מקור למנהג אמירת שירת הים בשש"פ בחצות

[היא שיחתי]

יש שנוהגים לומר שירת הים בנעימה וברוב עם בשביעי של פסח בחצות
מהו המקור לזה?

[חוצפא יסגא]

יש שנוהגים לומר שירת הים בנעימה וברוב עם בשביעי של פסח בחצות
מהו המקור לזה?

הרב גולדהבר פרסם אשתקד מאמר נפלא בענין זה בדאצ'ה מס' 88. מצו"ב.

[חכם באשי]

האמירה בחצות תמוהה ביותר, לכאורה, שהרי בקיעת הים היתה ב'אשמורת הבוקר', וממילא היהודים אמרו את השירה לפנות בוקר, ולא בחצות.

[מורה צדק]

מנין שזה היה לפנות בוקר?

אצל הספרדים יש סדר שלם לאמירת שירת הים, שכולל נבואות העתיד וכל השירות שבתנ"ך, מה המקור לסדר זה?

[אוהב אוצר]

הערתו של חכם באשי נכונה ואכן כך כתב ב"כף החיים" [סופר] סימן ת"צ אות סב "טוב לקום קודם אשמורת הבוקר" וכו' עיין שם.
מקור לכל הסדר שנהגו הרבה מעדות הספרדים לעשות הוא מהחמדת ימים כנודע.

[זקן ששכח]

מנין שזה היה לפנות בוקר?

מצאתי בארון הספרים שלי ספר בשם 'שמות'. כך נאמר שם: (פרק יד פסוק כז "וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם".

[מורה צדק]

מחילה, נשמט מזכרוני.

ראיתי שמנהג הרבה חסידיות לעשות זאת בחצות הלילה. אך אצל הספרדים ראיתי הרבה שנוהגים להשכים בלילה זה לומר את התיקון.

[זקן ששכח]

אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים.
אגב, ראיתי ב'המבשר תורני' בין ליקוטיו של יצחק טסלר שהסאטמער רב היה נוהג לומר פארטאגס.

[מורה צדק]

אני עדיין לא זקן ששכח, אבל גם לצעירים זה קורה.

[עקיבא]

בלוח "לוח ההלכות והמנהגים" עמ' 193, הערה 233, מובא מכתב מהגר"ח קלופט שליט"א בענין, תוכ"ד, שהמנהג מקדמא דנא (כנראה בני אשכנז) היה לומר בשחרית בפסוקד"ז את שירת הים פסוק פסוק. ומה שהתפשט וכו', הוא עפ"י מה שהנהיג הגרי"מ חרל"פ זצ"ל בבית מדרשו בית זבול בשערי חסד בירושלים, ואין לזה מקור מוקדם, מלבד מנהג חסידים, וביסוד ושרש העבודה כתב מנהג חסידים הראשונים שהיו נעורים כל ליל ז' של פסח, ועי' מנהג ישראל תורה סי' ת"צ ונטעי גבריאל מה שאספו.

עד כאן מלוח הנ"ל, וקיצרתי.

[חד וחלק]

מנין שזה היה לפנות בוקר?

מצאתי בארון הספרים שלי ספר בשם 'שמות'. כך נאמר שם: (פרק יד פסוק כז "וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם".

???
הים חזר לאיתנו באשמורת הבוקר, אבל נקרע קודם לכן!

[ר' גרונם יקום פורקן]

מדרש אגדה (בובר) במדבר פרק טו:

[לח] ועשו להם ציצית וגו'. ואין ציצית אלא כנף, שנאמר ויקחני בציצית ראשי (יחזקאל ח' ג'): על כנפי בגדיהם. ולמה צוה לתת הציצית על כנפי הבגד, כדי שיזכרו הטובה שעשה להם הקדוש ברוך הוא בזמן שהוציאם ממצרים, שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו' (שמות י"ט ד'). ולמה טלית של ארבעה כנפות חייבת בציצית, ולא בעלת שש, ולא בעלת חמש, ולא בעלת שלש, אלא כנגד ארבעה גאולות שנאמרו במצרים, והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי (שמות ו' ו' ז'): ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. ולמה היו הציצית של חוטין משל לבן, ולא של תכלת, התכלת הי' כנגד מכת הבכורות שהיתה בלילה, כשם שהתכלת שחור כך הלילה חשיכה היא, ולפי שאותה מכה היתה של שיכול בנים, ואבידת בנים נקרא שיכול, שנאמר ואני כאשר שכולתי שכלתי (בראשית מ"ג י"ד): תכלת. תכלית חיותם. לכך צוה הקדוש ברוך הוא ליתן חוט תכלת זכר לנס שעשה להם הקדוש ברוך הוא שהכה במכת בכורות: ולמה שמונה חוטין. השבעה כנגד שבעת ימים שהלכו מן יציאת מצרים עד שעברו את היום, והשמיני כנגד טביעת מצרים, שהיתה ביום השמיני, שנאמר וישב היום לפנות בקר וגו' (שמות י"ד כ"ז). ר' מאיר אומר מגיד הכתוב שכל המקיים מצות ציצית מעלין עליו כאילו הקביל פני השכינה, תכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, כענין שנאמר כאבן ספיר [כמראה] דמות כסא וגו' (יחזקאל י' א'):

[שבטיישראל]

מנין שזה היה לפנות בוקר?

מצאתי בארון הספרים שלי ספר בשם 'שמות'. כך נאמר שם: (פרק יד פסוק כז "וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם".

ומי הגיד לך שביאר "לפנות בוקר" היינו "פארטאגס" ?!
אולי כוונת הכתוב שהים חזר לאיתנו נגד הכיוון של הבוקר (עי' מאמרו הנ"ל של הרב גולדהבר שמביא מדרש המבאר כן)

[שבטיישראל]

וביסוד ושרש העבודה כתב מנהג חסידים הראשונים שהיו נעורים כל ליל ז' של פסח, ועי' מנהג ישראל תורה סי' ת"צ ונטעי גבריאל מה שאספו.

יסוד ושורש העבודה העתיק את הענין מחמדת הימים כדרכו ולק"מ

[שבטיישראל]

מדרש אגדה (בובר) במדבר פרק טו:

[לח] ועשו להם ציצית וגו'. ואין ציצית אלא כנף, שנאמר ויקחני בציצית ראשי (יחזקאל ח' ג'): על כנפי בגדיהם. ולמה צוה לתת הציצית על כנפי הבגד, כדי שיזכרו הטובה שעשה להם הקדוש ברוך הוא בזמן שהוציאם ממצרים, שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו' (שמות י"ט ד'). ולמה טלית של ארבעה כנפות חייבת בציצית, ולא בעלת שש, ולא בעלת חמש, ולא בעלת שלש, אלא כנגד ארבעה גאולות שנאמרו במצרים, והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי (שמות ו' ו' ז'): ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. ולמה היו הציצית של חוטין משל לבן, ולא של תכלת, התכלת הי' כנגד מכת הבכורות שהיתה בלילה, כשם שהתכלת שחור כך הלילה חשיכה היא, ולפי שאותה מכה היתה של שיכול בנים, ואבידת בנים נקרא שיכול, שנאמר ואני כאשר שכולתי שכלתי (בראשית מ"ג י"ד): תכלת. תכלית חיותם. לכך צוה הקדוש ברוך הוא ליתן חוט תכלת זכר לנס שעשה להם הקדוש ברוך הוא שהכה במכת בכורות: ולמה שמונה חוטין. השבעה כנגד שבעת ימים שהלכו מן יציאת מצרים עד שעברו את היום, והשמיני כנגד טביעת מצרים, שהיתה ביום השמיני, שנאמר וישב היום לפנות בקר וגו' (שמות י"ד כ"ז). ר' מאיר אומר מגיד הכתוב שכל המקיים מצות ציצית מעלין עליו כאילו הקביל פני השכינה, תכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, כענין שנאמר כאבן ספיר [כמראה] דמות כסא וגו' (יחזקאל י' א'):

הרבה דיו כבר נשפכה בביאור דברי במדרש הנ"ל (ודבריו של ר"מ הדרשן - אי אמרינן דר"מ הדרשן אינו המדרש אגדה בעצמו ואכמ"ל, ובביאור הסתירה בדברי רש"י פ' בשלח ופ' שלח), אי הכוונה ליום השמיני לצאתם מארץ מצרים ממש דהיינו יום אחרון של פסח אי הכוונה ליום השמיני משחיטת הפסח דהיינו שביעי של פסח

[זקן ששכח]

מנין שזה היה לפנות בוקר?

מצאתי בארון הספרים שלי ספר בשם 'שמות'. כך נאמר שם: (פרק יד פסוק כז "וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם".

ומי הגיד לך שביאר "לפנות בוקר" היינו "פארטאגס" ?!
אולי כוונת הכתוב שהים חזר לאיתנו נגד הכיוון של הבוקר (עי' מאמרו הנ"ל של הרב גולדהבר שמביא מדרש המבאר כן)

לצערי אינני בקי ב'לומדעס' אלא לפשוטו של מקרא באתי, ועירש"י על אתר. דאם לפלפל, מאן יימר שערב היינו ערב, שמא היינו בוקר. ולהרהורים וערעורים מקום רב בלבבות, כידוע.

[אברהם]

א. לגבי מקור לאמירת השירה ברוב עם בשביעי של פסח, הנה מקורו קדום כבר בתרגום ירושלמי (יונתן) על התורה, דברים טז, עה"פ 'וביום השביעי עצרת לה' אלקיך' - תהון כנישין בתושבחא קדם ה' אלקכון [תתאספו ב[אמירת] השירה לפני ה' אלקיכם]. ('השירה' בארמית מתורגם 'תושבחתא').
אמנם עדיין לא שמענו להדיא שכוונתו דוקא לשירת הים, אך סתימת הלשון 'תושבחתא' וגם השייכות ליום השביעי מורה כמעט בבירור שכוונתו לשירת הים השייכת לעניינו של יום.
והשווה למה שתרגם גבי לשון עצרת שאצל שמיני של חג 'כנישין תהוון לצלאה קדם ה' על מיטרא', והיינו שבכל 'עצרת' ביאר הכינוס לפי עניינו של יום.

במחשבה שניה, מצינו במקדש שבשביעי של פסח שוררו בשיר של יום את שירת דוד המלך, שאין לה שום שייכות עם שירת הים. [והרי לא חסרים פרקי תהלות דוד המדברים מקריעת ים סוף]. וע"כ דעניינו של יום הוא אמירת שירה לפני ה', וכל השירות בכלל, וא"כ אפשר דכוונת התרגום בסתמא שביום זה תתכנסו לשורר לפני ה'.

איך שיהיה, ההתכנסות המיוחדת ליום זה בשביל אמירת [ה]שירה מקורה קדום כבר מדברי התרגום וכנ"ל.

ב. אכן לגבי האמירה בחצות הלילה דוקא, זה עידנים שעוררני אבי שליט"א [כמו שעוררו לעיל] שלא מצא שום מקור שקריעת הים אירעה בחצות הלילה, ואדרבה הלא לשוה"כ (שמות יד כא) הוא 'ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה' , ולשון 'כל הלילה' משמע מתחילתו, ואילו הייתה הקריעה בחצות לא היה נחשב 'כל הלילה'. [וגם הרב גולדהבר במאמרו הערה 24 עמד בזה שלא מצא שום מקור או דעה שהקריעה בחצות].

ואני בעוניי אמרתי להוכיח הדבר מן הכתוב, דלכאו' יש להקשות להיפך, דהנה מבואר ברמב"ן וברשב"ם שאותה רוח קדים שהוליך ה' תפקידה היה לייבש את הים ועי"ז לפלס בתוכו נתיב ודרך, והלא מבואר בכתוב שבאשמורת הבוקר [כלו' בתחילת השליש השלישי של הלילה] כבר התחילה פורענות מצרים, וא"כ על כרחינו שהייתה הקריעה כמה שעות קודם לכך [שהרי עד שעה זו הספיקו כל ישראל להכנס לים ומצרים אחריהם], וא"כ יקשה לשון הכתוב 'ויולך ה' רוח קדים עזה כל הלילה' , והרי ייבוש המים נשלם כמה שעות קודם אשמורת הבוקר, ועל כרחך אתה אומר דלשון 'כל הלילה' היינו רוב הלילה, שאחר חצות הלילה נבקע הים ע"י רוח הקדים שנשבה בו מחשיכה עד אז. וא"כ הרי לנו שסמוך לחצות הלילה נבקע הים עד אשמורת הבוקר, ועי'.

[חכם באשי]

תודה לך רבינו אברהם על דבריך המחכימים, למדתי מהם רבות (ובמיוחד מסעיף א). יישר כוחך, וברוך שובך.

[מתון]

אולי מזה ראיה לשיטת השערי ציון והמג"א (אוח א' ד) שחצות היינו לעולם שש שעות מתחלת הלילה, ונמצא שבשביעי של פסח זה חל סמוך לאשמורת הבוקר, ומזה נסתבב שאומרים השירה בחצות האמיתי

[משולש]

אגב יש מנהג הרבה יותר מבוסס לומר ולשיר פיוטים המבארים וממחישים את קריעת ים סוף בחזרת הש"ץ של שחרית. והמאריך בהם מאריכים לו ימיו ושנותיו וההיפך להיפך ח"ו.

[שבטיישראל]

אגב יש מנהג הרבה יותר מבוסס לומר ולשיר פיוטים המבארים וממחישים את קריעת ים סוף בחזרת הש"ץ של שחרית. והמאריך בהם מאריכים לו ימיו ושנותיו וההיפך להיפך ח"ו.

ואכן כך נהגנו בעזרתו ית"ש גם היום יום אחרון של פסח וגם אתמול יום שביעי של פסח, וכן המנהג ברוב מקהלות החסידים.
לדאבוננו משום מה אצל בני הישיבות הליטאים עקרו לגמרי את המנהג הקדום של אמירת הפיוטים (יחד עם עוד שלל מנהגים קדומים) ובניגוד גמור לדעת הגר"א שהקפיד לומר כל הפיוטים בתוך התפילה.

[אבא יודן]

פנים יפות.jpg (1.18 MiB) נצפה 8615 פעמים

[אבא יודן]

אגב, ראיתי ב'המבשר תורני' בין ליקוטיו של יצחק טסלר שהסאטמער רב היה נוהג לומר פארטאגס.

שמעתי מאיש אמונים שבערוב ימיו אמר בשעה עשר בלילה!
ושיעור שכחנו מהמנהג לשיר [בשעון של הגוים] 12:00 =בשעה אחד עשרה בלילה....

[צביב]

אגב, ראיתי ב'המבשר תורני' בין ליקוטיו של יצחק טסלר שהסאטמער רב היה נוהג לומר פארטאגס.

שמעתי מאיש אמונים שבערוב ימיו אמר בשעה עשר בלילה!
ושיעור שכחנו מהמנהג לשיר [בשעון של הגוים] 12:00 =בשעה אחד עשרה בלילה....

שמעתי שיש שיטה שחצות 18 שעות לאחר עמוד השחר
ולענין ''ענינים'' יש סומכים על זמן זה

[לעומקו של דבר]

בספר 'השמש בגבורתו' על הגר"ש פינקוס, מופיע אמירת שירת הים כדוגמא לכך שרגשותיו של הגרש"פ היו כפופות למקורות התורה ולא רגשות בעלמא:
הגרש"פ היה נוהג למסור שיחה קודם אמירת שירת הים בביהמ"ד אופקים, ואחר מסירת השיחה היה שעת חצות, ואז היו אומרים שירת הים
ובזמן השירה הגרש"פ לא התלהב כלל

וזה מפני שחיפש ולא מצא מקור למנהג זה, וא"כ אינו חשוב וממילא אין התלהבות אפילו באמירה שהיא לכאורה כל כך נפלאה, אמירת פסוק בעיתו (ועוד לאחר שיחה שהייתה ודאי מלהיבה...).

[אשי ישראל]

המאמר המצורף (ירחון האוצר, גליון יד, ניסן תשע"ח, עמ' קלד) מקיף את הנושא של אמירת 'שירת הים' או 'תיקון' בליל שביעי של פסח:

מהיכן ומתי צמח המנהג? האם יש ענין לומר דווקא בחצות? מתי בדיוק התרחשה קריעת ים סוף? האם מי כדאי למי שלא נהג במנהג זה "לאמצו" (ומה לגבי 'חלאקה' או 'לחיים' לפני קידוש)? מתי נאמר ה'תיקון', ומי תיקנו? ועוד