אלה שאצליהם מצות מכונה זה חמץ גמור

[ברים]

ועדיין נשמע לי שזה מהיר יותר מעני שהוא לש ואשתו מקטפת וכו'

[משולש]

ועדיין נשמע לי שזה מהיר יותר מעני שהוא לש ואשתו מקטפת וכו'

כי אין לך מושג בזריזות של פעם.
האם אתה יכול עכשיו להוציא מהבית את המקרר ומכונת הכביסה, ואת התנור החשמלי (ואת המחשב והטלפון) את התאורה החשמלית, את הגפרורים, את כל הבגדים המיוצרים ע"י מכונות, את כל הצנרת של הברזים הביוב והמקלחת, כולל את דוד השמש והבוילר, ואפילו את ה-000.

האם תוכל לחיות יום אחד כשאת כל ל"ט המלאכות תעשה ידנית? (אפשר להאריך ולפרט את המלאכות אבל הם ידועים לכל).

אתה בכלל יודע להדליק אש ע"י שפשוף שני עצים? (אני אף פעם לא הצלחתי להוציא אפילו ניצוץ אחד). לבנות בית בלי משאיות טרקטורים דחפורים ומנופים שמביאים את כל הציוד והחומר עם כפית לפה?

העני של פעם עם אשתו היו עושים את זה על בסיס יומיומי. וזה חוץ מזמני העבודה שעבדו מהבוקר עד הערב...

אז אי אפשר להשוות מעני לש ואשתו מקטפת.

[לייטנר]

לפני שנדון בהשתנות הטבעים וכו', יש לדעת שהכנת אוכל למשפחה ארכה לבעלת הבית כיום שלם (ולא אזכיר את הטרחה הגדולה בכביסה שהיתה אורכת יום או יומיים). כך שהתיאור הפנטסטי על זריזותם הגדולה של אנשים בימי קדם, גם אם אמנם היו מעט מהירים יותר, לא מגיע למהירות החשמלית, ודי בזה.

[ברים]

אפשר להתווכח על מה שכתבת, כי התוצאות באמת היו אחוז אחד ממה שיש לנו היום, ומי שרצה לחיות ברווחה נעזר בעבדים ושפחות,
והעובדה היא שמצות חבורה נאפות כיום במהירות שיא, ועינינו רואות שהנקיון מושלם, לא היו פעם את כל האפשרויות שיש לנו היום, נייר מתחלף, תכשירי ניקוי מהירים, מחוררים משוכללים וכו'. כל עין בלתי מזויינת רואה שבמצות יד איכותיות כמעט אין חששות, לעומת מכונה שתלוי לגמרי איך תוכננה המכונה וכמה זמן מאפשרים לך לנקות.

[ברים]

אני הקטן רגיל הייתי להשתתף באפייה של מצות מכונה בירושלים עם חבורה חשובה..(לפני עשרות שנים)
פעם אחת איקלע שהשתתפתי עם חבורה של מצות יד, והייתי בשוק מוחלט מהאפשרות הבלתי משתווה כלל לשמור מכל סרך של פירור, ומהלהט של "שימור" החופף על כל העושים במלאכה כארי יוצא למלחמה, מה שלא ראיתי אפילו מעין דמעין מזה לפני כן, ומאז אינני מתקרב יותר למכונה.

[איש_ספר]

איך אנשים לא נלאים ולא בושים למחזר ולהעלות גרה שקרים וסיפורים מצוצים מן האצבע.
כל גדולי ליטא כולם (זולת אחדים מהם) אכלו מצות מכונה, וביניהם משפחתו של החזו"א. אחיו ר' מאיר אכל כמובן, ומן הסתם ראה את זה אצל אביו.
החזו"א לגרמיה עביד, ורק אותם מבני המשפחה שהיו כרוכים אחריו כמו גיסיו הסטייפלער והרש"ג הם לא אכלו. אבל גם הם לא העלו בדעתם אף לא הרהור קל שיש חשש חמץ בדבר, והא ראיה, בין היתר, שאשתו של הסטייפלער אחות החזו"א אכלה מצות מכונה. הביטוי של החזו"א על מצות מכונה, היו על מצות בלתי שמורה, שהסטייפלער קנה לילדיו הקטנים.

הוא הדבר והוא הדין בענין שרויה, הסיפור עם החזו"א והחליטה מביא לידי גיחוך במשפחתו. מעשה שהיה כך היה, הרבנית חנה גריינמן היה לה "חזקה" להכין לחזו"א את הקניידלך, והיא כפי שקבלה מאמה ואמה מאמה וכו', קים להו שאין הקינדלך עולים יפה יפה, בבחינת אם אבן הוא נימוח, אלא כשיורים אותם ליורה מבעבעת, וכך עמדה אותה ריבה עם עיגולי מצה על שולחנה והמתינה לרתיחת הקדירה. עמדו תלמידים שלא שימשו כל צרכם, ואמרו מאי כולי האי, אין זה כי אם לחוש לחליטה. והרי זה גירסה מתנגדית לסיפור הראפשציער וגזיזת הצפורנים אחרי המקווה.

ומי שהזכיר כאן את הגר"ח מבריסק הרי הוא מסמא עיני ישראל, שכן אין המדובר שם אלא בליל ראשון, ומשום חידוש מוזר שיש טעם שלא לאכול מצה עשירה כל ליל חמישה עשר (השתא נודע לי שיש רמז לזה בכמה ראשונים, אעלה בהמשך)

והאחרון הגדיל, חידושו של כותב אחד. שמצת מכונה, אע"פ שהיא נראית כשלימה וכאפויה, אינה אלא אוסף חתיכות מפוררות שהחום מדביקם, והקמח מלפפם. ולכן בל יבואו במים. ויש לפלפל לענין לחם משנה ושלימה של עירוב, ויש להסמיך החידוש הנפלא לחקירת הצ"פ בדין הרכבה מזגית והרכבה שכנית. ואין קץ לדברי רוח.

[אפשר]

איך אנשים לא נלאים ולא בושים למחזר ולהעלות גרה שקרים וסיפורים מצוצים מן האצבע.
כל גדולי ליטא כולם (זולת אחדים מהם) אכלו מצות מכונה, וביניהם משפחתו של החזו"א. אחיו ר' מאיר אכל כמובן, ומן הסתם ראה את זה אצל אביו.
החזו"א לגרמיה עביד, ורק אותם מבני המשפחה שהיו כרוכים אחריו כמו גיסיו הסטייפלער והרש"ג הם לא אכלו. אבל גם הם לא העלו בדעתם אף לא הרהור קל שיש חשש חמץ בדבר, והא ראיה, בין היתר, שאשתו של הסטייפלער אחות החזו"א אכלה מצות מכונה. הביטוי של החזו"א על מצות מכונה, היו על מצות בלתי שמורה, שהסטייפלער קנה לילדיו הקטנים.

הוא הדבר והוא הדין בענין שרויה, הסיפור עם החזו"א והחליטה מביא לידי גיחוך במשפחתו. מעשה שהיה כך היה, הרבנית חנה גריינמן היה לה "חזקה" להכין לחזו"א את הקניידלך, והיא כפי שקבלה מאמה ואמה מאמה וכו', קים להו שאין הקינדלך עולים יפה יפה, בבחינת אם אבן הוא נימוח, אלא כשיורים אותם ליורה מבעבעת, וכך עמדה אותה ריבה עם עיגולי מצה על שולחנה והמתינה לרתיחת הקדירה. עמדו תלמידים שלא שימשו כל צרכם, ואמרו מאי כולי האי, אין זה כי אם לחוש לחליטה. והרי זה גירסה מתנגדית לסיפור הראפשציער וגזיזת הצפורנים אחרי המקווה.

ומי שהזכיר כאן את הגר"ח מבריסק הרי הוא מסמא עיני ישראל, שכן אין המדובר שם אלא בליל ראשון, ומשום חידוש מוזר שיש טעם שלא לאכול מצה עשירה כל ליל חמישה עשר (השתא נודע לי שיש רמז לזה בכמה ראשונים, אעלה בהמשך)

והאחרון הגדיל, חידושו של כותב אחד. שמצת מכונה, אע"פ שהיא נראית כשלימה וכאפויה, אינה אלא אוסף חתיכות מפוררות שהחום מדביקם, והקמח מלפפם. ולכן בל יבואו במים. ויש לפלפל לענין לחם משנה ושלימה של עירוב, ויש להסמיך החידוש הנפלא לחקירת הצ"פ בדין הרכבה מזגית והרכבה שכנית. ואין קץ לדברי רוח.

בענין שרויה בדעת החזו"א, יש התייחסות מפורשת בספרו ושם כתב שגם המחמירים אינו מצד עיקר הדין, ורק בגדר חומרא בעלמא, ומביא ראיה מאחרון של פסח.

לגבי מש"כ בשם הגר"ח יש אריכות דברים בזה, ומביאים עלה גם דברי רעק"א ריש פ"ג דפסחים דשבעת ימים תאכל מצוה יש בו לאו הבא מכלל עשה, דאין לאכול כלום מלבד מצה, וראיתי מחברי זמנינו סגנון גבורות יצחק ועבודת דוד וכדומה שמאריכים בחביבות בכיוצא מאלו ההגדרות וההלכות.

[פרנצויז]

מרנא ורבנא הגרש"ז אויערבאך זי"ע כמעט כל שנותיו (עכ"פ מאז שנישא) נהג לאכול מצות מכונה אף בליל הסדר למצת מצווה, וכסברא שכתבו כאן מקודם,

יישר כח על העדות בנוגע להגרש"ז, אכן חידוש גדול הוא כי כמדומני פשוט בתפוצות ישראל לקחת בליל הסדר דוקא מצות יד, ובאמת יש לברר מה מקור דבר פשוט זה ומה מקורו של הגרש"ז בענין זה
[אגב, העדות מתקבלת בשיא הרצינות גם אם נסתפק בתוארים הרגילים על הגרש"ז ללא תוספות שהוא בודאי היה מוחה כנגדם...]

לשון "עדות" קצת לא מתאים כאן, כי אי אפשר לקבל "עדות" מכותב בפורום עם כינוי בעילום שם, (פרנקל תאומים אל תיעלב, אין הכוונה אליך אישית, ולא לנושא של מצות מכונה), כי מנלן שהוא כשר לעדות, הרי צריך להיות בטוח שהוא יהודי ובן חורין וזכר ובר מצוה ולא גזלן וכו', ואחר כל זה אולי יש לו נגיעות ממוניות וכד'. (וכ"ז מבלי להכנס לסוגיא של מפיהם ולא מפי כתבם).
ובכלל באפשרויות הטכנולוגיות של היום, אולי הכותב הוא רובוט ולא בן אדם! [וגם להוא אמינא שהנברא בספר יצירה יצטרף למנין, רובוט בודאי לא].
ולכן באופן כללי לא שייך להתיחס לכתיבה בפורום כ"עדות".

[איש גלילי]

מרנא ורבנא הגרש"ז אויערבאך זי"ע כמעט כל שנותיו (עכ"פ מאז שנישא) נהג לאכול מצות מכונה אף בליל הסדר למצת מצווה, וכסברא שכתבו כאן מקודם,

יישר כח על העדות בנוגע להגרש"ז, אכן חידוש גדול הוא כי כמדומני פשוט בתפוצות ישראל לקחת בליל הסדר דוקא מצות יד, ובאמת יש לברר מה מקור דבר פשוט זה ומה מקורו של הגרש"ז בענין זה
[אגב, העדות מתקבלת בשיא הרצינות גם אם נסתפק בתוארים הרגילים על הגרש"ז ללא תוספות שהוא בודאי היה מוחה כנגדם...]

לשון "עדות" קצת לא מתאים כאן, כי אי אפשר לקבל "עדות" מכותב בפורום עם כינוי בעילום שם, (פרנקל תאומים אל תיעלב, אין הכוונה אליך אישית, ולא לנושא של מצות מכונה), כי מנלן שהוא כשר לעדות, הרי צריך להיות בטוח שהוא יהודי ובן חורין וזכר ובר מצוה ולא גזלן וכו', ואחר כל זה אולי יש לו נגיעות ממוניות וכד'. (וכ"ז מבלי להכנס לסוגיא של מפיהם ולא מפי כתבם).
ובכלל באפשרויות הטכנולוגיות של היום, אולי הכותב הוא רובוט ולא בן אדם! [וגם להוא אמינא שהנברא בספר יצירה יצטרף למנין, רובוט בודאי לא].
ולכן באופן כללי לא שייך להתיחס לכתיבה בפורום כ"עדות".

אתה מדייק יותר מדי בלשונו של רובוט...

[שש ושמח]

הוא הדבר והוא הדין בענין שרויה, הסיפור עם החזו"א והחליטה מביא לידי גיחוך במשפחתו. מעשה שהיה כך היה, הרבנית חנה גריינמן היה לה "חזקה" להכין לחזו"א את הקניידלך, והיא כפי שקבלה מאמה ואמה מאמה וכו', קים להו שאין הקינדלך עולים יפה יפה, בבחינת אם אבן הוא נימוח, אלא כשיורים אותם ליורה מבעבעת, וכך עמדה אותה ריבה עם עיגולי מצה על שולחנה והמתינה לרתיחת הקדירה. עמדו תלמידים שלא שימשו כל צרכם, ואמרו מאי כולי האי, אין זה כי אם לחוש לחליטה. והרי זה גירסה מתנגדית לסיפור הראפשציער וגזיזת הצפורנים אחרי המקווה.

א. בדינים והנהגות כתוב שהיה מקפיד להכניס אחר הרתיחה כדי שתהיה חליטה וכו', וכמדומני שגם הגרח"ק מעיד ע"ז, ומותר לדבר בלשון מכובדת יותר על הנ"ל. ובכל אופן הסיפור מביא לידי גיחוך רק חלק מסויים ממשפחתו של החזו"א.
ב. אם עומד אדם ומעיד שהחזו"א הקפיד שתהיה חליטה, איך אפשר להיות בטוחים שהוא טועה? האם שמעו מפי החזו"א שאינו מקפיד ע"ז? או ששמעו מפי המעיד שעדותו היא רק על סמך שראה מעשי הרבנית הנ"ל? [גם אם מכינת הקניידלך לא ידעה מקפידא זו אי"ז ראיה שהחזו"א לא הקפיד ע"ז, שהרי יתכן שכיון שידע שנוהגת כך לא טרח להזהירה ע"ז, ובפרט שיתכן שמנהג בית אביה לעשות כן היה משום חליטה וסבר שיודעת מכך].
[בדינים והנהגות כתוב שהקפיד גם שלא ישהו מעת עשייתם עד הכנסתם לקדירה, כך ש[חוץ ממה שהתיאור הציורי על אותה ריבה אינו מדויק] קשה יותר לתלות ד"ז בקבלה הקדושה מאמותיה של הרבנית הנ"ל].

[פרנקל תאומים]

אחד מחו"ר הפורום כתב לי בדוא"ל שבנם של הרב והרבנית שהוזכרו בהודעה זו הכחיש נמרצות את שנאמר בה לגבי הוריו. היות שאין לי בשלב זה את הסבלנות לאמת או לעמת את הדברים עם הנוגעים בדבר, מחקתי את ההודעה בינתיים עד שיתבררו אצלי העובדות לאשורם.

[דרומי]

הדברי חיים כותב שאינו רוצה לגלות את טעמו - ואיך יכולים נכדיו לבוא ולטעון כי מצות כאלה לא היה זקנם אוסר?!

מוזר ביותר.

[ישראל אליהו]

אין דבר כזה 'ניקוי מוחלט'.
צריך רק לדעת איך לבדוק, ואכמ"ל.

מעניין אם היא אכלה מצות מכונה לפני שפתחו את המאפייה בב"ש?
ביום שיפתחו מאפייה יותר טובה מבית שמש, כל המהדרין לא יסכימו יותר לאכול מב"ש..
צריך לזכור שלא ייצרו את המכונות הללו עבור מצות. אלא עבור קרקרים, ומנסים להתמודד עם הבעיות הקיימות,
כך שזה לא בלכתחילה.

דרך אגב, בשנה שעברה כשביקרתי במאפיית ב"ש ו'חבורה' שכרו את המקום [ומצאנו שם פירורים אחרי שעות של נקיון. לא חשוב כעת], משום מה ה'נגלה' הראשונה יצאה רכה! ממש מצות רכות! והם לא הסכימו לקחת את זה אלא שבו וניקו ואפו שוב. אבל המאפייה עצמה לקחה את זה, העבירה אותם תהליך ייבוש כמקובל. ומכרה את אותם המצות כ"מצות בית שמש". לכל המעוניין.

[פרנקל תאומים]

לדרומי,
אם ישנם צאצאים של ה'דברי חיים' הסוברים כי מצות מכונה ספציפיות כל שהן לא היה זקנם אוסר, כנראה שהם סוברים שהטעם שלו היה הלכתי, וע"כ באופן שאין כל ספק שאין שום בית מיחוש על המצות, יש לצדד שהוא לא היה אוסר.
(ובכ"ז אצ"ל שהם בוודאי לא אוכלים בפסח את המצות הללו מפני קבלת אבותיהם-רבותיהם, אלא שעכ"פ הם סבורים שלפום קושטא אין בהם כל חשש).

[לעומקו של דבר]

פעם שמעתי איזה סיפור שבעל המאפייה הנ"ל רצה לקנות איזה עליה לאדמו"ר מצאנז שליט"א בימים נוראים והסכים האדמו"ר רק באם יזנח את העסק במאשין מצה ולא הסכים לוותר פרנסתו.

===

עדותו המעניינת של אי"ס טעונה עוד בירור. גם כמש"כ שש ושמח, וגם מה הי' עם אשת הסטייפלער. האם אכלה מכונה תמיד? והאם מחמת חסרון ממון? האם הסטייפלער הי' בשיטת וייבער זאל ניט מחמיר זיין? לעצמי אני מסביר שמן הסתם מדובר ממפעל שכן הסטייפלער לא הלך לעשות חבורה על מכונה.

[ישראל אליהו]

והאחרון הגדיל, חידושו של כותב אחד. שמצת מכונה, אע"פ שהיא נראית כשלימה וכאפויה, אינה אלא אוסף חתיכות מפוררות שהחום מדביקם, והקמח מלפפם. ולכן בל יבואו במים. ויש לפלפל לענין לחם משנה ושלימה של עירוב, ויש להסמיך החידוש הנפלא לחקירת הצ"פ בדין הרכבה מזגית והרכבה שכנית. ואין קץ לדברי רוח.

אולי יסביר כת"ר מדוע אלו דברי רוח?
האם מפני שאלו דברים חדשים, ועל כן קשה לקבלם?
האם כבודו חולק על העובדה שכתבתי שקודם היכנס הבצק למכונת הרידוד [אחר שלב הפינע"ר] עודנו מתפורר, ואינו אחיד כלל?

[אוצר החכמה]

השאלה פשוטה. איפה כתוב בתורה שחייב לחול על הבצק שם בצק כבר בפינען ואם חל עליו שם בצק בזמן הרעדלען לא מיקרי בצק כלל.

[ישראל אליהו]

כי שם זה לא באמת מעבד את הבצק אלא רק מדקק אותו, ולכן התוצאה נראית כמו בצק אחיד
[בל נשכח שהבצק עבר חלק מתהליך העיבוד, ולכן כשאני מעביר עליו מערוך, כל חלקי הבצק נדבקים אחד לשני. אבל אין זה 'עיבוד'].

גם אם יעבירו שוב את הבצק בפינער עוד פעמיים-שלוש, כמנין המערוכים, זה לא יעזור. [אולי עוד 20 פעם, יועיל].
(ראיתי שפעמים שיש 'פקק' ברעדלען, הם מחזירים שוב את הבצק לפינער, ועדיין הבצק מתפורר.
וזה ראיה שהעריכה לא באמת עיבדה את הבצק).

[הוד_והדר]

קניתי השנה מצות מכונה בית שמש אצל רעייתו של אחד ממנהלי המפעל. והנה בעוד אני ממתין שבעלת הבית תארוז עבורי את הקרטונים, הבחנתי בדמות דיוקנו של האדמו"ר מקלויזנבורג זי"ע ניבטת אליי מבין כתלי הבית. לשאלתי, אישרה בעלת הבית באוזניי שאכן הם נמנים על חסידות צאנז, וכאשר הבעתי את פליאתי על היותו של חסיד צאנז משמש כמנהל (אולי אפי' בעלים, אינני יודע) של מפעל מצות מכונה, אמרה לי שהרבנית מוצטען (אשת הג"ר פישל שליט"א רב קרית הבעש"ט בגני הדר) שהינה ביתו של הקלויזנבורגער זי"ע ואחותם של יבל"ח האדמו"רים מצאנז, אמרה לה שמצות מכונה כאלו לא היה זקנה ה'דברי חיים' אוסר, מפני שאין מה לאסור בהם, זאת לאחר שהיא (או בעלה הרב או שניהם) ביקרו במפעל וראו את ה'חבורות' ויצאו מכליהם מהתפעלות, הן מהבחינה הטכנית של המכונות והכלים המאפשרת ניקוי מוחלט וכו', והן מעבודת הניקוי בפועל הדקדקנית-נערוויסטית של ה'חבורות' במשך זמן רב מאד בכל פעם.

נ"ב:
אין בכוונתי לעשות פרסומת למפעל הספציפי שהוזכר, כ"א לשתף אתכם בעדותה של הגברת(אומנם נוגעת בדבר) בשם הרבנית (והרב?) מוצטען, שדי הפתיעה אותי.

או כמה שצדקו דברי חכמים, במקרה דנן, דברי האדמו"ר בעל דברי יואל מסאטמאר בספרו ויואל משה שכותב שלדעתו הסיבה שהדברי חיים כתב טעם כמוס ולא פירש דבריו, מתבארים ממקום אחר מדבריו אודות ציצית, כי יבוא פעם זמן שיהיה מכונות אחרות ויגידו שלא על אלו היה הכוונה וכו' לזה לא כתב טעמים, ובדבר שהצטער בו צדיק יכשלו בו זרעו, כמובן רק אם הסיפור הנזכר אמת

[הוד_והדר]

איך אנשים לא נלאים ולא בושים למחזר ולהעלות גרה שקרים וסיפורים מצוצים מן האצבע.
כל גדולי ליטא כולם (זולת אחדים מהם) אכלו מצות מכונה, וביניהם משפחתו של החזו"א. אחיו ר' מאיר אכל כמובן, ומן הסתם ראה את זה אצל אביו.
החזו"א לגרמיה עביד, ורק אותם מבני המשפחה שהיו כרוכים אחריו כמו גיסיו הסטייפלער והרש"ג הם לא אכלו. אבל גם הם לא העלו בדעתם אף לא הרהור קל שיש חשש חמץ בדבר, והא ראיה, בין היתר, שאשתו של הסטייפלער אחות החזו"א אכלה מצות מכונה. הביטוי של החזו"א על מצות מכונה, היו על מצות בלתי שמורה, שהסטייפלער קנה לילדיו הקטנים.

הוא הדבר והוא הדין בענין שרויה, הסיפור עם החזו"א והחליטה מביא לידי גיחוך במשפחתו. מעשה שהיה כך היה, הרבנית חנה גריינמן היה לה "חזקה" להכין לחזו"א את הקניידלך, והיא כפי שקבלה מאמה ואמה מאמה וכו', קים להו שאין הקינדלך עולים יפה יפה, בבחינת אם אבן הוא נימוח, אלא כשיורים אותם ליורה מבעבעת, וכך עמדה אותה ריבה עם עיגולי מצה על שולחנה והמתינה לרתיחת הקדירה. עמדו תלמידים שלא שימשו כל צרכם, ואמרו מאי כולי האי, אין זה כי אם לחוש לחליטה. והרי זה גירסה מתנגדית לסיפור הראפשציער וגזיזת הצפורנים אחרי המקווה.

ומי שהזכיר כאן את הגר"ח מבריסק הרי הוא מסמא עיני ישראל, שכן אין המדובר שם אלא בליל ראשון, ומשום חידוש מוזר שיש טעם שלא לאכול מצה עשירה כל ליל חמישה עשר (השתא נודע לי שיש רמז לזה בכמה ראשונים, אעלה בהמשך)

והאחרון הגדיל, חידושו של כותב אחד. שמצת מכונה, אע"פ שהיא נראית כשלימה וכאפויה, אינה אלא אוסף חתיכות מפוררות שהחום מדביקם, והקמח מלפפם. ולכן בל יבואו במים. ויש לפלפל לענין לחם משנה ושלימה של עירוב, ויש להסמיך החידוש הנפלא לחקירת הצ"פ בדין הרכבה מזגית והרכבה שכנית. ואין קץ לדברי רוח.

האם יש איזה דרך אחרת להכין קניידלך, תכנסו למטבח ותשאלו שם, הדרך להכין קניידלך הוא להפילם בתוך מים או מרק מפעפע, ואין לזה שום שייכות לחלוטה!!!!

[כדכד]

מרנא ורבנא הגרש"ז אויערבאך זי"ע כמעט כל שנותיו (עכ"פ מאז שנישא) נהג לאכול מצות מכונה אף בליל הסדר למצת מצווה, וכסברא שכתבו כאן מקודם, שעדיף לסמוך על סברות להקל בעניין ה'לשמה' שבכל מקרה אינו מעכב בדיעבד, מאשר להקל בחששות של חמץ גמור שהיו לדעתו מצויים באפיית מצות יד (העיקרון הוא שמכונה תמיד "יודעת" לרדד וכו' יותר טוב מבן אדם). בשנותיו האחרונות שכנעו אותו שה'חבורות' של יד השתפרו מאד, והוא החל לאכול של יד למצת מצווה, אך המשיך לאכול מכונה בכל שאר ימי החג, ומצות מכונה היו מונחים על שולחנו כל ימי החג למראית עין כל.

פעם הזדמנתי לדרשה של רב צאנזאי ביידיש בעניין מצות מכונה, כאשר הסיומת היתה בסגנון של "מילא מי שאוכל מכונה עפ"י רבותיו כל החג, אך לפחות למצת מצווה אוכל של יד, יש לו על מי לסמוך, אבל מכונה למצת מצווה.. גיוואלד געשריגען...מאן דכר שמיה..
אחרי התפילה שוחחתי שם עם האברכים החסידיים, וסיפרתי להם את הידוע לי אישית שגאון ישראל רבינו הקוה"ט הגרש"ז זי"ע, רוב שנותיו אכל מכונה אף למצת מצווה. מיד הרים עליי את קולו אחד מהבעה"ב החשובים דהתם, מהמבוגרים שבחבורה, הכחיש את שמועתי (הקרובה) בכל תוקף, והודיע שלא יתכן להאמין כזה דבר על הגאון ר' שלמה זלמן...


נ"ב:
אבי מורי שליט"א בעקבות הנ"ל אכן מסרב לאכול מצת יד כל ימי הפסח גם כשהוא מתארח על שולחנם של האוכלים אותה, דבר שאינו אופייני לו בדר"כ, וזה מחמת הנ"ל שכך ראה הנהגתו של רבינו זי"ע ושל בני המשפחה הפרושים דירושלים.

בענין הנהגת הגרש"ז אוירבך - עד כמה שזכור לי ב"הליכות שלמה" כתבו בשמו שבשנים האחרונות אמר שעדיף לאכול מצות יד בליל הסדר בשל הידור ה"לשמה" משום שהאפיה השתפרה ואין לחוש למה שחששו פעם במצות היד והעדיפו מכונה.

[אוצר החכמה]

כי שם זה לא באמת מעבד את הבצק אלא רק מדקק אותו, ולכן התוצאה נראית כמו בצק אחיד
[בל נשכח שהבצק עבר חלק מתהליך העיבוד, ולכן כשאני מעביר עליו מערוך, כל חלקי הבצק נדבקים אחד לשני. אבל אין זה 'עיבוד'].

גם אם יעבירו שוב את הבצק בפינער עוד פעמיים-שלוש, כמנין המערוכים, זה לא יעזור. [אולי עוד 20 פעם, יועיל].
(ראיתי שפעמים שיש 'פקק' ברעדלען, הם מחזירים שוב את הבצק לפינער, ועדיין הבצק מתפורר.
וזה ראיה שהעריכה לא באמת עיבדה את הבצק).

לא הבנתי. מה הראייה שלך שאם אקח מצות יד אחרי ה פארנעמען אעשה מהם גוש ואתן אותם לוועלגער והרעדלער ואכניס לתנור יש בזה איזה חסרון. אולי לא יהיו מצות טעימות אבל מבחינה הלכתית זה מה ששאלתי איפה כתוב דין עיבוד.

[הוד_והדר]

כי שם זה לא באמת מעבד את הבצק אלא רק מדקק אותו, ולכן התוצאה נראית כמו בצק אחיד
[בל נשכח שהבצק עבר חלק מתהליך העיבוד, ולכן כשאני מעביר עליו מערוך, כל חלקי הבצק נדבקים אחד לשני. אבל אין זה 'עיבוד'].

גם אם יעבירו שוב את הבצק בפינער עוד פעמיים-שלוש, כמנין המערוכים, זה לא יעזור. [אולי עוד 20 פעם, יועיל].
(ראיתי שפעמים שיש 'פקק' ברעדלען, הם מחזירים שוב את הבצק לפינער, ועדיין הבצק מתפורר.
וזה ראיה שהעריכה לא באמת עיבדה את הבצק).

לא הבנתי. מה הראייה שלך שאם אקח מצות יד אחרי ה פארנעמען אעשה מהם גוש ואתן אותם לוועלגער והרעדלער ואכניס לתנור יש בזה איזה חסרון. אולי לא יהיו מצות טעימות אבל מבחינה הלכתית זה מה ששאלתי איפה כתוב דין עיבוד.

אל תשכחו שבחוץ לארץ כמעט ולא משתמשים בפינער ברוב המאפיות

[הרע במיעוטו]

כי שם זה לא באמת מעבד את הבצק אלא רק מדקק אותו, ולכן התוצאה נראית כמו בצק אחיד
[בל נשכח שהבצק עבר חלק מתהליך העיבוד, ולכן כשאני מעביר עליו מערוך, כל חלקי הבצק נדבקים אחד לשני. אבל אין זה 'עיבוד'].

גם אם יעבירו שוב את הבצק בפינער עוד פעמיים-שלוש, כמנין המערוכים, זה לא יעזור. [אולי עוד 20 פעם, יועיל].
(ראיתי שפעמים שיש 'פקק' ברעדלען, הם מחזירים שוב את הבצק לפינער, ועדיין הבצק מתפורר.
וזה ראיה שהעריכה לא באמת עיבדה את הבצק).

לא הבנתי. מה הראייה שלך שאם אקח מצות יד אחרי ה פארנעמען אעשה מהם גוש ואתן אותם לוועלגער והרעדלער ואכניס לתנור יש בזה איזה חסרון. אולי לא יהיו מצות טעימות אבל מבחינה הלכתית זה מה ששאלתי איפה כתוב דין עיבוד.

אמנם אין צורך בעיבוד כדין מעכב אך אך יש לוודא שכל הקמח נרטב ונילוש.
זאת אומרת שבמידה מסוימת הוויכוח כאן הוא על המציאות

על הצד שאכן ישנן מובלעות קטנות של קמח שלא נרטבו כתב הרב ישראל אליהו :

הגר"א דיבר על מצה שלא אמור להיות בה קמח. ובזה אמר דאף אי נימא דיש קמח, יש להקל. ובמקרה כזה גם המשנ"ב מודה וכמ"ש בתנט ס"ק מד.
ואין זה ראיה כלל לנידון דידן שודאי שיש קמח. וכמ"ש בשעה"צ תנט ס"ק נט, ומשנ"ב תס"ג ס"ק ז. שהתבשיל אסור אף בהנאה.
[ואף להמתעקש לאפושי פלוגתא בין הגר"א למשנ"ב, מ"מ דעת המשנ"ב לאסור אף בהנאה, וא"כ דעתו לאסור מצות מכונה של זמנינו בשרויה]
ולגבי טענה ב', יש ודאי פירורים. לא שייך כאן 'לא מחזקינן איסורא'. [בד"ץ העדה"ח מנקים את המכונות בערך 15 דק'. וזה לא מספיק כלל למי שיודע. וודאי שיש פירורים].
מה שיש לדון, זה שבכל מצה ומצה אין ודאי פירורים. אולם אם לוקחים קמח מצה, א"כ אותם הפירורים שודאי שנמצאים באחת המצות, שבו והתערבו בכל שאר המצות הטחונות.
ובמאמרו בירחון האוצר :
אין זה ממש עיסה אחידה, ויש בה קמח שעדיין לא התגבל יפה.
ובאופן זה גם המקילים בדין 'שרויה' אוסרים, ואף בדיעבד. וכמ"ש בשער
הציון (סי' תנ"ט ס"ק נ"ט) וז"ל: "ובידוע שנשאר בה קמח יש לאסור אף בדיעבד
אם נפלה לתבשיל, וכדמבואר בסימן תס"ג (סעיף ג‘) וכן כתב הפרי מגדים (אשל
אברהם סקט"ז) והגר"ז (סכ"ו)". עכ"ל

[עמקן]

אל תשכחו שבחוץ לארץ כמעט ולא משתמשים בפינער ברוב המאפיות

בחו"ל משתמשים בסוג אחר של חיטא, ולא צריך שם פינער לקבל התוצאות שמקבלים בא"י עם פינער.
שמעתי מבעל מאפיה בחו"ל שהיה קוצר החיטים למצה בעצמו גם עבור מאפיות אחרות, שהיה פעם תוכנית להביא החטא הזו מחו"ל לא"י, אבל הרב יעקב לנדא ז"ל סירב מאחר שמובא בספרים שיש מנהג שלא להתשמש למצה בחיטא המובא בספינה, ומאז זה ירד מהפרק.

[ישראל אליהו]

לא הבנתי. מה הראייה שלך שאם אקח מצות יד אחרי ה פארנעמען אעשה מהם גוש ואתן אותם לוועלגער והרעדלער ואכניס לתנור יש בזה איזה חסרון. אולי לא יהיו מצות טעימות אבל מבחינה הלכתית זה מה ששאלתי איפה כתוב דין עיבוד.

צריך שהמצות יהיו מעובדות כגוש בשעת הכנסתן לתנור. [עם פינער/יד/שם קדוש].

עכשיו, המכונות המעבדות הם עושים את אותה פעולה בדיוק כמו המכונות המרדדות, רק שבעיבוד - הריוח שבין המערוכים גדול יותר, וכך עובר יותר בצק בפחות זמן.
ע"כ העובדות.

אז כמו שבמערוכים הגדולים [פינר] גם כשהוסיפו עוד ג' פעמים פינר, בכ"ז לא נעשה גוש, זה ראיה שגם המערוכים הדקים לא באמת עושים אותו גוש.

[פרנקל תאומים]

מרנא ורבנא הגרש"ז אויערבאך זי"ע כמעט כל שנותיו (עכ"פ מאז שנישא) נהג לאכול מצות מכונה אף בליל הסדר למצת מצווה, וכסברא שכתבו כאן מקודם, שעדיף לסמוך על סברות להקל בעניין ה'לשמה' שבכל מקרה אינו מעכב בדיעבד, מאשר להקל בחששות של חמץ גמור שהיו לדעתו מצויים באפיית מצות יד (העיקרון הוא שמכונה תמיד "יודעת" לרדד וכו' יותר טוב מבן אדם). בשנותיו האחרונות שכנעו אותו שה'חבורות' של יד השתפרו מאד, והוא החל לאכול של יד למצת מצווה, אך המשיך לאכול מכונה בכל שאר ימי החג, ומצות מכונה היו מונחים על שולחנו כל ימי החג למראית עין כל.

פעם הזדמנתי לדרשה של רב צאנזאי ביידיש בעניין מצות מכונה, כאשר הסיומת היתה בסגנון של "מילא מי שאוכל מכונה עפ"י רבותיו כל החג, אך לפחות למצת מצווה אוכל של יד, יש לו על מי לסמוך, אבל מכונה למצת מצווה.. גיוואלד געשריגען...מאן דכר שמיה..
אחרי התפילה שוחחתי שם עם האברכים החסידיים, וסיפרתי להם את הידוע לי אישית שגאון ישראל רבינו הקוה"ט הגרש"ז זי"ע, רוב שנותיו אכל מכונה אף למצת מצווה. מיד הרים עליי את קולו אחד מהבעה"ב החשובים דהתם, מהמבוגרים שבחבורה, הכחיש את שמועתי (הקרובה) בכל תוקף, והודיע שלא יתכן להאמין כזה דבר על הגאון ר' שלמה זלמן...


נ"ב:
אבי מורי שליט"א בעקבות הנ"ל אכן מסרב לאכול מצת יד כל ימי הפסח גם כשהוא מתארח על שולחנם של האוכלים אותה, דבר שאינו אופייני לו בדר"כ, וזה מחמת הנ"ל שכך ראה הנהגתו של רבינו זי"ע ושל בני המשפחה הפרושים דירושלים.

בענין הנהגת הגרש"ז אוירבך - עד כמה שזכור לי ב"הליכות שלמה" כתבו בשמו שבשנים האחרונות אמר שעדיף לאכול מצות יד בליל הסדר בשל הידור ה"לשמה" משום שהאפיה השתפרה ואין לחוש למה שחששו פעם במצות היד והעדיפו מכונה.

הלא הן הן הדברים שכתבתי, ואכן כדבריי נכתב גם ב'הליכות שלמה' בהערות, אלא שאאל"ט לא כתוב שם שבשנותיו האחרונות אמר שעדיף לאכול 'של יד' למצת מצווה בשביל להדר ב'לשמה', אלא שהיות והשתכנע שאפיית ה'של יד' השתפרה, הידר בעצמו לגבי ה'לשמה' והחל לאכול 'של יד' בליל הסדר(בלבד), לא שאמר כן כהוראה לאחרים, אלא שנהג כן בנפשיה וכנ"ל.

[פרנקל תאומים]

פעם שמעתי איזה סיפור שבעל המאפייה הנ"ל רצה לקנות איזה עליה לאדמו"ר מצאנז שליט"א בימים נוראים והסכים האדמו"ר רק באם יזנח את העסק במאשין מצה ולא הסכים לוותר פרנסתו.

===

ושמא הסיפור הזה הוא שטיקל לשוה"ר או חמור מכך הוצאת ש"ר ובאמת לא היה ולא נברא?

[אוצר החכמה]

לא הבנתי. מה הראייה שלך שאם אקח מצות יד אחרי ה פארנעמען אעשה מהם גוש ואתן אותם לוועלגער והרעדלער ואכניס לתנור יש בזה איזה חסרון. אולי לא יהיו מצות טעימות אבל מבחינה הלכתית זה מה ששאלתי איפה כתוב דין עיבוד.

צריך שהמצות יהיו מעובדות כגוש בשעת הכנסתן לתנור. [עם פינער/יד/שם קדוש].

עכשיו, המכונות המעבדות הם עושים את אותה פעולה בדיוק כמו המכונות המרדדות, רק שבעיבוד - הריוח שבין המערוכים גדול יותר, וכך עובר יותר בצק בפחות זמן.
ע"כ העובדות.

אז כמו שבמערוכים הגדולים [פינר] גם כשהוסיפו עוד ג' פעמים פינר, בכ"ז לא נעשה גוש, זה ראיה שגם המערוכים הדקים לא באמת עושים אותו גוש.

מה הכוונה צריך שיהיו מעובדות כגוש? לפי דעתך הלוקח מצת מכונה רגע לפני כניסתה לתנור ומחזיק בה בקצה אחד היא מתפוררת ונופלת?

[כדכד]

מרנא ורבנא הגרש"ז אויערבאך זי"ע כמעט כל שנותיו (עכ"פ מאז שנישא) נהג לאכול מצות מכונה אף בליל הסדר למצת מצווה, וכסברא שכתבו כאן מקודם, שעדיף לסמוך על סברות להקל בעניין ה'לשמה' שבכל מקרה אינו מעכב בדיעבד, מאשר להקל בחששות של חמץ גמור שהיו לדעתו מצויים באפיית מצות יד (העיקרון הוא שמכונה תמיד "יודעת" לרדד וכו' יותר טוב מבן אדם). בשנותיו האחרונות שכנעו אותו שה'חבורות' של יד השתפרו מאד, והוא החל לאכול של יד למצת מצווה, אך המשיך לאכול מכונה בכל שאר ימי החג, ומצות מכונה היו מונחים על שולחנו כל ימי החג למראית עין כל.

פעם הזדמנתי לדרשה של רב צאנזאי ביידיש בעניין מצות מכונה, כאשר הסיומת היתה בסגנון של "מילא מי שאוכל מכונה עפ"י רבותיו כל החג, אך לפחות למצת מצווה אוכל של יד, יש לו על מי לסמוך, אבל מכונה למצת מצווה.. גיוואלד געשריגען...מאן דכר שמיה..
אחרי התפילה שוחחתי שם עם האברכים החסידיים, וסיפרתי להם את הידוע לי אישית שגאון ישראל רבינו הקוה"ט הגרש"ז זי"ע, רוב שנותיו אכל מכונה אף למצת מצווה. מיד הרים עליי את קולו אחד מהבעה"ב החשובים דהתם, מהמבוגרים שבחבורה, הכחיש את שמועתי (הקרובה) בכל תוקף, והודיע שלא יתכן להאמין כזה דבר על הגאון ר' שלמה זלמן...


נ"ב:
אבי מורי שליט"א בעקבות הנ"ל אכן מסרב לאכול מצת יד כל ימי הפסח גם כשהוא מתארח על שולחנם של האוכלים אותה, דבר שאינו אופייני לו בדר"כ, וזה מחמת הנ"ל שכך ראה הנהגתו של רבינו זי"ע ושל בני המשפחה הפרושים דירושלים.

בענין הנהגת הגרש"ז אוירבך - עד כמה שזכור לי ב"הליכות שלמה" כתבו בשמו שבשנים האחרונות אמר שעדיף לאכול מצות יד בליל הסדר בשל הידור ה"לשמה" משום שהאפיה השתפרה ואין לחוש למה שחששו פעם במצות היד והעדיפו מכונה.

הלא הן הן הדברים שכתבתי, ואכן כדבריי נכתב גם ב'הליכות שלמה' בהערות, אלא שאאל"ט לא כתוב שם שבשנותיו האחרונות אמר שעדיף לאכול 'של יד' למצת מצווה בשביל להדר ב'לשמה', אלא שהיות והשתכנע שאפיית ה'של יד' השתפרה, הידר בעצמו לגבי ה'לשמה' והחל לאכול 'של יד' בליל הסדר(בלבד), לא שאמר כן כהוראה לאחרים, אלא שנהג כן בנפשיה וכנ"ל.

לי כן זכור השזה נאמר שם כהורה או הנהגה לאחרים, אבל ניתי ספר וניחזי

[פרנקל תאומים]

שאלה נוספת, מה עדיף לתת לפעוטות - שרויה או קטניות. מצד אחד קטניות זו כמובן גזירה קדומה יותר, אבל לאידך הרי למעשה אין חשש חמץ, משא"כ בשרויה לדידן.

מה איתך? קטניות הינן איסור גמור לאשכנזים מימי הראשונים, ולא חומרא מאוחרת שהמקור הקדום ביותר שלה הוא השו"ע הרב.
ולידיעתך, המציאות היא גם בזמנינו שמעורב חמץ בהרבה קטניות ויש חשש אמיתי שמעורב בהם אף ממשות חמץ בעין, וחמץ בפסח במשהו ולדידן לא בטל אף שנתערב קודם הפסח. ובאמת גם אלו מעדות המזרח המשתמשים בקטניות צריכים לבדוק אותם היטב קודם הפסח(אם לא שוועד כשרות מוסמך כבר עשה את הבדיקה הזו), ומה שלא בדקו היטב צריך למכור במכירת חמץ.

[פרנקל תאומים]

כמה הערות קטנות:
זקני שהיה חסיד באבוב (-צאנז) היה קונה לפסח מצות עבודת יד לעצמו, ולילדים היה קונה מצות מכונה, מפני הקושי שהיה אז להשיג מצות עבודת יד. נראה, שבעבר גם חסידי צאנז לא לקחו את דברי הד"ח כמשמעם.
הרה"ק ר' משה מרדכי מלעלוב זצ"ל היה קונה מצות מכונה לפסח, ושם אותם במקום גבוה כדי ללמד את ילדיו שמצות אלו אינם חמץ, ויש יהודים שאוכלים את זה בפסח (כן שמע מו"ח מבנו הרה"ק ר' שמעון נתן נטע זצ"ל).
לעניין הגרש"ז זצ"ל, שמעתי מנכדו, שבשנותיו האחרונות הפסיק להשתמש במצות מכונה, מפני שהיה במאפייה וראה שם דברים שלא היו לרוחו (אינני זוכר בדיוק את הפרטים, אני צריך לשואלו שוב). לכן מחודשת בעיני עדותו של הרב פרנקל תאומים, ואולי יש ליישב שרק המשיך להחזיק את המצות על שולחנו ולא אכל מהם (משהו בדומה למנהגו של האדמו"ר מלעלוב).

תשאל את נכדו שוב, כמדומני שהפכת את השמועה.
מרן הגרש"ז אכל מכונה כל ימיו, אלא שבמרבית שנותיו אכל מכונה אף למצת מצווה בליל הסדר מפני שהיה במאפיות יד וראה שם דברים שלא היו לרוחו, ובשנותיו האחרונות שכנעו אותו שה"של יד" השתפרו, והוא החל לאכול של יד אך ורק למצות מצווה בליל הסדר, אך המשיך לאכול מכונה כל ימי החג והמועד. כן שמעתי מאבי מורי ומעוד מבני משפחתו של מרן זי"ע. וכן איתא ב'הליכות שלמה' בהערות (אאל"ט, הספר אינו תחת ידיי. אשמח אם מישהו יוכל להעלות את הקטע הזה משם לאשכול).

אבי מורי שיחי' היה ב'חבורה' של מרן הגרש"ז לאפיית מצות מכונה, תנור ראשון (אאל"ט ב'הלפרין').

[עמקן]

פעם שמעתי איזה סיפור שבעל המאפייה הנ"ל רצה לקנות איזה עליה לאדמו"ר מצאנז שליט"א בימים נוראים והסכים האדמו"ר רק באם יזנח את העסק במאשין מצה ולא הסכים לוותר פרנסתו.
===

ושמא הסיפור הזה הוא שטיקל לשוה"ר או חמור מכך הוצאת ש"ר ובאמת לא היה ולא נברא?

אפשר ללמד זכות על האדומ"ר שלא היה כ"כ קטנוני, אלא שמצד כבוד זקנו שאסר מצות מכונה לא רצה שיצרן של מצות מכונה יקנה לו עליה, הגם שאף הוא ידע שאין בזה בעיה.
הנהגה דומה, אם כי פחות קיצוני בהרבה, שמעתי מהר' אברהם יעקב אורבן מאוסטרליה. הוא ממשפחת הג"ר משה הלברטשם ז"ל והיה מבקרו לעיתים קרובות כשלמד בא"י בבחרותו, ואמר לו הגרמ"ה שאלולי שהוא נכד של הד"ח הוא היה אוכל מצות מכונה בעצמו.

[עזריאל ברגר]

שאלה נוספת, מה עדיף לתת לפעוטות - שרויה או קטניות. מצד אחד קטניות זו כמובן גזירה קדומה יותר, אבל לאידך הרי למעשה אין חשש חמץ, משא"כ בשרויה לדידן.

מה איתך? קטניות הינן איסור גמור לאשכנזים מימי הראשונים, ולא חומרא מאוחרת שהמקור הקדום ביותר שלה הוא השו"ע הרב.
ולידיעתך, המציאות היא גם בזמנינו שמעורב חמץ בהרבה קטניות ויש חשש אמיתי שמעורב בהם אף ממשות חמץ בעין, וחמץ בפסח במשהו ולדידן לא בטל אף שנתערב קודם הפסח. ובאמת גם אלו מעדות המזרח המשתמשים בקטניות צריכים לבדוק אותם היטב קודם הפסח(אם לא שוועד כשרות מוסמך כבר עשה את הבדיקה הזו), ומה שלא בדקו היטב צריך למכור במכירת חמץ.

לאידך:
קטניות הותר לכתחילה לקטנים, ובטל ברוב, ואם יש עליו הכשר לפסח (אפילו רבנות, לכאורה) - אין סיכוי למצוא בו חמץ.

[פרנקל תאומים]

הותר לקטנים בתנאי שנבדק ונברר היטב, ומאן יימר לך שהכשר רבנות סגי להכי?
אומנם קטניות מתבטל ברוב אך החמץ לא מתבטל ברוב(כי לדידן הוא חוזר וניעור בפסח).
בכל אופן, לעצם השאלה, אתה כמובן צודק בהערתך שלמעשה קטניות(שנבדקו היטב) הותרו לקטנים.

[עזריאל ברגר]

קטניות הותר לכתחילה לקטנים, ובטל ברוב, ואם יש עליו הכשר לפסח (אפילו רבנות, לכאורה) - אין סיכוי למצוא בו חמץ.

הותר לקטנים בתנאי שנבדק ונברר היטב, ומאן יימר לך שהכשר רבנות סגי להכי?
אומנם קטניות מתבטל ברוב אך החמץ לא מתבטל ברוב(כי לדידן הוא חוזר וניעור בפסח).
בכל אופן, לעצם השאלה, אתה כמובן צודק בהערתך שלמעשה קטניות(שנבדקו היטב) הותרו לקטנים.

חלילה לי להאכיל לקטנים בפסח קטניות שההכשר שלהן הוא רבנות בלבד.
התכוונתי רק לומר, שהסיכוי למצוא חמץ בגרגרי קטניות בהכשר הרבנות הוא אפסי, ולכן נוהגים בזה היתר גמור לגבי ב"י וב"י ואיסור הנאה וכו'.

[פרי יהושע]

העלו פה את הטענה שמצות יד זה "מסורת מדורי דורות" לעומת ה"חידוש" של מצות מכונה, נראה שהטוענים כן אינם יודעים שמצות יד כצורתם (קרקרים עגולים מחוררים ודקים) הם חידוש של כשלוש מאות שנה (כמדומני לצורך מסחרי של שמירת טריות וכדומה), ולפני כן כולם אכלו פיתות כשרות לפסח.

(הרבה מאוד ממנהגי ליל הסדר שלנו בנויים לפי המצות העבות ועדיין לא הוחלפו, למשל ג' מצות מספיקות לכל המסובין, כורך, הנחת המצות על הקערה יחד עם שאר הסימנים, חומרת שרויה?, ועוד הרבה).

לא הגזמנו, הלא גם שרויה היא חומרא חדשה, ומסתמא אז אכלו רקיקים, בקשר לג' מצות לכל המסובים מהכי תיתי שמספיק, ואם היה סדר של עשרות אנשים היה מספיק עם ג' מצות עבות?, את הנחת המצות על הקערה לא הבנתי כלל, ועוד הרבה, אולי לפחות עוד אחד ברשותך.

[ברים]

מעבר מעובי מצה לדק יותר הוא מקסימום חומרא, הרי ברור שזה הרבה יותר רחוק מלהחמיץ, ובל אופן זו וזו מצה, אלא שהדקה היא עוד יותר מצה, לעןמת זאת מכונה היא חידוש לקולא, עם בעיות של ניקיון, התחממות, לשמה, וכו' ובוודאי לא הצורה המקורית

[פרי יהושע]

קטניות הותר לכתחילה לקטנים, ובטל ברוב, ואם יש עליו הכשר לפסח (אפילו רבנות, לכאורה) - אין סיכוי למצוא בו חמץ.

הותר לקטנים בתנאי שנבדק ונברר היטב, ומאן יימר לך שהכשר רבנות סגי להכי?
אומנם קטניות מתבטל ברוב אך החמץ לא מתבטל ברוב(כי לדידן הוא חוזר וניעור בפסח).
בכל אופן, לעצם השאלה, אתה כמובן צודק בהערתך שלמעשה קטניות(שנבדקו היטב) הותרו לקטנים.

חלילה לי להאכיל לקטנים בפסח קטניות שההכשר שלהן הוא רבנות בלבד.
התכוונתי רק לומר, שהסיכוי למצוא חמץ בגרגרי קטניות בהכשר הרבנות הוא אפסי, ולכן נוהגים בזה היתר גמור לגבי ב"י וב"י ואיסור הנאה וכו'.

חלילה??, מעיקר דינא אין בזה איסור כלל, לא יעלה על הדעת איסור ספיה במנהגים, [מה דעת הרב שו"ע הזקן, האם פוסק כהרשב"א יבמות].

[עזריאל ברגר]

חלילה לי להאכיל לקטנים בפסח קטניות שההכשר שלהן הוא רבנות בלבד.
התכוונתי רק לומר, שהסיכוי למצוא חמץ בגרגרי קטניות בהכשר הרבנות הוא אפסי, ולכן נוהגים בזה היתר גמור לגבי ב"י וב"י ואיסור הנאה וכו'.

חלילה??, מעיקר דינא אין בזה איסור כלל, לא יעלה על הדעת איסור ספיה במנהגים, [מה דעת הרב שו"ע הזקן, האם פוסק כהרשב"א יבמות].

הכשר רבנות זה לא "מנהגים". זה דבר שאפילו נותני ההכשר בעצמם מפקפקים ביוצא מתחת ידם (פעמים רבות).

עכ"פ אצלנו בחב"ד נזהרים מאוד בכשרות המזון לקטנים לבל יהיה חשש של טמטום הלב והמוח (והזמ"ג - אתמול קראנו בתורה על "ונטמתם בם").
קטניות ושרויה (ושאר חומרות הפסח) הם מהדברים הנדירים שיש בהם חילוק בחב"ד בין גדולים לקטנים.