פורום אוצר החכמה

בדרשה הלכתית עתיקה לפסח נאמר (בתרגום מל"ע):

וביאור הקידוש הוא, שמתחיל החכם מהם ואומר "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" וכו', כפי שהוא מבואר ב"סדור", עד ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

באיזה מקום מתועד מנהג כזה, לפתוח את הקדוש ב"הודו לה' כי טוב"? ובאיזה סדור הוא מבואר?
(בסידור רס"ג לא מצאתי, אך לחלק זה של תחילת הקידוש אין לנו כתבי יד רבים זולת כה"י הפרסי עליו מבוססת המהדורה).

בארץ ישראל היתה פתיחה כזו לכל הקידושים, יתכן שהיו שינויים בפסח.

עי' פליישר באסופות ז' עמ' רמ בהערה.
בחיפוש באוצר ראיתי גם שבהרבה תכלאלים פתחים בפסוק זה. לא בדקתי אם מדובר רק בקדמונים או אלו המשמרים נוסח קדמונים דייקא ויש לבדוק אצל גברא.

יישר כח!
אם אכן זו פתיחה ארצישראלית, מעניין איך התגלגלה דווקא לתימן.
בדקתי בספרי גברא ומביא שכבר הר"י ונה בתכלאלו מביא את הפסוק הזה בפתיחת הקידושים.

ב"ה הוברר שאכן בעל הדרשה השתייך לבית כנסת אלשאמיין בפוסטאט. סביר שהוא ר' מצליח הכהן גאון עצמו, ויתכן שמדובר בדיין ר' זכאי ב"ר משה.

אחד החידושים המעניינים העולים מתגלית זו, שהדורש ראה עצמו "ממשיך" של רס"ג. בכך מתבאר היטב מה שלאחר זמן, כשבני בית כנסת זה מנו את שרשרת הגדולים שאותם הם ממשיכים, הם מתחילים ברס"ג (ומונים כמובן גם את ר' מצליח גאון). מאידך, מבואר בכך מה שקהילת הבבליים בפוסטאט עמלו באותה תקופה ממש להראות שבארץ ישראל נהגו כרס"ג בפולמוסו עם בן מאיר, וזאת כדי להראות שרס"ג הוא בבלי ולא שאמי. החוקרים העלו השערות שונות בשתי פרשיות אלו, וכעת נראית השערתי יותר...

כעת בקובץ באו"י הטרי הופיע ב"ה מאמר הסוקר בהרחבה את עניין קשר קהילת אלשאמיין לרס"ג, כפי שהובל בעיקר על ידי רבי מצליח גאון.
מתברר שרבי מצליח ראה עצמו כממשיכו של רס"ג, ובכך נשפך אור על תופעות נוספות המוסברות מעתה, שהמשותף להן הוא שקהילת אלשאמיין בפוסטאט ראתה עצמה כממשיכת דרכו בנאמנות ומתוך התאמה לנסיבותיהם.
להנחה זו השלכות לחקר עיבודים של כתבי רס"ג הנמצאים בגניזת קהיר, שהיתה בבית כנסת עזרא, הלא הוא בית הכנסת של אלשאמיין; לחקר סידור רס"ג; להכרת דמותו התורנית של רבי מצליח גאון, ועוד.
במאמר באה גם ההדרה של שני שרידים מדרשת רבי מצליח לשבועות, המבוססת על דרשת רס"ג לשבועות, אותה חשף דן גרינברגר והוא עומד לפרסמה.
מצורף המאמר.