מלחמת עמלק וביעור חמץ

[עושה חדשות]

ז"ל הזוהר -
ובחדש הראשון מאן ראשון דא ניסן תמן אולידת ההיא חיה לקיים מה דאוקמוה מארי מתניתין בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל, ובי"ד דיליה ויאמר (שמות יז) כי יד על כס יה תמן אומי לאעברא מעלמא זרעא דעשו עמלקיים בההוא זמנא

ובזמן מרדכי ואסתר הרי הצומות וזעקתם (שהם הכריעו את המלחמה) היו בימים אלו ג"כ -
ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי, אמרה לו לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים אלו הן י"ג וי"ד וט"ו בניסן ... וגם הנס הזה נעשה בסוף שלשה ימים לתעניתם הדא הוא דכתיב ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ושלחה וקראה להמן בסעודה עם המלך בחמשה עשר בניסן ... יתבון ועסקין בהלכות מצות העומר שהרי אותו היום ט"ז בניסן היה ובאותו היום היו מקריבין עומר בזמן שבית המקדש קיים

ובזמן שאול כתיב -
וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים, וז"ל רד"ק - ויונתן פירשו כמו ובזרועו יקבץ טלאים שתרגומו באמרי פסחיא ואם כדבר יונתן שפסחים היו אם כן זמן פסח היה ובנוב שהיה אהל מועד שם פקדם שהביאו פסחיה' ועל ידי הפסחים ידע מניינם כי פסח לא היה קרב בבמת יחיד.

תמשיכו בבקשה...

[סעדיה]

וע"ע פסחים ה. ובחידושי אגדות שם.

[עושה חדשות]

יש"כ.
וכן בדברי המהר"ל בנצח ישראל פרק סב,
ושם משמואל הגדש"פ ענין איסור חמץ.

[יהודה בן יעקב]

בעל צפנת פענח במכתב:
ולפי המבואר בפסחים (דף ה א) בשכר ג' ראשון, ראשון בפסח הוא על מחיית עמלק, דעיקר גדר שיטת עמלק ימ"ש הוא כפירה בהשגחה כמ"ש הרמב"ם במורה ח"א עיין שם, וזה מה שכתבו התוס' קידושין דף ל"ג ע"ב דעמלק בא על מידות ומשקלות, וזה ג"כ כפירה בהשגחה כמבואר ב"מ דף ס"א ע"ב [דמובא דעמלק בא כעונש על שאין זהרים בדיני המשקולות שיהיו מדוייקם ומי שאין נזהר הוא כופר בהשגחה, שהרי יש צרך להאמין שה' רואה ומשגיח למי שטומן משקלותיו במלח]... וזה גדר ביעור חמץ, וזה נעשה ע"י מחית עמלק בפורים.
ומבואר במכילתא סוף פרשת בשלח שנשבע הקדוש ברוך הוא שאין מקבלים גר מזרעו של עמלק, דזה אפיקרסות ומינות ואין להם שום תקנה. ולכך פסק הרמב"ם ז"ל דאף אם שורפין החמץ מ"מ אפרו אסור [כונת רבנו שבהיות ששריפת עמלק מורה על מחית עמלק, דזהו גדר ע"ז, הרי אפר החמץ כשירי ע"ז. שאסור ליהנות אף מאפרן].... ומחו את עמלק, את השיטה הכזבית שלהם כוחי ועוצם כו' רק הכל השגחה עליונה ושרפו את החמץ וגם אפרו אסור ואקצר.
במכתב אחר הוסיף דברים:
ובשכר ג' ראשון דפסחים דף ה' ע"א. עמלק וכפירה בהשגחה וכמו שכתב הרמב"ם בחלק א' מספר המורה,... וכל שנה ושנה נעשה בז' של פסח קריעת ים סוף. ולהיפך ועבר בים צרה (זכריה י), מלחמה גדולה ועצומה עד מאוד. ואי"ה במהרה יתגלה משיח צדקנו, והמלחמה תשבות, וכמו השבתת שאור, ואקצר.
(קובץ כרם שלמה שנה י"ח קו' ה' ע' לב, הועתק בדף על הדף פסחים דף ה עמוד א).

[יהודה בן יעקב]

כתב החיד"א בספרו ככר לאדן על מסכת סופרים (פרק כ"א) כתב: "דליל י"ד ניסן תהיה מחית עמלק וכו' ואפשר לרמוז דתיבות "כי יד על כס", עולה בגימטריא "זה יהיה י"ד ניסן עם שני כוללים", ועיין שם. [וכתב הגרי"ח סופר מקבציאל ל, תשס"ה, ומה שכתב ד"בליל" י"ד בניסן תהיה מחית עמלק כנ"ל, "ליל" לאו דוקא אלא הכוונה בי"ד בניסן וכנ"ל].
עוד הוסיף הגרי"ח סופר שם:
כי כל הפסוק "כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדר דר", עולה בגימטריא "בבא הגואל יהיה קיום מחיית עמלק בערב פסח", עוד תראה שהפסוק "כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדר דור", עולה בגמטריא בדקדוק "מחית עמלק ביעור חמץ", והוא נפלא.

[עושה חדשות]

יש"כ.

גם לקיחת הברכות מעשיו ע"י יעקב, מבו' בחז"ל שהיתה בפסח.
ובפיוטים מבואר כך גם על המאבק בין יעקב לשרו של עשיו באותו הלילה.
ולכאו' גם יציאתו של עשיו לתרבות רעה (במות אאע"ה) היתה בימים אלו.
ואת אותו האיש ג"כ תלו בער"פ.

==

ומענין לענין,
תחיית המתים בחג הפסח.

ז"ל הטור סי' תצ -
והכי אמר רב האי שמעתי מפי חכמים כי תחיית המתים עתידה להיות בניסן ונצחת גוג ומגוג בתשרי ומש"ה בניסן מפטירין העצמות היבשות ובתשרי ביום בא גוג.

ולכאו', מתים שהחיה יחזקאל, היה זה ג"כ בפסח, שהרי מעשה דחנניה מישאל ועזריה היה בפסח, ובסנהד' דצ"ב אמרו - "בשעה שהפיל נבוכדנצר הרשע את חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש, אמר לו הקדוש ברוך הוא ליחזקאל לך והחייה מתים בבקעת דורא".

ובענין הפטרת העצמות היבשות, ע"ע - http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=26992#p275595
ועל יציאת מצרים של בני אפרים ע"ע - http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=31633#p336639

[עושה חדשות]

ספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה ו -

ד"א בלילה ההוא נדדה שנת המלך, א"ר חלבו בד' מקומות נאמר בלילה ההוא, וארבעתן היו בלילי פסחים, שנים משל רחל, ושנים משל לאה, לקיים מה שנאמר וללבן שתי בנות (בראשית כט טז), שתיהן שקולות זו כזו, מה שעמד מזו עמד מזו, מזו עמדו מלכים, ומזו עמדו מלכים, מזו עמדו נביאים, ומזו עמדו נביאים, ובשתי לילות של פסח נעשו נסים ע"י בניה של זו, שנאמר ויהיה /ויהי/ בחצי הלילה (שמות יב כט), זה היה ליל פסח, ונעשו נסים על ידי משה, שהיה מבני בניה של לאה, ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' (מ"ב =מלכים ב'= יט לה), ואותו לילה ליל פסח היה, שעלה סנחריב והיה רבשקה שם הלך והציץ על פתח החומה של ירושלים ושמע אותן קוראין הלל, ואמר לסנחריב לך וחזור לאחוריך, למה אלהיה של אומה זו עסוק הוא להיות עושה להם נסים בלילה הזאת, והיה מבזה על ירושלים, כשראה אותה אמר בשביל העיר הזאת הקטנה הייתי מייגע כל הצבא הזה, היה מבזה עליה, שנאמר ינופף ידו הר בת ציון (ישעיה י לב), ואמר לחיילותיו לינו הלילה, ובשחרית אנו נוטלין אותה אבן אבן והולכין, כנף משלי ממלאה כל ארץ ישראל, שנאמר והיה מוטות כנפיו מלא רוחב ארצך עמנו אל (ישעיה ח ח), ושלשה עשר מסעות הלך בו ביום לבא לירושלים, שכן הוא אומר בא אל עית עבר במגרון וגו' (ישעיה י כח), עוד היום בנוב לעמוד (שם שם /ישעיהו י'/ לב), אמר לחיילותיו מחר נשכים ונוטלין אותה אבן אבן, א"ל הקדוש ברוך הוא אין מבקשים ישינים אלא עוררין, לכך נאמר עליהם לעת ערב והנה בלהה (שם /ישעיהו/ יז יד), מה עשה הקדוש ברוך הוא, ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' (שם /ישעיהו/ לז לו), ואותו הלילה ליל הפסח היה, ונעשה הנס הזה ע"י חזקיה מבני בניה של לאה. ושנים ע"י בניה של רחל, שנאמר ויהי בלילה ההוא ויאמר ה' אל גדעון קום רד במחנה (שופטים ז ט), ליל הפסח היה, שכך כתוב והנה צליל לחם שעורים (שם שם /שופטים ז'/ יג), זהו העומר שהוא קרב בפסח, ואחת בימי מרדכי, שהוא מבני בניה של רחל, לכך נאמר בלילה ההוא נדדה שנת המלך.

וע"ע - viewtopic.php?t=21573#p211834

[דרופתקי דאורייתא]

יש בזה בביאור הגר"א על תיקו"ז, ולפו"ר אינני מוצא, אבל בודאי ישנו שם. אני כותב זאת שמא ימצא זאת מישהו אחר.

[יוסף חיים אוהב ציון]

לא טעית הנה לך.
באור הגר"א על תקו"ז - הקדמת תקוני הזהר
וסימן אור כו' - ר"ל באור הי"ד אותיות שהן יה"ו בודקין ומבערין החמץ מן ה' בתראה שהיא אור הנר וכן לאעברא עמלק משם שהוא כס י"ה כסא לאו"א וז"ש ובאלין י"ד כו':
אלין ארבע סרי דפורים - ר"ל י"ד אתוון דה' אלקינו ה' שהוא בו"ק הן י"ד דפורים וי"ה דכליל בו הוא בע"ו בו:
דא י"ד י"ה - י"ד וט"ו שהן בפורים למחות זכר עמלק וזהו כי י"ד כו' ולא כמ"ש י"ד דפםח הוא כי יד כו' שאין שייך לו אלא י"ד דפסח הוא דכ"ח כמ"ש אבל כו

[נוטר הכרמים]

בענין 'ויפקדם בטלאים' הנזכר כאן בהודעה הפותחת את האשכול, מצו"ב.

כתיב בשמואל (א טו, ג-ד): עַתָּה֩ לֵ֨ךְ וְהִכִּֽיתָ֜ה אֶת־עֲמָלֵ֗ק וְהַֽחֲרַמְתֶּם֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ וְלֹ֥א תַחְמֹ֖ל עָלָ֑יו וְהֵמַתָּ֞ה מֵאִ֣ישׁ עַד־אִשָּׁ֗ה מֵֽעֹלֵל֙ וְעַד־יוֹנֵ֔ק מִשּׁ֣וֹר וְעַד־שֶׂ֔ה מִגָּמָ֖ל וְעַד־חֲמֽוֹר: וַיְשַׁמַּ֤ע שָׁאוּל֙ אֶת־הָעָ֔ם וַֽיִּפְקְדֵם֙ בַּטְּלָאִ֔ים מָאתַ֥יִם אֶ֖לֶף רַגְלִ֑י וַעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים אֶת־אִ֥ישׁ יְהוּדָֽה.

וברד"ק: ויונתן פירשו כמו ובזרועו יקבץ טלאים שתרגומו באמרי פסחיא ואם כדבר יונתן שפסחים היו אם כן זמן פסח היה ובנוב שהיה אהל מועד שם פקדם שהביאו פסחיהם ועל ידי הפסחים ידע מניינם כי פסח לא היה קרב בבמת יחיד.

ויעויין בפי' המיוחס לרש"י על דברי הימים (ב לה, יח): וְלֹֽא־נַעֲשָׂ֨ה פֶ֤סַח כָּמֹ֙הוּ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מִימֵ֖י שְׁמוּאֵ֣ל הַנָּבִ֑יא וְכָל־מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֣ל לֹֽא־עָשׂ֡וּ כַּפֶּ֣סַח אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה יֹ֠אשִׁיָּהוּ וְהַכֹּהֲנִ֨ים וְהַלְוִיִּ֤ם וְכָל־יְהוּדָה֙ וְיִשְׂרָאֵ֣ל הַנִּמְצָ֔א וְיוֹשְׁבֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם, וז"ל, וכך פתר לי רבי אליעזר ב"ר משלם זצ"ל ולא נעשה פסח כמוהו מעולם שיתן המלך והשרים בהמות לפסחים די ספוקם ובקר לשלמי חגיגה וצוה ללוים להכין להם ולשלוח לכל איש ואיש לפי אכלו.

ולפי דברי התרגום ש'ויפקדם בטלאים' היינו שהיו פסחים, יש לומר שאמנם מכספי המלוכה היה שנתן טלאים לפסחים לכל ישראל, ועי' ביומא (כב, ב): אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל: כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור מתעשר. מעיקרא כתיב ויפקדם בבזק ולבסוף כתיב ויפקדם בטלאים. ודילמא מדידהו, אם כן מאי רבותא דמילתא.

ובפסחים (סד, ב) איתא: תנו רבנן פעם אחת ביקש אגריפס המלך ליתן עיניו באוכלוסי ישראל. אמר ליה לכהן גדול תן עיניך בפסחים. נטל כוליא מכל אחד, ונמצאו שם ששים ריבוא זוגי כליות, כפלים כיוצאי מצרים חוץ מטמא ושהיה בדרך רחוקה. ואין לך כל פסח ופסח שלא נמנו עליו יותר מעשרה בני אדם, והיו קוראין אותו פסח מעובין.

הרי שנהגו למנות את ישראל בטלאי הפסח, ומסתמא הביאור כי קרבן הפסח כוחו הוא למנוע את הנגף, "ולא יתן המשחית לבוא את בתיכם לנגוף", ואף לגבי האיסור למנות את ישראל לשון המקרא (שמות ל, יב) הוא: 'ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם'.