פורום אוצר החכמה

ויזהר שלא ישתה אחר אפיקומן (רי"ף - כ"כ בח"י ובמ"מ בשו"ע רבינו סתע"ח. אבל צ"ע וכמ"ש בפרמ"ג בא"א רסתע"ח). שלא יבטל טעם האפיקומן (כן משמע מהב"י ורמ"א ר"ס תפ"א).

לכאורה צ"ע: א) הו"ל להזהיר שלא יאכל אחר האפיקומן ובפרט שאכילה חמורה מן השתי', כמ"ש בטושו"ע ונ"כ סי' תע"ח ותפ"א. ב) הול"ל ואסור לשתות, או ואין לשתות אחר אפיקומן, וכמ"ש כל הפוסקים. ומהו פי' ויזהר שלא ישתה. ג) אזהרה זו הו"ל לכתוב אחר גמר דיני אכילת האפיקומן, כיון שזמנה אח"ז.

וי"ל: פירוש ויזהר שלא ישתה, היינו ע"י שישתדל שלא יהי' צמא. ובזה מובן כהנ"ל:
א) לא הוצרך להזהיר על אכילה, כיון דבלאה"כ האפיקומן צ"ל נאכל על השובע. ב) לא בא להשמיענו דין איסור אכו"ש אחר האפיקומן, כי מקום הדינים הוא בשו"ע ולא בסידור. ורק הנהגות הסדר קמ"ל, שישתה, באופן שלא יצמא אח"כ. ג) מובן שזהירות זו זמנה היותר אחרון הוא סמוך לאכילת האפיקומן וקודם לה, ולכן כתבה סמוך וקודם לתיבות ויאכל [בהסיבה, שמוסב על אכילת האפיקומן. ל. ב.].
- באו"א קצת י"ל: אם לא ישתדל שלא יצמא, ויתאב הרבה לשתות הרי יתירו לו לעבור על דעת קצת פוסקים ולשתות שאר משקין (סתפ"א ס"א, בשו"ע רבינו) ולכן מזהירין ע"ז, משא"כ באכילה.



שלא ישתה. מדסתם דבריו משמע: א) שמכל שתי' יזהר, ואפילו מים (ר"ש מאוירא במרדכי ס"פ ע"פ). ב) שגם בלילה השני צריך ליזהר (שבה"ל). וכן נוהגין.

חד ברנש כתב:אני שאלתי, לפי ההלכה הרווחת כיום (שהיא לפי שיטת הרא"ש וסייעתו), שמותר מים בלבד, האם לשיטה זו ההיתר הוא רק אם מצטער?
(ניתן לומר, שהיתר שתיית מים רק במצטער הוא כדי שלא לעבור על איסור שתיית המים ע"פ הרמב"ם והמרדכי, אבל האם מישהו כותב את זה???)

וי"ל: פירוש ויזהר שלא ישתה, היינו ע"י שישתדל שלא יהי' צמא. ובזה מובן כהנ"ל:
א) לא הוצרך להזהיר על אכילה, כיון דבלאה"כ האפיקומן צ"ל נאכל על השובע. ב) לא בא להשמיענו דין איסור אכו"ש אחר האפיקומן, כי מקום הדינים הוא בשו"ע ולא בסידור. ורק הנהגות הסדר קמ"ל, שישתה, באופן שלא יצמא אח"כ. ג) מובן שזהירות זו זמנה היותר אחרון הוא סמוך לאכילת האפיקומן וקודם לה, ולכן כתבה סמוך וקודם לתיבות ויאכל [בהסיבה, שמוסב על אכילת האפיקומן. ל. ב.].
- באו"א קצת י"ל: אם לא ישתדל שלא יצמא, ויתאב הרבה לשתות הרי יתירו לו לעבור על דעת קצת פוסקים ולשתות שאר משקין (סתפ"א ס"א, בשו"ע רבינו) ולכן מזהירין ע"ז, משא"כ באכילה.

שלא ישתה. מדסתם דבריו משמע: א) שמכל שתי' יזהר, ואפילו מים (ר"ש מאוירא במרדכי ס"פ ע"פ). ב) שגם בלילה השני צריך ליזהר (שבה"ל). וכן נוהגין.

חד ברנש כתב:תודה רבה לך, אבל דרוש לי מקור הלכתי קדום יותר.

חד ברנש כתב:תודה רבה לך, אבל דרוש לי מקור הלכתי קדום יותר.

וְאַחֲרֵי כֵן לֹא יִשְׁתֶּה שׁוּם שְׁתִיַּת יֵיָנָה
פֶּן שֶׁטַּעַמַת אֲפִיקוֹמָן מִשְׁתַּנָה
וְאִם הַצִּימָאוֹן אֵילָיו עִינָּה
אָז רַק בִּשְׁתִיַּית מַיִם שָׁרִינָא

משה דוויק כתב:נראה שלהשלמת החרוז כתב כן, כידוע בדרכם של פייטנים.

משה דוויק כתב:נראה שלהשלמת החרוז כתב כן, כידוע בדרכם של פייטנים.

משה דוויק כתב:ולבר מן דין תענה לראיה

משה דוויק כתב:הרב יצחק בן ר' יהודה אבן גיאת, כותב בשם רב האי גאון: "ואינו רשאי לא לאכול ולא לשתות לאחר כך כלום אלא מים "לצמאו", וכך מנהג כל ישראל מאין שינוי". [הרב יצחק בן ר' יהודה אבן גיאת, מאה שערים, שערי שמחה, חלק ב עמ' קב בשם רב האי, ובעמ' קד בשם רב יהודאי גאון "וכן אמר רב סעדיה וכולהו רבותא"; הרי"ף, (יט ע"א ברי"ף); הרב זרחיה הלוי, המאור הקטן, פסחים, ( כו ע"ב ברי"ף) מצטט אף הוא את דברי רב האי גאון; ר' יצחק בן אבא מארי, ספר העיטור, עשרת הדיברות הלכות מצה ומרור, דף קלה ע"א; רמב"ם הל' חמץ ומצה ו, יא; הרא"ש, פסחים י, לד העתיק את לשון הרי"ף; טור אורח חיים, סימן תעח; רבנו דוד בן ראובן בונפיד, פסחים, ירושלים תדש"מ, עמ' תב - תו; ר' אהרון הכהן ב"ר יעקב הכהן מנרבונה, אורחות חיים, הל' ליל פסח סימן לה בסוף; חידושי הר"ן, פסחים, עמ' קכה. כאמור, עוד ראשונים רבים סברו שאין להפטיר לאחר המצה האחרונה, ונציינם בהערות הבאות על פי התפלגות הטעמים השונים. ראה עוד: הרב מ"מ כשר, הגדה שלמה, עמ' 174-171]

חד ברנש כתב:אני מהדיר כעת 'סימן' לליל הסדר, ובו נאמר:

וְאַחֲרֵי כֵן לֹא יִשְׁתֶּה שׁוּם שְׁתִיַּת יֵיָנָה
פֶּן שֶׁטַּעַמַת אֲפִיקוֹמָן מִשְׁתַּנָה
וְאִם הַצִּימָאוֹן אֵילָיו עִינָּה
אָז רַק בִּשְׁתִיַּית מַיִם שָׁרִינָא

ניתן להבין, שהוא מתיר את שתיית המים רק אם הוא 'מעונה'.

משה דוויק כתב:זה מה שציטטתי.

חד ברנש כתב:אני מהדיר כעת 'סימן' לליל הסדר, ובו נאמר:

וְאַחֲרֵי כֵן לֹא יִשְׁתֶּה שׁוּם שְׁתִיַּת יֵיָנָה
פֶּן שֶׁטַּעַמַת אֲפִיקוֹמָן מִשְׁתַּנָה
וְאִם הַצִּימָאוֹן אֵילָיו עִינָּה
אָז רַק בִּשְׁתִיַּית מַיִם שָׁרִינָא

ניתן להבין, שהוא מתיר את שתיית המים רק אם הוא 'מעונה'.

פלגינן כתב:

חד ברנש כתב:אני מהדיר כעת 'סימן' לליל הסדר, ובו נאמר:

וְאַחֲרֵי כֵן לֹא יִשְׁתֶּה שׁוּם שְׁתִיַּת יֵיָנָה
פֶּן שֶׁטַּעַמַת אֲפִיקוֹמָן מִשְׁתַּנָה
וְאִם הַצִּימָאוֹן אֵילָיו עִינָּה
אָז רַק בִּשְׁתִיַּית מַיִם שָׁרִינָא

ניתן להבין, שהוא מתיר את שתיית המים רק אם הוא 'מעונה'.

איני רואה כאן הכרח לכך שהוא מתיר רק אם הוא מתענה בצמא, הוא פשוט מתאר את הסיפור. בזמנם במיוחד לא שתו מים סתם כך, אלא רק לצימאון מיוחד. ואם יהודי מבקש מים, מן הסתם הוא צריך, זה כנראה מציק לו.

איני יודע אם מדברי סימננו: "ואם הצימאון איליו עינה" ניתן לדייק, שהיתר שתיית מים אחרי אפיקומן הוא רק אם מצטער הרבה, שהוא בגדר 'מעוּנה', חומרא הלכתית שלא מצאתיה בפוסקים, או שסימננו דיבר בהווה, שבדרך כלל אדם שותה כשהוא צמא. השווה רמב"ם, הלכות דעות, ד א: "לא ישתה אלא כשהוא צמא"

חד ברנש כתב:בביאורי לסימן (שכבר נכנס לדפוס) כתבתי כך:

איני יודע אם מדברי סימננו: "ואם הצימאון איליו עינה" ניתן לדייק, שהיתר שתיית מים אחרי אפיקומן הוא רק אם מצטער הרבה, שהוא בגדר 'מעוּנה', חומרא הלכתית שלא מצאתיה בפוסקים, או שסימננו דיבר בהווה, שבדרך כלל אדם שותה כשהוא צמא. השווה רמב"ם, הלכות דעות, ד א: "לא ישתה אלא כשהוא צמא"

(וכאן התודה להרב משנ"נ על עזרתו באישי)