שני עובדות ידועות מבית בריסק שאני תמה עליהם כבר כמה שנים, אולי יואיל מי מן הרבנים החברים למצוא פשר דבר.
המעשה הראשון מספר על הגר"ח מבריסק שנסע עם המצות של אביו הבית הלוי ברכבת והבית הלוי לא היה רגוע מכך עד שהגר"ח הראה לו את הפצעים על ידיו, שנבעו מכך שקשר את הקופסאות של המצות בחבלים לידיו, וכל תזוזה שלהם גרמה לו שפשוף וכו', כך שלא היה סיכוי שנרדם וכו'
מעשה נוסף מספר שהגרי"ז נעל את מצותיו בארון נעול, ואמר "ושמרתם את המצות"!
שאלתי ובקשתי: האם יש מקור (ולו רק בתורת 'ענין') ל'שימור' לאחר אפיה? הלא לכאורה 'שימור' אינו אלא 'שימור מחימוץ'. ולאחר אפיה לא שייך כלל דין שימור.