איש_ספר כתב:מאמרו של רבי שמחה עמנואל
שמחה עמנואל כשירד רבון העולמים.pdf
נפלא ויסודי, כדרכו של פרופ' עמנואל, נ"י.
רק הערה אחת, מהותית (מועתקת ממה שכתבתי בס"ד בפרק הסיכום של הספר):
זיקתו העזה של ראב"ה {=רבינו אלעזר בעל הרקח} לתורת חכמי צרפת עולה ברורות מספר רקח. זאת, לא רק לגבי רש"י, הן כפרשן והן כפוסק , ור"ת, הן דרך ספר הישר , הן דרך תלמידיו רא"ם ורבי משה הכהן (מרבותיו של ראב"ה) והן דרך ספר התרומה , אלא גם באופן מובהק בנוגע לתורת חכמי הדור שלפניו בצרפת, ובראשם הר"י הזקן. תדירות ורוחב השימוש בתורת בית המדרש של ר"ת ור"י, האצורה בספר התרומה ובמקורות נוספים (במידה פחותה), אינה בגדר של ציטוט עמדות בלבד, אלא נמצאת ברובד המהותי של דרכי הכרעה ולימוד.
ניכר בעליל, כי אין לדבר על נתק בין אשכנז לצרפת בדור זה, ובוודאי שאין שום הסתייגות של ראב"ה מתורת חכמי צרפת, כדרך הכרעה הלכתית מעשית, כמקובל אצל חוקרים רבים , אלא ההיפך הוא הנכון. אדרבה, נראה כי הנתק בין חכמי צרפת ואשכנז, אם ניתן כלל לדבר על נתק כזה , הסתיים אצל ראב"ה , ולא אצל תלמידו רבינו יצחק ב"ר משה, כמקובל במחקר . יודגש, כי זיקה זו לחכמי צרפת אין משמעה קבלה בהכרח של עמדותיהם ההלכתיות ודיוניהם ההלכתיים, וראב"ה אכן חולק על דבריהם בשני מימדים אלו , אך בכבוד רב .
(ובאחת ההערות שם הוספתי: מוסכם על הכול כי תורת ר"ת התפשטה באשכנז בדורו ובדור שאחריו (יעויין בייחוד ובהרחבה אצל ריינר, תלמידים). לגבי הר"י הזקן, הרי שכבר רבינו יואל הלוי פנה אליו בשאלות שונות (יעויין אפטוביצר, מבוא, עמ' 184 – 186 וזימר, חֵלב, עמ' 255 – 256, ליד הערה 26), ובנו, רבינו אבי"ה, השתמש מעט בתוספות שנסדרו לפניו (אפטוביצר, שם, עמ' 288). על זיקתו של רבינו אש"ל לחכמי צרפת יעויין אצל סולובייצ'יק, יין, עמ' 310, סוף הערה 16 )
ובסיום הדברים כתבתי בעניי:
נושא אחר הטעון מחקר נוסף לאור ממצאי העבודה, ולאור מחקרו של א' קנרפוגל על קשריו ההדוקים של רבי יהודה החסיד עם החכמים תלמידי ר"ת ברגנסבורג ובבוהמיה , נוגע ליחסו של ראב"ה ורבו רבי יהודה החסיד לחכמי צרפת. דרך לימודו של ראב"ה, כאמור, וזיקתו הרבה לתורת חכמי צרפת בדורו ולפניו בתחום דרכי לימוד והכרעת ההלכה, מעוררת מאליה את הצורך בבחינה מחודשת של המוסכמה המחקרית כי "חסידות אשכנז" התעוררה כתגובת נגד לתנועת בעלי התוספות ועל מנת להחזיר ליושנה את דרך הלימוד וההלכה האשכנזית שלפני תתנ"ו. בחינה זו צריך שתיעשה על בסיס ממצאי המחקרים בתורת ראב"ה בכל תחומי ההלכה, כדלעיל .
כאמור, ממצא ברור שעלה בעבודה הוא כי כלל לא היה "נתק" בין חכמי צרפת ואשכנז בדורו של ראב"ה, ככל שהדבר נוגע לתחום ההלכתי-למדני, כדלעיל. עקב זאת, יש מקום לעיין גם ביחסם ההדדי של החכמים לנוסחי התפילה השונים באשכנז וצרפת, ובתוך מרכזים אלו עצמם, הן בהיבט המעשי והן בהיבט ההצהרתי , נושא שנידון רבות במחקר .
מקום עיון דומה נצרך לגבי דרכי לימוד, מסירת והפצת תורת התשובה ותורת הסוד, אלא שכאן יש להרחיב את הדיון גם לספרד. זאת, מתוך ענוות-אמת ותוך השתחררות משעבוד לתיאוריות שונות המניחות כהנחת יסוד הבדלים, השפעות זרות ומהפכות בתורת הסוד היהודית לדורותיה , אלא על בסיס ההבנה המעמיקה כי מדובר ברצף תורני-אמוני-רוחני מאוחד .
על-פי מסקנותיהם הכוללות של מחקרים אלו, ניתן יהיה לדון גם בהשפעת ראב"ה על חכמי הדורות שאחריו, על הפסיקה המעשית ועל המנהג .
