השנה מכרתי שקית עם בירות וויסקי וואפלים ועוד למוסכניק הגוי שלי, בעד עשרים שקלים, ששולמו לי במזומן.
וכעת הם שוכנים לבטח בביתו אשר בכפר איבטין.
ואמרתי לו שאם ירצה למכור לי אותם לאחר הפסח - ארכוש אותם ממנו בעד 25 שקלים.
האם עשיתי טוב?
יואל שילה כתב:השנה מכרתי שקית עם בירות וויסקי וואפלים ועוד למוסכניק הגוי שלי, בעד עשרים שקלים, ששולמו לי במזומן.
וכעת הם שוכנים לבטח בביתו אשר בכפר איבטין.
ואמרתי לו שאם ירצה למכור לי אותם לאחר הפסח - ארכוש אותם ממנו בעד 25 שקלים.
האם עשיתי טוב?
יואל שילה כתב:השנה מכרתי שקית עם בירות וויסקי וואפלים ועוד למוסכניק הגוי שלי, בעד עשרים שקלים, ששולמו לי במזומן.
וכעת הם שוכנים לבטח בביתו אשר בכפר איבטין.
ואמרתי לו שאם ירצה למכור לי אותם לאחר הפסח - ארכוש אותם ממנו בעד 25 שקלים.
האם עשיתי טוב?
בברכה המשולשת כתב:
אבל אין לו גמ"ד לעשות את זה כלל והחמץ לא נכנס לרשותו וכו'
(ויעויין עוד בתחילת האשכול)
בן ראובן כתב:טוב מבחינה אחת,
סגי נהור כתב:הכוונה היא שלאלו שאינם סבורים כדעתך וסומכים על המכירה, באופן חלקי או מלא, יש גריעותא במכירה זו.
יואל שילה כתב:למה עשיתי זאת - כמובן כדי שתהיה בירה אחר הפסח וכן וויסקי [שלא מיועדים עבורי אלא עבור מי ששותה מבני המשפחה].
רוצה בקיומם - נניח, אך למאי נפ"מ כשזה חמץ של נכרי בכל המובנים.
יואל שילה כתב:בירות לפני פסח לא אמורות להיות שוות יותר ממחיר זה, וברור שמי שמוכר חמץ לנכרי בשעה חמישית לא מוכר במחיר מלא, וכי הנכרי טיפש לשלם מחיר מלא כשהמוכר לחוץ?
וכל זה מן הטעם שפירשתי שאין אדם עובר אלא על חמץ שלו שהוא רוצה בקיומו ודעתו עליו
דין זה דרוצה בקיומו כבר האריך בפרי חדש שם ועכ"פ בדיעבד מותר, ויכולני לשנויי דסמכינן שהוא שעת הדחק דקיי"ל דכדיעבד דמי. אך שנויא דחיקא לא משנינן, ולכן נ"ל דהא בלא"ה קשה דהא לכ"ע כשמקבל אחריות על חמצו של נכרי בביתו של נכרי, מותר לכ"ע, והרי רוצה בקיומו שאם יאבד חייב באחריות, וכן אפילו כשמוכר לו כל החמץ אגב קרקע ונותן "אויף גאב" [דמי קדימה] כשיאבד ודאי לא ישלם לו הנכרי, וא"כ רוצה בקיומו, וע"כ צריך לחלק דבודאי כיון שמוכרו ע"פ ד"ת והוא חמץ של נכרי, כמו דלא מהני במה שישראל מקבל אחריות לאיסור כיון שגוף החמץ של נכרי ובביתו של נכרי וה"נ לא איכפת לן במה שרוצה בקיומו, משא"כ במשכיר לו כלי חמץ דאסור בהנאה והוא חמץ של ישראל והישראל נהנה ממנו בפסח שלא יבקע ולכן אסרו.
יואל שילה כתב:הראיה שרוצה בקיומו נאמר גם בחמץ של נכרי שהביא הרב סגי נהור - לא מובנת לי.
שהרי שם כתב הרמ"א 'ואסור לקנות חמץ לאינו יהודי בפסח, אפילו במעותיו של אינו יהודי', והוסיף המ"ב שלשה טעמים, שמא יאכל, אין שליחות לעכו"מ,ו'ועוד דהוא רוצה בקיומו של החמץ', אך בל נשכח שהוא לקח מעות ב'שליחות' הנכרי כדי לקנות לו חמץ, ואם יקנה עבורו והחמץ יפסד - הרי הנכרי יתבע ממנו את המעות, ולכן רוצה בקיומו של החמץ כי האחריות להביאו לנכרי היא עליו, אך כיצד ניתן ללמוד משם לנדו"ד שבו יש חמץ של נכרי ברשות הנכרי ואין לישראל מאומה עם חמץ זה פרט לשאיפה נסתרת שאולי הנכרי לא ישתה וימכור לו לאחר הפסח.
מצידי - שהנכרי ישתה את הבירה לרוויה, וימכור לי בירה אחרת, ואין לי שום נפ"מ בקיום בירה זו דוקא.
יואל שילה כתב:השיעור שהפנית אליו מעניין ומחכים!
ומ"מ מה שהבנתי משם הוא שהמג"א חידש איסור רוצה בקיומו בחמץ כטעם נוסף מדוע אסור לישראל לרכוש חמץ עבור הנכרי ממעותיו של הנכרי, ובזאת הכריע שאיסור רוצה בקיומו הוא אף בחמץ, למרות שחמץ איננו איסור כללי על כל העולם אלא רק ליהודים.
והסתייע מהשו"ע יו"ד קל"ג ו' 'אפילו אמר לו העובד כוכבים: שמור בחנם חבית זו של יין נסך, אף על פי שפטור אם נשברה או נאבדה, מכל מקום מיצר הוא אם תשבר או תאבד מתוך שמירתו ורוצה הוא בקיומו ואסור', והוסיף המג"א את דברי התוס' פסחים כ"ב: 'ובחנם נמי אסור דמה שמחזיק לו העכו"ם טובה חשיב כמשתכר'.
כתב ע"ז המחצית השקל 'משמע דסבירא ליה דרוצה בקיומו היינו משום כדי שיחזיק לו הגוי טובה, ולכן כתב על מה שכתב דרוצה בקיומו וכן כתבו התוספות. אבל ט"ז ביורה דעה סימן קל"ג ס"ק ט' הוכיח דאפילו הגוי אומר בפירוש שלא יחזיק לו טובה אפילו הכי הוי רוצה בקיומו, שהיה מיצר אם נאבד ע"י שמירתו ואסור'.
וכשנחזור לנדו"ד - כל זה לא רלוונטי, שהרי הרוצה בקיומו אצלנו הוא רעיוני בלבד, שהרי ה'מיצר אם נאבד' איננו כי לא יהיה לי לרכוש בזול - אלא כי נאבד על ידי שמירתי, וזה רלוונטי רק כשמיצר על אבדן חמץ זה בלבד, משא"כ בנדו"ד אין הצער בשל אבדן החמץ הזה אלא בשל מה שלא אמצא חמץ בזול, ומצידי אין שום בעיה שהנכרי יתן לי חמץ אחר שייצר כעת או שרכש בעצמו מנכרי אחר, בקיצור, אין לי שום נפ"מ באם חמץ זה ישאר [ואגב, חושבני שלקבל עשרים שקלים עבור בקבוקי שתיה שהיו אמורים ללכת לפח - זו עסיקא מצויינת, לא כן?]. וכ"ש שהטעם שרוצה בקיומו כדי שנהכרי יחזיק לי טובה - בודאי לא רלוונטי בנדו"ד.
בקיצור, עדיין לא ראיתי את ההכרח גם לפי הביאור המחודש של המג"א.
יואל שילה כתב:ושאלתי לעיל, הרי המנהג בחו"ל היה שהיהודים רוכשים מהנכרי שכר חמץ וכן פת מיד בסיום פסח, ולדבריך, הרי רוצים בקיומו, ולדברי אין שום נידון, שהרי מה להם ולחמץ זה, הם רוצים לכול חמץ לאחר הפסח, אך מה נפ"מ עבורם אם חמץ זה יתאדה, העיקר שימצא להם חמץ כלשהו.
הרי עשית ממש כמבואר בתוספתא (פסחים פ"ב הלכה ו – ז, הובא ברא"ש פסחים פ"ב סימן ד) 'ישראל וגוי שהיו בספינה וחמץ ביד ישראל, הרי הוא מוכר לגוי או נותנו לו במתנה, וחוזר ולוקח ממנו אחר הפסח ובלבד שיתנהו לו במתנה גמורה, ורשאי ישראל שיאמר לגוי עד שאתה לוקח במנה קח במאתים שמא אצטרך ואקח ממך אחר הפסח', עכ"ל התוספתא.
עד שאתה לוקח לצורכך במנה, קח במאתיים שיהיה בשבילי לאחר החג.
יואל שילה כתב: . . ללא שום פקפוק . .
יואל שילה כתב:שתי דוגמאות אלו הן דוגמאות שמעוניין בקיומו של חמץ מסויים זה, משא"כ במקרה שלי, אין לי שום נפ"מ באם הישמעאלי ישתה את הבירה בפסח, ולאחר פסח יקפוץ לשווער שלו וימכור לי בירה אחרת מהמקרר שלו, כך שאין לי שום 'רוצה בקיומו' של החמץ שמכרתי לו
בן ראובן כתב:יואל שילה כתב:שתי דוגמאות אלו הן דוגמאות שמעוניין בקיומו של חמץ מסויים זה, משא"כ במקרה שלי, אין לי שום נפ"מ באם הישמעאלי ישתה את הבירה בפסח, ולאחר פסח יקפוץ לשווער שלו וימכור לי בירה אחרת מהמקרר שלו, כך שאין לי שום 'רוצה בקיומו' של החמץ שמכרתי לו
לא מדוייק, כי התנאי של המכירה במחיר הנמוך חל רק על החמץ שמכרת לו, ואם ישתה את הבירה בפסח שוב לא יהיה מחוייב למכור לך בירה במחיר זה.
ואולי זה הפתרון, להתנות עם הגוי שימכור לך בירה סתם במחיר מוזל אחר הפסח, ולאו דוקא אותה בירה שרכש ממך.
בברכה המשולשת כתב:הפיתרון הכי פשוט זה לא למכור לו כלום לפני הפסח, ואז לקנות ממנו במוצאי הפסח (או במקרה של השנה, במוצאי שבת איסרו חג) חמץ סגור (כמו בירה או וופלים) שהיה שלו מעיקרא ולא נמכר לו ע"י ישראל לפני כן.
בן ראובן כתב:בברכה המשולשת כתב:הפיתרון הכי פשוט זה לא למכור לו כלום לפני הפסח, ואז לקנות ממנו במוצאי הפסח (או במקרה של השנה, במוצאי שבת איסרו חג) חמץ סגור (כמו בירה או וופלים) שהיה שלו מעיקרא ולא נמכר לו ע"י ישראל לפני כן.
פתרון טוב, אבל לבעיה אחרת...
כאן מחפשים פתרון לבעיה של מי שיש ברשותו חמץ ערב הפסח ואינו חפץ להפסיד את כל שוויו.
יואל שילה כתב:הנכרי מכר לי את החמץ ברווח, לאחר הפסח
ו'זכינו' לאכול חמץ גמור במוצאי החג, ללא שום פקפוק
מומלץ לכל מי שיכול, לשנה הבאה, והיה זה בבחינת 'זוהתה חומרא חדשה'.
יואל שילה כתב:לא ידעי מאי קאמרי רבנן, היכן ההערמה, ומה הפקפוק?
יואל שילה כתב:לא ידעי מאי קאמרי רבנן, היכן ההערמה, ומה הפקפוק?
לא סגרתי עמו על שום הסכם, הוא לא היה מחוייב למכור לי מאומה בחזרה, ולהיפך וידאתי אתו שהוא מהישמעאלים ששותים אלכוהול, ודיברתי אתו על הבריזה שיש בחצר ביתו וכמה כייף לשתות שם בירה [לא לחשוד בי, אני לא משותי הבירה], ולאחר הפסח שאלתי אותו האם הוא כבר שתה הכל, ולא חייבתי אותו למכור לי במחיר כזה או אחר, אלא רק אמרתי לו שאם ירצה למכור לי - אני מוכן לשלם 25 שקלים על השקית, ואם היה רוצה - היה שותה בעצמו או מוכר לאחרים במחיר הריאלי.
התגובה שלו לאחר הפסח היתה של שמחה, ואמר - קניתי בעשרים ומכרתי בעשרים וחמש, איזה עסק טוב, תבוא כל פעם.
בקיצור, לא מבין מה הפקפוק.
יואל שילה כתב:בקיצור, למסקנת החברים - ניתן לעשות מזה בשנה הבאה עסק גדול [כלומר, לפרסם שמי שמעוניין למכור חמץ בעין באופן גלאט יוכל להעזר בשרותי הישמעאלי שלי]?
יואל שילה כתב:נכון
בכוונתי לתת לגוי רווח של כעשרה אחוז, ואם ציבור הלקוחות יגדל - הוא יצטרך להיות טיפש לוותר על הכנסה קבועה מדי שנה, והוא לא טיפש.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 64 אורחים