מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

קושיא גדולה בטעם מזיגת כוס שני קודם מה נשתנה

הלכות חג בחג, חקרי מנהג, מאמרים לעיון והורדה
שלמה בן חיים
הודעות: 555
הצטרף: ה' מרץ 10, 2016 12:42 am

קושיא גדולה בטעם מזיגת כוס שני קודם מה נשתנה

הודעהעל ידי שלמה בן חיים » ה' אפריל 06, 2017 1:57 am

כתב השולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תעג
סעיף ז
מוזגין לו מיד כוס שני, כדי שישאלו התינוקות למה שותים כוס שני קודם סעודה. וכתב המשנה ברורה שם ס"ק סז, מיד - ר"ל שלא ימתין במזיגת הכוס עד שיגיע ללפיכך שאז צריך לאחוז הכוס בידו אלא מיד שמסיר הקערה מעל השולחן מוזג:
משמע שכל הטעם למזיגת הכוס אז הוא בשביל שישאלו, ונראה מדברי הגר"א שלמדו כן מדקתני במתניתין פסחים קטז מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל. [וראה שם ברשב"ם שהביא שיש מפרשים 'וכן' הבן שואל, ולפי זה אין הפירוש שכאן על מזיגת הכוס הוא שואל]. וברשב"ם שם פירש שהבן שואל מדוע מוזגים עכשיו, אבל לכאורה לא מבואר ברשב"ם שזה כל הטעם שמוזגים כעת בכדי שהבן ישאל אלא שהבן שואל אבל הטעם אינו בשביל זה.
ובאמת הרמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ז הלכה י כתב
כל כוס וכוס מארבעה כוסות האלו מברך עליו ברכה בפני עצמה, וכוס ראשון אומר עליו קדוש היום, כוס שני קורא עליו את ההגדה, כוס שלישי מברך עליו ברכת המזון, כוס רביעי גומר עליו את ההלל ומברך עליו ברכת השיר, ובין הכוסות האלו אם רצה לשתות שותה בין שלישי לרביעי אינו שותה.
משמע מדברי הרמב"ם שיש לומר את ההגדה על הכוס ולא רק את ברכת לפיכך.
וקצת תמוה מה המקור של השולחן ערוך שמזיגת הכוס היא רק בשביל שישאאלו התינוקות.
ולכאורה יש לתמוה קושיא גדולה על השולחן ערוך שבגמרא פסחים דף קח עמוד א איתא
יין איתמר משמיה דרב נחמן צריך הסיבה ואיתמר משמיה דרב נחמן אין צריך הסיבה ולא פליגי הא בתרתי כסי קמאי הא בתרתי כסי בתראי אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא אמרי לה להאי גיסא תרי כסי קמאי בעו הסיבה דהשתא הוא דקא מתחלא לה חירות תרי כסי בתראי לא בעו הסיבה מאי דהוה הוה ואמרי לה להאי גיסא אדרבה תרי כסי בתראי בעו הסיבה ההיא שעתא דקא הויא חירות תרי כסי קמאי לא בעו הסיבה דאכתי עבדים היינו קאמר
משמע שדין הכוס השני שיאמרו עליו עבדים היינו אבל אם כל עיקרו של כוס שני הוא שיגידו עליו ברכת לפיכך ומה שאומרים עליו עבדים היינו, היינו רק בכדי שישאלו התינוקות, אם כן אין זה בעיקר דינה של הכוס שיגידו עליו עבדים היינו, ואם כן מאי טעמא דמאן דסבר דאין מסיבין בכוס שני, וצ"ע.

אבי 1000
הודעות: 234
הצטרף: ה' מרץ 30, 2017 3:27 pm

Re: קושיא גדולה בטעם מזיגת כוס שני קודם מה נשתנה

הודעהעל ידי אבי 1000 » ה' אפריל 06, 2017 2:19 am

שאלה חזקה יש"כ

אולי יש ליישב שהטעם שבכדי שישאלו התינוקות אינו טעם צדדי למזיגה אלא הוא חלק מחיוב סיפור ההגדה בצורה שיראו את השינוי מהמצב הרגיל שהרי גם כשאין לפניו תינוקות חייב למזוג בתחילה ובהכרח שהדבר נהפך לחלק מהחיוב ולכך כתב הרמב"ם שקורא עליו את ההגדה שזוהי צורת חיוב השתייה של כוס השני שתהא חלק מן סיפור והגדת לבנך, וכן מתבארים היטב דברי הגמרא.

איני מצוי כעת בנושא זה אך אולי יש בו טעם ואשמח לשמוע מכבוד הרב שמדבריך ניכר שאתה מחזיק בסוגיא זו.

א' זעירא
הודעות: 373
הצטרף: א' ינואר 29, 2017 6:00 pm

Re: קושיא גדולה בטעם מזיגת כוס שני קודם מה נשתנה

הודעהעל ידי א' זעירא » ה' אפריל 06, 2017 4:01 pm

על שאלתך האריך דוד הנשקה בספרו 'מה נשתנה' (מעמ' 51 ואילך), אך איני יודע אם תשובתו יספק אותך.

שלמה בן חיים
הודעות: 555
הצטרף: ה' מרץ 10, 2016 12:42 am

Re: קושיא גדולה בטעם מזיגת כוס שני קודם מה נשתנה

הודעהעל ידי שלמה בן חיים » ה' אפריל 06, 2017 4:26 pm

א' זעירא כתב:על שאלתך האריך דוד הנשקה בספרו 'מה נשתנה' (מעמ' 51 ואילך), אך איני יודע אם תשובתו יספק אותך.

כיון שאין לי את ספרו אשמח אם תכתוב את תשובתו

צורב מתחיל
הודעות: 794
הצטרף: ד' יוני 24, 2015 1:46 pm

Re: קושיא גדולה בטעם מזיגת כוס שני קודם מה נשתנה

הודעהעל ידי צורב מתחיל » ה' אפריל 06, 2017 11:17 pm

אבי 1000 כתב:שאלה חזקה יש"כ

אולי יש ליישב שהטעם שבכדי שישאלו התינוקות אינו טעם צדדי למזיגה אלא הוא חלק מחיוב סיפור ההגדה בצורה שיראו את השינוי מהמצב הרגיל שהרי גם כשאין לפניו תינוקות חייב למזוג בתחילה ובהכרח שהדבר נהפך לחלק מהחיוב ולכך כתב הרמב"ם שקורא עליו את ההגדה שזוהי צורת חיוב השתייה של כוס השני שתהא חלק מן סיפור והגדת לבנך, וכן מתבארים היטב דברי הגמרא.

איני מצוי כעת בנושא זה אך אולי יש בו טעם ואשמח לשמוע מכבוד הרב שמדבריך ניכר שאתה מחזיק בסוגיא זו.


שמעתי פעם שיעור בחוה"מ פסח מהגרב"מ אטינגר שליט"א ושם דן אם מה נשתנה הוי חלק מההגדה או שזה רק מכשיר שיהיה בדרך שאלה ותשובה, ונפק"מ אם אפשר לשאול מבעוד יום ורק התשובה תהי' בלילה. והביא ע"ז מעשה מהגרי"ש אלישיב ומהאדמו"ר מערלוי זכר צדיקים לברכה, אמנם איני זוכר המעשה וההכרעה. (מסתמא הסיפור נמצא בא' מספרי המלקטים).

ולהעיר עוד, מהראשונים דביארו דיכול מבעוד יום קאי על הסיפור לבן שאינו יודע לשאול, וא"כ יוצא דצריך שגם השאלה תהי' מבעו"י. ובפרט לביאור השבה"ל דאת פתח לו כדי שישאל. א"כ נפקא דהאת פתח לו צריך להיות בלילה. (ואולי הרכבתי כאן ב' שיטות ראשונים יחד, ומאן דאמר הא לא אמר הא).

מה שנכון נכון
הודעות: 11654
הצטרף: ד' ינואר 29, 2014 10:37 am

Re: קושיא גדולה בטעם מזיגת כוס שני קודם מה נשתנה

הודעהעל ידי מה שנכון נכון » ה' אפריל 06, 2017 11:42 pm

בקשוני להעלות.
גאולה בקרוב כתב:הלשון בשו"ע סי' תעג סע' ז הוא מהטור שם: "ומוזגין מיד כוס ב' כדי שישאל התינוק למה שותין כוס ב' קודם סעודה".
הטעם של "כדי שישאלו" אינו מבאר מדוע מוזגים כבר בתחילת ההגדה, שהרי "למה שותים קודם סעודה" יכול להיות גם בשלב יותר מאוחר.
ממילא ודאי שיש כאן טעם נוסף, שכל ההגדה מתחילתה צריכה להאמר על הכוס [לכתחילה, ומסתמא לא מעכב, ופוק חזי כמה פעמים הכוס נשפכת במשך ה"מגיד" הארוך עד שמגיעים לשתיה...].
ומ"מ אין הכרח למזוג כבר כעת, לפני מה נשתנה [או י"א לפני הא לחמא עניא, ראה רמב"ם], ולמה לא נמזוג לפני 'עבדים היינו לפרעה במצרים'? ששם הרי מתחילה ההגדה עצמה, ולא מסתבר שיש הכרח שגם בזמן שאלות הבנים יהיה כבר הכוס מזוג.
אלא שרוצים שהבן ישאל כעת על המזיגה, יחד עם כל הקושיות האחרות, ואז ההגדה תאמר דרך שאלה ותשובה על הכל.

א. חיים
הודעות: 759
הצטרף: ו' מרץ 11, 2016 4:53 am

Re: קושיא גדולה בטעם מזיגת כוס שני קודם מה נשתנה

הודעהעל ידי א. חיים » ו' אפריל 07, 2017 4:49 am

א. מקור הטושו"ע הוא מהרא"ש בסדר פסח קלה ב: "וגם מוזגין כוס שני כדי שישאל התינוק". וכפי הנראה שהרא"ש למד זאת בדברי רש"י ורשב"ם.
ב. אפשר בהשקפה ראשונה ללמוד בדעתם, שללא טעם זה היו מוזגים קודם עבדים היינו. אבל לשון המ"ב שהוא טעם מדוע אין ממתינים עד "לפיכך" - הוא ע"פ השו"ע הרב סעיף מ.
ג. יש לבאר את דעת השו"ע הרב - שלפי השיטה שההגדה נאמרת על היין, צריך למזוג קודם הא לחמא עניא. ואכן זוהי דעת הרמב"ם. אבל המפרשים שצריך טעם מדוע מוזגים קודם מה נשתנה (וזה לאחר הא לחמא עניא), הם בהכרח סוברים שההגדה נאמרת על הפת ולא על היין, ורק ברכת אשר גאלנו נאמרת על היין, ומפני כך, ללא טעם שאלת התינוק היו מוזגין קודם לפיכך. ועוד: באם ההגדה נאמרת על היין ולכן יש לומר עבדים היינו על היין, הרי מטעם זה עצמו יש למזוג קודם מה נשתנה - כדי שלא להפסיק בין השאלה לתשובה. ובהכרח, שאין דין כזה שעבדים היינו ייאמר על היין (לשיטה זו).
ד. ראה שו"ת בית דוד (שאלוניקי) ח"א סי' רנו שדן במחלוקת זו של הרמב"ם עם רש"י והטושו"ע בטעם מזיגת הכוס וכו'.
ד. בקשר לקושיא שלך מהגמ' קח ע"א, י"ל כך - דהרי עבדים היינו וההגדה הם הפסק המוכרח בין כוס ראשון לשני (ראה שו"ע הרב תעב, טז), וא"כ לכוס שני יש שייכות גם לעבדים היינו, ואם כי הוא שייך בעיקר על ברכת הגאולה אבל אינו כולו גאולה, משא"כ ב' הכוסות האחרונים שהם לאחר הגאולה אכי"ר.

פלגינן
הודעות: 3232
הצטרף: ג' יולי 17, 2012 10:46 pm

Re: קושיא גדולה בטעם מזיגת כוס שני קודם מה נשתנה

הודעהעל ידי פלגינן » ו' אפריל 07, 2017 10:25 am

שלמה בן חיים כתב:
א' זעירא כתב:על שאלתך האריך דוד הנשקה בספרו 'מה נשתנה' (מעמ' 51 ואילך), אך איני יודע אם תשובתו יספק אותך.

כיון שאין לי את ספרו אשמח אם תכתוב את תשובתו

קרוב לוודאי שלא תספק אותך.

א' זעירא
הודעות: 373
הצטרף: א' ינואר 29, 2017 6:00 pm

Re: קושיא גדולה בטעם מזיגת כוס שני קודם מה נשתנה

הודעהעל ידי א' זעירא » ו' אפריל 07, 2017 11:15 am

שלמה בן חיים כתב:
א' זעירא כתב:על שאלתך האריך דוד הנשקה בספרו 'מה נשתנה' (מעמ' 51 ואילך), אך איני יודע אם תשובתו יספק אותך.

כיון שאין לי את ספרו אשמח אם תכתוב את תשובתו

תמצית תשובתו היא שעיקר הכוס באה בשביל אמירת ההלל, ומזיגתו לפני ההגדה הוא מפני שההגדה מהווה כעין הקדמה להלל, כלומר שמספרים את סיפור יציא"מ כדי לסיים "לפיכך (בגלל שאנו רואים את עצמנו כאילו יצאנו ממצרים וככל הסיפור שסיפרנו) אנחנו חייבים להודות ולהלל... למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלו" ואם כן מזיגת הכוס שייכת בעיקרו להלל, ורק הקדימו אותו לפני עבדים היינו שמהווה את ההקדמה לאמירת ההלל, שלשיטתו מהווה את השיא של ליל הסדר.

אפשר
הודעות: 999
הצטרף: א' דצמבר 04, 2016 9:08 pm

Re: קושיא גדולה בטעם מזיגת כוס שני קודם מה נשתנה

הודעהעל ידי אפשר » ו' אפריל 07, 2017 11:47 am

להעיר בכל הענין הזה, דברי הגרי"ז שהאריך בחו"מ, וגם הביא שם דברים רבים בשם הגר"ח.

ותו"ד, דיש שני דינים בד' כוסות, הברכות שעל הכוס, ועצם מצות שתיה, ועשה שם מתחילה מחלוקת ראשונים, דעת התוס' [והרא"ש?] דהמצוה הברכה על הכוס, ודעת הרמב"ם שהמצוה השתייה, ולבסוף מסיק ועושה שלום במרומיו דכל הראשונים מסכימים לשני הדינים.
[בעיקר יסודו עיי"ש שתלה הלכות רבות, ויש להוסיף עליו מש"כ הב"י והד"מ סי' תפג בשם האו"ח אם אין לו יין אם מברך אשר גאלנו ואם אומר הלל. וכן דעת הגר"א דצריך לשתות כוס הרביעית לפני חצות ומעמיס כן ברמ"א שכתב דהלל לפני חצות שהכוונה משום הכוס, הרי דמפרש שההלל הוא כברכה על הכוס. וכן תלוי בזה הנידון של הטור והט"ז סי' תפד אם יש דין ערבות על בהמ"ז דליל פסח, ועוד ועוד].

והנה בקלות היה אפשר לומר דגם שאלה זו תלויה במח' ראשונים דלמ"ד שיש דין שתיה א"כ ל"צ על הגדה רק לתינוקת, משא"כ לאידך גיסא. אלא דהדבר לא יעלה יפה עם השיטות, דהא הרמב"ם לעיל משמע דיש דין הגדה על הכוס, ולדעת הגרי"ז שיטתו דעיקר הכוס לשתייה קאתי, וכן הרא"ש הוא להיפך.

ולפיכך ע"כ צ"ל כאחד התירוצים הנ"ל, והיינו דלעולם יש שני דיני ד' כוסות וכנ"ל, ובאמת צריך למלאות הכוס שיהא אמירת הגדה על הכוס, ורק דלזה אפשר לאחרו עד כל מי שלא אמר ג' דברים, או להקדימו בהא לחמא וכיוצא, או שהעיקר לזה ההלל כדלעיל, ורק שעושים כן משום תינוקות.

ובפרט דלפי מאי דקיי"ל דאף בלא כוס מברכים הלל ואשר גאלנו, וגם קיי"ל דא"א להוציא בהמ"ז מדין ערבות, וגם קיי"ל דלא בעינן כוס רביעית לפני חצות, א"כ נמצא דמעיקר הדין דברי הגרי"ז הנ"ל אינם להלכה ורק להידור, דהברכות והגדה יהיו ע"ס הכוס, וכן האמת דגם מי שאין לו כוסות אומר את ההגדה, וכמו שנדון באשכול אחר, ולכן שפיר יש מקום ליתן טעם שמעיקר הדין יש למלאות הכוס משום השינוי, שהרי הדין דיש לגרום לבן לשאול הוא דין גמור ועושים בשביל זה הרבה דברים, וא"כ אה"נ דעצם השינוי שעושה אינו דין גמור, ומספיק כל שינוי, כל שמתעורר הבן לשאול, מכ"מ אם שינוי זה נצרך, א"כ הוא מעיקר הדין ולא רק להידור בעלמא.

אבל באמת נראה, דיש חילוק בזה, ויש שני דינים, דמש"כ הגרי"ז באורך שיש ברכות על הכוס, לדין זה צריך אחיזת הכוס, וכמש"כ הטור והובא בשו"ע דמנהג אשכנז להחזיק הכוס מלפיכך, כי מלפיכך ואילך הוא דין של ברכה על הכוס, אבל מש"כ הרמב"ם אמירת הגדה על הכוס אינו ענין לזה, אלא ענין האמירה על הכוס, הוא כענין המצה דעונים עליו דברים הרבה, שזה ענין של לכתחילה, ועיקרו לגבי הזמן, שיאמר ההגדה בזמן מצה ומרור, וכן יין, אבל הראשונים לקחו מזה שיש גם ענין בקיומו בפועל שיאמר ההגדה על המצות ומרור, והרמב"ם מוסיף אף יין, אבל ודאי עיקר הדין של מילוי הכוס הוא כדי שישאלו וכנ"ל.

אפשר
הודעות: 999
הצטרף: א' דצמבר 04, 2016 9:08 pm

Re: קושיא גדולה בטעם מזיגת כוס שני קודם מה נשתנה

הודעהעל ידי אפשר » ו' אפריל 07, 2017 1:12 pm

א. חיים כתב:א. מקור הטושו"ע הוא מהרא"ש בסדר פסח קלה ב: "וגם מוזגין כוס שני כדי שישאל התינוק". וכפי הנראה שהרא"ש למד זאת בדברי רש"י ורשב"ם.

הב"י הביא כן מהרא"ש בתשובה כלל יד סי' ה, ואפשר דהיינו הך [לא בדקתי].
והב"ח כתב להדיא שהוא ברש"י ורשב"ם שם, ולא ידענא למה כתבתם 'וכפי הנראה'.

שלמה בן חיים
הודעות: 555
הצטרף: ה' מרץ 10, 2016 12:42 am

Re: קושיא גדולה בטעם מזיגת כוס שני קודם מה נשתנה

הודעהעל ידי שלמה בן חיים » ש' אפריל 08, 2017 8:38 pm

נראה כעת לתרץ קושייתי כדלהלן:
דהנה גוף דבר הגמרא דכיון שעל שתי כוסות ראשונות אומר עבדים היינו צריך ביאור קצת גם לולי הקושיא דלעיל, שהרי אומר גם גאולה על הכוס הזו ומאי שנא שאומר עבדים היינו. ונראה ביאור דברי הגמרא שכיון שחובת סיפור יציאת מצרים היא באופן שמתחיל בגנות ומסיים בשבח, והיינו כי חובת הסיפור היא לא רק לספר את היציאה אלא להראות גודל הנס מהיכן היתה היציאה וחובת הסיפור צריכה להעשות באופן של העמדת הגלות מול הגאולה. וביותר שהגלות והגאולה היא חטיבה אחת וכמו שמאריך המהר""ל טובא בגבורות ה'. ויש להאריך הרבה בזה. ועכ"פ עיקר הסיפור של הגאולה הוא בחטיבה אחת עם הגלות. ממילא סבר האי מאן דאמר שאין מסיבים בכוסות ראשונים משום שסיפור הגאולה טומן גם את סיפור הגלות, וזכרון הגלות והגאולה זכרון אחד הוא, לכך אין להסב בכוס זה שמספרים בו על הגאולה כי סיפור הגאולה מחייב גם את סיפור הגלות של עבדים היינו. ומהאי טעמא אין שייך חיוב ההסיבה אלא באמירת ההלל, שההלל היא הודאה וההודאה היא על הגאולה ולא על הגלות.
ולפי זה הרי גם אילו היו מוזגין את הכוס רק על 'לפיכך' הרי הלפיכך אזיל על כל הנאמר קודם לזה על הגלות והיציאה ממנה אלא הגאולה. וזהו דאמרינן שעל כוס שני אומר עבדים היינו.

שלמה בן חיים
הודעות: 555
הצטרף: ה' מרץ 10, 2016 12:42 am

Re: קושיא גדולה בטעם מזיגת כוס שני קודם מה נשתנה

הודעהעל ידי שלמה בן חיים » א' אפריל 09, 2017 1:12 am

מצו"ב מה שכתבתי בשלימות בישוב הקושיא שבפתח האשכול
כתב השולחן ערוך (או"ח סימן תעג סעיף ז) 'מוזגין לו מיד כוס שני, כדי שישאלו התינוקות למה שותים כוס שני קודם סעודה'. וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק סז), 'מיד - ר"ל שלא ימתין במזיגת הכוס עד שיגיע ללפיכך שאז צריך לאחוז הכוס בידו, אלא מיד שמסיר הקערה מעל השולחן מוזג', עכ"ל.
משמע שכל הטעם למזיגת הכוס קודם עבדין היינו, הוא בשביל שישאלו, ונראה מדברי הגר"א שלמדו כן מדקתני במתניתין (פסחים קטז א) 'מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל'. [וראה שם ברשב"ם שהביא שיש מפרשים 'וכן' הבן שואל, ולפי זה אין הפירוש שכאן על מזיגת הכוס הוא שואל]. וברשב"ם שם פירש שהבן שואל מדוע מוזגים עכשיו, אבל לכאורה לא מבואר ברשב"ם שזה כל הטעם שמוזגים כעת בכדי שהבן ישאל אלא שהבן שואל אבל הטעם אינו בשביל זה.
ומקורו של השולחן ערוך מדברי הרא"ש (קיצור הלכות פסחים מהרא"ש קלה א, שו"ת הראש כלל יד סימן ה) שכתב 'וגם מוזגין כוס שני כדי שישאל התינוק', וממנו מקור דברי השולחן ערוך.
ובאמת הרמב"ם (חמץ ומצה פרק ז הלכה י) כתב 'כל כוס וכוס מארבעה כוסות האלו מברך עליו ברכה בפני עצמה, וכוס ראשון אומר עליו קדוש היום, כוס שני קורא עליו את ההגדה, כוס שלישי מברך עליו ברכת המזון, כוס רביעי גומר עליו את ההלל ומברך עליו ברכת השיר, ובין הכוסות האלו אם רצה לשתות שותה בין שלישי לרביעי אינו שותה'. משמע מדברי הרמב"ם שיש לומר את ההגדה על הכוס ולא רק את ברכת לפיכך.
ולכאורה יש להביא מקור נאמן לשיטת הרמב"ם מדברי הגמרא (פסחים קח א) 'יין איתמר משמיה דרב נחמן צריך הסיבה ואיתמר משמיה דרב נחמן אין צריך הסיבה, ולא פליגי הא בתרתי כסי קמאי הא בתרתי כסי בתראי, אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא, אמרי לה להאי גיסא תרי כסי קמאי בעו הסיבה דהשתא הוא דקא מתחלא לה חירות, תרי כסי בתראי לא בעו הסיבה מאי דהוה הוה. ואמרי לה להאי גיסא אדרבה תרי כסי בתראי בעו הסיבה ההיא שעתא דקא הויא חירות, תרי כסי קמאי לא בעו הסיבה דאכתי עבדים היינו קאמר'.
משמע שדין הכוס השני שיאמרו עליו עבדים היינו, ולשיטת הרמב"ם הדבר מבואר היטב שכיון שצריך לומר את ההגדה על כוס שני, הרי אומר עליו עבדים היינו. אבל לשיטת הרא"ש שכל עיקרו של כוס שני הוא שיגידו עליו ברכת לפיכך, ומה שאומרים עליו עבדים היינו, היינו רק בכדי שישאלו התינוקות, אם כן אין זה בעיקר דינה של הכוס שיגידו עליו עבדים היינו, ואם כן מהו מה שאמרו בגמרא בטעמא דמאן דסבר דאין מסיבין בכוס שני משום דאכתי עבדים היינו קאמר, וצ"ע.
ונראה בהקדם ביאור עיקר דברי הגמרא, מה בכך שאומר על כוס שני עבדים היינו, הרי סוף סוף אומר עליו גם את סיפור יציאת מצרים, ומאי שנא שמזכיר בתחילה עבדים היינו. ונראה שהנה הטעם שאומרים עבדים היינו מבואר בגמרא (פסחים קטז א) 'מתחיל בגנות ומסיים בשבח, מאי בגנות רב אמר מתחלה עובדי עבודת גלולים היו אבותינו, ושמואל אמר עבדים היינו'. וטעם הדבר כי סיפור הגאולה אינו מושלם אלא כאשר מסופר תחילה עד היכן היה שפל המדרגה קודם הגאולה [וכמו שהאריך המהר"ל בגבורות ה' פרק נב], וביותר מכך הרי הגאולה היא תוכנית מוקדמת אחר הגלות, כי רק תודות לגלות קרתה הגאולה, כי היוולדו של עם סגולה כעם ישראל, היה זקוק לגלות ורק מן הגלות יכלה לצמוח הגאולה, אשר הולידה ויצרה עם סגולה, וכמו שהאריך המהר"ל בגבורות ה', בכמה מקומות. ולכך פותח בגנות, עבדים היינו הוא חלק בלתי נפרד מן הגאולה. ליל הסדר כולל שני חלקים, הוא כולל את סיפור יציאת מצרים והוא כולל את ההלל וההודאה על נס היציאה, בהלל ובהודאה איננו מפרטים את כל סיפור היציאה אלא רק משבחים את הבורא יתברך על נס היציאה. ולכך בחלק ההלל וההודאה איננו מתחילים בגנות, רק חלק הסיפור זקוק למען שלימותו את ההתחלה של הגנות.
ארבעת הכוסות מתחלקים לשני חלקי הסדר, את שתי הכוסות הראשונים שותים בזמן סיפור יציאת מצרים, גם אמירת לפיכך היא אמירת שבח על הסיפור שנאמר עד כה, אחר כל הנאמר אנו אומרים לפיכך וכו'. על כל הנאמר עד כה אנו מודים ושותים את הכוס השניה. לעומת זאת את שתי הכוסות האחרונים שותים בזמן ההלל וההודאה.
נראה לומר כי המחלוקת אם להסב בשתי כוסות ראשונים או בשתי כוסות אחרונים היא מתי צריך האדם להראות את חירותו. חד אמר כי אין להסב אלא בשתי כוסות אחרונים, שנאמרים עליהם ההלל וההודאה. אבל בשתי כוסות ראשונים שנאמרות על סיפור יציאת מצרים הכוללות חיוב של סיפור של הגנות, אין להסב בהם, כי כיון שהגלות והגאולה חטיבה אחת היא אי אפשר להסב בזמן זכרון הגלות, חווית הגאולה טומנת בחובה גם את חווית הגלות. רק כשאומר הלל והודאה, שאז הוא כבר התנתק מן הסיפור הוא עסוק רק בשבח על הגאולה, אזי ראוי הוא להסיבה. לעומת זאת חד אמר כי דווקא בזמן סיפור הגאולה ממש, אזי חייב הוא להראות כאילו הוא יצא ממצרים, בכדי להשלים ולהראות את סיפור יציאת מצרים צריך הוא להראות כי הנה הוא יושב בחירות והרי יציאת מצרים בשלימותה. ההלל וההודאה אינם אלא שלב אחר ולא שלב הסיפור ואין טעם להראות בהם חירות.
נמצא כי המחלוקת אם ההסיבה בשתי כוסות ראשונות או בשתי כוסות אחרונות היא ביסוד וטעם ההסיבה, כי אמנם חובת ההסיבה מחמת החיוב שחייב כל אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים [כלשונו של הרמב"ם (חמץ ומצה פרק ז הלכה ו, ובסדר ההגדה שם)]. אלא שנחלקו אם החובה להראות את עצמו היא מחובת סיפור יציאת מצרים, או מחובת ההודאה וההלל המוטל עלינו, וכחלק מן ההודאה וההלל צריכים אנו להיות במצב של חירות, כי לולי החירות מה לנו להודאה ולהלל.
אם כנים דברינו אין מקום לקושיא על שיטת הרא"ש כי גם אם אין צריך למלאות את הכוס אלא באמירת 'לפיכך', אבל אמירת לפיכך היא חלק מן הסיפור של היציאה, הסיפור של היציאה הוא חלק בלתי נפרד מן 'עבדים היינו', וכמו שנתבאר בתחילת דברינו.

שייך
הודעות: 66
הצטרף: ב' דצמבר 12, 2011 9:29 pm

Re: קושיא גדולה בטעם מזיגת כוס שני קודם מה נשתנה

הודעהעל ידי שייך » ד' אפריל 12, 2017 12:24 am

ג"א זכיתי להקשות קושיא זו ולתרץ באופן דומה.
אמנם לשון הגמרא "עבדים היינו קאמר " לא התיישב לי כדבעי


חזור אל “פסח”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 20 אורחים