פלוריש כתב:מקובל שהנוהג לפיו כוללים במכירת חמץ רק דברים שאינם חמץ בעין אלא ספק חמץ וכדו', הוא חומרא.
ואולי להיפך?
הרי אם יבוא בפסח הגוי למאפיה וידרוש את מה שקנה, יוציאו לו את החמץ ויתנו לו. ואילו כשיבוא לבית משפחה פלונית אל הארון בו מסומן החמץ, ימצא בו סירופ מייפל ואבקת מרק ופפריקה וטונה בשמן וכו'. וכאשר יבוא הגוי לקחתם, יטען בעל הבית 'מנין לך שהם חמץ? מכרתי את החמץ שבארון אבל קודם עליך להוכיח מה כאן חמץ, והמוציא מחברו עליו הראיה'.
כלומר, זו מכירה שלא יכולה להתממש, וא"כ לכאורה היא כלל לא חלה.
מה דעתכם?
נשאלתי את זה בשיעור לפי פסח.
והשבתי שמי שכבר מסתמך כך על הקולא של מכירת חמץ (כשלא מדובר בעסק, שאז רבים מסתמכים על הקולא הזאת ומוכרים אפילו חמץ גמור!) צריך לדעת מה הוא בדיוק כולל במכירה ולגמור בדעתו שאכן הוא מוכר את זה לגמרי. אחרת, זו לא מכירה כלל, גם לפי המקלים.