ידועים ד' הראש' בטעם הדבר שהחמירו לבדוק שוב אם נטל עכבר חמץ אחרי הבדיקה וכו', ולא הקילו בספיקות, וכמובא במגיד משנה פ"ב ה"י דאע"ג דספיקא דרבנן היא כיון שבדיקת חמץ תחילתה על הספק החמירו בספקה יותר משאר ספיקות של דבריהם.
ויל"ע באופן שמסופק על חדר מסויים אם הוי בגדר מקום שמכניסים בו חמץ, (וכגון שהספק הוא בדבר צדדי, מאיזה מרתף השמש הולך להביא יין באמצע הסעודה, ובריא לו שאינו הולך כי אם למרתף אחד מתוך השניים), האם גם בזה אמרי' דבדיקת חמץ על הספק נתקנה.
או בגוונא שיש לו ספק האם שותפו בדירה כבר בדק או לאו, האם גם בזה יש חיוב ודאי מכח הספק או לאו.
ויש בזה עוד נפק"מ כשבודק חדר מפני שסבור שמכניסים בו חמץ ושאינו בדוק וכו', והאמת איננה כן, האם הוי ברכתו לבטלה, (כלפי מי שיודע האמת, וא"כ אינו יכול לצאת ממנו הברכה מדין שומע כעונה), או דמתחילה נתקן על הספק, וכך היא מצוותו לבדוק כל מקום שאין לו ידיעה שהוא פטור ממנו בודאי. (ובוודאי דאם הוי מקום שמכניסים וכו' אלא שנתברר בסוף שלא היה שם חמץ, דאי"ז ברכה לבטלה וכמש"כ הפוס'. ומאידך בשאר מצוות אם העידו בפניו שהאתרוג שנטל היה חסר, ובא ליטול אתרוג אחר בברכה, אז כלפי מי שיודע שהאתרוג הראשון היה כשר באמת, יש כאן ברכה לבטלה ואינו יכול לצאת בה שמוע כעונה).
תנו דעתכם.