מפרשי האוצר - גירסת נסיון
חיפוש גוגל בפורום:

פירורים משולחן גבוה – הגאון רבי מרדכי אויערבאך שליט"א

הלכות חג בחג, חקרי מנהג, מאמרים לעיון והורדה
נוטר הכרמים
הודעות: 5935
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

פירורים משולחן גבוה – הגאון רבי מרדכי אויערבאך שליט"א

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' אפריל 22, 2019 12:46 am

דברים נפלאים ממש ממה שליקטתי באמרים, היום בבוקר לאחר תפילת שחרית.

-----

[א] כתיב בתהלים (קלו, י) לְמַכֵּ֣ה מִ֭צְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶ֑ם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ.

ופירש"י, למכה מצרים בבכוריהם - בכוריהם לא נאמר אלא בבכוריהם עמדו בכורים וקפחו שוקן של אביהם המעכבים בישראל כששמעו נגע עשירי מפי משה. ומקור דבריו בהרבה מדרשי חז"ל (ראה פסיקתא דרב כהנא פיסקא ז שם איתא שהבכורות הרגו באבותיהם ששים ריבוא; תנחומא בא סי' יח; מדרש תהילים על אתר).

ויפלא מאוד, כי פשט הכתוב מדבר ממכת בכורות שהכה הקב"ה כל בכור בארץ מצרים, ואילו המדרש מסב את כוונת הכתוב לענין אחר לגמרי שהיה איזה מלחמה בין הבכורות לאבותיהם במצרים, אתמהה.

ברם באמת בכל המדרשים הנ"ל הגירסא היא שכאשר שמעו הבכורות ממשה רבינו שאומר את המכה 'ומת כל בכור' נכנסו כל הבכורות אצל אבותיהן וכו', אולם בתוס' בשבת (פז, ב) מובא בזה"ל, ו
אותו יום חמישי בשבת היה כו' - ואם כן ברביעי שחטו פסחיהם ונמצא בשבת שעברה לקחו פסחיהן שאז היה בעשור לחדש ועל כן קורין אותו שבת הגדול לפי שנעשה בו נס גדול כדאמרינן במדרש כשלקחו פסחיהם באותה שבת נתקבצו בכורות אומות העולם אצל ישראל ושאלום למה היו עושין כך אמרו להן זבח פסח לה' שיהרוג בכורי מצרים הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש ממנו שישלחו ישראל ולא רצו ועשו בכורות מלחמה והרגו מהן הרבה הה"ד למכה מצרים בבכוריהם.
(וכ"כ בתוס' הרא"ש ובחידושי הר"ן שם).
וכן הוא בדעת זקנים מבעלי התוספות פר' בא (יב, ג),
בעשור לחדש. פסח מצרים מקחו בעשור היה וכאשר ראו בכורי מצרים כך א"ל לישראל מה זאת לכם א"ל פסח הוא שיפסח המקום על בתי בני ישראל במצרים ויהרוג במצרים הבכורות אצל המצריים ואמרו להם שלחו ישראל כי אתם גורמים לנו למות ולא רצו והם הרגו בהם כמה וכמה והיינו דכתיב למכה מצרים בבכוריהם בכורי מצרים לא נאמר אלא מצרים בבכוריהם שהבכורות הכו עצמן.
וכן הוא בפי' הריב"א.

[א"ה, ולהלן בסמוך איתא בדעת זקנים מבעלי התוספות, וז"ל, ועוד אתמר במדרש כי כשלקחו הפסח בעשור לחדש שבת היה שהרי קי"ל דפסח מצרים בחמישי בשבת כדכתיב במס' שבת פ' ר"ע א"כ עשור שלו בשבת שלפניו וכשראו המצרים כשלוקחין הפסחים לשחוט נתקבצו עליהם להרגן כי יראתן של מצרים הי' בהמות ועשה להם הקדוש ברוך הוא נס וניצולו ולכך קרוי שבת הגדול מפני גדול הנס.

והנה לא נתפרש בדברי התוס' ובדעת זקנים מה נס נעשה נעשה לישראל שניצולו מיד המצרים שנתקבצו עליהם להורגן, ובאיזה אופן ניצולו מידם. ומסדר הדברים בתוס' ובדעת זקנים אולי יש לומר שאמנם הנס נעשה עי"ז גופא שהמצרים הרגו באבותיהם, וכך ניצולו ישראל מיד מצרים, ודוק].

ונראה להטעים בזה, דהנה סדר הדברים בפסח מצרים היה, שהיה מקחו מבעשור, וכבר מני אז היו ישראל מאמינים בני מאמינים מקדימים את המאוחר, וכפי שאמרו לבכורות "פסח הוא שיפסח המקום על בתי בני ישראל במצרים ויהרוג במצרים הבכורות וכו'", וכן היה בסדר שחיטת הפסח ואכילתו בליל ט"ו קודם חצי הלילה, טרם עבר ד' בארץ מצרים והכה כל בכור, וכבר אכלו ישראל את הפסח, והכריזו בפיהם, פסח זה על שום מה, על שום שפסח וגו', מצה זו על שום מה וגו', וקראו את ההלל, והיו נדמים כמשוגעים שהרי עדיין לא אירע מאומה, והם במעשיהם הקדימו את הגאולה, וכך זכו להיגאל בזכות דם הפסח.

ובני ישראל באותו הלילה במצרים קיימו בעצמם גם את החיוב של 'חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים', עוד קודם יציאתם ממצרים בפועל, ושירה חדשה שבחו גאולים עוד לפני שנגאלו ויצאו ממצרים.

ואמנם גם מכת מצרים בבכוריהם שבאה כתולדה ממה שהבכורות ראו הנהגה זו של לקיחת השה בעשור, לא היה מאורע נפרד, אלא זהו סניף ופתיחה למכת בכורות שהיתה לאחר מכן, כי הבכורות הכו בהם מחמת שכבר חוו את ה'יפסח המקום על בתי בני ישראל במצרים ויהרוג במצרים הבכורות'.

וזה ענין 'שבת הגדול' והנס הגדול שנעשה בו, שכבר מתנוצץ בו אור הגאולה. ולא בכדי נהגו ישראל לקרוא בו את ההגדה מן עבדים היינו, אין זה רק בתורת הכנה לחג הפסח, אלא אתחלתא דגאולה ממש, וכמו שנתבאר בס"ד.

נוטר הכרמים
הודעות: 5935
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: פירורים משולחן גבוה – הגאון רבי מרדכי אויערבאך שליט"א

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' אפריל 22, 2019 12:49 am

[ב] מעט לפני חג הפסח השתתפתי בשמחת בר מצוה לנכד ידידי הרב שולביץ שליט"א, ורציתי להיכנס לרגע אחד לברך, ולבסוף נתעכבתי הרבה מחמת דרשת הסבא מהצד השני, שאר בשרך רבי משה ליברמן שליט"א, ובשעת מעשה לא שת הדורש לבו לזה, אבל אח"כ התנצל על העיכוב, ואמרתי לו שכל העיכוב היה שווה בשביל הארה אחת חדשה שהזכיר בדבריו, שלא שמעתי עד כה.

הנה מצינו בתורה רק שני מצוות עשה שיש בהם כרת, מילה וקרבן פסח, והנה הכרת דמילה, גם אי נימא כהשיטות שעובר בכל רגע ורגע שלא מל, מ"מ למעשה הכרת הוא על מה שלא מל עדיין כל ימי חייו שהוא חי, ואילו בקרבן פסח הכרת הוא אפילו על קרבן פסח של שנה אחת מתוך שבעים או שמונים שנה שלא עשה הפסח במועדו. והוא פלאי.

ברם הנה בעיקר מצות סיפור יציאת מצרים מצינו דבר מופלא, על השאלות ששואלים ב'מה נשתנה' כמעט שלא נמצא תשובה, לא מיבעיא על שאלת ב' הטיבולין ועל ההסבה, אלא גם על שאלות המצה והמרור, שאח"כ לאחר כל הסיפור אנו מסבירים מצה זו על שום מה, מרור זה וכו', הרי נראה זה כדבר בפני עצמו שאומרים שכל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ולא כמענה לשאלות ששאלו זמן רב קודם לכן.

ועוד צ"ב טובא בהא דאיתא, ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים וכו', ולכאורה מהיכי תיתי שחכמה ותבונה וידיעת התורה פוטרים מקיום איזו מצוה.

ואשר נראה ברור בס"ד שהחידוש בזה מתייחס לחלק במצות הסיפור דבעינן דרך שאלה ותשובה, וע"ז קאמר שאם הוא חכם ונבון ויודע את התורה אין לו היכי תימצי לקיים השאלה כדבעי, כי לספר ולשנן שייך גם אם יודע, אבל מה שייך לשאול ולדרוש אם כבר יודע, וכך ההלכה שאם לו בן הוא שואל בעצמו ואומר מה נשתנה, וזה לא יכול להתקיים במי שכבר יודע הכל.

[א"ה, ונראה להוכיח החשיבות של 'דרך שאלה ותשובה', דהנה איתא בפסחים (קטו, ב), אביי הוה יתיב קמיה דרבה, חזא דקא מדלי תכא מקמיה. אמר להו: עדיין לא קא אכלינן, אתו קא מעקרי תכא מיקמן. אמר ליה רבה פטרתן מלומר מה נשתנה.

ופירש רשב"ם, פטרתן מלומר מה נשתנה. דתניא לקמן חכם בנו שואלו ואם לאו שואל הוא לעצמו מה נשתנה וכיון ששאלו לנו מה נשתנה אין אנו צריכין לומר מה נשתנה אלא להשיב על דבריו לפי שנשתעבדנו במצרים אנו עושין כל הדברים הללו.

וריהטת לשון רשב"ם נראה דסגי בשאלה אחת לצאת ידי חובת מה נשתנה, ונראה מזה שהשאלה היא היכי תימצי לתשובה, ולכן די בשאלה אחת, וריבוי השאלות במה נשתנה הוא לא לעיכובא. אולם בתוס' איתא, וז"ל, כדי שיכיר התינוק וישאל - כלומר ומתוך כך יבא לישאל בשאר דברים אבל במה ששאל למה אנו עוקרין השלחן לא יפטר ממה נשתנה וההיא דאביי לא פי' הגמ' אלא תחלת שאילתו. הרי שכל סדר השאלות מעכב].

ומעתה יש לברר היאך באמת מתקיים דרך שאלה ותשובה במי שכבר יודע הכל. אולם נראה הביאור ע"פ הידוע מרבותינו נ"ע על כללות המועדים והימים טובים, כי אין כאן 'ימי זכרון' בעלמא, אלא כל האורות מושפעים בזמן זה בכל שנה ושנה מחדש, [ונראה שמקור הדברים הוא מהמאור עינים להרה"ק מטשערנוביל שאומר זאת, ומייתי מהא דבערב שבועות אין מקיזים דם משום השד ששמו טבוח].

אכן תוכן חג הפסח הוא לידת עם ישראל, ולכן בכל שנה ושנה זה כמו תהליך של לידה, וסימוכין לדבר, שאנו מוצאים בפרק רבי אליעזר דמילה בשבת שאת כל דיני פיקו"נ ומילה בשבת אנו למדים מהכתובים שנאמרו ונדרשו על הזמן של יציאת מצרים, ביחזקאל פרק טז (פס' ד) וּמוֹלְדוֹתַ֗יִךְ בְּי֨וֹם הוּלֶּ֤דֶת אֹתָךְ֙ לֹֽא־כָרַּ֣ת שָׁרֵּ֔ךְ וּבְמַ֥יִם לֹֽא־רֻחַ֖צְתְּ לְמִשְׁעִ֑י וְהָמְלֵ֙חַ֙ לֹ֣א הֻמְלַחַתְּ וְהָחְתֵּ֖ל לֹ֥א חֻתָּֽלְתְּ: (ו) וָאֶעֱבֹ֤ר עָלַ֙יִךְ֙ וָֽאֶרְאֵ֔ךְ מִתְבּוֹסֶ֖סֶת בְּדָמָ֑יִךְ וָאֹ֤מַר לָךְ֙ בְּדָמַ֣יִךְ חֲיִ֔י וָאֹ֥מַר לָ֖ךְ בְּדָמַ֥יִךְ חֲיִֽי: (ח) וָאֶעֱבֹ֨ר עָלַ֜יִךְ וָאֶרְאֵ֗ךְ וְהִנֵּ֤ה עִתֵּךְ֙ עֵ֣ת דֹּדִ֔ים וָאֶפְרֹ֤שׂ כְּנָפִי֙ עָלַ֔יִךְ וָאֲכַסֶּ֖ה עֶרְוָתֵ֑ךְ וָאֶשָּׁ֣בַֽע לָ֠ךְ וָאָב֨וֹא בִבְרִ֜ית אֹתָ֗ךְ... (ט) וָאֶרְחָצֵ֣ךְ בַּמַּ֔יִם וָאֶשְׁטֹ֥ף דָּמַ֖יִךְ מֵֽעָלָ֑יִךְ וָאֲסֻכֵ֖ךְ בַּשָּֽׁמֶן.

[א"ה, וגם רבינו ראש הישיבה זצוק"ל היה מדבר מענין זה, ומדמה את ענין השפעת האורות הגדולים וגילוי שכינה בליל הסדר למה שמלמדין את הוולד בעודו במעי אמו את כל התורה כולה, ואח"כ בעת הלידה הכל משתכח, וכן כאן מבואר באריז"ל שמיד נסלקו מהן כל המוחין עד שמשיגים בכוחות עצמם].

ולפי"ז מבואר שהחיוב של סיפור יציאת מצרים בליל הסדר הוא בכל חג הפסח מחדש, ולכן שייך סיפור בדרך שאלה ותשובה גם לחכם ונבון וזקן, כי כעת הוא כקטן שנולד.
ומהאי טעמא גם החיוב כרת על מי שלא עשה הפסח, הוא בכל שנה ושנה בנפרד, כי כל שנה זה עומד לעצמו.

ומעתה יש לברר היאך באמת מתקיים דרך שאלה ותשובה במי שכבר יודע הכל. אולם נראה הביאור ע"פ הידוע מרבותינו נ"ע על כללות המועדים והימים טובים, כי אין כאן 'ימי זכרון' בעלמא, אלא כל האורות מושפעים בזמן זה בכל שנה ושנה מחדש, [ונראה שמקור הדברים הוא מהמאור עינים להרה"ק מטשערנוביל שאומר זאת, ומייתי מהא דבערב שבועות אין מקיזים דם משום השד ששמו טבוח].

אכן תוכן חג הפסח הוא לידת עם ישראל, ולכן בכל שנה ושנה זה כמו תהליך של לידה, וסימוכין לדבר, שאנו מוצאים בפרק רבי אליעזר דמילה בשבת שאת כל דיני פיקו"נ ומילה בשבת אנו למדים מהכתובים שנאמרו ונדרשו על הזמן של יציאת מצרים, ביחזקאל פרק טז (פס' ד) וּמוֹלְדוֹתַ֗יִךְ בְּי֨וֹם הוּלֶּ֤דֶת אֹתָךְ֙ לֹֽא־כָרַּ֣ת שָׁרֵּ֔ךְ וּבְמַ֥יִם לֹֽא־רֻחַ֖צְתְּ לְמִשְׁעִ֑י וְהָמְלֵ֙חַ֙ לֹ֣א הֻמְלַחַתְּ וְהָחְתֵּ֖ל לֹ֥א חֻתָּֽלְתְּ: (ו) וָאֶעֱבֹ֤ר עָלַ֙יִךְ֙ וָֽאֶרְאֵ֔ךְ מִתְבּוֹסֶ֖סֶת בְּדָמָ֑יִךְ וָאֹ֤מַר לָךְ֙ בְּדָמַ֣יִךְ חֲיִ֔י וָאֹ֥מַר לָ֖ךְ בְּדָמַ֥יִךְ חֲיִֽי: (ח) וָאֶעֱבֹ֨ר עָלַ֜יִךְ וָאֶרְאֵ֗ךְ וְהִנֵּ֤ה עִתֵּךְ֙ עֵ֣ת דֹּדִ֔ים וָאֶפְרֹ֤שׂ כְּנָפִי֙ עָלַ֔יִךְ וָאֲכַסֶּ֖ה עֶרְוָתֵ֑ךְ וָאֶשָּׁ֣בַֽע לָ֠ךְ וָאָב֨וֹא בִבְרִ֜ית אֹתָ֗ךְ... (ט) וָאֶרְחָצֵ֣ךְ בַּמַּ֔יִם וָאֶשְׁטֹ֥ף דָּמַ֖יִךְ מֵֽעָלָ֑יִךְ וָאֲסֻכֵ֖ךְ בַּשָּֽׁמֶן.

[א"ה, וגם רבינו ראש הישיבה הגר"ש זצוק"ל היה מדבר מענין זה, ומדמה את ענין השפעת הואורות הגדולים וגילוי שכינה בליל הסדר למה שמלמדין את הוולד בעודו במעי אמו את כל התורה כולה, ואח"כ בעת הלידה הכל משתכח, וכן כאן מבואר באריז"ל שמיד נסלקו מהן כל המוחין עד שמשיגים בכוחות עצמם].

ולפי"ז מבואר שהחיוב של סיפור יציאת מצרים בליל הסדר הוא בכל חג הפסח מחדש, ולכן שייך סיפור בדדך שאלה ותשובה גם לחכם ונבון וזקן, כי כעת הוא כקטן שנולד.
ומהאי טעמא גם החיוב כרת על מי שלא עשה הפסח, הוא בכל שנה ושנה בנפרד, כי כל שנה זה עומד לעצמו.
נערך לאחרונה על ידי נוטר הכרמים ב ב' אפריל 22, 2019 11:20 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

נוטר הכרמים
הודעות: 5935
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: פירורים משולחן גבוה – הגאון רבי מרדכי אויערבאך שליט"א

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' אפריל 22, 2019 12:49 am

[ג] אצל אאמו"ר מרן הגרש"ז זצוק"ל ראו בכל עת את ענין הסדר בכל דרכיו, ובפרט בליל הסדר, ואנכי לא ראיתי עליו את המורא שכינה בחיצוניותו בכל מהלך הלילה, רק בברכת המזון כשהיה אומר הרחמן הוא ינחילנו יום שכולו ארוך, יום שצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה וכו', היה הוגה את המילים לאט והיה נראה שממש שכינה חופפת עליו, כך היתה הרגשתי.

נוטר הכרמים
הודעות: 5935
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: פירורים משולחן גבוה – הגאון רבי מרדכי אויערבאך שליט"א

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' אפריל 22, 2019 12:50 am

[ד] היום הוא ט"ז ניסן. איתא במגן אברהם ריש סימן תצ,
יש לעשות ביום שני בסעודה איזה דבר לסעודת אסתר שביום ההוא נתלה המן (של"ה).

ומקור הדברים בשל"ה (מסכת מגילה פרק נר מצוה), וז"ל, ו
כל מי שמקדים ומזרז ביותר לעשות הסעודה (סעודת פורים) בהשכמה, הוא משובח בעיני. וכן כתב מהר"ר איסרל"ן (תרומת הדשן, סימן ק"י), שהוא ורבותיו נהגו בכל השנים עיקר סעודה שחרית. וטעמא דמסתבר הוא, דהא זו הסעודה היא נגד סעודת אסתר שעשתה על המלך, ובודאי היתה הסעודה בעת שדרכן של המלכים לאכול. ובסעודה זו נתלה המן, ונתנו הקדמונים (ספר המנהיג הלכות מגילה; אבודרהם סדר תפלת התעניות) סימן: 'וישבת הַמָן ממחרת' (יהושע ה, יב). כלומר, הָמָן נתלה במחרתו של פסח*, שהוא יום שני בעת העומר, כדאיתא ברבות מגילה (אסתר רבה פ"י ס"ד; מגילה טז א), שאמר לו המן מלי קומץ עומר שלך כו', וסימנא מילתא היא, שאמר ממחרת נתלה, שמע מינה שסעודת אסתר היתה במחרת... וראיתי מאחד מהמדקדקים שהיו עושים בסעודתם של יום שני של פסח איזה זכר לסעודת אסתר, כי בו ביום נתלה, כדי להזכיר שבחו של מקום ברוך הוא, עכ"ל.

ונראה שהרמז שנתנו הקדמונים מהאי כתוב ביהושע, וישבות המן ממחרת' אינו מליצה בעלמא, אלא טעם יש בו, דהנה איתא בתוספתא מסכת סוטה (פרק יא הלכה ב),
כל זמן שהיה משה קיים היה מן יורד להן לישראל משמת משה מהו אומר וישבות המן ממחרת ולא שהיה המן תולה להן בחייו אלא אף במיתתו שמהמן שלקטו ביום שמת בו משה אכלו ממנו משבעה באדר עד ששה עשר בניסן שלשים ותשעה ימים והקריבו את העומר בגלגל שנ' ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד באם אל ארץ נושבת שאין ת"ל עד באם מה ת"ל עד באם אל קצה ארץ כנען אלא מלמד שמן המן שלקטו ביום שמת בו משה אכלו הימנו משבעה באדר עד ששה עשר בניסן שלשים ותשעה יום עד שהקריבו עומר בגלגל שאילו לא פסק המן לא רצו לאכול מתבואת ארץ כנען.

והנה הטעות של המן היה ששמח שמחה גדולה כיון שבאדר מת בו משה, ואז נפל בו הפור הוא הגורל, אולם כאן אנו רואים דאהני להו זכותא דמשה גם אחר מיתתו, וזהו הרמז ב'וישבות המן ממחרת'.

לא ידען
הודעות: 1086
הצטרף: ו' יוני 22, 2012 1:16 am

Re: פירורים משולחן גבוה – הגאון רבי מרדכי אויערבאך שליט"א

הודעהעל ידי לא ידען » ב' אפריל 22, 2019 10:37 am

נוטר הכרמים כתב:[ג] אצל אאמו"ר מרן הגרש"ז זצוק"ל ראו בכל עת את ענין הסדר בכל דרכיו, ובפרט בליל הסדר, ואנכי לא ראיתי עליו את המורא שכינה בחיצוניותו בכל מהלך הלילה, רק בברכת המזון כשהיה אומר הרחמן הוא ינחילנו יום שכולו ארוך, יום שצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה וכו', היה הוגה את המילים לאט והיה נראה שממש שכינה חופפת עליו, כך היתה הרגשתי.

מעניין שבדיוק כך הרגיש הרב אברהם יוסף לייזרזון וכך הביא במאמרו המצויין בהמודיע לחג על דודו הגרש"ז.

ייש"כ על כל הדברים הנפלאים.

נוטר הכרמים
הודעות: 5935
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: פירורים משולחן גבוה – הגאון רבי מרדכי אויערבאך שליט"א

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' אפריל 22, 2019 11:18 am

הפתיתים הללו, ועוד 'שיחת חולין' של ת"ח בעין יפה ובמנה גדושה מ'פת שחרית' אחת במחיצתו, כשהוא מיסב בראש בביתו בתל אביב, ומאנשי קהילתו הקדושה 'אביר יעקב' המסולאים בפז, חדשים מקרוב באו גם ישנים כשתילי זיתים סביב לשולחנו. וזה לאחר תפילת שחרית משולבת בהתלהבות ושמחה חסידית עם אריכות ומתינות ישיבתית, הפלא ופלא. עונג יום טוב ושמחת הרגל.

והנה עוד פנינה אחת.

[ה] על מה מתפללים בתפילת טל, היה לי הרגשה שזה עולה באופן מיוחד על הזמן שבין חג הפסח לעצרת, וזאת על פי הפס' בירמיהו (ה, כד): וְלֹֽא־אָמְר֣וּ בִלְבָבָ֗ם נִ֤ירָא נָא֙ אֶת ד' אֱלֹהֵ֔ינוּ הַנֹּתֵ֗ן גֶּ֛שֶׁם וירה יוֹרֶ֥ה וּמַלְק֖וֹשׁ בְּעִתּ֑וֹ שְׁבֻע֛וֹת חֻקּ֥וֹת קָצִ֖יר יִשְׁמָר־לָֽנוּ.

ופירש"י, שבועות חוקות קציר - שבעה שבועות שחקק לנו בהן שתי חוקות קציר חק העומר וחק שתי הלחם: ישמר לנו - שיהא הקציר בזמנו.

וברד"ק, שבועות חקות קציר ישמור לנו - אותם שבועות מחקות קציר ישמור לנו שלא ירד מטר בימי הקציר שלא יפסיד הקציר וזהו חק הקציר ומשפטו וגם שתהיה רוח טובה נושבת בימי הקציר לזרות ולהבר הוא חק הקציר ומשפטו גם כן לפיכך אמר חקות.

ונראה שזה ממעלת הטל שהוא שומר את הלחלוחית בקציר, ולצד השמירה שלא ירד מטר שיפסיד הקציר, ישנה השמירה של הטל על התבואה שלא תתייבש ותתקלקל.
ויעוי' בשבת (קמז, ב), דאמר שמואל כולהו שקייני מדיבחא ועד עצרתא מעלו. דילמא, התם הוא דכמה דקריר עלמא מעלי. [ועי' פסחים מב, ב].

[א"ה, ראיתי בספר מנהגי מהרי"ץ הלוי דינר זצ"ל שהיה מנהגו ביום טוב ראשון של פסח לומר את שיר המעלות בשוב ד' את שיבת ציון בגמר הסעודה בניגון של תפילת טל. ומן הסתם יש למנהגו שורש קדום ועתיק.

ונראה לבאר השייכות בין תפילת טל לשיבת ציון שזהו כתוב מפורש בהמשך שיר המעלות, (תהלים קלג, ג) כְּטַל־חֶרְמ֗וֹן שֶׁיֹּרֵד֘ עַל־הַרְרֵ֪י צִ֫יּ֥וֹן כִּ֤י שָׁ֨ם׀ צִוָּ֣ה ד' אֶת־הַבְּרָכָ֑ה חַ֝יִּ֗ים עַד־הָעוֹלָֽם. ובפי' הרד"ק, ועוד כי הגאולה נמשלת לטל, כמו שאמר (מיכה ה, ו): כטל מאת ה'].

נוטר הכרמים
הודעות: 5935
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: פירורים משולחן גבוה – הגאון רבי ישראל יצחק קלמנוביץ שליט"א

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' אפריל 22, 2019 9:57 pm

ממה שליקטתי באמרים, היום קודם תפילת מנחה
-----

א] בהגש"פ, יכול מבעוד יום ת"ל בעבור זה וכו' לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. ומטו משמיה דהגרי"ז, דלכאורה צ"ע היכי הוה ס"ד שיהא יוצא בסיפור יצי"מ "מבעוד יום" דהיינו ביום ארבעה עשר, והלא כתיב "ביום ההוא" שהוא יום ט"ו.

וביאר דהנה בתוס' ריש פרק ערבי פסחים (צט, ב ד"ה עד שתחשך) כתבו שאינו יוצא באכילת מצה בתוספת יום טוב משום דאיתקש מצה לפסח מה פסח בלילה אף מצה בלילה, ולפי"ז י"ל דזה היה הס"ד שסיפור יצי"מ יהיה מבעו"י דהיינו בזמן של תוספת יום טוב, דהו"א דכמו שקידוש וסעודה שייך בזמן של תוספת יום טוב ה"נ סיפור יצי"מ כיון דהוא לא איתקש לפסח, ובפרט לשיטת הרמב"ם (פ"ז מהל' חו"מ ה"א) דדין סיפור יצי"מ הוא להזכיר את היום של היציאה כמו זכור את יום השבת, א"כ ודאי דהיה שייך לומר דאפשר לקיים מצות סיפור יצי"מ בתוספת יום טוב כמו שיוצאים מצות קידוש בשבת בזמן תוספת שבת, קמ"ל קרא דבעבור זה דאינו כן, והיינו דתוספת יום טוב שייך אדין יום טוב ולא מה ששייך לדין לילה.

ולכאורה צ"ב, דכיון שהילפותא הוא מפסח, ה"ל למימר 'לא אמרתי אלא בשעה שפסח מצה ומרור מונחים לפניך.

ובאמת המעיין בגוף המקראות יחזה דמיירי נמי מקרבן פסח, דהכי כתיב בסוף פרשת בא (פרק יג), (פס' ה) וְהָיָ֣ה כִֽי־יְבִֽיאֲךָ֣ ד' אֶל־אֶ֣רֶץ הַֽכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּ֨י וְהָאֱמֹרִ֜י וְהַחִוִּ֣י וְהַיְבוּסִ֗י אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע לַאֲבֹתֶ֙יךָ֙ לָ֣תֶת לָ֔ךְ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ וְעָבַדְתָּ֛ אֶת־הָעֲבֹדָ֥ה הַזֹּ֖את בַּחֹ֥דֶשׁ הַזֶּֽה. ופירש"י, את העבדה הזאת - של פסח. והלא כבר נאמר למעלה והיה כי תבואו אל הארץ וגו', ולמה חזר ושנאה, בשביל דבר שנתחדש בה. בפרשה ראשונה נאמר והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם, בבן רשע הכתוב מדבר שהוציא את עצמו מן הכלל, וכאן והגדת לבנך, בבן שאינו יודע לשאול, והכתוב מלמדך שתפתח לו אתה בדברי אגדה המושכין את הלב.

ולהלן (פס' ו-ז) מיירי על מצות מצה, שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תֹּאכַ֣ל מַצֹּ֑ת... מַצּוֹת֙ יֵֽאָכֵ֔ל אֵ֖ת שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים וגו'.

ואח"כ אומר (פס' ח) וְהִגַּדְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹ֑ר בַּעֲב֣וּר זֶ֗ה עָשָׂ֤ה ד' לִ֔י בְּצֵאתִ֖י מִמִּצְרָֽיִם.

ומעתה נראה לפרש באופן אחר, דאמנם היה מקום לפרש ד'בעבור זה' קאי על קרבן פסח, והרי עשיית הפסח בשחיטתו והקרבתו נעשה כבר מבעוד יום, ולכן הוו"א שאף מבעוד יום יספרו ביצי"מ ויקיימו מצות והגדת לבנך, ולזה אתא קרא לומר 'בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך, ולא בזמן שפסח מונח לפניך, שאף כי אכילתו רק משתחשך, הרי עשייתו מבעוד יום.

ובזה מובן היטב גם הס"ד 'יכול מראש חודש', והיינו לפי דכתיב בהאי קרא 'ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה'. והדברים נפלאים.

נוטר הכרמים
הודעות: 5935
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: פירורים משולחן גבוה – הגאון רבי ישראל יצחק קלמנוביץ שליט"א

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' אפריל 22, 2019 9:58 pm

[ב] הא לחמא עניא... כל דכפין ייתי ויכול כל דצריך ייתי ויפסח.

צ"ב, אטו יש די אוכל על שולחנו די מחסורם אשר יחסר לכל דכפין ולכל דצריך, ומה פשרה של הכרזה זו.

וביאר החת"ס, דהא לחמא עניא היינו הלחם עוני שאכלו במצרים דהיינו המצות, וכתיב (שמות יב, לד), וַיִּשָּׂ֥א הָעָ֛ם אֶת־בְּצֵק֖וֹ טֶ֣רֶם יֶחְמָ֑ץ מִשְׁאֲרֹתָ֛ם צְרֻרֹ֥ת בְּשִׂמְלֹתָ֖ם עַל־שִׁכְמָֽם. ופירש"י, משארתם - שירי מצה ומרור:על שכמם - אף על פי שבהמות הרבה הוליכו עמהם מחבבים היו את המצווה.

ומפורש במכילתא על אתר, ד"א משארותם צרורות וגו' וכי לא היה בידם מה ליטול ומה לא ליטול והלא לסוף הענין הכתוב משבחן שהיו בני אדם עשירים, אלא מלמד שלא נטלו בידם אלא דבר מועט ונכנסה בו ברכה, ואכלו ממנו שלשים ואחד יום שהיה יפה להן כמן.

וכיון שכעתעסקינן ב'הא לחמא עניא' ששרתה בו הברכה כל כך, אזי יש בו די לכל דכפיו ולכל דצריך.

נוטר הכרמים
הודעות: 5935
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: פירורים משולחן גבוה – הגאון רבי ישראל יצחק קלמנוביץ שליט"א

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' אפריל 22, 2019 9:59 pm

ג] בנוסח התפילה, אתה בחרתנו... וקדשתנו במצוותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך.

וצ"ב, אטו העבודה אינה בכלל המצוות, ומפני מה אין הקירבה לעבודה כלולה ממילא ב'קדשתנו במצוותיך'.

ובפשוטו היה מקום לומר שהקדשתנו במצוותיך קאי על מעמד הר סיני שניתנו כל המצוות, אולם הקירבה לעבודה בפועל דהיינו לעבודת הקרבנות לא היה אלא בבנין המשכן, שאף שניתנה המצוה, לא היתה יכולה להתקיים בלתי המשכן. [והוסיפו בזה לפי מה שידוע לפרש בשם הגר"א דהאי קירבה מיירי על חג הסוכות שהיה השראת השכינה בתחילת בנין המשכן].

אולם רבינו שליט"א לא נתרצה בביאור זה, ומתחילה ביאר שבנוסח ברכת המצוות יש כפילות 'אשר קדשנו במצוותיו וצוונו', והיינו שמלבד קיום המצוות מצד שלימות האדם שמתקדש בהמצוות, עוד יש בחינה של קיום מצד שמקיים את הציווי, וזה המכוון כאן כאן ב'וקרבתנו מלכנו לעבודתך', שמקיימים המצוות לא להתקדש בהן אלא לקיים מצוות ד' ית"ש בבחינת עבדיו.

ויותר נראה לרבינו לבאר ע"פ המבואר בדברי רמח"ל שבקיום המצוות ישנו ענין של תיקון העולמות והשלמת הבריאה של הקב"ה, וזהו גדר של עבודת המלך, שהוא משתתף ע"י המצוות בעבודת מלכו של עולם ובריאתו, וזהו 'וקרבתנו מלכנו לעבודתך'.

נוטר הכרמים
הודעות: 5935
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: פירורים משולחן גבוה – הגאון רבי מיכאל פאזען שליט"א

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' אפריל 22, 2019 10:01 pm

כתיב (שמות יג, ח): וְהִגַּדְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹ֑ר בַּעֲב֣וּר זֶ֗ה עָשָׂ֤ה ד' לִ֔י בְּצֵאתִ֖י מִמִּצְרָֽיִם.
ופירש"י,
בעבור זה - בעבור שאקיים מצותיו, כגון פסח מצה ומרור הללו.

והרמב"ן פירש, וז"ל,
בעבור זה שעשה ה' לי בצאתי ממצרים, וכן והודעת להם את הדרך ילכו בה (להלן יח כ), ורבים כן. יאמר, כי בעבור זה שעשה ה' לי בצאתי ממצרים אני עובד את העבודה הזאת, כענין שאמר למטה על כן אני זובח לה' כל פטר רחם. ואמר "זה", כלומר תגיד לו זה שאתה רואה בעיניך שעשה ה' לך בצאתך ממצרים.

והראב"ע הרחיב היריעה וז"ל,
אמר רבי מרינוס, פי' בעבור זה, היה ראוי להיותו הפוך זה בעבור שעשה ה' לי. והביא רבים כמוהו לדעתו. ולפי דעתי, אין אחד מהם נכון, כי איך נהפוך דברי אלהים חיים. וטעם הפסוק הפך מחשבתו, כי אין אנו אוכלים מצות בעבור זה, רק פי' בעבור זה, בעבור זאת העבודה שהוא אכילת המצה ולא יאכל חמץ שהוא תחלת המצוות שצוה לנו השם עשה לנו השם אותות עד שהוציאנו ממצרים. והטעם לא הוציאנו ממצרים רק לעבדו, ככתוב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה (שמות ג, יב), וכתוב אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים.

והרמב"ן ציטט דברי הראב"ע וכתב שאינו נכון.

ולכאורה צ"ב על פירוש רש"י והראב"ע שאם כדבריהם, היכן אנו מקיימים הגדת תשובה זו בסיפור יציאת מצרים וההגדה לבן, ואדרבה הרי מכל סידור ההגדה נשמע שבגלל יציאת מצרים אנו מקיימים מצוות הפסח והמצה, וכדאמרן פסח זה על שום מה, מצה זו וכו'.

מאור עינים
הודעות: 159
הצטרף: ב' אפריל 27, 2015 11:16 pm

Re: פירורים משולחן גבוה – הגאון רבי מרדכי אויערבאך שליט"א

הודעהעל ידי מאור עינים » ג' אפריל 23, 2019 2:22 pm

הנלענ"ד דאין כונת רש"י להסביר טעם למה בחר ה' להוציא אותנו ה' ממצרים, ובמקרה סיבת יציאת מצרים היא פסח מצה ומרור,
אלא שהבן השואל תמה על המצה פסח והמרור, וע"ז עונים לו שה' הוציאנו כדי שנהיה לו לעבדים, [כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם וכו'] , וזהו ע"י שנזכור שהוציאנו ממצרים, וזהו כונת רש"י כי בעבור זה הוציאנו ה', ואין זה סותר כי הטעם באכילת מצה הוא משום שלא הספיק וכו' וכן הפסח והמרור, אבל כל ענין זכירת יציאת מצרים הוא שנזכור את יצאתנו מעבדות, ואשר רק מכח זה נהפכנו לעבדי ה'.



נוטר הכרמים
הודעות: 5935
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: פירורים משולחן גבוה – הגאון רבי מרדכי אויערבאך שליט"א

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' אפריל 25, 2019 11:16 am

אמש נטלוני לביקור חג אצל האדמו"ר מבוהוש שליט"א, ונשמעו מפיו כמה מילי מעלייתא, ואכתוב מקצתם למשמרת.

תחילה נסובה השיחה על רבינו הגר"ש זצוק"ל, ואמר האדמו"ר, שדברים אלו חשב לעצמו ביום ערב שבת קודש פרשת זכור תשע"ח, סמוך לסילוקו של רבינו זצוק"ל למרום.
איתא במדרש תהלים (מזמור כב) שאמרה אסתר המלכה בהיותה בחצר בית המלך הפנימית, אלי אלי למה עזבתני, אלי בים סוף, אלי בסיני. וצ"ב התינח שמזכירה את עמד הר סיני וקבלת התורה, אבל מה שייך כאן ענין קריעת ים סוף דייקא.

ונראה ע"פ מאי דאיתא בגמ' סוטה (לו, ב), דתניא, היה ר"מ אומר כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה, זה אומר אני יורד תחלה לים וזה אומר אני יורד תחלה לים, קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה, שנאמר שם בנימין צעיר רודם, אל תקרי רודם אלא רד ים, והיו שרי יהודה רוגמים אותם, שנאמר שרי יהודה רגמתם, לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה, שנאמר ובין כתפיו שכן; אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים, קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה וכו'.

ולכאורה צ"ב, דר' מאיר מנשא ומגביה את מדרגת כלל ישראל שכל השבטים מתנצחים מי ירד לים תחילה במסירות נפש, ואילו ר' יהודה מורידם ומשפילם עד עפר, שאף אחד מכלל ישראל לא רצה לירד לים והכריזו על זה בקול, ורק יהודי אחד נחשון בן עמינדב קפץ לים.

ברם, ר' יהודה בא ללמדנו כי יהיו מצבים כאלו בכלל ישראל, שתהיה הסתרה וחשיכות ובלבול הדעת עד שלא יהיה אלא יהודי אחד שילך ויקפוץ לים במסירות נפש, ואמנם אחרי שהוא יקפוץ לים הוא יסלול ויכשיר הדרך ויבקע הים עבור כולם, וילכו אחריו בתוך הים בחרבה.

וזהו היתה תפילת אסתר, יש רק יהודי אחד שלא כרע ולא השתחווה, מרדכי היהודי, אלי בים.

ואלי בסיני. אחר המסירות נפש של יהודי אחד, נהיה מתן תורה לששים ריבוא.

וזה היה מחשבתי על רבינו שמואל זצ"ל שהוא ה'נחשון בן עמינדב' בדורינו.



בסליחות, "עיר הקודש והמחוזות היו לחרפה ולבזות וכל מחמדיה טבועות וגנוזות ואין שיור רק התורה הזאת".

עיר הקודש היינו ירושלים, ומהו 'המחוזות'. נראה לפרש דזה קאי על המקומות שהקריבו בהם לגבוה מחוץ לירושלים, ועולה במיוחד על הר הכרמל שאליהו הנביא הקריב שם בהוראת שעה.

והרה"ק מסאמאר מביא בספר על הגאולה ועל התמורה בשם צדיקים שבדור אחרון דרך רשעים צלחה, והאש מן השמים תרד על המזבח של נביאי הבעל, וזה יהיה הנסיון הגדול. וזהו 'עיר הקודש והמחוזות היו לחרפה ולביזות'.

ומהי התקוה, אין שיור רק התורה הזאת, כי בתורה הקדושה אי אפשר לפגוע.

והזכיר אחד הנוכחים בשם הגר"ש זצ"ל שאמר שבתורה הק' לא שלט החורבן, ומה שהיה הגר"ש מדבר בהתפעלות על 'שבת חזון' שבתחילה היה המנהג כמבואר ברמ"א שלובשים בגדי חול, ואחר כך נשתנה המנהג ללבוש בגדי שבת הן ע"י תלמידי הבעש"ט והן ע"י הגר"א ותלמידיו, כי בשבת אין שולט החורבן.

וסיפר האדמו"ר, כי בלמברג הגאון בעל בית יצחק התחיל ללבוש בגדי שבת בשבת חזון, ומאוד היה רע הדבר בעיני הגאון בעל שואל ומשיב והביע תרעומתו. ופעם אחת בבוקרו של יום שבת חזון הלך השואל ומשיב ברחוב כשלצידו בנו של הבית יצחק, ובא יהודי לקראתם והלך עם תפילין בחיקו, ולתמיהת השו"מ השיב כי נתבלבל מחמת שלובשים בגדי חול. והסב השו"מ פניו אל בן הבית יצחק ואמר לו, ואעפ"כ, על משמרתי אעמודה שלא לשנות המנהג ללבוש בגדי חול.


סיפר האדמו"ר ששמע מהגאון רבי חיים אורי פריינד שליט"א חבר ביד"ץ העדה החרדית ששמע מאחיו הגאון רבי נטע זצ"ל שהיה מלמד בכיתה הגבוהה בת"ת עץ חיים והרבה גדולי תורה למדו אצלו. פעם אחת באו ממשרד החינוך לביקורת, והמפקח נכנס לכתת הלימודים ושאל מה לומדים, והשיבו מסכת גיטין, והתחיל לשאול על המשנה הראשונה, היכן היא עכו והיכן במפה היא אשקלון וכו', ור' נטע נחרד ונזדעזע מאוד מן הענין, כך להפוך את התורה לחולין, וקם ונס על נפשו. ולהיכן הלך? לבית הגרי"ז מבריסק וסיפר לו על הענין. הגרי"ז הגיב, לא הייתם צריכים לברוח, הייתם צריכים להישאר. שאלו ר' נטע, ומה לעשות עם המפקח? אמר הגרי"ז, הייתם אומרים שאין כניסה לאנשים זרים...


אחד הנוכחים הזכיר שבפירוש החיד"א להגש"פ מובא על 'מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה וכו' שהיו מסובים בבני ברק, דהיינו לפי שבני ברק זה מקום התגברות הקליפות, בני ברק בגימט' השטן, ורצו לבטל וכו'. והגיב האדמו"ר, כתיב בזכריה (ג, ב): וַיֹּ֨אמֶר ד' אֶל־הַשָּׂטָ֗ן יִגְעַ֨ר ד' בְּךָ֙ הַשָּׂטָ֔ן וְיִגְעַ֤ר ד' בְּךָ֔ הַבֹּחֵ֖ר בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם.
ובדרך הפשט הביאור כמ"ש המפרשים דהבחר בירושלים מוסב על דלעיל שהבוחר בירושלים דהיינו הקב"ה יגער בשטן, אולם מובא לפרש שהשטן הוא ג"כ בוחר בירושלים, שכוחות הטומאה אוו למושב גם את הקדושה את ירושלים.


על מאמר חז"ל 'המתחיל במצוה אומרים לו גמור' ישנם ב' מימרות קצת סותרות בשם רבוה"ק מרוז'ין, הא' ש'אומרים לו' היינו שאחרים שאין להם את היצר הרע שלא לגמור את המצוה, את כל המקטרגים והמפריעים, הם אומרים לו לגמור, והב' שהקב"ה נותן לו את הסיעתא דשמיא לגמור.

ובאמת אין זו סתירה, ושניהם אמת. ויש בזה ב' גירסאות, בתוס' בחולין (כט, א), ומירק אחר שחיטתו על ידו - מירק לשון גמר כדאמרינן במדרש מי שהתחיל במצוה אומרים לו מרוק.

אולם בירושלמי במגילה ובפסחים איתא, מכיון שהתחיל במצוה אומר לו מרוק. אומר לשון יחיד, וקאי על הקב"ה.

נוטר הכרמים
הודעות: 5935
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: פירורים משולחן גבוה – הגאון רבי מרדכי אויערבאך שליט"א

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' אוקטובר 16, 2019 2:53 pm

יום ב' דחוה"מ חג הסוכות

להלן כמה פנינים שליקטתי מפי הגאון רבי מרדכי אויערבאך שליט"א:

[א] הרגשה ב'סימן קללה' של גשמים, הרי הזמן להזכרה ובקשה על גשמים היה צריך להתחיל כבר בימי החג, אלא שנדחה מפני חג הסוכות. ואמנם מ'טובתן של גשמים' הוא שמתפללים ומבקשים עליהם, כדברי רש"י בפר' בראשית עה"פ (ב, ה) וְכָל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה טֶ֣רֶם יִצְמָ֑ח כִּי֩ לֹ֨א הִמְטִ֜יר ד' אֱלֹהִים֙ עַל־הָאָ֔רֶץ, ומה טעם לא המטיר, לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים, וכאן הקב"ה מקדים להוריד המטר כביכול אינו חפץ בבקשה ובהכרת הטובה.

[ב] שמעתי מאבי מורי זצ"ל בשם הגאון רבי יוסף זכריה זצ"ל משאוויל [בעל שו"ת זכר יהוסף] שאמר בדרך צחות על מחבר הפיוט 'כי הנה כחומר ביד היוצר' שאומרים בליל יום הכיפורים שנראה כאילו הפסיק ולא סיים הפיוט שתקף ליה עלמא באמצע, אבל באמת המתבונן יראה שיש שם שבעה בתים, והרי כל ענינו מיוסד כנגד היצר הרע, 'לברית הבט ואל תפן ליצר', ואיתא בסוכה (נב, א): דרש רבי עוירא, ואיתימא רבי יהושע בן לוי שבעה שמות יש לו ליצר הרע.

[ג] לשון הטור בתחילת הלכות סוכה (סימן תרכה): ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו ואף על פי שיצאנו ממצרים בחדש ניסן לא צונו לעשות סוכה באותו הזמן לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך ולכן צוה אותנו שנעשה בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסוכה בזה יראה לכל שמצות המלך היא עלינו לעשותה וכו'.

תמיד היו מוקשים בעיני דברי הטור כפשוטן, הרי כל מצוות התורה מותאמים היטב למציאות העולם, אסתכל באורייתא וברא עלמא, ואילו כאן כביכול היה ראוי לקבוע מצות סוכה בניסן ודחו את קביעת זמן המצוה והמועד מפני המציאות.

ולולי דבריו אמינא שהרי ה'זכר' שיש בסוכה אינו לעצם יציאת מצרים שע"ז נקבע חג הפסח, אלא על מה שהיה בהליכה במדבר, או ענני כבוד או סוכות ממש, ולכן נקבע הזמן הכי רחוק מט"ו בניסן שהוא ט"ו בתשרי.

אמנם התעוררתי להבין דברי הטור הקדוש, שאמנם מצות סוכה היא שונה, כל מהותה וענינה הוא לשבר את הטבע, 'צא מדירת קבע ושב בדירת עראי', ועל כן מצות סוכה אינה מותאמת ביסודה אל מציאות הטבע, ורק כדי שיהיה ניכר ונראה לכל שמצות ההמלך היא עלינו נקבע זמנה בתשרי.

ומפני זה נתייחדה מצות סוכה להיות כעין מבחן לגויים אם מקבלים עליהם את המצוות, כדאיתא בגמ' ריש ע"ז (ג, א): מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה, שיסוד המצוה הוא לשבר את הטבע, ובא להוכיח לגויים כי הם חיים רק לפי הטבע ואינם מסוגלים לזה, "והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז, וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא".

[ד] כדאי מאוד ללמוד את דברי הפיוטים, זה מקדמונים, ויש בהם אוצרות גדולים.

יש בפיוט יוצר ליום שני של חג, 'בל תהי מצות סוכה בעיניך קלה כי כנגד כל מצות דת חוקותיה שקולה', וזה דבר מחודש שלא נמצא מפורש בחז"ל שמצות סוכה שקולה כנגד כל מצוות התורה. וזה נותן טעם ועולה בקנה אחד עם מה שנבחרה המצוה להיות המבחן לאומות העולם.

ובבאר היטב ריש סימן תרלט מביא מדברי מהר"י וייל בתשובה (סימן קצ"א), המקיים מצות סוכה כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, סוכה דומה לב', ועולם דומה לב', ב' עולמות ב' יצרים, התורה מתחלת בב'. וכיון דסוכה רומזת לתורה משום הכי שיעור גובהו כ' אמה דהיינו ק"כ טפחים, כנגד ג' פעמים מ' יום שניתנה בו תורה ושני חייו של משה, ורוחבה ז' טפחים כנגד ז' רקיעים.

וזה לפלא מה מקור הדברים.

היה כאן בתל אביב יהודי חוקר ומשכיל שלא נמנה על קהל החרדים שהיה בא מריחוק מקום לחוג עמנו בשמחת תורה, הוא לא בא בעבורי, אלא על רב אחד שהיה גר בבני ברק, מחסידי סדיגורא, שהיה בא לשמחת תורה לכאן, ורצה להכירו, שמו היה ר' אליהו שולזינגר, חיבר ספר בשם 'יד אליהו' (שם זה אולי ניתן בפעם השישית), היה בקי נפלא והתעסק גם בלשונות חז"ל, והוא מציין בספרו שרש"י בפירושו עה"ת בפרשת חוקת ובריש ב"ק (ב, ב ד"ה וטמא מת) הוא המקור ללשון "אבי אבות הטומאה", כי לא נמצא כן בחז"ל בשום מקור. אותו יהודי (יצחק אבינרי) חיבר ספר על הלשונות של רש"י והתפעל מאוד מן הדברים.

אך לא ידע שהקדימו הקלירי בפיוט לפרשת פרה "ואפרה נעשה אב הטומאה והיא מטהרת אבי אבות".

[ציינתי בפני הרב שליט"א כי כבר ציין זאת אחיו מו"ר הגר"ש זצ"ל בתחילת ספרו דרכי שמואל על אהלות (עמ' כ) והיה לחידוש בעיניו].

[ה] מנהג יפה היה בבית חמי זצ"ל, שביום טוב היו מדליקין רק ב' נרות בכניסת החג ולא הוסיפו עליהם, והיינו כי בשבת שלא ניתן להדליק נר, ישנו ענין של תוספת וריבוי אורה, אבל ביום טוב אין צריך אלא ב' נרות על מנת שימצא את הדרך להרבות את האור...

ואבי זצוק"ל שיבח מאוד מנהג זה. ולפלא בעיני מה שפורסם בשמו ובשם עוד בעלי הוראה לענין טלטול נר ביום טוב להשוות דינו לשבת, והרי בודאי יש לחלק בסברא ולהתיר ביום טוב שאין הנר מוקצה משימוש בו.

[ו] פעם אמרתי בפני אחי הגדול רבי שמואל זצ"ל את הידוע בשם הגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין זצ"ל על לשון המשנה ריש פרק שני: הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו, ויש להעיר, חדא, מדוע נקטו הישן דוקא ולא האוכל. ועוד, מהו הלשון לא יצא ידי חובתו, וכי יש חובה לישון בסוכה והישן מתחת המטה לא קיים חובה זו.

ואמר הגרי"י זצ"ל, שאחד כזה שאין לו פת ולא מיני תרגימא לאכול בלילה הראשון, אשמועינן שכדי לצאת ידי חובת ישיבה בלילה הראשון הוא מחויב לישן. [ובספר מהרי"ל דיסקין עה"ת פר' אמור איתא תירוץ אחר].

והגר"ש זצ"ל לא קיבל את השאלה כלל, וטען שזה דרך נוסח המשנה ואין כאן סרך קושיא.

[ז] פעם ביקרתי אצל אחי רבי שמואל זצ"ל בחג הסוכות, וראיתיו בשעת אמירת הושענות מרקד ממש סביב הבימה. 'חג' לשון ריקוד.

[כן הוא דעת רב האי גאון והרד"ק, ועי' בתוס' יו"ט ריש ר"ה (פ"א מ"ב) ובאריכות בספר הכתב והקבלה פרשת ראה. ועי' בספרי בלבת אש (עמ' רצה): אהה, לשוות למול עינינו את רבינו זצוק"ל יוצא במחול וחג סביב הבימה באמירת ההושענות ברנן ושוועה, 'והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגיבור לרוץ אורח'. המוני קהל הקודש היו עומדים צפופים בלבבות מרווחים והומים, מעולם לא אמר אדם צר לי המקום. מלך ביפיו יחזו עינימו, וכל העם עונים אחריו 'קול מבשר מבשר ואומר'.
ואמנם תמיד הוה מרגלא בפומיה כי יש שטועים שזמן ההקפות וההושענות הוא זמן של תחינות ובכיות, אך האמת היא כעולה מדברי הרמ"א (סימן תרסט סעיף א), 'ועוד נהגו להקיף עם ספרי התורה הבימה שבבית הכנסת, כמו שמקיפים עם הלולב, והכל משום שמחה'. הרי מבואר להדיא שההקפות של שמחת תורה הינם כמו ההקפות עם הלולב, והכל משום שמחה!, ומשמעות הלשון שבהקפות עם הלולב מילתא דפשיטא הוי שזה משום שמחה, דאטו תליא תניא בדלא תניא.
ועוד הוסיף רבינו זצוק"ל את דברי רבינו הגר"א (סימן תרס סעיף ב) בביאור דברי הרמ"א שם, מי שאירע לו אבל בחג, אינו מקיף, 'דכתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים... והוא בשעת הקפה'.
ופעם התבטא רבינו ואמר, שענין ההקפות הוא שבסיום ההלל כביכול יוצאים בריקוד - "מגיט ארום מיט טאנצען"].

מעט דבש
הודעות: 3176
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פירורים משולחן גבוה – הגאון רבי מרדכי אויערבאך שליט"א

הודעהעל ידי מעט דבש » ד' אוקטובר 16, 2019 10:24 pm

נוטר הכרמים כתב:[ז] פעם ביקרתי אצל אחי רבי שמואל זצ"ל בחג הסוכות, וראיתיו בשעת אמירת הושענות מרקד ממש סביב הבימה. 'חג' לשון ריקוד.

[כן הוא דעת רב האי גאון והרד"ק, ועי' בתוס' יו"ט ריש ר"ה (פ"א מ"ב) ובאריכות בספר הכתב והקבלה פרשת ראה. ועי' בספרי בלבת אש (עמ' רצה): אהה, לשוות למול עינינו את רבינו זצוק"ל יוצא במחול וחג סביב הבימה באמירת ההושענות ברנן ושוועה, 'והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגיבור לרוץ אורח'. המוני קהל הקודש היו עומדים צפופים בלבבות מרווחים והומים, מעולם לא אמר אדם צר לי המקום. מלך ביפיו יחזו עינימו, וכל העם עונים אחריו 'קול מבשר מבשר ואומר'.
ואמנם תמיד הוה מרגלא בפומיה כי יש שטועים שזמן ההקפות וההושענות הוא זמן של תחינות ובכיות, אך האמת היא כעולה מדברי הרמ"א (סימן תרסט סעיף א), 'ועוד נהגו להקיף עם ספרי התורה הבימה שבבית הכנסת, כמו שמקיפים עם הלולב, והכל משום שמחה'. הרי מבואר להדיא שההקפות של שמחת תורה הינם כמו ההקפות עם הלולב, והכל משום שמחה!, ומשמעות הלשון שבהקפות עם הלולב מילתא דפשיטא הוי שזה משום שמחה, דאטו תליא תניא בדלא תניא.
ועוד הוסיף רבינו זצוק"ל את דברי רבינו הגר"א (סימן תרס סעיף ב) בביאור דברי הרמ"א שם, מי שאירע לו אבל בחג, אינו מקיף, 'דכתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים... והוא בשעת הקפה'.
ופעם התבטא רבינו ואמר, שענין ההקפות הוא שבסיום ההלל כביכול יוצאים בריקוד - "מגיט ארום מיט טאנצען"].

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=440846#p440846
viewtopic.php?p=307474#p307474

חיים שאול
הודעות: 446
הצטרף: ג' אוגוסט 13, 2019 8:39 pm

Re: פירורים משולחן גבוה – הגאון רבי מרדכי אויערבאך שליט"א

הודעהעל ידי חיים שאול » ה' אוקטובר 17, 2019 5:30 pm

נוטר הכרמים כתב:[ז] פעם ביקרתי אצל אחי רבי שמואל זצ"ל בחג הסוכות, וראיתיו בשעת אמירת הושענות מרקד ממש סביב הבימה. 'חג' לשון ריקוד.

[כן הוא דעת רב האי גאון והרד"ק, ועי' בתוס' יו"ט ריש ר"ה (פ"א מ"ב) ובאריכות בספר הכתב והקבלה פרשת ראה. ועי' בספרי בלבת אש (עמ' רצה): אהה, לשוות למול עינינו את רבינו זצוק"ל יוצא במחול וחג סביב הבימה באמירת ההושענות ברנן ושוועה, 'והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגיבור לרוץ אורח'. המוני קהל הקודש היו עומדים צפופים בלבבות מרווחים והומים, מעולם לא אמר אדם צר לי המקום. מלך ביפיו יחזו עינימו, וכל העם עונים אחריו 'קול מבשר מבשר ואומר'.
ואמנם תמיד הוה מרגלא בפומיה כי יש שטועים שזמן ההקפות וההושענות הוא זמן של תחינות ובכיות, אך האמת היא כעולה מדברי הרמ"א (סימן תרסט סעיף א), 'ועוד נהגו להקיף עם ספרי התורה הבימה שבבית הכנסת, כמו שמקיפים עם הלולב, והכל משום שמחה'. הרי מבואר להדיא שההקפות של שמחת תורה הינם כמו ההקפות עם הלולב, והכל משום שמחה!, ומשמעות הלשון שבהקפות עם הלולב מילתא דפשיטא הוי שזה משום שמחה, דאטו תליא תניא בדלא תניא.
ועוד הוסיף רבינו זצוק"ל את דברי רבינו הגר"א (סימן תרס סעיף ב) בביאור דברי הרמ"א שם, מי שאירע לו אבל בחג, אינו מקיף, 'דכתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים... והוא בשעת הקפה'.
ופעם התבטא רבינו ואמר, שענין ההקפות הוא שבסיום ההלל כביכול יוצאים בריקוד - "מגיט ארום מיט טאנצען"].

כמדו׳ שבתרגום שני לאסתר כ׳ שהמן אמר לאחשורוש שבסוכות הם נוטלין לולב ומקיפין ורוקדין (הנוסח אולי לא מדוייק בדיוק)

נוטר הכרמים
הודעות: 5935
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: פירורים משולחן גבוה – הגאון רבי מרדכי אויערבאך שליט"א

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' אוקטובר 17, 2019 9:11 pm

עוד משהו מר' מרדכי שליט"א.

[ח] אבי מורי זצוק"ל דן להביא ראיה שאף לכתחילה אין אדם מחויב שיהיה כולו בסוכה מהא שרגילות הוא שהרגלים בעת הסעודה הינם מוכנסות תחת השולחן ואינם תחת הסוכה. והיה כאן עילוי אחד ומיד טען שהרי השולחן הינו בדרך כלל פחות מעשרה טפחים והרי הוא בטל לסוכה, ובאמת כן הוא ברוב שולחנות שבזמנינו.

ולפי מציאות זו היה מקום להעיר על הצעה בעת ירידת גשמים שיכנס מתחת לשולחן שהינו פחות מי' טפחים ויאכל, ואמנם אבי מורי זצוק"ל לא היה שואל כן לעשות דבר שאינו נורמלי כזה.

אבל באמת המציאות השתנתה, וראיית אבי מורי נכונה לפי המציאות שהיתה אז, שהשולחנות היו גבוהים טובא למעלה מעשרה טפחים, ורק כהיום הורידו את גובה השולחנות, והטעם לזה כי בימים עברו המדיניות היתה לא לחשוב על ילדים, ואח"כ לצורך הילדים התחשבו והורידו את גובה השולחן.

נוטר הכרמים
הודעות: 5935
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: פירורים משולחן גבוה – הגאון רבי מרדכי אויערבאך שליט"א

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' אוקטובר 17, 2019 9:12 pm

הגאון רבי אליהו ליברמן שליט"א הראה דבר נפלא בפרי מגדים אשל אברהם הקדמה לסי' תרכה, וז"ל,
במה שכתב המחבר ענני כבוד לבל יבוא אליהם שרב ושמש, ובלבוש מפני האורבים, היינו מצדדים. ועיין רא"ם פרשת בהעלותך על פסוק וענן ה' עליהם יומם (במדבר י' ל"ד), הקשה אם כן גם למטה הוה ענן ויהיו סוכיהם כן, ועיין צידה לדרך [שם] הוא הדין ד' דפנות, יע"ש. ועיין ב"ח כאן [סוף הסימן] הביאו. והנה מצדדים י"ל היה רק סביב למחנה ישראל, לא לכל אחד בפני עצמו. וי"ל כי הסכך עיקר למעלה מחמה וגשם, להורות אין מזל לישראל ושלא לעבוד לכוכבי לכת ולי"ב מזלות וכדומה כאומות העולם, בלתי לה' לבדו, מה שאין כן למטה הענן להגן מפני נחשים וכדומה, אין צריך למטה.

ומבואר שהיה ענן אחד מלמעלה לכל אחד ואחד בפני עצמו, והיינו שכמו שבודאי למ"ד סוכות ממש היה סוכה לכל אחד בפנ"ע – לכל בית אב בישראל, הנה גם בענני כבוד היתה חביבות גדולה כזאת שהיה ענן מיוחד לכל חד מינייהו.

ונומיתי לו דהנה בנוסח תפילת המוסף ברגלים אנו אומרים: והביאנו לציון עירך ברנה ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם,
ויל"ע מהו 'שמחת עולם'.

ומצינו בדברי הנביא ישעיה תרי זימני (לה, י; נא, יא): "וּפְדוּיֵ֨י ד' יְשֻׁב֗וּן וּבָ֤אוּ צִיּוֹן֙ בְּרִנָּ֔ה וְשִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם עַל־רֹאשָׁ֑ם".

והנה בשבת (פח, א) איתא: דרש רבי סימאי: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים ריבוא של מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. וכיון שחטאו ישראל, ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה, ופירקום. שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב... אמר ריש לקיש עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לנו, שנאמר ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם שמחה שמעולם על ראש.

והיינו דמפרש לה על הכתרים שקבלו ישראל בהר סיני אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, וכן איתא בתנא דבי אליהו (אליהו זוטא פרשה ד): שמחת עולם בלבם לא נאמר, אלא על ראשם, מלמד שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזיר כל כתריהן של ישראל לימות המשיח ולעולם הבא, לכך נאמר ושמחת עולם על ראשם.

אולם בתרגום יונתן תרגם 'וענן יקר', והיינו דמיירי בענני הכבוד שעתידין לחזור להם, ובפירש"י בישעיה שם: ושמחת עולם - שמחה אשר מעולם שהיתה להם כבר בדרך יציאתן ממצרים וה' הולך לפניהם יומם.

ולשון הכתובים 'על ראשם', וכן הפירוש דמיירי בכתרים נראה שמורה על זה שענני הכבוד הינם פרטיים לכל אחד ואחד.

ועי' לשון ברייתא דמסכת גן עדן: שני פתחים שערי כדכוד יש בגן עדן, ועליהם ששים רבוא כתות של מלאכי השרת, וכל אחד מהם זיו פניו מבהיק כזוהר הרקיע. בשעה שהצדיק בא אצלם הם מפשיטים מעליו הבגדים שהיו עמו בקבר ומלבישין אותו ז' (נוסחא אחרת ח') בגדים של ענני כבוד, ונותנין בראשו שני כתרים, אחד של אבנים טובות ומרגליות, ואחד של זהב פרויים, ונותנים ח' הדסים בידו, ומקלסין לפניו ואומרים לו לך אכול בשמחה לחמך וגו',

וראה עוד בפי' האלשיך ישעיה ד, ה דנראה דפליג בזה.

לענין
הודעות: 2471
הצטרף: ד' יולי 19, 2017 8:24 pm

Re: פירורים משולחן גבוה – הגאון רבי מרדכי אויערבאך שליט"א

הודעהעל ידי לענין » ד' אוקטובר 23, 2019 10:31 pm

אינני יודע היכן כתוב כאן שהיה לכל אחד ענן נפרד.
הפרי מגדים רק אומר שענני הצדדים הם מתייחסים באופן כללי למחנה ישראל [שהרי כל העומדים בפנים אין להם יחס ישיר אל הענן, שהרי יש אנשים נוספים ביניהם לענן], משא"כ העננים שמלמעלה, הרי כל אחד ואחד יש מעליו חלק ענן שמתייחס אליו.
ואין שום ראיה להך מילתא דתמיהא שהיו ששים רבוא עננים מלמעלה.

מצליח
הודעות: 456
הצטרף: א' יולי 12, 2015 6:46 am

Re: פירורים משולחן גבוה – הגאון רבי מרדכי אויערבאך שליט"א

הודעהעל ידי מצליח » ד' אוקטובר 23, 2019 11:36 pm

נוטר הכרמים כתב: [ו] פעם אמרתי בפני אחי הגדול רבי שמואל זצ"ל את הידוע בשם הגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין זצ"ל על לשון המשנה ריש פרק שני: הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו, ויש להעיר, חדא, מדוע נקטו הישן דוקא ולא האוכל. ועוד, מהו הלשון לא יצא ידי חובתו, וכי יש חובה לישון בסוכה והישן מתחת המטה לא קיים חובה זו.

ואמר הגרי"י זצ"ל, שאחד כזה שאין לו פת ולא מיני תרגימא לאכול בלילה הראשון, אשמועינן שכדי לצאת ידי חובת ישיבה בלילה הראשון הוא מחויב לישן. [ובספר מהרי"ל דיסקין עה"ת פר' אמור איתא תירוץ אחר]. [/size]

יש לציין לריטב"א סוכה כז.
שמעתי בשם גדול מגדולי הדור אשר בצרפת שהיה מחייב לישן בסוכה בלילה הראשונה של סוכות ואפי' ירדו גשמים שינת עראי מיהת ולא התירו לו לירד מן הסוכה אלא בשאר ימים שהם רשות אבל בלילה הראשונה הכתוב קבעו חובה מג"ש דט"ו ט"ו מחג המצות והא ליתא כלל לפום האי דכתיבנא שאין חיוב ליל הראשון אלא באכילה דומיא דליל א' של פסח דחיוב שינה לא אתי מהתם דלא מחייב בשינה. ותו דא"כ היה סתים לן תנא לקמן שאם ירדו גשמים יצאו מן הסוכה ולא חלק בין ליל הראשון לשאר ימים אלא ודאי דהא ליתא כלל ומה שכתבנו נכון ועיקר לכל מוד' על האמת מפי מורי נר"ו:

מעט דבש
הודעות: 3176
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פירורים משולחן גבוה – הגאון רבי מרדכי אויערבאך שליט"א

הודעהעל ידי מעט דבש » ד' אוקטובר 23, 2019 11:37 pm

נוטר הכרמים כתב:[ז] פעם ביקרתי אצל אחי רבי שמואל זצ"ל בחג הסוכות, וראיתיו בשעת אמירת הושענות מרקד ממש סביב הבימה. 'חג' לשון ריקוד.

[כן הוא דעת רב האי גאון והרד"ק, ועי' בתוס' יו"ט ריש ר"ה (פ"א מ"ב) ובאריכות בספר הכתב והקבלה פרשת ראה. ועי' בספרי בלבת אש (עמ' רצה): אהה, לשוות למול עינינו את רבינו זצוק"ל יוצא במחול וחג סביב הבימה באמירת ההושענות ברנן ושוועה, 'והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגיבור לרוץ אורח'. המוני קהל הקודש היו עומדים צפופים בלבבות מרווחים והומים, מעולם לא אמר אדם צר לי המקום. מלך ביפיו יחזו עינימו, וכל העם עונים אחריו 'קול מבשר מבשר ואומר'.
ואמנם תמיד הוה מרגלא בפומיה כי יש שטועים שזמן ההקפות וההושענות הוא זמן של תחינות ובכיות, אך האמת היא כעולה מדברי הרמ"א (סימן תרסט סעיף א), 'ועוד נהגו להקיף עם ספרי התורה הבימה שבבית הכנסת, כמו שמקיפים עם הלולב, והכל משום שמחה'. הרי מבואר להדיא שההקפות של שמחת תורה הינם כמו ההקפות עם הלולב, והכל משום שמחה!, ומשמעות הלשון שבהקפות עם הלולב מילתא דפשיטא הוי שזה משום שמחה, דאטו תליא תניא בדלא תניא.
ועוד הוסיף רבינו זצוק"ל את דברי רבינו הגר"א (סימן תרס סעיף ב) בביאור דברי הרמ"א שם, מי שאירע לו אבל בחג, אינו מקיף, 'דכתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים... והוא בשעת הקפה'.
ופעם התבטא רבינו ואמר, שענין ההקפות הוא שבסיום ההלל כביכול יוצאים בריקוד - "מגיט ארום מיט טאנצען"].


אגרות משה ד, סא (אות יא)
הקפות בלולב בהו"ר ובכל ימי הסוכות. הנה ברמ"א סימן תר"ס סעיף ב' איתא שאבל אינו מקיף,, אף שהב"י שם תמה ע"ז דלמה יפסיד ההקפה. וטעמו דאין ההקפה ענין שמחה, דהא אדרבה מתפללין אז באמירת הושענות. ולכן כתב הב"י שנוהגין שאף באירע לו אבל בחג הסוכות מקיף אף האבל עצמו, וכוונתו לקהילות הספרדים. מ"מ מנהגנו שהאבלים אין מקיפין כל הי"ב חדש כשהוא על אביו ועל אמו. וכן פשוט דאבל על שאר קרובים כל שלשים אף שלא הוזכר בפירוש. והטעם, כתב הב"ח בטעם שני משום דכתיב ושמחת ז' ימים. וטעם זה כתב הגר"א מתוס' סוכה דף מ"ה ע"א , שכתבו דהתקיעות שעשו במקדש בזקיפת הערבה היה זה משום שמחה, וסובר הגר"א שהיה זה בשעת הקפה.


חזור אל “פסח”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 7 אורחים