בעל הבית המחלק מצה למסובים - מתי יאכל?

[אפרקסתא דעניא]

מזה כמה שנים שהסתפקתי היכי אריך למיעבד טפי:

א. לברך ולחלק לכולם ורק אח"כ לאכול את הכזית/ים. הבעיה בכך - הפסק גדול (אף שהשו"ע בסי' קס"ז כתב כך לכתחילה, הרי ט"ז כותב שזה הפסק).

ב. לברך ולאכול בעצמו, ורק אח"כ לחלק למסובין. הבעיה - הפסק גדול מאוד למסובין.

ג. לברך, לטעום מעט בלא הסיבה ובלא כוונה לצאת יד"ח, לחלק למסובין, ואח"כ לאכול בעצמו. הבעיה בכך: לכאורה האכילה ללא כוונה למצווה ובלא הסיבה מהווה הפסק בין ברכת המצה לקיום המצווה. ואם אוכל "ביס" בגודל נורמלי, סביר מאוד שזה כזית מדאורייתא, וייתכן שיוצא בזה ידי חובה (מדאורייתא ההסיבה אינה מעכבת, וייתכן שמצוות א"צ כוונה). אח"כ שיאכל מקיים המצווה מדרבנן בלבד (שהצריכו הסיבה לעיכובא), ומפסיד בזה מעלת הדאורייתא.

יש הנוהגים שלכל אחד מהמסובים יש שקית עם כזית, ומצרף לזה מהשלמה והפרוסה. גם באופן זה אסור להם לאכול לפניו, שהרי הם זקוקים לככרו משום לחם משנה ולחם עוני. א"כ לכאורה לא פותר לגמרי את הבעיות.

מה נאמר בזה ומה נהוג?

[ישראל אליהו]

הרי בלכתחילה יש לבלוע כל הכזית בבת אחת, וא"כ בזמן זה שלועס, יכול לחלק.
וחוץ מזה, הרבה נוהגים לתת קערות לכל הגדולים, או לכל הפחות ג' מצות לכל הגדולים.

[לבי במערב]

ראיתי הנוהגים בא' מאופנים אלו:
'שלכל אחד מהמסובים יש שקית עם כזית, ומצרף לזה מהשלמה והפרוסה' כל שהוא, ולית בה שיהוי זמן.
ויש שהקפידו, כי לכאו"א יהיו לפניו ג' מצות, ופתרוה מעיקרהּ.

[נהר שלום]

ראיתי הנוהגים בא' מאופנים אלו:
'שלכל אחד מהמסובים יש שקית עם כזית, ומצרף לזה מהשלמה והפרוסה' כל שהוא, ולית בה שיהוי זמן.
ויש שהקפידו, כי לכאו"א יהיו לפניו ג' מצות, ופתרוה מעיקרהּ.

אין אפשרות אחרת במצות שלנו שאין בהם די ליותר משתיים

[לבי במערב]

אכן.

[לעמל יולד]

הרי בלכתחילה יש לבלוע כל הכזית בבת אחת, וא"כ בזמן זה שלועס, יכול לחלק.
וחוץ מזה, הרבה נוהגים לתת קערות לכל הגדולים, או לכל הפחות ג' מצות לכל הגדולים.

מה יהיה עם החיוב לאכול בהסיבה?

[לבי במערב]

ניתן גם לְחַלֵק בהסיבה.