הודעהעל ידי יואל שילה » ה' אפריל 18, 2019 11:22 pm
מסקנת מו"ר שליט"א במאמרו בעניין זה:
העולה מן הנ"ל דיש סמך להקל לדון יין שרף [אלכהל!] המופק מתבואה מחומצת כזיעה בעלמא אבל אין הדבר מוכרע, וגם עכ"פ אף לדעת המקילין לדון אותו כזיעה יש בו איסור דרבנן ואפילו להשהותו אסור מדרבנן, ועל כן לא מצאנו שום פוסק שהתיר להשהות יין שרף בפסח לכתחלה וכל מה שדנו האחרונים להקל היה רק לענין יין שרף שלא נמכר ועבר עליו הפסח - להתירו בדיעבד עכ"פ בהנאה.
אמנם אחרי החקירה והדרישה נתברר לי דאין לנו נפקא מינה מעשית מדיון זה, כי אלכהל נקי [שמופרד מנוזל שמכיל אלכהל על ידי אידוי ] שאותו היה אפשר לדון כזיעה - אין רגילים לייצר מתבואה ובפרט כאן בארץ אין מצוי כלל ייצור אלכהל מתבואה; ולעומת זה המשקאות החריפים שמייצרין אותם מתבואה מחומצת כמו "ויסקי" וכיוצא בו - אין מקום להסתפק בהם כי הם בודאי מציאות של מיחוי חמץ [אלא שכדי להגדיל את אחוז האלכהל שבתוך המשקה הנוצר ממיחוי החמץ - חוצים את המשקה לשניים, ומאדים את האלכהל שבחלק האחד על מנת להוסיפו לחלק השני] ודינם כשכר שלנו שעוברין עליו בבל יראה לכו"ע; דדוקא לענין שכר המדי המוזכר במשנה בריש פרק אלו עוברין איכא פלוגתא אי עוברין עליו בבל יראה כיון שאין בו כזית חמץ בכדי אכילת פרס, וכדכתב הרא"ש (פסחים פרק ג' סי' א'): "ושכר של שעורין ושל חטין שעושין באשכנז ובצרפת - היה אומר רבינו תם דאסור להשהותו בפסח, דדוקא בשכר המדי הוא דשרו דעיקרו עשוי מתמרים או מדברים אחרים ולא היו נותנין בו אלא מעט שעורין להחמיצו כדמשמע בגמרא דרמו ביה שערי, אבל שכר שלנו שעקרו משעורין לא; וכן משמע בגמרא דקאמר דלא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בכותח הבבלי דליכא כזית בכדי אכילת פרס - ושכר העשוי משעורין איכא הרבה יותר מכזית בכדי אכילת פרס".