וְאַתֶּ֗ם לֹ֥א תֵצְא֛וּ אִ֥ישׁ מִפֶּֽתַח־בֵּית֖וֹ עַד־בֹּֽקֶר: וְעָבַ֣ר ה' לִנְגֹּ֣ף אֶת־מִצְרַיִם֒... וּפָסַ֤ח ה' עַל־הַפֶּ֔תַח וְלֹ֤א יִתֵּן֙ הַמַּשְׁחִ֔ית לָבֹ֥א אֶל־בָּתֵּיכֶ֖ם לִנְגֹּֽף: שמות יב'
בעונותינו הרבים בזמן אשר יש חרון אף ובעולם משתוללת מגיפה נוראה והאנשים על פני תבל מסתגרים בביתם. השי"ת ישמרנו ויצילנו מכל דבר רע ומכל מיני משחית ויעבור הזעם במהרה, ונזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים בירושלים הבנויה בשנה זאת בשמחה ובטוב לבב אמן כן יהי רצון. בשבוע שעבר ראיתי לנכון להביא דבר היסטורי על מגיפה שאירעה גם בזמן זה (חודשים - אדר ניסן ואייר) לפני למעלה מאתיים ושלושים שנה בצפון ארץ ישראל. הפעם בעז"ה נביא כמה מדברי חז"ל אודות המצב שמדבריהם נלמד שהגאולה כבר בפתח.
דרכו של הקדוש ברוך הוא לעשות שליחותו על ידי דברים קלים
איתא במדרש רבה (פרשת קרח, יח' – באה"ד) על הפסוק (תהלים קד' כה'): זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר. ללמדך שבכל מקום הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו ולא ברא דבר אחד לבטלה, פעמים שעושה שליחותו ע"י צפרדע ופעמים ע"י צרעה ופעמים וכו'. אמר לו הקדוש ברוך הוא (לטיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי שמיא) רשע בן רשע בריה פחותה קלה שבבריותי אני משליח בך לבערך מן העולם. נכנס יתוש בחוטמו ומת במיתה משונה ולמה נקרא בריה שפלה על שמכניס ואינו מוציא. ופעמים ע"י צרעה שנאמר (שמות כג'): ושלחתי את הצרעה אמרו רבותינו כששלח הקדוש ברוך הוא את הצרעה לפני ישראל להרוג את האמורים ראה מה כתיב בהן (עמוס ב'): ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל וגו'. היתה נכנסת לתוך עינו של ימין ושופכת אירסה והיה מתבקע ונופל ומת שכן דרכו של הקדוש ברוך הוא לעשות שליחותו על ידי דברים קלים לכל המתגאין עליו שלח להם בריה קלה להפרע מהם להודיעך שאין גבורתן ממש ולעתיד לבוא עתיד הקדוש ברוך הוא ליפרע מן האומות ע"י דברים קלים שנאמר (ישעיה ז'): והיה ביום ההוא ישרוק ה' לזבוב אשר בקצה יאורי מצרים ולדבורה אשר בארץ אשור.
פסח בבית
כתוב בספר שמות (פרק יב') בקרבן פסח: אַל־תֹּאכְל֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ נָ֔א וּבָשֵׁ֥ל מְבֻשָּׁ֖ל בַּמָּ֑יִם כִּ֣י אִם־צְלִי־אֵ֔שׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל־כְּרָעָ֖יו וְעַל־קִרְבּֽוֹ:
וביאר שם הבעל הטורים שמצינו בתנ"ך שיש ד' פעמים את הפסוק 'יאכלוהו'. ב' בענינא דפסח (כן ובספר ובמדבר ט' יא'). ועוד הפעם (בפרשת שמיני, ח' לא'): אהרן ובניו יאכלוהו בענינא דמלואים. מה התם נצטוו (שם ח לג) 'ומפתח אהל מועד לא תצאו', הכא נמי (בפסח, בפרשת בא - כב): ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו. ואידך (ישעיה סב ט): כי מאספיו יאכלוהו. דאיתקש גאולה אחרונה לגאולה ראשונה (עיין שמו"ר ג' ו').
את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח
(נכתב בס"ד ע"י א. פלשניצקי)