הודעהעל ידי דרומי » א' מרץ 21, 2021 10:11 pm
מעניין.
הנה הרחבה של מה שכתבתי לעיל ע"פ הקבלה:
רעיון ידוע הוא כי 3 המצות מקבילות ל-3 החלקים שבעם ישראל: כהנים, לויים וישראלים. רבים הנוהגים לומר זאת במפורש, כאשר מניחים את המצות: כשמניחים את המצה התחתונה אומרים 'ישראל', כשמניחים את האמצעית אומרים 'לוי', וכשמניחים את המצה העליונה אומרים 'כהן'.
והנה, הגאולה ממצרים באה הרי על ידי משה רבינו שנחשב כ'לוי'; עד כדי כך, שכאשר התורה מספרת על תהליך לידתו של משה, היא אינה מציינת לא את שם אביו ולא את שמו, אלא אומרת בצורה סתמית : "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" – גם אביו וגם אמו השתייכו ל'לוי'. לכן עיקר ה'הגדה' היא סביב המצה האמצעית, זו שמקבילה ל'לוי'.
גם העובדה שמחביאים חלק חשוב של המצה ומוציאים אותו רק בסוף הסעודה ("צפוּן") – מתחברת ישירות למשה רבינו ה'לוי'. הרי כך הוא המשך הסיפור בתורה על לידת משה : "ותהר האשה ותלד בן, ותרא אותו כי טוב הוא, ותצפנהו שלושה ירחים" – את משה רבינו החביאו מיד לאחר לידתו, ואף את המצה מחביאים.
העובדה שדוקא המצה השניה היא שנחצית לשנים, קשורה גם לקשר של המספר שתים עם מדת ה'גבורה'. לפי הקבלה, המדה הראשונה במדות האלוקיות היא מדת ה'חסד', והשניה היא מדת ה'גבורה' (וכמו שכתוב : "לך ה' הגדולה והגבורה" – 'הגדולה' מתייחס למדת החסד, והגבורה היא הבאה לאחריה); אם כן, המצה השניה מקבילה למדת ה'גבורה', מדת הדין שענינה הוא הפרדת רשויות והעמדת גבולות, ולכן דוקא בה אנו רואים פעולה של הפרדה וחלוקה לשני חלקים.
[רעיון זה משתקף היטב בשני הימים הראשונים לבריאת העולם: ביום הראשון האירה מדת ה'חסד', ובו נבראו האור והמים שמשמשים כחומר דביק ומחבר; ואילו ביום השני האירה מדת ה'גבורה', ובו נברא הרקיע שנועד להפריד ולחלק – להבדיל בין מים למים].
ואכן, המלה 'גבורה' שווה 216, בדיוק כמו הגימטריא של המלים 'חצי – חצי'! (כל 'חצי' שווה 108, ו-2 החצאים ביחד הם 216).