היאך אכלינן מצה בשבת ??

[ליבא לתיובתא]

ביו"ט ראשון של חג שחל בשבת גזרו רבנן על הלולב שמא יטלטלנו ד' אמות לילך אצל חכם ופירש"י ללמוד הנענועים או הברכה.
ותמיה לי טובא מדוע לא גזרו נמי הכי גבי מצה שמא יטלטלנה ללמוד ברכתה.

[יוסףלוי]

אפשר שכוונת רש"י לברכת שהחיינו דליתא במצה. והכי נמי מסתברא דהא ברכת המצווה עצמה אין בה אלא ג' מילים.

[ליבא לתיובתא]

טעות בידך לוי יקר, דלשון רש"י גבי לולב "וברכתו" שלו, ולא שהחיינו. ויש לדחוק.

[יוסףלוי]

אולי יש לחלק דמצה מצוותה בלילה, וא"כ ילך ללמוד ביום, משא"כ לולב שמצוותו ביום ישאיר הלימוד ללילה.

[אוהב אוצר]

נראה לי פשוט, המצוה היא לאכול, ולאכול לא צריך ללמוד איך....

[ערער בערבה]

קו' עתיקה, ליקוט תשובות ראה בס' הסדר הערוך (ויינגרטן).

[משה ששון]

אולי יש לחלק דמצה מצוותה בלילה, וא"כ ילך ללמוד ביום, משא"כ לולב שמצוותו ביום ישאיר הלימוד ללילה.

מעין זה שמעתי מהגר"י אדלשטיין שליט"א
[שהזכיר קושיה זו מהמהרי"ל דסקין]
שעיקר הלכות המצה הן באפיה
וכשחל בשבת האפיה בער"ש ואין חשש

[צביב]

לכך תיקנו שלושים קודם פסח שואלין ודורשין

[בברכה המשולשת]

לכך תיקנו שלושים קודם פסח שואלין ודורשין

ואז מה נעשה עם השיטות שיש דין שואלים ודורשים שלושים ימים קודם סוכות ובכ"ז גזרו בלולב.
אלא ע"כ כמו שהובא לעיל.

[יוסףלוי]

נראה לי פשוט, המצוה היא לאכול, ולאכול לא צריך ללמוד איך....

הרי לך שגם בלולב שמצוותו לנענע כתב רש״י (שהביא ליבא לתיובתא) שיתכן שלא ילך ללמוד את המצווה אלא את הברכה ולפי״ז שאלתו. ופשוט.

[איש רגיל]

אולי משום שאם היו גוזרים על אכילת מצה בשבת, מלבד שהיו מבטלים מצוות אכילת מצה, היו מבטלים גם מצות עונג שבת ועונג יו"ט.
או כלך לך לדרך זו, שנמצא שבכל שבת חוה"מ פסח לא מתקיים עונג שבת, ולא מצאנו שביטלו מצוה בכל שנה ושנה, אלא רק מצוה שעיתים חלה בשבת ועיתים לא, אך שבכל שנה ושנה תתבטל המצוה מאותו זמן, לא שמענו.
או משום שיש איסור להוציא בשר הקרבן פסח מהבית, ויהיה מחוייב ללמוד ברכת הקרבן פסח קודם לכן, וכיון שכבר הגיע לחכם ללמוד ברכת אכילת הקרבן פסח למד ממנו גם את ברכת אכילת המצה.

[צולניק]

בכלי חמדה פר' כי תצא כתב שאם היו עוקרים מצוות מצה אף לא היה איסור לאכול חמץ, שהרי כל שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ ואיסור חמץ ודאי שלא רצו ולא יכלו לעקרו.

[ארי]

בס"ד

ושמא יש לחלק בין מצה ללולב, דבמצה אין העם הארץ יודע שיש ברכה אחרת זולת המוציא לחם ולכן אפילו לא ילך לשאול את החכם ולכן אין חשש שמא יעבירנו, משא"כ בלולב הוא יודע שלפני המצוה יש איזה ברכה ולכן החשש הוא שילך לשאול מה מברכין.

[אבוה דמאיר]

י"ל פשוט דמקום אכילה בבית ואין חשש שיקח המצה לחכם גם אם ילך ללמוד הברכה יחזור לביתו לאכול משאין כן לולב

[איש רגיל]

בס"ד

ושמא יש לחלק בין מצה ללולב, דבמצה אין העם הארץ יודע שיש ברכה אחרת זולת המוציא לחם ולכן אפילו לא ילך לשאול את החכם ולכן אין חשש שמא יעבירנו, משא"כ בלולב הוא יודע שלפני המצוה יש איזה ברכה ולכן החשש הוא שילך לשאול מה מברכין.

מה הסברא לחלק כן? באותה מידה אתה יכול לטעון להיפך, שהעם הארץ חושב שעל מצה מברכים שלוש ברכות וע"כ טפי יש לחשוש שילך אצל חכם.

[אמן]

י"ל פשוט דמקום אכילה בבית ואין חשש שיקח המצה לחכם גם אם ילך ללמוד הברכה יחזור לביתו לאכול משאין כן לולב

זה הכי נראה, כי את ברכת המצה צריך לעשות בליל הסדר עם ד' כוסות וכי כל העמי ארצות יהיו סמוכין על שולחן הרב? א"כ ודאי אין חשש כזה (דמפני המוציא ודאי אין טענה כי אם כך יהיה אסור לאכול כל שבת שום דבר שאולי יצטרך ללכת ללמוד הברכה)

[אבוה דמאיר]

עוד י"ל דרבנן אסרו מחמת גזירה זו רק עשייה של מצווה אבל עשיית רשות לא אסרו וא"כ גם אם יאסרו מצה של מצווה יהיה מותר אכילת רשות ע"כ לא אסרו כלל
והטעם שלא אסרו דבר רשות בדרך דרוש י"ל עפ"י משתירץ השפת אמת על הקושיה למ"ד מהלך כעומד א"כ לא משכחת העברה של ד אמות ברשות הרבים רק בקפיצה אלא שלדבר מצווה קופץ כדי למהר
וא"כ לא שייך זה בדבר רשות

[איש.dot]

ולי נראה לתרץ, דמילא בלולב ושופר יכול לילך לרב ולצאת ידי חובה בבית הרב לאחר שילמדו; אבל באכילת מצה, ה"ה פטור מהסיבה בפני רבו, ואם כן יצא שכרו בהפסדו, שהלך לבית הרב ללמוד כיצד לאכלה כדינה ונמצא אוכלה שלא כדינה! ומשם הכי לא חששו לכך.

[מה שנכון נכון]

ליקוט תירוצים.

הסדר הערוך.PDF

(219.17 KiB) הורד 325 פעמים

באר המועדים.PDF

(735.33 KiB) הורד 325 פעמים

ענינו של יום.PDF

(117.06 KiB) הורד 281 פעמים

אור ישראל.PDF

(567.25 KiB) הורד 340 פעמים

[משולש]

וצ"ע איך מותר בכלל לברך שום ברכה בשבת, שמא ילך אצל בקי ללמוד הלכות ברכות.

[שף ויתיב]

מובא בכ"מ שהא דאסרו נטילת לולב וכו' בשבת היינו מדין מוקצה ועובדין דחול, וגזירה דרבה הוא רק מדוע לא דחו איסור מוקצה.

ע"פ פנימיות הענינים הענין מבואר היטב.

[דרומי]

אגב בענין זה יש רמז יפה, דהנה הגזירה נקראת גזירה דרבה - ואכן, שלושת הדברים שנאסרו בגזירה זו הם סופי תיבות רבה: שופר, לולב, מגילה

[לעומקו של דבר]

וצ"ע איך מותר בכלל לברך שום ברכה בשבת, שמא ילך אצל בקי ללמוד הלכות ברכות.

כי את הברכה הזו כבר יודע מאתמול. (ואם לא למד אתמול למה שילך היום ללמוד).

[דרומי]

שמעתי פעם לבאר בזה בדרך מחודשת, שליל פסח הוא ליל שימורים וכמבואר בפוסקים שלכן לא נועלים הדלת להראות שאנו שמורים מכל רע כו' (ולכן גם אין אומרים ברכה מעין שבע כשחל בשבת), וממילא יש שמירה גם ברוחניות ולכן לא חוששים לתקלה שמא יעבירנו.

[אפשר]

נראה לישב באופן פשוט שאין כוונת רש"י ללמוד הנוסח, אלא ללמוד איך לברך לפני הנענועים, כי בזה באמת צריך חכם, וכולי האי ואולי, וכמבואר בסי' תרנא בב"י ונו"כ שיש כמה מהלכים בראשונים בענין זה.

[יושב ירושלים]

אגב בענין זה יש רמז יפה, דהנה הגזירה נקראת גזירה דרבה - ואכן, שלושת הדברים שנאסרו בגזירה זו הם סופי תיבות רבה: שופר, לולב, מגילה

להעיר שאף טבילת כלי לרבה אסורה מהטעם הנ"ל [ביצה יז:], וגם הזאה אסורה מטעם הנ"ל [פסחים סט.], וכנראה ששניהם מרומזין ג"כ באות ה' [טבילה והזאה].

[עושה חדשות]

בכלי חמדה פר' כי תצא כתב שאם היו עוקרים מצוות מצה אף לא היה איסור לאכול חמץ, שהרי כל שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ ואיסור חמץ ודאי שלא רצו ולא יכלו לעקרו.

מעניין מאד.

==

עכ"פ, מה יאכלו ביו"ט של פסח כאשר חל בשבת, אם אין אפשרות לאכול מצה, (ומסתמא הגזירה תהיה גם על כרפס ומרור וד' כוסות) ?

[אליהו בן עמרם]

בכלי חמדה פר' כי תצא כתב שאם היו עוקרים מצוות מצה אף לא היה איסור לאכול חמץ, שהרי כל שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ ואיסור חמץ ודאי שלא רצו ולא יכלו לעקרו.

מעניין מאד.

==

עכ"פ, מה יאכלו ביו"ט של פסח כאשר חל בשבת, אם אין אפשרות לאכול מצה, (ומסתמא הגזירה תהיה גם על כרפס ומרור וד' כוסות) ?

מצה שאי אפשר לצאת בה יד"ח, שלא צריך ללמוד ברכת מצוותה.
כי "המוציא" זה פשוט לו מכל השנה כשאוכל לחם כי האי.

[פרי יהושע]

בכלי חמדה פר' כי תצא כתב שאם היו עוקרים מצוות מצה אף לא היה איסור לאכול חמץ, שהרי כל שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ ואיסור חמץ ודאי שלא רצו ולא יכלו לעקרו.

מעניין מאד.


משונה, אטו בגלל התקנה דרבנן שמא יעברנו לא הוי בכלל קום אכול מצה.?

ולגופה של קושיא מלבד כל התירוצים יש לומר עוד [ואלי כבר נכתב ולא ראיתי], שלא ביטלו וגז' בשום מקום חז"ל כהאי, אם א"א כלל לקיים המצווה אפי' מדרבנן, וכמו בתקיעת שופר לולב ומגילה.

[אליהו בן עמרם]

בכלי חמדה פר' כי תצא כתב שאם היו עוקרים מצוות מצה אף לא היה איסור לאכול חמץ, שהרי כל שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ ואיסור חמץ ודאי שלא רצו ולא יכלו לעקרו.

מעניין מאד.


משונה, אטו בגלל התקנה דרבנן שמא יעברנו לא הוי בכלל קום אכול מצה.?

ולגופה של קושיא מלבד כל התירוצים יש לומר עוד [ואלי כבר נכתב ולא ראיתי], שלא ביטלו וגז' בשום מקום חז"ל כהאי, אם א"א כלל לקיים המצווה אפי' מדרבנן, וכמו בתקיעת שופר לולב ומגילה.

ו"קיומית" לפי הגר"א - לאו מילתא היא טפי מקיום דרבנן?

[פרי יהושע]

ו"קיומית" לפי הגר"א - לאו מילתא היא טפי מקיום דרבנן?

לא, כי אינה ב"צורת" המצווה החיובית, כמו למשל אין בה ברכה על אכילת מצה ועוד, ולכן חשיב כנתבטלה.

[אליהו בן עמרם]

ו"קיומית" לפי הגר"א - לאו מילתא היא טפי מקיום דרבנן?

לא, כי אינה ב"צורת" המצווה החיובית, כמו למשל אין בה ברכה על אכילת מצה ועוד, ולכן חשיב כנתבטלה.

ה"צורה" אינה מן המצוה עצמה.
ומה נאמר לפי דברי הגר'ש פישר שליט'א שה'קיומית' היא המשך ל'חיובית'?

[פרי יהושע]

ו"קיומית" לפי הגר"א - לאו מילתא היא טפי מקיום דרבנן?

לא, כי אינה ב"צורת" המצווה החיובית, כמו למשל אין בה ברכה על אכילת מצה ועוד, ולכן חשיב כנתבטלה.

ה"צורה" אינה מן המצוה עצמה.
ומה נאמר לפי דברי הגר'ש פישר שליט'א שה'קיומית' היא המשך ל'חיובית'?

אדרבא לפי הגר"ש פישר היה מקום לומר שלא היה מקום לקיומית אם לא היה כאן חיובית, וזה עצמו מוכיח נמי שגם הדרבנן חשיב כחיובית, איברא שיתכן דגז' חכמים לא מעלה ולא מורדת לעניין זה.
עכ"פ אין בזה נפק"מ, כי אני אומר שחכמים לא היו מתקנים לבטל מכל וכל, והצורה כאן היא חשובה שלא ייחשב כהתבטלה המצוה כי יש לה קיום כמצווה חיובית מיהא מדרבנן.

[אוצר בלוס]

לענ"ד נראה פשוט שאין כונת רש"י לנוסח הברכה שבשביל זה א"צ להביא עמו את הלולב, אלא על צורת הברכה לפני הנטילה שדנו בזה בראשונים הרבה, וממילא במצה ל"ש.

[אפשר]

לענ"ד נראה פשוט שאין כונת רש"י לנוסח הברכה שבשביל זה א"צ להביא עמו את הלולב, אלא על צורת הברכה לפני הנטילה שדנו בזה בראשונים הרבה, וממילא במצה ל"ש.

ברוך שכיוונתי לדעתך, וכמו שכתבתי לעיל.