בזכות נשים צדקניות
כתב הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה פ"א הי"ג): אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל אינו כשכר האיש, מפני שלא נצטוית, וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו לעשותו אין שכרו כשכר המצווה שעשה אלא פחות ממנו, ואף על פי שיש לה שכר צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן, אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות, במה דברים אמורים בתורה שבעל פה אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה ואם למדה אינו כמלמדה תפלות, עכ"ל. ומ"מ חייבת האשה ללמוד הדינים השייכים לאשה (רמ"א יו"ד סי' רמ"ו סעי' ו'). ולכך נשים מברכות ברכת התורה (שו"ע או"ח סי' מז' סעי' יד'. עי' ביה"ל שם).
אמרינן בגמ' ב"ב (קיט' ע"ב): תנא בנות צלפחד חכמניות הן, דרשניות הן, צדקניות הן. ודבורה הנביאה שהיתה מלמדת להם הדינים (תוס' גיטין פח' ע"ב, ד"ה ולא לפני). וע"ע בגמ' מגילה (יד' ע"א): שבע נביאות נתנבאו להם לישראל. ובגמ' פסחים (סב' ע"ב) אמרינן: ברוריה דביתהו דרבי מאיר, ברתיה דרבי חנניה בן תרדיון, דתניא תלת מאה שמעתתא ביומא משלש מאה רבוותא, ע"ש. וברוריה מוזכרת עוד בחז"ל, ואכמ"ל.
במאמר שלפנינו אספתי מעט ממה שהביאו בספרים מהאלף שנים האחרונות אודות נשים שלמדו ולימדו תורה. ואפי' כתבו ספרים.
א' מספרי הראשונים בהלכה ומנהג שלא ברור מי כתבו הוא ספר 'כל בו' שסמכו עליו כל הפוסקים. בספר קורא הדורות (לרבי דוד אשכנזי. דף כו' ע"א. י"ל בפיעטרקוב בשנת תרנ"ה) כותב על מחברו של ספר זה וז"ל: ולפי דעתי נראה לי שהמחבר ספר הכלבו היה בדור בניו של הרא"ש, לפי שמביא שם להרא"ש בספרו, ואינו מזכיר כלל לרבינו יעקב בעל הטורים (בן הרא"ש). ושמעתי אומרים שאשה חכמה חבר ספר זה, אבל אין דעתי נוטה לזה, מפני שחכמת הספר ההוא אינו מדעת אשה, אלא מדעת איש חכם וגדול ורב מובהק, ומחמת ענוה יתירה שהיה בו לא רצה להזכיר ולפרסם שמו בתוך הספר וכו', ע"ש.
בשו"ת מהרש"ל (לרבי שלמה לוריא. נפטר בשנת ה' אלפים שלד' – 1574. סי' כט'. באה"ד) כתב: זאת ועוד אחרת אותה הרבנית מרת מרים הנ"ל נ"ע, תפסה ישיבה כמה ימים ושנים וישבה באוהל וילון לפני' ואמרה הלכה לפני בחורים מופלגים כך קבלתי מאבותי בכתב ובע"פ, ע"ש.
ובספר לקט יושר (לרבי יוסף, תלמידו המובהק של בעל התרומת הדשן. נפטר בשנת ה' אלפים רנ' – 1490. ח"ב עמ' לז' ) כתבף וזכורני שכלתו רעדיל ז"ל, לומדה לפני זקן אחד ששמו ר' יודיל סופר ז"ל בבית הגאון זצ"ל, במקום שרוב בני הבית הולכים שם ואותו זקן הוה נשוי.
בשו"ת תשב"ץ (לרבי שמעון בן צמח, נפטר בשנת ה' אלפים רד' – 1444 ח"ג סי' עח') כתבף שמעתי מאבא מארי ז"ל שאמר בשם הרבנית אשת הרב ר' יוסף בר' יוחנן אבי הרב ר' מתתי' זקנו של הרב ר' יוחנן, ע"ש.
בתשובות מיימוניות (לרבי מאיר ב"ר יקותיאל הכהן מרוטנבורג, תמיד המהר"ם מרוטנבורג. נהרג על קידוש ה' בשנת ה' אלפים נח' – 1298סי' ה' - מאכלות אסורות – באה"ד) כתב: אבל מרת מרים אשת דודי ר"ת היא מחמירה ללבנה עד שתאדים וכשאין יכולה להאדים כי השלהבת אינה יכולה להאדים כמו הגחלים היתה מכוונת כשיעור האדמת גחלים. ולא נודע לי אם על פי דודי עשותה או ע"פ בעלה הראשון ה"ר אברהם שהיה רגיל בחומרות, ע"ש.
על אשתו של הסמ"ע מעיד בנה (בהקדמה לדרישה, יו"ד) וז"ל: מי יוכל מלהעלות על הספר ולספר רוב גודל תפארת יקר מעלת אמי מורתי וכו'. אחר התפילה לא שם נפשה לשום דבר בטלה רק מחיל אל חיל עוסקת בתורה פרשה של ימי השבוע עם פירוש רש"י ושאר מפרשים כידוע לכל אוכלי שולחנינו, שתמיד היו פוטרין השולחן בד"ת והייתה אוזרת כגבר חלציה במשא ומתן הד"ת, ולפעמים המציאה מדעתה איזה פשט מתוק מדבש נופת תטופנה שפתותיה, ובפרט בדיני נשים ובהלכות נדה היתה בקיאה כאחד מבעלי הוראה, ע"ש עוד מה שכתב על אמו.
החוות יאיר (לרבי יאיר חיים בכרך. נפטר בשנת ה' אלפים תס"ב – 1702) בהקדמה לשו"ת (באה"ד) כותב אודות סבתו, וז"ל: מצד למודה שהיתה יחדה במינה בדורה, ונהירנא שהיה לה מדרש רבה בלי פירוש ולמדה בה על פי השגתה ושכלה, ובמקומות רבות השיגה על הרב 'מתנות כהונה' (פירוש על המדרש רבה), ופירשה באופן אחר שכל השומע יבחין שהדין עמה. ואיזה דברים כתבתי בכרכים משמה וכו'. וכמה פעמים שנתבחבטו גדולי הדור ובאה היא והושיטה בקנה. והיתה מופלגת בכתב ולשון צח ומצוחצח, ע"ש.
החיד"א בספרו 'מעגל טוב', בו מתאר מסעותיו באירופא, מספר על הימים שבהם זכה להסתופף בצילו של בעל ה'פני יהושע', וז"ל: ושבת היה לי אצל הרב הנזכר וכבוד גדול עשה לי, ונהנתי מאשר שמנה לחמו וכו', דעבד לחם רב כיד המלך, ומזונות דאורייתא דברים הבאים בתוך הסעודה, שמעתא ואגדה, פה מפיק מרגלית, אודם פטדה מלאים זיו וכו', ועל ענין אחד דאמר רב, פיה פתחה הרבנית והנה היא מדברת, דבר זה שאמרת טוב הדבר והוא אמיתי נענה הרב המארח, ואמר לאורח שנהנה מפירושה של אשתו הרבנית, ע"ש. (ויש עוד להאריך רבות בזה הענין, אך מחמת קוצר היריעה קיצרנו. נכתב בס"ד ע"י א. פלשניצקי).