במצב הדומה לנידון דידן - אינני רואה שום סרך איסור.

[בברכה המשולשת]

ייש"כ.
א. צר לי, אך אינני מבין איך אפשר להתיר לקחת מחנות גדולה במציאות זמנינו. לא על זה מדובר בחז"ל בראשונים ובשו"ע וכמעט עד דורינו.
ב. הביאור הלכה מדבר על חנווני, לא על חנות, ויותר מסתבר שהכוונה בביתו, או בחנות שהיא כעין ביתו וכדו'.
ג. למיטב זכרוני יש בשש"כ שם גם הערת כוכבית (בין גוף ההלכה לבין ההערות) שבה נאמר שאין לפתוח את החנות בשבת.
ד. ממהלך דברי השש"כ נראה לי יותר שהוא נוטה לדעת האוסרים.
ה. נדו"ד חמיר טפי, כי זה ממש מקח וממכר, הפך המכירה שעשה האדם (ואפילו אם הוא סומך על השיטה המקילה ביותר שמותר לאדם פרטי למכור חמץ גמור ולהשאירו בביתו)

[עזריאל ברגר]

ייש"כ.
א. צר לי, אך אינני מבין איך אפשר להתיר לקחת מחנות גדולה במציאות זמנינו. לא על זה מדובר בחז"ל בראשונים ובשו"ע וכמעט עד דורינו.
ב. הביאור הלכה מדבר על חנווני, לא על חנות, ויותר מסתבר שהכוונה בביתו, או בחנות שהיא כעין ביתו וכדו'.
ג. למיטב זכרוני יש בשש"כ שם גם הערת כוכבית (בין גוף ההלכה לבין ההערות) שבה נאמר שאין לפתוח את החנות בשבת.
ד. ממהלך דברי השש"כ נראה לי יותר שהוא נוטה לדעת האוסרים.
ה. נדו"ד חמיר טפי, כי זה ממש מקח וממכר, הפך המכירה שעשה האדם (ואפילו אם הוא סומך על השיטה המקילה ביותר שמותר לאדם פרטי למכור חמץ גמור ולהשאירו בביתו)

א. אם חז"ל לא גזרו - אז אין איסור (בדומה לשאלת הפאה הנכרית ואכמ"ל).
ב. נכון. ואינני יודע מדוע השש"כ ציין אליו.
ג. אינו תח"י. עכ"פ יש לעיין במקורותיו.
ד. נכון. אבל שו"ע הרב יותר חשוב בעיני מאשר השש"כ וכל דעימיה, וראה בהמשך.
ה. אינני מבין דבריך.

אחזור על מה שכתבתי לעיל, ובהרחבה:
יש כמה סוגי גזרות שגזרו חז"ל, ולדוגמא:
א. שמא ישכח שהיום שבת ויבוא למלאכה גמורה.
ב. מפני שעושה מעשה חול.
ג. שמא יטעה העושה בעצמו לחשוב שאם זה מותר גם דברים אחרים מותרים (ובזה לפעמים הקילו לת"ח והחמירו לע"ה).
ד. מפני מראית העין שמא יחשבו הרואים שהוא עושה/יעשה מעשה אסור.

כל סברותיך היו יכולות להתאים אילו האוסרים קניה בחנות היו מדברים מצד האפשרויות א-ג דלעיל וכיו"ב.
אבל כאן האוסרים מדברים מצד סעיף ד, כלומר הם מסכימים שאין כאן שום חשש איסור מצד הלכות מקח וממכר בשבת, וכל החשש הוא שמא מי שרואהו נכנס לחנות יחשוב שהוא קונה באופן האסור בשבת.
ובנידון דידן - להוציא חמץ מתוך הארון המכור לגוי - אין שום מקום לחשד, ולכן אפילו האוסרים קניה בחנות - יודו שזה מותר לכתחילה שבלכתחילה ללא שום פקפוק.

[בברכה המשולשת]

ייש"כ.
א. צר לי, אך אינני מבין איך אפשר להתיר לקחת מחנות גדולה במציאות זמנינו. לא על זה מדובר בחז"ל בראשונים ובשו"ע וכמעט עד דורינו.
ב. הביאור הלכה מדבר על חנווני, לא על חנות, ויותר מסתבר שהכוונה בביתו, או בחנות שהיא כעין ביתו וכדו'.
ג. למיטב זכרוני יש בשש"כ שם גם הערת כוכבית (בין גוף ההלכה לבין ההערות) שבה נאמר שאין לפתוח את החנות בשבת.
ד. ממהלך דברי השש"כ נראה לי יותר שהוא נוטה לדעת האוסרים.
ה. נדו"ד חמיר טפי, כי זה ממש מקח וממכר, הפך המכירה שעשה האדם (ואפילו אם הוא סומך על השיטה המקילה ביותר שמותר לאדם פרטי למכור חמץ גמור ולהשאירו בביתו)

א. אם חז"ל לא גזרו - אז אין איסור (בדומה לשאלת הפאה הנכרית ואכמ"ל).
ב. נכון. ואינני יודע מדוע השש"כ ציין אליו.
ג. אינו תח"י. עכ"פ יש לעיין במקורותיו.
ד. נכון. אבל שו"ע הרב יותר חשוב בעיני מאשר השש"כ וכל דעימיה, וראה בהמשך.
ה. אינני מבין דבריך.

אחזור על מה שכתבתי לעיל, ובהרחבה:
יש כמה סוגי גזרות שגזרו חז"ל, ולדוגמא:
א. שמא ישכח שהיום שבת ויבוא למלאכה גמורה.
ב. מפני שעושה מעשה חול.
ג. שמא יטעה העושה בעצמו לחשוב שאם זה מותר גם דברים אחרים מותרים (ובזה לפעמים הקילו לת"ח והחמירו לע"ה).
ד. מפני מראית העין שמא יחשבו הרואים שהוא עושה/יעשה מעשה אסור.

כל סברותיך היו יכולות להתאים אילו האוסרים קניה בחנות היו מדברים מצד האפשרויות א-ג דלעיל וכיו"ב.
אבל כאן האוסרים מדברים מצד סעיף ד, כלומר הם מסכימים שאין כאן שום חשש איסור מצד הלכות מקח וממכר בשבת, וכל החשש הוא שמא מי שרואהו נכנס לחנות יחשוב שהוא קונה באופן האסור בשבת.
ובנידון דידן - להוציא חמץ מתוך הארון המכור לגוי - אין שום מקום לחשד, ולכן אפילו האוסרים קניה בחנות - יודו שזה מותר לכתחילה שבלכתחילה ללא שום פקפוק.

א. חז"ל לא גזרו על משהו אחר. על נדון חנויות זמננו לא מצאנו שלא גזרו.
ד. כאמור, הם לא מדברים על אותו נדון. (וגם אם כן היו, למי שאיננו מחסידי חב"ד, משקל הפוסקים שונה, כידוע).
ה. הרי האדם בו אנו עוסקים מכר חמץ גמור והשאירו בביתו, בהסתמך על השיטות המקלות. אז לכל הפחות שיתייחס לזה בעצמו כמכירה גמורה.

לגבי החלק השני- מדובר כאן בעצם איסור מקח וממכר, לא בגזירה חדשה. מה שהותר זה משהו אחר, כאמור.

[עזריאל ברגר]

ייש"כ.
א. צר לי, אך אינני מבין איך אפשר להתיר לקחת מחנות גדולה במציאות זמנינו. לא על זה מדובר בחז"ל בראשונים ובשו"ע וכמעט עד דורינו.
ב. הביאור הלכה מדבר על חנווני, לא על חנות, ויותר מסתבר שהכוונה בביתו, או בחנות שהיא כעין ביתו וכדו'.
ג. למיטב זכרוני יש בשש"כ שם גם הערת כוכבית (בין גוף ההלכה לבין ההערות) שבה נאמר שאין לפתוח את החנות בשבת.
ד. ממהלך דברי השש"כ נראה לי יותר שהוא נוטה לדעת האוסרים.
ה. נדו"ד חמיר טפי, כי זה ממש מקח וממכר, הפך המכירה שעשה האדם (ואפילו אם הוא סומך על השיטה המקילה ביותר שמותר לאדם פרטי למכור חמץ גמור ולהשאירו בביתו)

א. אם חז"ל לא גזרו - אז אין איסור (בדומה לשאלת הפאה הנכרית ואכמ"ל).
ב. נכון. ואינני יודע מדוע השש"כ ציין אליו.
ג. אינו תח"י. עכ"פ יש לעיין במקורותיו.
ד. נכון. אבל שו"ע הרב יותר חשוב בעיני מאשר השש"כ וכל דעימיה, וראה בהמשך.
ה. אינני מבין דבריך.

אחזור על מה שכתבתי לעיל, ובהרחבה:
יש כמה סוגי גזרות שגזרו חז"ל, ולדוגמא:
א. שמא ישכח שהיום שבת ויבוא למלאכה גמורה.
ב. מפני שעושה מעשה חול.
ג. שמא יטעה העושה בעצמו לחשוב שאם זה מותר גם דברים אחרים מותרים (ובזה לפעמים הקילו לת"ח והחמירו לע"ה).
ד. מפני מראית העין שמא יחשבו הרואים שהוא עושה/יעשה מעשה אסור.

כל סברותיך היו יכולות להתאים אילו האוסרים קניה בחנות היו מדברים מצד האפשרויות א-ג דלעיל וכיו"ב.
אבל כאן האוסרים מדברים מצד סעיף ד, כלומר הם מסכימים שאין כאן שום חשש איסור מצד הלכות מקח וממכר בשבת, וכל החשש הוא שמא מי שרואהו נכנס לחנות יחשוב שהוא קונה באופן האסור בשבת.
ובנידון דידן - להוציא חמץ מתוך הארון המכור לגוי - אין שום מקום לחשד, ולכן אפילו האוסרים קניה בחנות - יודו שזה מותר לכתחילה שבלכתחילה ללא שום פקפוק.

א. חז"ל לא גזרו על משהו אחר. על נדון חנויות זמננו לא מצאנו שלא גזרו.
ד. כאמור, הם לא מדברים על אותו נדון. (וגם אם כן היו, למי שאיננו מחסידי חב"ד, משקל הפוסקים שונה, כידוע).
ה. הרי האדם בו אנו עוסקים מכר חמץ גמור והשאירו בביתו, בהסתמך על השיטות המקלות. אז לכל הפחות שיתייחס לזה בעצמו כמכירה גמורה.

לגבי החלק השני- מדובר כאן בעצם איסור מקח וממכר, לא בגזירה חדשה. מה שהותר זה משהו אחר, כאמור.

1. המשפט העיקרי בדבריך מתחילה ועד עתה הוא "לא מצאנו שלא גזרו".
וכמדומני שכאן נעוצה המחלוקת בינינו לגבי קניה בחנות רגילה:
האם כשאנחנו רואים בימינו דבר שנראה שחז"ל היו גוזרים עליו - עלינו להתנהג כאילו גזרו עליו, או שמה שגזרו גזרו ולא יותר?
ולדוגמא לגבי רכיבה על אופנים בשבת - אכן נוהגים להחמיר (אם כי ראיתי בקהילה חרדית מסוימת שרבים מקילים לילדים לרכב על אופנים).

2. כל זה רלוונטי רק לגבי דבר שכל רואיו אומרים שהוא עוסק במקח וממכר. אבל מי שמוציא דברים מארון (שמסומן כ"מכור לגוי") - אינני רואה מדוע תאמר שזה יותר מכירה מאשר קניה מחנות "של ימי חז"ל" וכיו"ב (ועכ"פ לא יותר מחנות שלפני 250 שנה שהתיר אדה"ז בשולחנו, ואולי המחמירים המאוחרים יותר אינם חולקים עליו אלא באמת סבורים כדבריך שיש חילוק בין סוגי החנויות).

3. לגבי ההתייחסות כמכירה גמורה - אני מתייחס לזה כמכירה מוחלטת, אך אני מודע לזה שהגוי מסכים למכור לי בחזרה אחרי פסח, כי כך נוח גם לו ולא רק לי.

[בברכה המשולשת]

ייש"כ.
א. צר לי, אך אינני מבין איך אפשר להתיר לקחת מחנות גדולה במציאות זמנינו. לא על זה מדובר בחז"ל בראשונים ובשו"ע וכמעט עד דורינו.
ב. הביאור הלכה מדבר על חנווני, לא על חנות, ויותר מסתבר שהכוונה בביתו, או בחנות שהיא כעין ביתו וכדו'.
ג. למיטב זכרוני יש בשש"כ שם גם הערת כוכבית (בין גוף ההלכה לבין ההערות) שבה נאמר שאין לפתוח את החנות בשבת.
ד. ממהלך דברי השש"כ נראה לי יותר שהוא נוטה לדעת האוסרים.
ה. נדו"ד חמיר טפי, כי זה ממש מקח וממכר, הפך המכירה שעשה האדם (ואפילו אם הוא סומך על השיטה המקילה ביותר שמותר לאדם פרטי למכור חמץ גמור ולהשאירו בביתו)

א. אם חז"ל לא גזרו - אז אין איסור (בדומה לשאלת הפאה הנכרית ואכמ"ל).
ב. נכון. ואינני יודע מדוע השש"כ ציין אליו.
ג. אינו תח"י. עכ"פ יש לעיין במקורותיו.
ד. נכון. אבל שו"ע הרב יותר חשוב בעיני מאשר השש"כ וכל דעימיה, וראה בהמשך.
ה. אינני מבין דבריך.

אחזור על מה שכתבתי לעיל, ובהרחבה:
יש כמה סוגי גזרות שגזרו חז"ל, ולדוגמא:
א. שמא ישכח שהיום שבת ויבוא למלאכה גמורה.
ב. מפני שעושה מעשה חול.
ג. שמא יטעה העושה בעצמו לחשוב שאם זה מותר גם דברים אחרים מותרים (ובזה לפעמים הקילו לת"ח והחמירו לע"ה).
ד. מפני מראית העין שמא יחשבו הרואים שהוא עושה/יעשה מעשה אסור.

כל סברותיך היו יכולות להתאים אילו האוסרים קניה בחנות היו מדברים מצד האפשרויות א-ג דלעיל וכיו"ב.
אבל כאן האוסרים מדברים מצד סעיף ד, כלומר הם מסכימים שאין כאן שום חשש איסור מצד הלכות מקח וממכר בשבת, וכל החשש הוא שמא מי שרואהו נכנס לחנות יחשוב שהוא קונה באופן האסור בשבת.
ובנידון דידן - להוציא חמץ מתוך הארון המכור לגוי - אין שום מקום לחשד, ולכן אפילו האוסרים קניה בחנות - יודו שזה מותר לכתחילה שבלכתחילה ללא שום פקפוק.

א. חז"ל לא גזרו על משהו אחר. על נדון חנויות זמננו לא מצאנו שלא גזרו.
ד. כאמור, הם לא מדברים על אותו נדון. (וגם אם כן היו, למי שאיננו מחסידי חב"ד, משקל הפוסקים שונה, כידוע).
ה. הרי האדם בו אנו עוסקים מכר חמץ גמור והשאירו בביתו, בהסתמך על השיטות המקלות. אז לכל הפחות שיתייחס לזה בעצמו כמכירה גמורה.

לגבי החלק השני- מדובר כאן בעצם איסור מקח וממכר, לא בגזירה חדשה. מה שהותר זה משהו אחר, כאמור.

1. המשפט העיקרי בדבריך מתחילה ועד עתה הוא "לא מצאנו שלא גזרו".
וכמדומני שכאן נעוצה המחלוקת בינינו לגבי קניה בחנות רגילה:
האם כשאנחנו רואים בימינו דבר שנראה שחז"ל היו גוזרים עליו - עלינו להתנהג כאילו גזרו עליו, או שמה שגזרו גזרו ולא יותר?
ולדוגמא לגבי רכיבה על אופנים בשבת - אכן נוהגים להחמיר (אם כי ראיתי בקהילה חרדית מסוימת שרבים מקילים לילדים לרכב על אופנים).

2. כל זה רלוונטי רק לגבי דבר שכל רואיו אומרים שהוא עוסק במקח וממכר. אבל מי שמוציא דברים מארון (שמסומן כ"מכור לגוי") - אינני רואה מדוע תאמר שזה יותר מכירה מאשר קניה מחנות "של ימי חז"ל" וכיו"ב (ועכ"פ לא יותר מחנות שלפני 250 שנה שהתיר אדה"ז בשולחנו, ואולי המחמירים המאוחרים יותר אינם חולקים עליו אלא באמת סבורים כדבריך שיש חילוק בין סוגי החנויות).

3. לגבי ההתייחסות כמכירה גמורה - אני מתייחס לזה כמכירה מוחלטת, אך אני מודע לזה שהגוי מסכים למכור לי בחזרה אחרי פסח, כי כך נוח גם לו ולא רק לי.

ייש"כ על הבירור הנאה!
1. אה"נ, רק שלענ"ד כאן זה חמיר טפי, בגלל דברי הרמב"ן (המובאים בשש"כ שם) שיש כאן איסור דאורייתא.
2. כי זה באמת מקח וממכר, לא רק נראה כן. כי אחרת יש בעיה בתוקף המכירה (אפילו דעה המקילה ביותר)
3. אבל זה בדיוק מקח וממכר בשבת!

[עזריאל ברגר]

ייש"כ על הבירור הנאה!
1. אה"נ, רק שלענ"ד כאן זה חמיר טפי, בגלל דברי הרמב"ן (המובאים בשש"כ שם) שיש כאן איסור דאורייתא.
2. כי זה באמת מקח וממכר, לא רק נראה כן. כי אחרת יש בעיה בתוקף המכירה (אפילו דעה המקילה ביותר)
3. אבל זה בדיוק מקח וממכר בשבת!

1. איני יודע על איזה רמב"ן אתה מדבר. פתחתי כאן לעיל את כל המובאות שצוינו בשש"כ.
2-3. זה בדיוק מקח וממכר במיני מאכל לסעודת שבת, שהם מותרים לכתחילה.