מדוע חמץ של גוי הוא מוקצה בשבת ויו"ט?

[חיים סגל]

בסימן תמ"ו הובא בב"י מהריב"ש שחמץ של נכרי הוא מוקצה בשבת ויו"ט, ולא הבנתי מדוע, והלא החמץ שייך לגוי וראוי לבעליו, ורק לי כישראל זה לא ראוי, וזה דומה לבגדי עניים שאמנם אם שייכים לעשירים הם מוקצה, אך אם הם שייכים לעניים - אינם מוקצה אף לעשירים.
ואמנם דעת הט"ז בסוף סי' ש"ח דהיינו דווקא לעשירים הדרים בבית עניים, אך הרבה פוסקים סוברים שלאו דווקא, אלא כל שראוי לבעליו אינו מוקצה אף לשאר העולם.
וביותר, שהתוס' סוברים שאף דבר האסור בהנאה השייך לזה שאסור לו, כיון שכל חסרונו הוא איסורו - כיון שראוי לאחרים אינו מוקצה גם לו.
ואמנם בחמץ השייך לישראל מסתבר שכיון שאינו ראוי לאף אחד מישראל ממילא מוקצה, אך חמץ השייך לגוי ומותר לו, מדוע הוא מוקצה לישראל?

[קראקובער]

באותו מידה תשאל על כל מוקצה מחמת איסור בשבת דחזי לנכרי.

[אוצר החכמה]

לאיזה מוקצה מחמת איסור כוונתך?

[קראקובער]

בגד שעטנז לדוגמא, ויש שרצו לחלק בין סתם איסור לאיסוה"נ.

[מאור עינים]

בסימן תמ"ו הובא בב"י מהריב"ש שחמץ של נכרי הוא מוקצה בשבת ויו"ט, ולא הבנתי מדוע, והלא החמץ שייך לגוי וראוי לבעליו, ורק לי כישראל זה לא ראוי, וזה דומה לבגדי עניים שאמנם אם שייכים לעשירים הם מוקצה, אך אם הם שייכים לעניים - אינם מוקצה אף לעשירים.
ואמנם דעת הט"ז בסוף סי' ש"ח דהיינו דווקא לעשירים הדרים בבית עניים, אך הרבה פוסקים סוברים שלאו דווקא, אלא כל שראוי לבעליו אינו מוקצה אף לשאר העולם.
וביותר, שהתוס' סוברים שאף דבר האסור בהנאה השייך לזה שאסור לו, כיון שכל חסרונו הוא איסורו - כיון שראוי לאחרים אינו מוקצה גם לו.
ואמנם בחמץ השייך לישראל מסתבר שכיון שאינו ראוי לאף אחד מישראל ממילא מוקצה, אך חמץ השייך לגוי ומותר לו, מדוע הוא מוקצה לישראל?

קודם העיון
בביצה כד' ע"ב אמרי' דפירות מחוברים שגוי השירם ביו"ט, אסור לישראל, וברש"י כתב דאסורים גם משום מוקצה, ואף דהבעלים העכו"ם לא הסיח דעתו מהם, מוקצה הם שלא תחלוק בין ישראל לעכו"ם ואלי ה"נ הכא. [וכמדומה שפירות מחוברים השיכים לישראל שאינו חייב ביו"ט שני ותלשם והביאם לישראל החייב שרי ומשום דבזה הוה כענייים ועשירים]
ולא עיינתי כראוי.