מלבב כתב:להשיטה שטעם הבדיקה היא שלא יעבור בבל יראה, וחוששים שלא יבטל בלב שלם, למה במקום לבדוק שלא יפקיר בפה ואז אפילו לא יתכוון בלב שלם הרי דברים שבלב אינם דברים.
ביליצר כתב:מלבב כתב:להשיטה שטעם הבדיקה היא שלא יעבור בבל יראה, וחוששים שלא יבטל בלב שלם, למה במקום לבדוק שלא יפקיר בפה ואז אפילו לא יתכוון בלב שלם הרי דברים שבלב אינם דברים.
כמה תשובות בדבר,
אינו יוצא מרשותו עד דבא לרשות זוכה
הפקר אינו אלא נדר [שניהם תמצא בקצוה"ח]
הרי אינו מפקיר בפני 3 ולענ"ד בכי האי גונא בודאי דברים שבלב הוי דברים דאינו חב לאחריני,
מלבב כתב:להשיטה שטעם הבדיקה היא שלא יעבור בבל יראה, וחוששים שלא יבטל בלב שלם, למה במקום לבדוק שלא יפקיר בפה ואז אפילו לא יתכוון בלב שלם הרי דברים שבלב אינם דברים.
אוצר החכמה כתב:לענ"ד יש פה טעות בהצגת השאלה. כולם יודעים שמבואר בגמרא ובראשונים שחז"ל תיקנו לבער את החמץ בפועל וכל הדיון הוא מה הטעם. אפשר לשאול לפי הסוברים שהטעם הוא שמא לא יבטל יפה למה חז"ל תיקנו לבער ולא להפקיר. אבל על השאלה הזאת קל לענות יותר מלשאול.
רק אולי כוונתך על מנהגינו מפני מה מוכרים את החמץ לגוי ולא מפקירים אותו ועושים לו מחיצה כמו שעושים לחמץ הגוי. ועל זה התשובה פשוטה שמבואר בגמרא היתר של ייחוד מקום ועשיית מחיצה רק בחמץ של אחרים היינו גוי או הקדש אבל אם הוא הפקר שאין לו בעלים לא די המחיצה ועובר על תקנת חז"ל לבערו.
ביליצר כתב:א"כ האיך מועיל הפקר לפני פסח כשמוציאו מרשותו הרי זה לא בא עדיין לרשות אחר?
מה שצריך להפקיר בפני שלושה זה רק דרבנן, ועוד א"כ שיפקירו בפני שלושה.
מניין לך שאם לא חב לאחריני, דברים שבלב דברים?
מלבב כתב:ביליצר כתב:א"כ האיך מועיל הפקר לפני פסח כשמוציאו מרשותו הרי זה לא בא עדיין לרשות אחר?
מה שצריך להפקיר בפני שלושה זה רק דרבנן, ועוד א"כ שיפקירו בפני שלושה.
מניין לך שאם לא חב לאחריני, דברים שבלב דברים?
א מתי מפקירים בער"פ?
ב גם בפני 3 את הנראה לענ"ד כתבתי ,עיין ראשונים לגבי נותן מתנה וחזר בו וטען דהוי אדעתא למיסק לא"י,
ומצאתי גם באחרונים דתלוי אם חב לאחריני ,
ביליצר כתב:אוצר החכמה כתב:לענ"ד יש פה טעות בהצגת השאלה. כולם יודעים שמבואר בגמרא ובראשונים שחז"ל תיקנו לבער את החמץ בפועל וכל הדיון הוא מה הטעם. אפשר לשאול לפי הסוברים שהטעם הוא שמא לא יבטל יפה למה חז"ל תיקנו לבער ולא להפקיר. אבל על השאלה הזאת קל לענות יותר מלשאול.
רק אולי כוונתך על מנהגינו מפני מה מוכרים את החמץ לגוי ולא מפקירים אותו ועושים לו מחיצה כמו שעושים לחמץ הגוי. ועל זה התשובה פשוטה שמבואר בגמרא היתר של ייחוד מקום ועשיית מחיצה רק בחמץ של אחרים היינו גוי או הקדש אבל אם הוא הפקר שאין לו בעלים לא די המחיצה ועובר על תקנת חז"ל לבערו.
שאלת הרב מלבב הוא מדברי הר"ן ורע"א ,
הר"ן כותב את הטעם דצריך בדיקה ואינו מועיל ביטול בלבד מכיון דשמא לא כיון יפה בלבו ,על זה שואל רע"א דהרי דברים שבלב אינם דברים ותירץ דכל גופו של ביטול אינו אלא מה שבליבו וכו, ,ושואל הרב מלבב למה לא להפקיר ואז לא יצטרך בדיקה מכיון דדברים שבלב לא הוי דברים ואין שם את תירוצו של רע"א.
אוצר החכמה כתב:ביליצר כתב:אוצר החכמה כתב:לענ"ד יש פה טעות בהצגת השאלה. כולם יודעים שמבואר בגמרא ובראשונים שחז"ל תיקנו לבער את החמץ בפועל וכל הדיון הוא מה הטעם. אפשר לשאול לפי הסוברים שהטעם הוא שמא לא יבטל יפה למה חז"ל תיקנו לבער ולא להפקיר. אבל על השאלה הזאת קל לענות יותר מלשאול.
רק אולי כוונתך על מנהגינו מפני מה מוכרים את החמץ לגוי ולא מפקירים אותו ועושים לו מחיצה כמו שעושים לחמץ הגוי. ועל זה התשובה פשוטה שמבואר בגמרא היתר של ייחוד מקום ועשיית מחיצה רק בחמץ של אחרים היינו גוי או הקדש אבל אם הוא הפקר שאין לו בעלים לא די המחיצה ועובר על תקנת חז"ל לבערו.
שאלת הרב מלבב הוא מדברי הר"ן ורע"א ,
הר"ן כותב את הטעם דצריך בדיקה ואינו מועיל ביטול בלבד מכיון דשמא לא כיון יפה בלבו ,על זה שואל רע"א דהרי דברים שבלב אינם דברים ותירץ דכל גופו של ביטול אינו אלא מה שבליבו וכו, ,ושואל הרב מלבב למה לא להפקיר ואז לא יצטרך בדיקה מכיון דדברים שבלב לא הוי דברים ואין שם את תירוצו של רע"א.
כלומר שואל מלבב למה חכמים כשתיקנו שלא להסתפק בביטול לא תיקנו להפקיר במקום לבדוק ולבער זה במה שכתבתי למעלה שאפשר לשאול והתשובה פשוטה שאחרי שכבר עשו תקנה עשו אותה באופן מלא.
ביליצר כתב:מלבב כתב:ביליצר כתב:א"כ האיך מועיל הפקר לפני פסח כשמוציאו מרשותו הרי זה לא בא עדיין לרשות אחר?
מה שצריך להפקיר בפני שלושה זה רק דרבנן, ועוד א"כ שיפקירו בפני שלושה.
מניין לך שאם לא חב לאחריני, דברים שבלב דברים?
א מתי מפקירים בער"פ?
ב גם בפני 3 את הנראה לענ"ד כתבתי ,עיין ראשונים לגבי נותן מתנה וחזר בו וטען דהוי אדעתא למיסק לא"י,
ומצאתי גם באחרונים דתלוי אם חב לאחריני ,
א לא מפקירים, אבל כתוב בפוסקים שאפשר להפקיר.
ב לגבי חב לאחריני אם אני זוכר טוב זה מחלוקת אחרונים, אבל זה כשחושבים בלב ולא אומר בפיו, אבל באומר בפירוש נגד מה שבלבו, האם יש מי שאומר דהוי דברים?
מלבב כתב:אוצר החכמה כתב:כלומר שואל מלבב למה חכמים כשתיקנו שלא להסתפק בביטול לא תיקנו להפקיר במקום לבדוק ולבער זה במה שכתבתי למעלה שאפשר לשאול והתשובה פשוטה שאחרי שכבר עשו תקנה עשו אותה באופן מלא.
למה להפקיר זה לא אופן מלא? ועוד אחרי שיפקיר מה יש לו לבדוק הרי וודאי אין חמץ ברשותו שיצטרך לבדוק.
רון כתב:בכל מהלך הדיון נשמט כנראה שיטת תוס' בדף ד' שכל יסוד דין ביטול הוא מדין הפקר וזה גם נוסח הביטול לפי תוס' "ליהוי הפקר כעפרא דארעא" ואף על פי כן חייבו לעשות בדיקה והטעם כמו שכתב הרב ביליצר שליט"א דהגמ' דנה למה צריך לבטל לאחר שבודק, והראשונים דנים בשאלה למה צריך לבדוק מאחר שמבטל וזה מה שכתב הר"ן
אוצר החכמה כתב:מלבב כתב:אוצר החכמה כתב:כלומר שואל מלבב למה חכמים כשתיקנו שלא להסתפק בביטול לא תיקנו להפקיר במקום לבדוק ולבער זה במה שכתבתי למעלה שאפשר לשאול והתשובה פשוטה שאחרי שכבר עשו תקנה עשו אותה באופן מלא.
למה להפקיר זה לא אופן מלא? ועוד אחרי שיפקיר מה יש לו לבדוק הרי וודאי אין חמץ ברשותו שיצטרך לבדוק.
פשוט. בגלל שאחרי שהוא מבער, החמץ אינו נמצא כלל והרי הוא מבוער מן העולם אבל אחרי שיפקיר יכול להיות שיזכה בו ויעבור באיסור בל ייראה ובל יימצא או שיבא לאכלו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 31 אורחים