בגמ' ברכות [ט, ב] מובא, דבנ"י בשעת יציאתם ממצרים ביד רמה, 'וינצלו' את מצרים, עשאוה כמצולה שאין בה דגן ואין בה דגים. היינו שרוקנו את כל ממונם [על צד הפשט].
והקשו המפרשים [ראה בצל"ח ברכות שם] דהלא מצינו בחז"ל שגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים, בבחינת תורי זהב נעשה לך [ביזת הים] עם נקודות הכסף [ביזת מצרים].
ואם בנ"י ניצלו ורוקנו את מצרים מבלי הותיר שם מאומה, כיצד הגיע שלל כה רב בביזת הים.
התעוררתי ליישב, דמבואר בספרי בעלי המחשבה [ר' צדוק הכהן ועוד] שקומת האדם בנויה אף מהממון שיש לו חלק באדם. ואם כן כאשר בני ישראל הוציאו וניצלו את מצרים, היה בזה שלימות המפלה, לאחר עשרת המכות, ושיחרור בני ישראל, כאמירת פרעה: הללו עבדי ה'- ולא עבדי פרעה. והקב"ה עשה לנו ניסים ונקמה בפרעה. ושלימות הנקמה הושלמה שאף שללו מהמצרים את ממונם ובוודאי שאין דרך האדון ליתן את ממונו כפי משאלות ליבו של עבדו, ואם כן כשבני ישראל הצליחו להוציא מהמצרים את ממונם, הושלם בזה השחרור והיציאה, בכך שאף בבחינת הממון הוציאו מהם ישראל [עבדיהם לשעבר] מהמצרים.
ואם כן הגם שנשאר עדיין ממון במצרים, מכל מקום הכוונה ב'עשאוה כמצולה שאין בה דגן', היינו שלא היה למצרים שום אחיזה בבני ישראל, ויצאו ביד רמה צבאות ה' בשלימות.
לתגובות.