מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

יאכל חמץ בפסח ולא יעבור?

הלכות חג בחג, חקרי מנהג, מאמרים לעיון והורדה
אליהו בן עמרם
הודעות: 1463
הצטרף: ב' יוני 20, 2016 6:56 pm

יאכל חמץ בפסח ולא יעבור?

הודעהעל ידי אליהו בן עמרם » ה' מרץ 18, 2021 10:19 pm

בתוס' פסחים כ"ט: ד"ה רב אשי הביא בשם ר"י שהמשהה חמץ בפסח ודעתו לבערו אינו עובר באותה שהייה משום ב"י וב"י, משום דהווי לאו הניתק לעשה.
והקשה ע"ז השאג"א, שאין זה לאו הניתק לעשה, שהרי העשה דתשביתו קודם ללאו.
ותירץ בשו"ת מהר"ם מינץ אב"ד אובן ישן (סימן ה') בשם אביו, דכוונת תוס' שאם עומד החמץ לשריפה מצד תשביתו, הרי שיש לחמץ דין כתותי מיכתת שיעוריה, ולכן לא עובר בב"י וב"י דבעינן לזה שיעור (כלומר העשה דתשביתו גורם למיכתת שיעוריה, וכך מתנתק הלאו דב"י וב"י).

לפי זה יוצא דבר פלא לכאורה:
שאם משהה חמץ על מנת לשרפו, ויאכלנו בשוגג, שלא יעבור באיסור אכילת חמץ, כיון דאין לו שיעור, דכתותי מיכתת שיעוריה...

גל של אגוזים
הודעות: 1266
הצטרף: א' מרץ 08, 2020 5:27 pm

Re: יאכל חמץ בפסח ולא יעבור?

הודעהעל ידי גל של אגוזים » ה' מרץ 18, 2021 10:26 pm

מה בכך דכתותי מיכתת שעוריה הרי חמץ אסור במשהו.

כעין שאילתא דידך היה לי בדברי מהר"ם חלאוה שכתב דמאחר שביטלו הוה כעפר וע"כ אינו עובר בב"י וב"י והק' א"כ למה עובר באכילתו ותי' דאחשביה ע"ש. והנה אם אכלו בשוגג ג"כ אחשביה אך אם אכלו בתערובות הרי לדברי ה"ר יקיר שהובא בתוס' בכ"מ ל"ש בזה אחשביה ויפטור מאכילת חמץ. וצע"ק וי"ל.

עזריאל ברגר
הודעות: 12946
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: בת עין יע"א

Re: יאכל חמץ בפסח ולא יעבור?

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ה' מרץ 18, 2021 10:34 pm

גל של אגוזים כתב:מה בכך דכתותי מיכתת שעוריה הרי חמץ אסור במשהו.

לא מחכמה שאלת על זאת. חמץ אסור במשהו - היינו שאינו בטל אפילו באלף. אבל שיעורו להתחייב עליו חטאת ומלקות וכרת - הוא בכזית.
אבל לכאורה הדעת נותנת לומר שהתורה אסרה לאכול דבר זה דכתותי מיכתת שיעוריה, כמו כל איסורי הנאה הנשרפין (כגון פיגול ונותר וכל פסולי המוקדשין) דכתותי מיכתת שיעורייהו ולוקין עליהן בכזית מגזירת הכתוב.

גל של אגוזים
הודעות: 1266
הצטרף: א' מרץ 08, 2020 5:27 pm

Re: יאכל חמץ בפסח ולא יעבור?

הודעהעל ידי גל של אגוזים » ה' מרץ 18, 2021 11:02 pm

עזריאל ברגר כתב:לא מחכמה שאלת על זאת.


חמץ אסור באכילה במשהו מה"ת דח"ש אסור מה"ת [והרמב"ם נקט לשון זו לגבי איסור אכילה במשהו בפ"א ה"ז].

הסברא שנתת הוא פשוט אך א"א לאומרו לפי"ד המהר"ם מינץ שהביא פותח האשכול.

עזריאל ברגר
הודעות: 12946
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: בת עין יע"א

Re: יאכל חמץ בפסח ולא יעבור?

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ה' מרץ 18, 2021 11:19 pm

גל של אגוזים כתב:חמץ אסור באכילה במשהו מה"ת דח"ש אסור מה"ת [והרמב"ם נקט לשון זו לגבי איסור אכילה במשהו בפ"א ה"ז]

כן הוא בכל איסורי אכילה. אבל אין לוקין עליו ואין מביאין קרבן עליו אלא בכזית.

אליהו בן עמרם
הודעות: 1463
הצטרף: ב' יוני 20, 2016 6:56 pm

Re: יאכל חמץ בפסח ולא יעבור?

הודעהעל ידי אליהו בן עמרם » ה' מרץ 18, 2021 11:24 pm

גל של אגוזים כתב:מה בכך דכתותי מיכתת שעוריה הרי חמץ אסור במשהו.

כעין שאילתא דידך היה לי בדברי מהר"ם חלאוה שכתב דמאחר שביטלו הוה כעפר וע"כ אינו עובר בב"י וב"י והק' א"כ למה עובר באכילתו ותי' דאחשביה ע"ש. והנה אם אכלו בשוגג ג"כ אחשביה אך אם אכלו בתערובות הרי לדברי ה"ר יקיר שהובא בתוס' בכ"מ ל"ש בזה אחשביה ויפטור מאכילת חמץ. וצע"ק וי"ל.

א. אחשביה יכול 'להחיות' את החמץ מעפר. אבל מי אמר שיכול להחזיר לו את השיעור. זה הרי ביטול דיני ולא רצוני.
ב. אודה למר שילמדני המקור לאחשביה בשוגג.
ג. אם גדר 'כתותי' הוא שנחסר שיעורו, אפשר לקבל את דברי מר דאסור מטעם חצי שיעור. אך אם נחשב 'כתותי' כמי שאין לו שיעור כלל, ויש לשונות כאלה בראשונים, א'כ גם 'חצי שיעור' אין כאן.

גל של אגוזים
הודעות: 1266
הצטרף: א' מרץ 08, 2020 5:27 pm

Re: יאכל חמץ בפסח ולא יעבור?

הודעהעל ידי גל של אגוזים » ה' מרץ 18, 2021 11:41 pm

עזריאל ברגר כתב:
גל של אגוזים כתב:חמץ אסור באכילה במשהו מה"ת דח"ש אסור מה"ת [והרמב"ם נקט לשון זו לגבי איסור אכילה במשהו בפ"א ה"ז]

כן הוא בכל איסורי אכילה. אבל אין לוקין עליו ואין מביאין קרבן עליו אלא בכזית.


לא ראיתי שידון פותח האשכול במלקות וקרבן אלא באיסור. [וכמובן לא עלה על דעת אף אחד שרק חמץ אסור בח"ש].

אליהו בן עמרם
הודעות: 1463
הצטרף: ב' יוני 20, 2016 6:56 pm

Re: יאכל חמץ בפסח ולא יעבור?

הודעהעל ידי אליהו בן עמרם » ד' אפריל 07, 2021 9:18 pm

להלן מה שנתחדש לי בעניותי בענין זה

וכי יאכל כזית חמץ בפסח ולא יעבור?
בתוס' פסחים כט: ד"ה רב אשי חידשו, דהמשהה חמץ בפסח ודעתו לבערו – אינו עובר עליו משום בל יראה ובל ימצא, כיון דהווי לאו הניתק לעשה ד"תשביתו".
וז"ל תוס' שם: "ומכאן מוכיח ר"י שהמשהה חמץ בפסח ודעתו לבערו אינו עובר באותה שהייה... וטעמא משום דלא יראה ניתק לעשה, ולכך אינו עובר כשמבערו לבסוף" עכ"ל.
והקשה בשאגת אריה, הרי אין זה לאו הניתק לעשה, כהשבת הגזילה, שאחר שגזל נצטווה בהשבת הגזילה, אלא אדרבה מצות עשה ד"תשביתו" קודמת ללאו ד"בל יראה ובל ימצא"?
ובמהר"ם מינץ (שו"ת סי' ה') הביא דברי אביו לבאר דברי התוס' ולישב קושית השאגת אריה, שאין כוונת דברי התוס' כפשוטם ל"לאו הניתק לעשה", אלא משום דאיכא מצות "תשביתו" - לשרוף את החמץ, וגם דעתו לבערו, א"כ כל העומד להישרף כשרוף דמי וליכא לחמץ שיעור, דכתותי מיכתת שיעוריה. ואם כן, ממילא לא יעבור על "בל יראה ובל ימצא", דהרי אין לאותו חמץ שיעור כדי לעבור עליו. וזאת כוונת התוס' דמצות העשה גורמת לביטול הלאו במשהה חמץ ודעתו לבערו.
ולכאו' דברי אבי המהר"ם מינץ קשים ביותר, כי יוצא לכאורה דהמשהה חמץ בפסח ודעתו לבערו, לא יעבור גם על איסור אכילת חמץ אם יאכלו בשוגג, כי הרי אין לחמץ זה שיעור, דכתותי מיכתת שיעוריה.
אמנם, אם יאכל כזית חמץ במזיד, זה וודאי שיעבור עליו, כיון שבשעה שרוצה לאכלו כבר אין בדעתו לבערו אלא לאכלו, וחזר לשיעורו (כפי שביאר שם במהר"ם מינץ עצמו, גבי מי שקנה חמץ בפסח, דעובר עליו, ולא אמרינן ביה דכתותי מיכתת שיעוריה, כיון דאין דעתו לבערו). אך אם אכל כזית חמץ בשוגג (כגון שלא ידע שהוא חמץ), שעדיין בדעתו לבערו, לכאורה יוצא, שלא יעבור עליו, וזה פלא גדול לכאו'.
(ובמאמר המוסגר, יש להעמיד לכאו' את דברי אבי המהר"ם מינץ כשיטות הראשונים – כהבעל המאור ועוד, דגדר "כתותי מיכתת שיעוריה" גורם שאין לחפצא דאיסור שיעור בכלל "כמאן דליתיה", ולא כשיטת הראבי"ה – בשו"ת אלף ק"מ – דגדר "כתותי מיכתת שיעוריה" גורם לחפצא דאיסור להחשב כמפורר וחתוך לחתיכות, שאין בהן שיעור של האיסור).
אמנם, היה מקום לחלק וליישב את הקושיא, ד"כתותיה מיכתת שיעוריה" לא נאמר כי אם במקום דבעינן שיעור ל"חפצא" של האיסור, כגון באיסור "בל יראה ובל ימצא" שנאמר דווקא גבי חמץ בשיעור כזית וכגון בלולב של אשירה ושל עיר הנידחת. אבל לא נאמר באיסור אכילת חמץ, שעובר עליה רק אם יאכל כזית מן האיסור, שהרי זהו שיעור שנאמר במעשה האכילה, שלא נחשב כ"אוכל" אלא אם אכל בשיעור המספיק להחשב כ"אכילה", והרי במציאות אכל. כלומר "כתותי מיכתת שיעוריה" נאמר דווקא ביחס לשיעור בחפצא של האיסור, שמאבד את חשיבותו אם עומד לשריפה, ולא במעשים אסורים שנמדדים לפי המציאות, כי הרי בפועל אכל ונהנה באכילתו כשיעור. וחילוק זה כבר נתחדש ע"י הגאון ר' שמואל רוזובסקי זצ"ל.
אלא שנראה כי אין חילוק זה מוסכם על דעת כולם, כפי העולה לכאו' מדברי המנחת חינוך בכמה מקומות (לדוגמא: במצוה י' - אכילת מצה - אות ט"ז), דאפשר שלא יצא ידי חובה באכילת מצה מ"כלאי הכרם" שדינה בשריפה, כיון ד"כתותיה מיכתת שיעוריה". כלומר לדעתו, אין לחלק בין שיעור ב"חפצא", לשיעור במעשה אכילה.
אמנם, חידושו של אבי המהר"ם מינץ עצמו צריך עיון. האם באמת ניתן לחדש ולומר שיש דין "כתותי מיכתת שיעוריה" בשיעור של חמץ לענין בל יראה ובל ימצא, על אף שהוא שיעור בחפצא של האיסור.
שהרי נפסק בשו"ע להלכה כדברי חכמים החולקים על דברי ר' יהודה בענין ביעור חמץ. דאין מצוותו בשריפה דווקא, כדברי ר' יהודה, שלומד ביעור חמץ משריפת "נותר", אלא דילפינן מ"תשביתו" – בכל דרך שאתה יכול להשביתו, ולכן הורו לנו חכמים, שיכול לבערו גם בשריפה וגם אם יזרהו לרוח או יטילו לים.
ובמאי פליגי חכמים עם ר' יהודה?
לכאורה, היה מקום לחדש ולומר, כי רצון התורה אליבא דר' יהודה אינו כרצון התורה אליבא דחכמים. שכן, לפי ר' יהודה שלומד ביעור חמץ משריפת "נותר", גדר הדין הוא, שהתורה לא רוצה בהמשך קיום ה"חפצא" של החמץ, ואילו לפי חכמים גדר הדין הוא, שהתורה רוצה שאדם יהיה מנוע משימושי החמץ, מאכילתו והנאתו. ולכן, לפי חכמים, אין ביעורו של החמץ דווקא בשריפה, כשאר חפצים שהתורה לא רוצה בקיומם כ"כלאי הכרם" וחפצי "עבודה זרה", אלא ניתן לבער את החמץ בכל דרך שתימנע את המשך השימושים בחמץ, כזריה לרוח והטלה לים. וכעין ביאור זה במחלוקתם מצאנו כבר בחידושי הגאון ר' חיים זצ"ל מבריסק על הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה.
ואם כנים הדברים, על אף שניתן לכאו' לחדש דין "כתותי מיכתת שיעוריה" בחמץ אליבא דר' יהודה, כיון שהתורה לא רוצה בהמשך קיומו של ה"חפצא" של החמץ והועידה אותו לשריפה כ"כלאי הכרם" וחפצי "עבודה זרה", ובשל כך אמרינן ביה "כתותי מיכתת שיעוריה". אך אליבא דחכמים, שרצון התורה בביעור חמץ אינו מתייחס ל"חפצא", כי אם למנוע מהאדם את שימושיו, בכי האי גוונא לא נאמר ב"חפצא" דין "כתותי מיכתת שיעוריה".
והואיל והלכה כחכמים, העולה לנו לכאו' למסקנא, לולא דמסתפינא מאבי המהר"ם מינץ, כי לא נאמר דין "כתותי מיכתת שיעוריה" בחמץ.

א מבקש
הודעות: 326
הצטרף: ב' אפריל 05, 2021 8:50 pm

Re: יאכל חמץ בפסח ולא יעבור?

הודעהעל ידי א מבקש » ד' אפריל 07, 2021 9:27 pm

בפסחים מו, א דנו לגבי צירוף חמץ לשיעור והקשה בספר אור חדש [ד"ה דאיכא פחות מכביצה], הא קיי"ל דבחייבים שריפה, אמרינן כתותי מיכתת
שיעוריה, וא"כ אף כשיש כזית, אינו נחשב כזית, וא"כ מה הנפק"מ בין יותר מכזית לפחות מכזית. ומתרץ,
דמיירי שביטלו, ואינו מחוייב שריפה מן התורה כי אינו עובר עליו בב"י ובל ימצא, אך צריך לבערו מדרבנן כדי שלא יבוא לאכלו, ובהא לא אמרינן
כתותי מיכתת שיעוריה.
הצל"ח בסוג' הביא את קושיית האור חדש, [הצל"ח כותב "וראיתי בספר אור חדש שהביא בשם ספר אמרי צרופה,, אך במהדורת האור חדש המצויה
בידינו לא מוזכר שהקושיא היא בשם אמרי צרופה], וכתב על זה: "ולדעתי אין הדבר כן, שאף שאמרו במס' מנחות [קב, ב] דלר' שמעון דאמר כל
העומד לשרוף כשרוף דמי, נותר ופרה אי לאו דחיבת הקדש משוי להו אוכל לא היו מטמאין טומאת אוכלין דעפרא בעלמא הוא, מ"מ בחמץ
אינו כן, אפי' אם נימא אין ביעור חמץ אלא שריפה, אינו דומה לשריפת קדשים דלעולם עומדים לשריפה כשנפסלו, משא"כ חמץ אם יעבור
וישהנו עד אחר הפסח שוב אינו עומד לשרוף, לא מיבעיא לר' שמעון שמותר אז אפי' באכילה מן התורה אף שאסור בהנאה מדרבנן משום
קנסא הואיל ועבר עליו בבל יראה מ"מ אינו מחויב לשרפו, אלא אפי' לר' יהודה שאסור מן התורה אחר הפסח, מ"מ כיון ששוב אינו בכרת וגם
שוב אינו בבל יראה, ואפי' מצוה דתשביתו שוב ליכא כלל רק בשביל שלא יבא לידי תקלה, לכך שוב אינו דומה לנותר שהוא לעולם בכרת וגם
מצוה לשרפו
. ולכן אפי' ר' יהודה מודה בחמץ אחר זמנו שאינו בשריפה, ולכך אפי' תוך הפסח לא אמרינן בו לענין טומאה עפרא בעלמא הוא".
ואמנם מאי דפשיטא ליה למר, מספקא ליה להמנחת חינוך [מצוה ט] וכן מספקא ליה להנצי"ב זצ"ל [העמק שאלה פר' מצורע שאילתא פ"ח אות י"ז],
ובסוף מסיקים דחמץ בפסח אמרינן ביה כתותי מיכתת שיעוריה כיון דחייב בביעור, הנצי"ב אף מדייק כן מביאור הגר"א [אהע"ז ר"ס קכ"ד], ואף
שאפשר לפרש אחרת ראייתו מביאור הגר"א, אך זו ודאי מסקנת המנחת חינוך והנצי"ב.
והנה בסוג' ר"ח סגן הכהנים [יד, א], קאמר רבי מאיר מדבריהם של רבי חנינא ורבי עקיבא למדנו, ששורפין תרומת חמץ
עם התרומה הטמאה בפסח, אף על פי שהטהורה נטמאת בכך , ובגמ' פריך ומשני דלא מיירי מתרומת חמץ טהורה לגמרי דאסור לטמאות
קדשים בידים, אלא בנפסלה או נטמאה טומאה קלה וכדומה.
והקשה השער המלך [פ"ד מגירושין ה"ב], דלשיטת התוספות [פסחים כה, א] דתרומה טמאה מצותה בשריפה, א"כ הא כתותי מיכתת שיעורה, והרי
היא כאילו אין בה שיעור כביצה, ואינה מטמאה אחרים. ואם כן אף עם תרומה טהורה יהיה מותר לשורפה, דהא בציר לה משיעור טומאה,
עיי"ש בדבריו. וכתב התורת גיטין [סימן קכד], דלא שייך "כתותי מיכתת שיעוריה" אלא במקום דבעינן שיהיה השיעור מחובר יחד בשלימות,
כשופר ולולב. אבל בדבר שאף אם שיעורו כתות שפיר חשיב שיעור, לית לן בה. והכי נמי בשיעור כביצה לטומאה. דאף אם הוא מפורר נמי
מיטמא.

ולפי זה אף בחמץ, אף שדינו שריפה, אך כיון שפירורים מתלקטים לאיסור, ולא בעי כזית שלם, לא אמרינן ביה כתותי מיכתת שיעוריה. וכ"כ
כתב סברא זו הקהילות יעקב [סוכה סי' כה] שמחלק בפשיטות, דכתותי מיכתת שיעוריה לא אמרינן אלא היכא דבעינן שיעור שלם אבל כל
היכא שאין אנו צריכים אלא שיעורא בכמות לא אמרינן הכי , כי כל המשהו מצטרף יחדיו לשיעור כזית. ועיין בחי' רבי חיים הלוי
[פי"ז משבת ה"ב].

אליהו בן עמרם
הודעות: 1463
הצטרף: ב' יוני 20, 2016 6:56 pm

Re: יאכל חמץ בפסח ולא יעבור?

הודעהעל ידי אליהו בן עמרם » ה' אפריל 08, 2021 7:57 pm

א מבקש כתב:ולפי זה אף בחמץ, אף שדינו שריפה, אך כיון שפירורים מתלקטים לאיסור, ולא בעי כזית שלם, לא אמרינן ביה כתותי מיכתת שיעוריה. וכ"כ
כתב סברא זו הקהילות יעקב [סוכה סי' כה] שמחלק בפשיטות, דכתותי מיכתת שיעוריה לא אמרינן אלא היכא דבעינן שיעור שלם אבל כל
היכא שאין אנו צריכים אלא שיעורא בכמות לא אמרינן הכי , כי כל המשהו מצטרף יחדיו לשיעור כזית. ועיין בחי' רבי חיים הלוי
[פי"ז משבת ה"ב].


אכן מר צודק לכאו', ולזה רמזתי במה שכתבתי ב"מאמר המוסגר":
"(ובמאמר המוסגר, יש להעמיד לכאו' את דברי אבי המהר"ם מינץ כשיטות הראשונים – כהבעל המאור ועוד, דגדר "כתותי מיכתת שיעוריה" גורם שאין לחפצא דאיסור שיעור בכלל "כמאן דליתיה", ולא כשיטת הראבי"ה – בשו"ת אלף ק"מ – דגדר "כתותי מיכתת שיעוריה" גורם לחפצא דאיסור להחשב כמפורר וחתוך לחתיכות, שאין בהן שיעור של האיסור)."
כלומר, כל דברי האחרונים שהזכרת אינם אלא לפי שיטות הראשונים ד"כתותיה מיכתת שיעוריה" נחשב לחתוך ומפורר, כדעת הראבי"ה.
אולם לאו כו"ע מסכימים לזה, אלא יש ראשונים שמשמע מדבריהם ואף חלקם כתבו מפורש שזה כ"מאן דליתיה".
את פירוט השיטות בגדר כתותיה מיכתת שיעוריה ניתן למצוא גם באנצ"ת בערך זה, ובעוד ספרי מלקטים.

סייג לחכמה
הודעות: 343
הצטרף: ג' מאי 31, 2016 6:16 pm

Re: יאכל חמץ בפסח ולא יעבור?

הודעהעל ידי סייג לחכמה » ה' אפריל 08, 2021 8:07 pm

לענ"ד הקלושה זה ברור לכל שאם יאכל במזיד יתחייב מכיון שאז אין דעתו עוד לבערה, א"כ זהו מה שהתורה חייבה את האדם בשוגג מכיון שבאופן זה ובשיעור זה יתחייב במזיד כרת על אף שעתה הוא שוגג ?

א מבקש
הודעות: 326
הצטרף: ב' אפריל 05, 2021 8:50 pm

Re: יאכל חמץ בפסח ולא יעבור?

הודעהעל ידי א מבקש » ה' אפריל 08, 2021 8:14 pm

אליהו בן עמרם כתב:
א מבקש כתב:ולפי זה אף בחמץ, אף שדינו שריפה, אך כיון שפירורים מתלקטים לאיסור, ולא בעי כזית שלם, לא אמרינן ביה כתותי מיכתת שיעוריה. וכ"כ
כתב סברא זו הקהילות יעקב [סוכה סי' כה] שמחלק בפשיטות, דכתותי מיכתת שיעוריה לא אמרינן אלא היכא דבעינן שיעור שלם אבל כל
היכא שאין אנו צריכים אלא שיעורא בכמות לא אמרינן הכי , כי כל המשהו מצטרף יחדיו לשיעור כזית. ועיין בחי' רבי חיים הלוי
[פי"ז משבת ה"ב].


אכן מר צודק לכאו', ולזה רמזתי במה שכתבתי ב"מאמר המוסגר":
"(ובמאמר המוסגר, יש להעמיד לכאו' את דברי אבי המהר"ם מינץ כשיטות הראשונים – כהבעל המאור ועוד, דגדר "כתותי מיכתת שיעוריה" גורם שאין לחפצא דאיסור שיעור בכלל "כמאן דליתיה", ולא כשיטת הראבי"ה – בשו"ת אלף ק"מ – דגדר "כתותי מיכתת שיעוריה" גורם לחפצא דאיסור להחשב כמפורר וחתוך לחתיכות, שאין בהן שיעור של האיסור)."
כלומר, כל דברי האחרונים שהזכרת אינם אלא לפי שיטות הראשונים ד"כתותיה מיכתת שיעוריה" נחשב לחתוך ומפורר, כדעת הראבי"ה.
אולם לאו כו"ע מסכימים לזה, אלא יש ראשונים שמשמע מדבריהם ואף חלקם כתבו מפורש שזה כ"מאן דליתיה".
את פירוט השיטות בגדר כתותיה מיכתת שיעוריה ניתן למצוא גם באנצ"ת בערך זה, ובעוד ספרי מלקטים.

תודות

אליהו בן עמרם
הודעות: 1463
הצטרף: ב' יוני 20, 2016 6:56 pm

Re: יאכל חמץ בפסח ולא יעבור?

הודעהעל ידי אליהו בן עמרם » ו' אפריל 09, 2021 1:04 pm

סייג לחכמה כתב:לענ"ד הקלושה זה ברור לכל שאם יאכל במזיד יתחייב מכיון שאז אין דעתו עוד לבערה, א"כ זהו מה שהתורה חייבה את האדם בשוגג מכיון שבאופן זה ובשיעור זה יתחייב במזיד כרת על אף שעתה הוא שוגג ?

כפי שכתבתי לעייל, וכן עולה מדברי המהר"ם מינץ, פשוט וברור לכאו' שאם אכלו במזיד נחשב כמי שחזר בו ואין דעתו לבערו, וחוזר לשיעורו.
ותוך כדי כתיבת הדברים הסתפקתי, מה הדין באכלו בשוגג, האם נחשב עדיין כמי שדעתו לבערו, או לא.
מצד אחד - לגבי ה"חפצא" הזה שהוא אוכל כעת, הרי אין דעתו לבערו (לפי טעות מחשבתו, שאינו חמץ).
מצד שני - אם היה יודע שהוא חמץ, הרי נשאר בדעתו שרוצה לבערו, ולא נשתנה דעתו בענין זה.

אליהו בן עמרם
הודעות: 1463
הצטרף: ב' יוני 20, 2016 6:56 pm

Re: יאכל חמץ בפסח ולא יעבור?

הודעהעל ידי אליהו בן עמרם » ו' אפריל 09, 2021 2:03 pm

ועוד צריך עיון לענ"ד בדברי המהרם מינץ, על פי מה שחילק במשנ"ב בשם רש"י ורוב הפוסקים בשופר של עבודה זרה.
עיין בסימן תקפ"ו סעיף ג', גבי שופר של עבודה זרה, שחילק בשו"ע בין עבודה זרה של ישראל לשל עכו"ם. דבשל ישראל לא יצא בדיעבד, כיון דאין לה כלל אפשרות ביטול.
וז"ל המשנ"ב בס"ק י"א:
"שאינה בטלה – רוצה לומר, דכיוון דאי אפשר בשום פעם שתהא ניתרת, ועל כן לאיבוד קאי, לשריפה או להוליכה לים המלח, הרי הוא כמי שאינו..."

אבל אם השופר מעבודה זרה של עכו"ם, כגון שמצא שופר עבודה זרה של נוכרי, או ששאל אותה ממנו - יצא בדיעבד אם תקע בו.
וביאר במשנ"ב שם בס"ק י"ד, וז"ל:
"יצא – אפילו קודם שנתבטל. והטעם, דכיוון שאפשר לבטלו, כדין עבודה זרה של נוכרי שנוכרי מצי מבטל ליה, לא שייך ביה לומר "הרי היא כמי שאינה", דאפשר לא תבוא כלל לידי שריפה..."

וא"כ בנידון דידן, שיכול הישראל לחזור בו מדעתו לבערה ויכול שלא יבוא החמץ כלל לידי שריפה, גם כן נימא, שלא יחול "כתותיה מיכתת שיעוריה" על החמץ.
וצ"ע לענ"ד.

סייג לחכמה
הודעות: 343
הצטרף: ג' מאי 31, 2016 6:16 pm

Re: יאכל חמץ בפסח ולא יעבור?

הודעהעל ידי סייג לחכמה » ו' אפריל 09, 2021 3:58 pm

אליהו בן עמרם כתב:
סייג לחכמה כתב:לענ"ד הקלושה זה ברור לכל שאם יאכל במזיד יתחייב מכיון שאז אין דעתו עוד לבערה, א"כ זהו מה שהתורה חייבה את האדם בשוגג מכיון שבאופן זה ובשיעור זה יתחייב במזיד כרת על אף שעתה הוא שוגג ?

כפי שכתבתי לעייל, וכן עולה מדברי המהר"ם מינץ, פשוט וברור לכאו' שאם אכלו במזיד נחשב כמי שחזר בו ואין דעתו לבערו, וחוזר לשיעורו.
ותוך כדי כתיבת הדברים הסתפקתי, מה הדין באכלו בשוגג, האם נחשב עדיין כמי שדעתו לבערו, או לא.
מצד אחד - לגבי ה"חפצא" הזה שהוא אוכל כעת, הרי אין דעתו לבערו (לפי טעות מחשבתו, שאינו חמץ).
מצד שני - אם היה יודע שהוא חמץ, הרי נשאר בדעתו שרוצה לבערו, ולא נשתנה דעתו בענין זה.

כוונתי דכל שוגג שחייבה עליו התורה קרבן היא, דכיון שבצורה זאת כשהוא במזיד חייב עליו כרת, א"כ גם כאן כשאוכל כזית כזה במזיד חייב עליו כרת א"כ אף בשוגג כן.

אליהו בן עמרם
הודעות: 1463
הצטרף: ב' יוני 20, 2016 6:56 pm

Re: יאכל חמץ בפסח ולא יעבור?

הודעהעל ידי אליהו בן עמרם » ש' אפריל 10, 2021 9:53 pm

סייג לחכמה כתב:כוונתי דכל שוגג שחייבה עליו התורה קרבן היא, דכיון שבצורה זאת כשהוא במזיד חייב עליו כרת, א"כ גם כאן כשאוכל כזית כזה במזיד חייב עליו כרת א"כ אף בשוגג כן.

גם אם מר צודק, זה שאין כבר דעתו לבערו אינו כלול במעשה העבירה שעליו הוא מתחייב, אלא רק נובע ממנו, שאם אכלו על כרחך שרוצה בקיומו. אך כשאכלו שוגג עדיין יש להסתפק וכפי שכתבתי הצדדים לעייל.
כלומר החיוב בשוגג גם לדברי מר אינו אלא על מעשה זהה למזיד וכוונה בלתי זהה. אך לא על מסקנא חיצונית שניתן להסיק מזה שעשה את העבירה.


חזור אל “פסח”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 20 אורחים