כרמי שלי כתב:במצה בכלל לכו"ע אין הכונה מעכבת, שכן נהנה (ר"ה כח, א).
כרמי שלי כתב:במצה בכלל לכו"ע אין הכונה מעכבת, שכן נהנה (ר"ה כח, א).
כרמי שלי כתב:במצה בכלל לכו"ע אין הכונה מעכבת, שכן נהנה (ר"ה כח, א).
גלרשטיין כתב:לגבי האם צריך כוונה לקיים מצוה באוכל מצה בחוה״מ פסח בשביל שיחשייב שקיים מצוה, עיין בשו״ת תשובות והנהגות (ח״ה סי׳ קלו) ובאיילת השחר (שמות עמ׳ עח), שהסתפקו בזה, כיוון דהוי רשות. הגר״ח קניבסקי (מועדי הגר״ח תשובה קלא עמ׳ נט) אמר דהוי כבכל המצוות שצריכות כוונה (אולם הסטייפלר כתב באיגרת נדירה לקה״י סי׳ כט עמ׳ לד שמצוות עשה דרשות אינן צריכות כוונה). וע״ע בשו״ת יד נתן (ח״ב סי׳ כג אות ה), בית מתתיהו (ח״א ס״ב אות כו), ספר דולה ומשקה (עמ׳ קפג). ועי׳ בתרגום המיוחס לרבי יונתן בן עוזיאל (שמות פט״ז פ״ג) שמשמע מדבריו דבעינן לכוונה לשם מצוה.
אליהו בן עמרם כתב:כרמי שלי כתב:במצה בכלל לכו"ע אין הכונה מעכבת, שכן נהנה (ר"ה כח, א).
דברי מר כתובים במנח"ח - מצוה י' - אכילת מצה, וז"ל:
ולענין א"צ כוונה ודאי צ"כ, אך בדיעבד אם יצא בל"כ, דעת הרבה ראשונים דל"י, דפוסקים מצ"כ, ומכל מקום אף דהר"מ סובר מצ"כ, מכל מקום באכ"מ סובר דאף בל"כ יצא, כיון דנהנה דהמתעסק בחלבים וכו' עיין ר"מ והרב המגיד פ"ב מה' שופר. עכ"ל.
משמע לכאורה מדבריו דלכתחילה צריך כוונה.
אליהו בן עמרם כתב:גלרשטיין כתב:לגבי האם צריך כוונה לקיים מצוה באוכל מצה בחוה״מ פסח בשביל שיחשייב שקיים מצוה, עיין בשו״ת תשובות והנהגות (ח״ה סי׳ קלו) ובאיילת השחר (שמות עמ׳ עח), שהסתפקו בזה, כיוון דהוי רשות. הגר״ח קניבסקי (מועדי הגר״ח תשובה קלא עמ׳ נט) אמר דהוי כבכל המצוות שצריכות כוונה (אולם הסטייפלר כתב באיגרת נדירה לקה״י סי׳ כט עמ׳ לד שמצוות עשה דרשות אינן צריכות כוונה). וע״ע בשו״ת יד נתן (ח״ב סי׳ כג אות ה), בית מתתיהו (ח״א ס״ב אות כו), ספר דולה ומשקה (עמ׳ קפג). ועי׳ בתרגום המיוחס לרבי יונתן בן עוזיאל (שמות פט״ז פ״ג) שמשמע מדבריו דבעינן לכוונה לשם מצוה.
יישר כח. מעניין מה הסברות לכאן ולכאן.
מצד אחד אפש'ל, שצריך לעשות בדיוק כצורת המצוה הרגילה של בערב תאכלו מצות, ורק כך ייחשב לו שקיים.
מצד שני: כל כוונת המצוה שיעשה לשם מצוה שהוא חייב בה, בגלל שנצטווה בה, ובמצוה קיומית זו הא לא נצטווה וא'כ לא צריך לכוון.
פרי יהושע כתב:לפענ"ד בעי כוונה
והטעם, שלא דומה כלל למצות שחיטה שהיא מצווה של הכשר מעשה, ומעין מה שלא נאמר דבעי כוונה לאיסור עשה
משא"כ הכא עכ"פ רוצה הוא לקיים מצות עשה באכילתו, ולמה יקיים בלא כוונה לקיים.
דהלא פשיטא שהדעה שסוברת שיש קיום עשה אינה רק ע"ד אי בא לאכול לחם יאכל מצה
ופשיטא שסוברים שיש עניין לקיימה, וממילא פשוט דבעי כוונה
אליהו בן עמרם כתב:פרי יהושע כתב:לפענ"ד בעי כוונה
והטעם, שלא דומה כלל למצות שחיטה שהיא מצווה של הכשר מעשה, ומעין מה שלא נאמר דבעי כוונה לאיסור עשה
משא"כ הכא עכ"פ רוצה הוא לקיים מצות עשה באכילתו, ולמה יקיים בלא כוונה לקיים.
דהלא פשיטא שהדעה שסוברת שיש קיום עשה אינה רק ע"ד אי בא לאכול לחם יאכל מצה
ופשיטא שסוברים שיש עניין לקיימה, וממילא פשוט דבעי כוונה
בהתייחס לדברי הרבנים ביליצר ופר"י שליט"א:
ננסה להגדיר את הדבר המוקשה הזה של מצוה קיומית באכילת מצה להגר"א:
לענ"ד אין זה נכון לומר שאם בא לאכול לחם, "חייב" לאכול מצה. כמו בסוכה שאם בא לאכול לחם - "חייב" לאכול זאת בסוכה.
כיון שבדיוק כמו "שחייב" לאכול מצה, כך "חייב" לא לאכול לחם. כלומר בנדו"ד הוא בסה"כ מקיים את הציווי של - לא לאכול חמץ.
מה שיותר נכון לומר לענ"ד, ש"אם" אכל מצה (בין אם רצה לאכול לחם, ובין אם רצה לאכול מצה) - נחשב לו כאילו קיים ציווי של אכילת מצה, אפילו שלא היה "חייב" באכילת מצה.
ולכן בעצם הוא אוכל "אכילת רשות" (כדברי הגמ' להדיא) - ונחשב לו כאילו אכל "אכילת מצוה".
נכון, שאין "קיום" המצוה (של הגר"א) מתרחש עם ה"תוצאה" של האכילה, ולכן אין זה זהה בדיוק ל"שב ואל תעשה" של המנח"ח ב"תשביתו" שמתקיים עם התוצאה, שאין לו חמץ אחר חצות.
אך מצד שני, אם הצורך בכוונה לשם מצוה, להפוך את המעשה שניתן לפרש אותו כמעשה שאינו לשם מצוה, למעשה שרק נעשה "לשם מצוה", א"כ ב"קיומית" של הגר"א, הרי הגדרתי לעייל שהוא בעצם אוכל "אכילת רשות", וא"כ אדרבה ממש לא כדאי להפוך אותה ל"עשיה" של מצוה (לעשיה מחמת הציווי), אלא להשאיר אותה כ"אכילת רשות", וממילא תתקיים המצוה כאילו עשה משהו שנצטווה בו.
פרי יהושע כתב:לי ברור שאין זו כוונת הגר"א, ונחשב כרשות לעניין חיוב כלשון הרמב"ם על כל מצות הקיומיות כולל מזוזה
ועכ"פ הגר"א והרא' דעימיה, הבינו כפשטא דקרא שיש מצוה לאכול מצה, וכל כזית וכזית מקיים בפועל מצות עשה, ואין כאן כלל הגדרה של רשות ממש, והגע עצמך האם הסתפקת לעניין סוכה שהיא גם מצוה קימיות, ומברכים עליה, האם משהו דן שאין צריך כוונה, לא יעלה על הדעת ומאי שנא הכא.
ואדרבא יש באמת לדעת למה לפי הגר"א אין מברכים על מצווה זו, ובזמנו שוחחתי על כך עם הגרש"ד זצ"ל ולא עלה דבר ברור
אליהו בן עמרם כתב:פרי יהושע כתב:לי ברור שאין זו כוונת הגר"א, ונחשב כרשות לעניין חיוב כלשון הרמב"ם על כל מצות הקיומיות כולל מזוזה
ועכ"פ הגר"א והרא' דעימיה, הבינו כפשטא דקרא שיש מצוה לאכול מצה, וכל כזית וכזית מקיים בפועל מצות עשה, ואין כאן כלל הגדרה של רשות ממש, והגע עצמך האם הסתפקת לעניין סוכה שהיא גם מצוה קימיות, ומברכים עליה, האם משהו דן שאין צריך כוונה, לא יעלה על הדעת ומאי שנא הכא.
ואדרבא יש באמת לדעת למה לפי הגר"א אין מברכים על מצווה זו, ובזמנו שוחחתי על כך עם הגרש"ד זצ"ל ולא עלה דבר ברור
לכאורה המצוה ה"קיומית" של הגר"א לא מתחילה רק ממחרת ליל הסדר, אלא כבר מ"בערב" (ליל הסדר), אלא שאז היא "חיובית".
ואם כנים הדברים, וגם הבאור של מר ב"קיומית" של הגר"א, א"כ אין לכאורה מקום לשאלת הראשונים, דאיכא "בל תוסיף" באכילת עוד "כזיתים" של מצה בליל הסדר.
שהרי, גם לאחר שגמר לקיים את ה"חיוב" של "בערב תאכלו מצות", יכול להמשיך לאכול מצות ולכוון לשם מצוה, ויש בזה קיום נוסף של מצות מצה של שאר הימים.
רק אם נאמר, שהגדרת המצוה הקיומית של הגר"א הינה כפי שהגדרתי לעייל ואינה אלא ש"אם אכל" נחשב לו כאילו קיים ציווי, ואין זה צריך כוונה לשם מצוה, אז אם כן יכוון לשם מצווה גרע בכוונתו ואפשר לשאול למה לא יעבור ב"בל תוסיף"...כפי שמקשים הראשונים...
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 14 אורחים