פורום אוצר החכמה

דרדקי כתב:אני לא מאמין שאפשר לאכול דבר אחרי שטבל באקונומיקה גם אם התיבש.

איש חסיד כתב:

דרדקי כתב:אני לא מאמין שאפשר לאכול דבר אחרי שטבל באקונומיקה גם אם התיבש.

רבינו קלונימוס מביא עדות נאמנה ואתה אפי' לא בדקת וכבר לא מאמין, למי בדיוק אתה לא מאמין לרבינו אשר או לרבינו קלונימוס?

תולעת ספרים07 כתב:לאיש חסיד מניין לך שהכלבים היו כלבים מצריים. שהרי ולא יחרץ כלב לשונם הכוונה בארץ גושן ששם היו ישראל [מרחק עשרות ק"מ ממצרים היכן ששכן פרעה וכל מרעיו] והפסוק מציין שאצל ישראל לא אונה כל רע עד שגם כלב שלהם לא חידד לשונו לנשוך בהם, וכל שכן שלא נפצע אצלם איש אחד, ויתכן שגם אף ישראלי לא נפטר בליל שימורים זה, למרות שהגיע זמנו, וברור שאין הכוונה לכלבי מצרים אלא לכלבי ישראל.
ויתכן בהחלט שלקחו עמם כלבים שלהם, מה גם שהכתוב אומר וחמושים עלו בני ישראל, ויתכן בהחלט שחלק מנשקם אז היו כלבים שלהם. - ככלל אין כל טעם לומר שישראל החזיקו כלבים במצרים וכשיצאו החליטו להשאיר אותם בידי המצרים מדוע נאמר כך?.

תולעת ספרים07 כתב:לכאו' כדאי לא לשפוך טינר מטעם אחר שברגע שמקלקל את החמץ שוב לא יוכל לקיים מצוות תשביתו וראה בארוכה במנחת חינוך אם יש עניין להשאיר חמץ כדי לקיים מצוות תשביתו.

תולעת ספרים07 כתב:לאיש חסיד:
וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף. ז וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה, לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה יְהוָה בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל

הדברים ברורים שעניין לא יחרץ היה כדי להראות לעולם כולו כי מבדיל ה' בין מצרים ובין ישראל, כלומר אצל המצריים חורבן ואילו אצל ישראל בגושן אפילו אינו חורץ כלב לשונו.

ולבר ששת תן לי דקה שתיים לבדוק שוב.

בר ששת כתב:ובעמדינו בעניין אכילת הכלב, מעניין לשמוע דעת החברים על החומרה שנהגו בה כמה מדקדקים,
שלא לשפוך 'טינר' או שאר חומרי תבערה אל תוך מדורת שריפת החמץ, מרצון לשיטת ר"י שאין ביאור חמץ אלא שריפה.

דראל כתב:מתוך שו"ת דבר חברון או"ח, עמ' 250-251:

סיכום: הגדרת "אינו ראוי למאכל כלב" – כלב לאו דווקא, וכל בעל חיים האוכל מאכל בזוי בכלל הגדרה זו.
החותם לכבוד התורה,
הרב דב ליאור
ראש הישיבה ורב העיר קרית-

בר ששת כתב:

תולעת ספרים07 כתב:לכאו' כדאי לא לשפוך טינר מטעם אחר שברגע שמקלקל את החמץ שוב לא יוכל לקיים מצוות תשביתו וראה בארוכה במנחת חינוך אם יש עניין להשאיר חמץ כדי לקיים מצוות תשביתו.

לא זכיתי להבין מהו ה'טעם אחר'. שכן אי אמרינן שכן קלקול החמץ הוא-הוא השבתתו, ואין כאן מקום לדיון המנ"ח אם זה בקום עשה או בשב וא"ת.

תולעת ספרים07 כתב:

דראל כתב:מתוך שו"ת דבר חברון או"ח, עמ' 250-251:

סיכום: הגדרת "אינו ראוי למאכל כלב" – כלב לאו דווקא, וכל בעל חיים האוכל מאכל בזוי בכלל הגדרה זו.
החותם לכבוד התורה,
הרב דב ליאור
ראש הישיבה ורב העיר קרית-

לא השכלתי הבין מהו לאו דווקא כלב?
אם להקל או להחמיר פסק כן.
ושמא תאמר שכל מאכל שהנחש אוכל או בת יענה שאוכלת זכוכית האם גם בחיות אלו אמורים להתחשב בפסח.
דראל הסבר את עצמך.

גם זה הבל כתב:לכאו' נראה דאינו ראוי לאכילת כלב אין הכונה שהוא רעיל ומי שאוכלו ימות ופשוט כן, [ולגבי אינו ראוי לאכילת כלב או אדם לכאו' מספיק שלא יהיה ראוי לאכילת אדם ושלא יוכלו להחמיץ איתו ויעויין סי' תמ"ב סעיב' ובמשנ"ב ס"ק י' ועיין חזו"א שם על ס"ק מ"ג.] אלא הגדר כמבו' חזו"א תמ"ב על משנ"ב ס"ק י"ז וז"ל אלא עיקר היתר וכו' שנפשו של אדם מקצהו מלאכול. ויעויין עוד בסעי' ד' דבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל אדם כלל או שאינו מאכל כל אדם [משנ"ב, רק לחולים] וכו' אע"פ שמותר לקיימו אסור לאכלו. והטעם שכשאוכלו אחשביה. ומבו' לכאו' שמספיק שמקצים [ואף ע"י מעשה יש היכי תימצי ויעויין שם] ואף שאפשר לאוכלו ואף שיש אנשים חולים שאוכלים.
ומבו' לכאו' מי שאוכל לחם עם אקינומיקה יהיה אסור לו לנקות את ה ויצטרך לשרוף את כל ביתו או ישים רעל בכל ביתו [ומכיוון שיש חשש פיקו"נ לא ישהה בביתו כלל בכל ימי הפסח] או שתהיה לו דירה מיוחדת לימות הפסח וימכור את הדירה של ימות החול. אך לאדם רגיל אקונומיקה מספיק מעל ומעבר.

תולעת ספרים07 כתב:ברור שזהו טעם התורה שאמרה לכלב תשליכון מפני שהם צאצאים [/b].

חד וחלק כתב:

תולעת ספרים07 כתב:ברור שזהו טעם התורה שאמרה לכלב תשליכון מפני שהם צאצאים [/b].

שטחיות מבהילה. לכלב תשליכון היינו למין הכלבים.

קלונימוס כתב:

חד וחלק כתב:

תולעת ספרים07 כתב:ברור שזהו טעם התורה שאמרה לכלב תשליכון מפני שהם צאצאים [/b].

שטחיות מבהילה. לכלב תשליכון היינו למין הכלבים.

נידון זה כבר נידון לעיל והוכרע. עיין בדבריהם של ה''ה חכם באשי ואיש חסיד. [וכבר אחז''ל 'מודה ועוזב ירוחם'].