ז) את הגמל כי מעלה גרה הוא וכו' ואת החזיר כי מפריס פרסה וכו'. ראיתי להרב כלי יקר שדקדק דהול"ל הסיבה שהוא טמא ברישא לא סימן טהרה שבו. ופירש דהסימן טהרה מוסיף טומאה שהוא רוצה לגנוב דעת הבריות והגמל מכסה טלפיו והחזיר פושטן והצבוע הוא יותר מהרשע והאריך בזה והוא מוסר נאה ודקדוק אמיתי.
ואפשר שרמז הכתוב בזה דהגם שאדם א' נראה כרשע עם כל זה תמיד נבקש צד זכות שבו ולא נפתח בגנות. ובזה אפשר לפרש פלוגתא דאמוראי פ' ערבי פסחים [פסחים קטז, א] דמר סבר מתחיל בגנות ומסיים בשבח ומר סבר מתחיל בשבח ומסיים בגנות. דמ"ד מתחיל בשבח יליף מהכא דהכתוב הכא מתחיל בשבח משום פתח דברך יאיר. ואתיא כמ"ד ספק קדמה בהרת לשער לבן טמא ומה שאמר הכתוב לטהרו או לטמאו ופתח הכתוב בטהרה היינו משום פתח דברך יאיר. ומר סבר מתחיל בגנות טעמו דשאני הכא דלפי האמת הגנות הוא נשאר ולא נתקן אבל אנן הגנות עצמו שבח שנתהפך לטובה ולרמוז זה מתחיל בגנות לרמוז שהוא שבח מדפתח בו. ואפשר עוד לומר בקראין דפתח הכתוב בסימני טהרה לרמוז דאם אדם רשע עושה מצות הכל הולך לסט"א ונענש גם על המצוות כמ"ש האר"י זצ"ל:
האם ידוע על גמ' כזו?