פורום אוצר החכמה

צר לי חכם באשי שאתה לא מתייחס לגופו של הטענה הראשית ובחרת לדלג על ההרים ולקפץ על הגבעות בבירור טיבו של מדרש לקח טוב ועל גדלותו של הפייטן.
השאלה המרכזית הנשאלת כאן היא כזאת:
יום יציאת מצרים מפורש בחז"ל שהוא יום חמישה עשר בניסן כן הוא בגמ' שבת דף פ"ז וכן הוא בסדר עולם וראה בקבצים המצורפים כאן.
ועתה יפרש לנו ידידינו חכם באשי
איך יתכן שפייטן גדול ככל שיהיה יאמר בניגוד לדעתם של חז"ל והאם יתכן שרס"ג יאמר בניגוד לחז"ל.
הייתכן שבגלל קושיא כל שהוא בדברי הפסוק בפרשת מסעי ממחרת הפסח נחלוק על דבריהם המפורשים של חז"ל.
וגם אם נכונים הדברים שרס"ג כך פירש את הפסוק בפרשת מסעי שהכוונה היא לט"ז ניסן וכמו שכתוב בספר יהושע הסבר לנו חכם באשי את כוונתו של הרס"ג האם לפירוש בעלמא אמר כן או שמא מכוח קושיא יצא לחלוק חלילה על דברי חז"ל וכפי שמשמע מלשון הפייטן.
והרי עיניך הרואות שלא עלה על דעת איש גם לא על דעתו של האבן עזרא לפרש את הפסוק במסעי ממחרת השבת שהכוונה בזה שיצאו ביום ט"ז וכפי שהפסוק מתפרש בספר יהושע – אין זה אלא מפני שידע האבן עזרא ושאר הראשונים שדבר זה לא יתכן והוא בניגוד גמור לדברי חז"ל.
הסבר לנו במילים פשוטות לאן אתה חותר האמנם רצונך לקבוע מסמרות שיש חולקים על הבבלי וסדר עולם בנוגע ליום צאתם מארץ מצרים. – ושמא כוונתך לומר שפייטן זה לא גרס גמ' זו וגם לא את דברי הסדר עולם.
הואיל בטובך להסביר במלים פשוטות לקשיי הבנה כמונו איך דברי הפייטן והלקח טוב מסתדרים עם דברי חז"ל.

לא קראתי מקוצר הזמן כל דברי קודמי. אך הרב תולעת, ראה נא ושא סביב עיניך, אשר כן דרך חכמי ופרשני התורה לפרש פסוקי התורה ע"פ פשוטם ומשמעם ולא כפירוש חז"ל, ואין בכך לא תימה ולא תימא, והדבר פשוט כביעתא בכותחא.

וא"כ כשבא ופירש רס"ג, לא לחלוק על דברי חז"ל לילה בא, אלא לבאר המדרש ע"פ פשוטו. וכן הפייטן לא כחולק ובא רח"ל, אלא כמפרש.
(וצריך בירור אם כן הוא הדרך גם בפייטנים או לאו, אבל זהו דרך פשוט יותר משינויי גרסאות וכדו').

תולעת,
אתה באמת חושב שברצוני לשנות סדרי עולם, ח"ו?!
לא באתי אלא להעלות דעה מחודשת ומשונה.
אכן, דעה זו בעייתית, אין לי הסבר ברור, ושמא אכן הכוונה ליציאה מרעמסס כמו שכתב אחד בפורום.
אם קשה לך לישון מחמת דעה זו ולפיכך ברצונך לטעון טענת זיוף או ליישבה באופנים מגוחכים - שיהיה לך לבריאות!

מדברי הפייטן ותוכן הערות שבצידו כפי שהעלה אותו חכם באשי משמע להדיא שכך פירשו את דברי הרס"ג שיש כאן בפייטן שיטה חדשה שיציאת מצרים התרחש בט"ז בניסן ראה שם.
כמו כן כפי שכבר כתבנו למעלה שאם אכן כך הם פני הדברים וגם הרס"ג שהובא במדרש ילקוט טוב מודה לדברי חז"ל שיציאת מצרים התרחשה בט"ו בניסן אם כן אין כל טעם בפירוש הפסוק בפרשת מסעי "ממחרת-השבת" שהכוונה היא ליום ט"ז שהרי אין זה אמת כלל וגם אם נאמר שכוונתו לומר שבט"ז בניסן עזבו כליל את תחום מצרים וכפי שנכתב לעיל. - אין לדבר זה שום משמעות דמאי נ"מ מתי עזבו את תחום מצרים עד שבא פייטן זה ומשבח את יום הששה עשר בניסן. והרי ממילא השתחררו מעול עבדות מצרים בט"ו בניסן.
והדבר דומה לפייטן שיעשה שיר על היום שהגיעו למרה ועד כהנה.

חכם באשי אין לי כל בעיה עם הפייטן שבחר לעשות שיר על היום שעזבו את תחומי מצרים - לדעתי זה שעשה את ההערות על הפייטן הטעה אותנו לחשוב שיש כאן איזה גילוי חדש וכו' והוא אפילו אינו טורח להביא את דברי הגמ' שאמרו שם להדיא שבט"ו בניסן יצאו ממצרים.
וכך היה לבעל הערות שם לכתוב שכוונת הפייטן ליום שעזבו את תחום מצרים אם כי שיום היציאה הייתה בט"ו ותו לא מידי.

הקפצה. דבר בעתו מה טוב.
תענוג לקרוא אשכול זה, במיוחד את דברי 'המתעמק'! (מה'תולעת' הייתי מתעלם...)
(ועדיף להעבירו למדור 'פסח')

אכן אשכול נפלא.
רק הייתי מוסיף שרבינו סעדיה גאון חתם על חלק מפיוטיו בשמו של רבי שלמה סולימן אלסנג'רי (אם כי יש מקום לדון למה).

הפיוט הנ"ל נדפס בשינויים מועטים גם בס' החזן הגדול אשר בבגדאד ע"ש הפייטן רבי יוסף אלברדאני, (וצ"ע),
ובהערות שם לקטע הראשון (ע' 447) מצויין לדברי המג"א בפי' זית רענן על הילקו"ש אשר מביא דעה כזאת. עי"ש.

עושה חדשות כתב:ובהערות שם לקטע הראשון (ע' 447) מצויין לדברי המג"א בפי' זית רענן על הילקו"ש אשר מביא דעה כזאת. עי"ש.

אלו דבריו:

(המהדירה לא מצאתו כי במהדורות מאוחרות קוצר הפירוש).

ויעו"ע בעמ' הראשונים של מאמר זה:

בסדר עולם (לפי אחד המפרשים) הובא: שיצאו ממצרים ביום ו' בטו ניסן,
ולפי השיטה הזה, אם נקח את השיטה שיצאו בטז ניסן, האם יכול להיות שיצאו בשבת ממצרים?

מתעמק כתב:א) מודינא לו בזה אחר שהעתקת ההמשך (וכבר הודעתי שאין לי גישה לספריות, רק מה שיש באוצה"ח ודומיהן).

עדיין ייתכן שצריך לגרוס:
"יום ששה עשר בניסן ברומימה
נחו חמושים היוצאים ממצרימה
כי בשישי בשבת [...]מה
יצאו בני ישראל ביד רמה"

זוכרני שהרב מסאטמאר זצ"ל מזכיר שיטה זו בשם הרס"ג כמ"פ בספרו דברי יואל, ומקשה ומתרץ כדרכו

לא ידעתי כתב:זוכרני שהרב מסאטמאר זצ"ל מזכיר שיטה זו בשם הרס"ג כמ"פ בספרו דברי יואל, ומקשה ומתרץ כדרכו

מישה מצא את זה?

ר_חיים_הקטן כתב:מישה מצא את זה?

כנראה הכוונה לזה

גבאי האוצר כתב:

ר_חיים_הקטן כתב:מישה מצא את זה?

כנראה הכוונה לזה

דברי יואל מועדים ט -פסח.pdf

תודה!

בעזהי"ת
ראיתי דיון זה, כן תמהתי ב' תמיהות, בעיקר על ניסוחו.
אם היינו מוצאים פייטן אף גדול בתורה מלפני אלף שנה שהתפייט שהעולם נברא בשמונה ימים, האם כך היינו מנסחים זאת 'דעה מחודשת', המינמום של הניסוח הוא 'דבר פלא תמוה מצאתי...'
התימה העיקרית על אשכול זה שבעיקר מה שדנו האם הוא מתאים לדברי חז"ל עד שיש שכתבו שמצאנו ראשונים שפירשו אחרת מחז"ל.
אבל מקרא מפורש הוא שאי אפשר לפרשו בתרי אנפי:



שמות פרק יב פסוק א (פרשת בא) - כ (פרשת בא)
(א) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֔ן בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר:
(ב) הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה:
(ג) דַּבְּר֗וּ אֶֽל־כָּל־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר בֶּעָשֹׂ֖ר לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְיִקְח֣וּ לָהֶ֗ם אִ֛ישׁ שֶׂ֥ה לְבֵית־אָבֹ֖ת שֶׂ֥ה לַבָּֽיִת:
(ד) וְאִם־יִמְעַ֣ט הַבַּיִת֘ מִהְיוֹ֣ת מִשֶּׂה֒ וְלָקַ֣ח ה֗וּא וּשְׁכֵנ֛וֹ הַקָּרֹ֥ב אֶל־בֵּית֖וֹ בְּמִכְסַ֣ת נְפָשֹׁ֑ת אִ֚ישׁ לְפִ֣י אָכְל֔וֹ תָּכֹ֖סּוּ עַל־הַשֶּֽׂה:
(ה) שֶׂ֥ה תָמִ֛ים זָכָ֥ר בֶּן־שָׁנָ֖ה יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם מִן־הַכְּבָשִׂ֥ים וּמִן־הָעִזִּ֖ים תִּקָּֽחוּ:
(ו) וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ לְמִשְׁמֶ֔רֶת עַ֣ד אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְשָׁחֲט֣וּ אֹת֗וֹ כֹּ֛ל קְהַ֥ל עֲדַֽת־יִשְׂרָאֵ֖ל בֵּ֥ין הָעַרְבָּֽיִם:
(ז) וְלָֽקְחוּ֙ מִן־הַדָּ֔ם וְנָֽתְנ֛וּ עַל־שְׁתֵּ֥י הַמְּזוּזֹ֖ת וְעַל־הַמַּשְׁק֑וֹף עַ֚ל הַבָּ֣תִּ֔ים אֲשֶׁר־יֹאכְל֥וּ אֹת֖וֹ בָּהֶֽם:
(ח) וְאָכְל֥וּ אֶת־הַבָּשָׂ֖ר בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּ֑ה צְלִי־אֵ֣שׁ וּמַצּ֔וֹת עַל־מְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ:
(ט) אַל־תֹּאכְל֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ נָ֔א וּבָשֵׁ֥ל מְבֻשָּׁ֖ל בַּמָּ֑יִם כִּ֣י אִם־צְלִי־אֵ֔שׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל־כְּרָעָ֖יו וְעַל־קִרְבּֽוֹ:
(י) וְלֹא־תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּ֑קֶר וְהַנֹּתָ֥ר מִמֶּ֛נּוּ עַד־בֹּ֖קֶר בָּאֵ֥שׁ תִּשְׂרֹֽפוּ:
(יא) וְכָכָה֘ תֹּאכְל֣וּ אֹתוֹ֒ מָתְנֵיכֶ֣ם חֲגֻרִ֔ים נַֽעֲלֵיכֶם֙ בְּרַגְלֵיכֶ֔ם וּמַקֶּלְכֶ֖ם בְּיֶדְכֶ֑ם וַאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּחִפָּז֔וֹן פֶּ֥סַח ה֖וּא לַיקֹוָֽק:
(יב) וְעָבַרְתִּ֣י בְאֶֽרֶץ־מִצְרַיִם֘ בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּה֒ וְהִכֵּיתִ֤י כָל־בְּכוֹר֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָדָ֖ם וְעַד־בְּהֵמָ֑ה וּבְכָל־אֱלֹהֵ֥י מִצְרַ֛יִם אֶֽעֱשֶׂ֥ה שְׁפָטִ֖ים אֲנִ֥י יְקֹוָֽק:
(יג) וְהָיָה֩ הַדָּ֨ם לָכֶ֜ם לְאֹ֗ת עַ֤ל הַבָּתִּים֙ אֲשֶׁ֣ר אַתֶּ֣ם שָׁ֔ם וְרָאִ֙יתִי֙ אֶת־הַדָּ֔ם וּפָסַחְתִּ֖י עֲלֵכֶ֑ם וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֨ה בָכֶ֥ם נֶ֙גֶף֙ לְמַשְׁחִ֔ית בְּהַכֹּתִ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
(יד) וְהָיָה֩ הַיּ֨וֹם הַזֶּ֤ה לָכֶם֙ לְזִכָּר֔וֹן וְחַגֹּתֶ֥ם אֹת֖וֹ חַ֣ג לַֽיקֹוָ֑ק לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם תְּחָגֻּֽהוּ:
(טו) שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מַצּ֣וֹת תֹּאכֵ֔לוּ אַ֚ךְ בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֔וֹן תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְּׂאֹ֖ר מִבָּתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י׀ כָּל־אֹכֵ֣ל חָמֵ֗ץ וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל מִיּ֥וֹם הָרִאשֹׁ֖ן עַד־י֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי:
(טז) וּבַיּ֤וֹם הָרִאשׁוֹן֙ מִקְרָא־קֹ֔דֶשׁ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י מִקְרָא־קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כָּל־מְלָאכָה֙ לֹא־יֵעָשֶׂ֣ה בָהֶ֔ם אַ֚ךְ אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֣ל לְכָל־נֶ֔פֶשׁ ה֥וּא לְבַדּ֖וֹ יֵעָשֶׂ֥ה לָכֶֽם:
(יז) וּשְׁמַרְתֶּם֘ אֶת־הַמַּצּוֹת֒ כִּ֗י בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הוֹצֵ֥אתִי אֶת־צִבְאוֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וּשְׁמַרְתֶּ֞ם אֶת־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה לְדֹרֹתֵיכֶ֖ם חֻקַּ֥ת עוֹלָֽם:
(יח) בָּרִאשֹׁ֡ן בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֤וֹם לַחֹ֙דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב תֹּאכְל֖וּ מַצֹּ֑ת עַ֠ד י֣וֹם הָאֶחָ֧ד וְעֶשְׂרִ֛ים לַחֹ֖דֶשׁ בָּעָֽרֶב:
(יט) שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים שְׂאֹ֕ר לֹ֥א יִמָּצֵ֖א בְּבָתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י׀ כָּל־אֹכֵ֣ל מַחְמֶ֗צֶת וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מֵעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל בַּגֵּ֖ר וּבְאֶזְרַ֥ח הָאָֽרֶץ:
(כ) כָּל־מַחְמֶ֖צֶת לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ בְּכֹל֙ מוֹשְׁבֹ֣תֵיכֶ֔ם תֹּאכְל֖וּ מַצּֽוֹת: פ
שמות פרק יב פסוק כט (פרשת בא) - נא (פרשת בא)
(כט) וַיְהִ֣י׀ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה וַֽיקֹוָק֘ הִכָּ֣ה כָל־בְּכוֹר֘ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ מִבְּכֹ֤ר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשְּׁבִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַבּ֑וֹר וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה:
(ל) וַיָּ֨קָם פַּרְעֹ֜ה לַ֗יְלָה ה֤וּא וְכָל־עֲבָדָיו֙ וְכָל־מִצְרַ֔יִם וַתְּהִ֛י צְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם כִּֽי־אֵ֣ין בַּ֔יִת אֲשֶׁ֥ר אֵֽין־שָׁ֖ם מֵֽת:
(לא) וַיִּקְרָא֩ לְמֹשֶׁ֨ה וּֽלְאַהֲרֹ֜ן לַ֗יְלָה וַיֹּ֙אמֶר֙ ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּ֣וֹךְ עַמִּ֔י גַּם־אַתֶּ֖ם גַּם־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּלְכ֛וּ עִבְד֥וּ אֶת־יְקֹוָ֖ק כְּדַבֶּרְכֶֽם:
(לב) גַּם־צֹאנְכֶ֨ם גַּם־בְּקַרְכֶ֥ם קְח֛וּ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּרְתֶּ֖ם וָלֵ֑כוּ וּבֵֽרַכְתֶּ֖ם גַּם־אֹתִֽי:
(לג) וַתֶּחֱזַ֤ק מִצְרַ֙יִם֙ עַל־הָעָ֔ם לְמַהֵ֖ר לְשַׁלְּחָ֣ם מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֥י אָמְר֖וּ כֻּלָּ֥נוּ מֵתִֽים:
(לד) וַיִּשָּׂ֥א הָעָ֛ם אֶת־בְּצֵק֖וֹ טֶ֣רֶם יֶחְמָ֑ץ מִשְׁאֲרֹתָ֛ם צְרֻרֹ֥ת בְּשִׂמְלֹתָ֖ם עַל־שִׁכְמָֽם:
(לה) וּבְנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל עָשׂ֖וּ כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַֽיִּשְׁאֲלוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹֽת:
(לו) וַֽיקֹוָ֞ק נָתַ֨ן אֶת־חֵ֥ן הָעָ֛ם בְּעֵינֵ֥י מִצְרַ֖יִם וַיַּשְׁאִל֑וּם וַֽיְנַצְּל֖וּ אֶת־מִצְרָֽיִם: פ
(לז) וַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מֵרַעְמְסֵ֖ס סֻכֹּ֑תָה כְּשֵׁשׁ־מֵא֨וֹת אֶ֧לֶף רַגְלִ֛י הַגְּבָרִ֖ים לְבַ֥ד מִטָּֽף:
(לח) וְגַם־עֵ֥רֶב רַ֖ב עָלָ֣ה אִתָּ֑ם וְצֹ֣אן וּבָקָ֔ר מִקְנֶ֖ה כָּבֵ֥ד מְאֹֽד:
(לט) וַיֹּאפ֨וּ אֶת־הַבָּצֵ֜ק אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֧יאוּ מִמִּצְרַ֛יִם עֻגֹ֥ת מַצּ֖וֹת כִּ֣י לֹ֣א חָמֵ֑ץ כִּֽי־גֹרְשׁ֣וּ מִמִּצְרַ֗יִם וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לְהִתְמַהְמֵ֔הַּ וְגַם־צֵדָ֖ה לֹא־עָשׂ֥וּ לָהֶֽם:
(מ) וּמוֹשַׁב֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יָשְׁב֖וּ בְּמִצְרָ֑יִם שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה:
(מא) וַיְהִ֗י מִקֵּץ֙ שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיְהִ֗י בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה יָ֥צְא֛וּ כָּל־צִבְא֥וֹת יְקֹוָ֖ק מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
(מב) לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽיקֹוָ֔ק לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הֽוּא־הַלַּ֤יְלָה הַזֶּה֙ לַֽיקֹוָ֔ק שִׁמֻּרִ֛ים לְכָל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְדֹרֹתָֽם: פ
(מג) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן זֹ֖את חֻקַּ֣ת הַפָּ֑סַח כָּל־בֶּן־נֵכָ֖ר לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ:
(מד) וְכָל־עֶ֥בֶד אִ֖ישׁ מִקְנַת־כָּ֑סֶף וּמַלְתָּ֣ה אֹת֔וֹ אָ֖ז יֹ֥אכַל בּֽוֹ:
(מה) תּוֹשָׁ֥ב וְשָׂכִ֖יר לֹא־יֹֽאכַל־בּֽוֹ:
(מו) בְּבַ֤יִת אֶחָד֙ יֵאָכֵ֔ל לֹא־תוֹצִ֧יא מִן־הַבַּ֛יִת מִן־הַבָּשָׂ֖ר ח֑וּצָה וְעֶ֖צֶם לֹ֥א תִשְׁבְּרוּ־בֽוֹ:
(מז) כָּל־עֲדַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל יַעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ:
(מח) וְכִֽי־יָג֨וּר אִתְּךָ֜ גֵּ֗ר וְעָ֣שָׂה פֶסַח֘ לַיקֹוָק֒ הִמּ֧וֹל ל֣וֹ כָל־זָכָ֗ר וְאָז֙ יִקְרַ֣ב לַעֲשֹׂת֔וֹ וְהָיָ֖ה כְּאֶזְרַ֣ח הָאָ֑רֶץ וְכָל־עָרֵ֖ל לֹֽא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ:
(מט) תּוֹרָ֣ה אַחַ֔ת יִהְיֶ֖ה לָֽאֶזְרָ֑ח וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם:
(נ) וַֽיַּעֲשׂ֖וּ כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְקֹוָ֛ק אֶת־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֖ן כֵּ֥ן עָשֽׂוּ: ס
(נא) וַיְהִ֕י בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה הוֹצִ֨יא יְקֹוָ֜ק אֶת־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם עַל־צִבְאֹתָֽם: פ