לשם מצת מצוה

[ישראל אליהו]

רוב ככל הראשונים כותבים שהשימור מחימוץ [כלומר המהירות, העסק שלא יחמיץ וכו'] הוא שצריך להיות לשמה. ולא כרוב העולם שמכוונים שהעשייה לשמה.
והוי חשש ברכה לבטלה, וביטול מ"ע דאורייתא.

[בברכה המשולשת]

הא והא איתא

[עדיאל ברויאר]

לפני כמה שנים שמעתי שיעור של הרב שבתאי לוי שליט"א (חיבר ספרים על שביעית וחוה"מ ואולי עוד. אחיו של הרב משה לוי זצ"ל), שבו הוא טען את טענת פותח האשכול.

[משולש]

לא הבנתי את הטענה, הרי כל העסק שעוסקים במצה הוא לשם מצת מצווה, ואם כן הכל כלול, גם השימור והמהירות.

[גימפעל]

גם בעשיית הסוכה יש מהמדקדקים שמפרטים ואומרים, לשם צל.

[ישראל אליהו]

לא הבנתי את הטענה, הרי כל העסק שעוסקים במצה הוא לשם מצת מצווה, ואם כן הכל כלול, גם השימור והמהירות.

מה לעשות שכששאלתי הרבה אנשים מה התכוונו כשעשו לשם מצת מצוה, בתחילה לא הבינו מה אני שואל.. ואמרו שהעשייה היא לשמה. זה מה שחשבו כשעשו את המצה.

[בברכה המשולשת]

לא הבנתי. הרי ההדרכה היא ליזהר בכל האפשר במהירות וכו', אז ברור שהעוסקים בזה חושבים גם על זה- הלא כן?

[סגי נהור]

הגזמת לחלוטין בחששות. לפי זה אין לך מעשה או קניין בעולם שיחול, ולעולם אין קידושין תופסים, ופוק חזי מאי עמא דבר, שאינם מכוונים בדיוק לפי הבנות הראשונים והאחרונים באופן הקניין והחלות.

במעמדים שעושים קניין סודר (ווארט, מכירת חמץ לנוהגים כן), צא ושאל את המגביה (או המגביהה...) מה בדיוק הוא או היא עושה, ותעדכן אותנו.

[ישראל אליהו]

הרי ההדרכה היא ליזהר בכל האפשר במהירות וכו', אז ברור שהעוסקים בזה חושבים גם על זה- הלא כן?

הם נזהרים מחימוץ, משום שיודעים שבלי זה אי אפשר לאכול את המצות בפסח, זה אלף בית, אבל לא חושבים שהזהירות היא לשם מצת מצוה.

את ה"לשמה" מכוונים על העשייה. צא וערוך סקר.

[במאפיות מסויימות, ראיתי שהוסיפו בנוסח ה"לשם מצת מצוה", כמה מילים בענין השימור. אולם מסופקני אם העובדים שם יודעים ומבינים את דקות הענין.
גם המועדים וזמנים (ח"ג רס"א הערה ח') כתב שאין לומר "מה שאעשה הוא לשם מצת מצוה", אלא כתב שם נוסח אחר, וגם בזה נ"ל שאם צוות העובדים יאמרו נוסח זה ללא הקדמה מהמשגיח בביאור ה'לשמה', לא יתנו לבם כלל לזה, ועדיין יחשבו שהעשייה היא לשמה].

[גימפעל]

בלא שימור מחמץ אינו מצה (אלא לחם), וא"כ בכלל מצות מצוה כלול גם השמירה מחימוץ (בכלל מאתיים מנה).

[ישראל אליהו]

בלא שימור מחמץ אינו מצה (אלא לחם), וא"כ בכלל מצות מצוה כלול גם השמירה מחימוץ (בכלל מאתיים מנה).

תעשה סקר, תשאל את עושי המלאכה מה התכוונו כשאמרו לשם מצת מצוה, ולא יגידו שכוונתם על השימור, אלא על עצם העשייה.

לדוגמא, האופה צריך להזהר שלא להשהות כנגד התנור, וזה צריך להיות למ"מ, אולם אם יכוין שהוא מניח את המצה על קרקעית התנור למ"מ, לא מהני.

[גימפעל]

בלא שימור מחמץ אינו מצה (אלא לחם), וא"כ בכלל מצות מצוה כלול גם השמירה מחימוץ (בכלל מאתיים מנה).

תעשה סקר, תשאל את עושי המלאכה מה התכוונו כשאמרו לשם מצת מצוה, ולא יגידו שכוונתם על השימור, אלא על עצם העשייה.

לדוגמא, האופה צריך להזהר שלא להשהות כנגד התנור, וזה צריך להיות למ"מ, אולם אם יכוין שהוא מניח את המצה על קרקעית התנור למ"מ, לא מהני.

אם הוא לא נזהר לשמר מחימוץ אין זה 'מצה' אלא לחם, ושמכוון לשם 'מצות' מצוה, כלול בזה גם שזה מצה דהיינו משומר מחימוץ וגם לשם מצוה.

[ישראל אליהו]

הוא נזהר מחימוץ, כי בלי זה אי אפשר לאכול בפסח, אבל לא שהשימור הוא למ"מ. תשאל את העורכים מה כיוונו באומרם "לשם מצת מצוה".

לדוגמא, צריך לכתוב את שם ה' לשמו, ולכתוב תפילין לשמן. וגם יש שם שימור מכל מיני בעיות, כגון שהדיו יהיה כשר, והקלף ועוד ועוד, ובכ"ז הסופר לא מכוין על השימור אלא על העשייה, וכך גם במצה.

[גימפעל]

בתפילין וכמו"כ בסוכה, יכולים להפריד העשייה מהכוונה, אך במצות אם תפריד הכוונה (של שימור) זה לא עשייה של מצה.

[ישראל אליהו]

לא הבנתי. גם בתפילין יש שימור מכל מיני בעיות, שבלעדי אותו שימור אין התפילין תפילין.
ובכ"ז אין שם כוונה על השימור שיהיה לשמה.

[קראקובער]

רוב ככל הראשונים כותבים שהשימור מחימוץ [כלומר המהירות, העסק שלא יחמיץ וכו'] הוא שצריך להיות לשמה. ולא כרוב העולם שמכוונים שהעשייה לשמה.
והוי חשש ברכה לבטלה, וביטול מ"ע דאורייתא.

זה לא היה נושא בפולמוס לגבי מצות מכונה?

[משה ובני ישראל]

ובדיעבד אם תמיד פוסל

[קראקובער]

אלו שמקפידים על יד מטעם לשמה ובשאר החג אוכלים מכונה לכאורה סתמו לשמן ולא צריכים להגיד בפירוש.

[עושה חדשות]

ומעשה ששאלו את הפועל, מה כוונתך לשם מצת מצוה? והשיב - "לשם המצוה לאפות מצות".

איך הדין?

(אגב, אכן נהר הירדן חלק מימיו למי שרצה לעסוק במצוה לאפות מצות, חולין ד"ז, אבל מ"מ זה לא השימור והלשמה, כמובן).

[ישראל אליהו]

ומעשה ששאלו את הפועל, מה כוונתך לשם מצת מצוה? והשיב - "לשם המצוה לאפות מצות".

איך הדין?

(אגב, אכן נהר הירדן חלק מימיו למי שרצה לעסוק במצוה לאפות מצות, חולין ד"ז, אבל מ"מ זה לא השימור והלשמה, כמובן).

לענ"ד לא יצא י"ח.
הוא נשמר מחימוץ בכדי שיוכל בכלל לאכול את המצה בפסח, אבל כשכיוון "לשם מצת מצוה" לא התכוין על השימור אלא על העשיה.

[סגי נהור]

לענ"ד לא יצא מדין מצה גזולה, כי מסתבר שהרוכש את המצות לא כיוון שקונה את המצות בהגבהה אלא בכסף (רוצה לשאול אותו?).