סימן תעב - סתירה בין משנה ברורה לשער הציון

[שמואל דוד]

שו"ע אורח חיים תעב - בן אצל אביו צריך הסיבה אפילו הוא רבו מובהק. תלמיד לפני רבו "אינו צריך" הסיבה, אפילו אינו רבו מובהק, אלא אם כן יתן לו רבו רשות כו'

עיין משנה ברורה ד"ה אינו צריך הסיבה - "משום דברישא אמר צריך נקט הכא אינו צריך" אבל באמת איסורא נמי איכא להסב בפניו דמורא רבו כמורא שמים.

מבואר מדברי המ"ב שכוונת המחבר ש"אסור" להסב לפני רבו (רק נקט לשון "אינו צריך" אגב רישא), ולפי"ז המשך דברי המחבר כך הוא, אם יתן לו רבו רשות "מותר" להסב. ופשוט.

אולם עיין בשער הציון אות כ' שאם נתן לו רבו רשות "חייב" להסב, ובסו"ד כתב וז"ל "וכן משמע לישנא דהמחבר מדכתב אינו צריך אא"כ כו' משמע דבזה צריך" עכ"ל, וצריך עיון.
ועוד יש להעיר דהנה בב"י מבואר שאם רבו נתן רשות "שרי" להסב, ואם כן איך דייק השער הציון מהשלחן ערוך ש"צריך" להסב (אם לא שנאמר שחזר המחבר ממש"כ בבית יוסף)

[אגב עיין viewtopic.php?f=45&t=39939#p453376]

[רון]

לא זכיתי להבין שאלתך,
דהן אומנם דאצל רבו אסור להסב,
אך לאחר דנתן לו רבו רשות להסב תו הדר חייל עליה חיוב כמו כל אחד, לא כן?

[שמואל דוד]

עיין ערוך השלחן וז"ל תלמיד אצל רבו – אינו צריך הסיבה, דמורא רבך כמורא שמים. ואין לו להסב בפניו, דזהו כנוטל שררות לעצמו. ואפילו אינו רבו מובהק, אלא אם כן נותן לו רשות, דאז אם ירצה – יכול להסב. אבל אם אינו רוצה – לא כפינן ליה, שיכול לומר שאף ברשותו אין לי העזה להסב בפניו. עכ"ל

אולם עיקר שאלתי הוא איך דייק השע"צ מלשון "אינו צריך" אם כבר כתב שהלשון לאו דוקא

[אוצר החכמה]

בפשטות צודק הרב רון שהמשנה ברורה הבין (כנראה שלא כדעת הערוך השולחן) שבעניין זה אין שייך רשות. אלא אם רבו אינו נותן לו רשות הרי שאינו חייב ואף אסור להסב ואם נותן לו רשות חזר הדין למקומו שחייב להסב.
וביחס לדיוק נראה שהדברים פשוטים. בשער הציון דייק את לשון השולחן ערוך שכתב אינו צריך והמשיך אלא אם כן שהמשמעות הפשוטה היא שאם יתן הרי הוא צריך. ומה שהעיר במשנה ברורה הוא, שכיוון שאסור לו להסב היה לו לכתוב שאסור להסב ועל זה כתב שנקט לשון שאינו בדווקא בזה שלא כתב אסור. הדבר היחיד שאפשר להקשות הוא למה ביאר שהוא משום הקודם היה יכול לומר שמה שנקט אינו צריך הוא לצורך הדגשת ההמשך: אלא אם כן נתן לו רבו. ועל זה יש לומר דחדא מתרי נקט.

[שמואל דוד]

יישר כח!
אולם אם ההבנה בדברי המשנה ברורה הוא שלשון ׳אינו צריך׳ הוא לאו דוקא והוי כאילו כתוב ״אסור״ ורק אגב גררא נקיט בלשון זה א״כ ההמשך הוא שכשנתן לו רשות אז ׳אינו אסור׳ רק ׳מותר׳ ודלא כמו שכתב השער הציון. (עיין בבית יוסף שכתב שכשנתן לו רבו רשות מותר להסב, ולפי השער ציון צ״ל שחוזר בשו״ע ממש״כ בב״י)

[אוצר החכמה]

לא דווקא אין פירושו כאילו כתוב אחרת. אלא שאינך יכול לדייק מזה שנכתב דווקא כך. אבל בעצם לכתוב אסור אי אפשר היה כי אז לא היה מתפרש נכון האלא אם כן.