בפיוט מעוז צור: חיל פרעה וכל זרעו ירדו כאבן במצולה.
וצ"ב מה הכוונה שזרעו של פרעה או חילו ירדו כאבן במצולה.
ושמעתי להביא בזה דברי הרמב"ן פר' עקב (יא,ד), וז"ל: אשר הציף את מי ים סוף וגו' ויאבדם ה' עד היום הזה - לא הבינותי טעם עד היום הזה, כי כל המתים בים אבדן עולם הם אובדים. ויתכן שהוא חוזר לסוסיו ולרכבו, שאבד סוס ורכב ממצרים בכל הדור ההוא, כי כל סוס ורכב וכל פרש אשר במצרים הוציא עמו ואבדו כולם, והיתה ממלכה שפלה בלא רכב וסוס וחיל ועזוז. ואמר ר"א שלא קמו עוד בניהם תחתם להיות כמוהם. ר"ל כי השם אבד הרודפים בים ואבד במצרים זרעם, ולא נשאר להם שם ושאר, כי הם הרשיעו יותר מכל מצרים לרדוף אחרי גאולי השם, אבל זה לא נזכר בתורה, עכ"ל.
ומבואר ברמב"ן שני אופנים אם אבדן כל זרע פרעה והמצרים היה בקריעת ים סוף מאחר שיצאו כולם אחר פרעה לרדוף אחר בני ישראל, או שנאבדו במצרים, ונראה שעל שני האופנים כוונת הרמב"ן בסיום דבריו שזה לא נזכר בתורה, דלא מצינו זכר בתורה שהיה אבדון למצרים שנותרו במצרים אחר שיצאו פרעו וחילו לרדוף אחר ישראל, ומאידך גיסא, בלשונות המקראות נראה שלא כל המצרים ובהמותיהם יצאו לרדוף אחר ישראל יחד עם פרעה, אלא רק שש מאות רכב בחור וכו'.
ושוב ראיתי בקובץ מוריה האחרון (ניסן תשע"ב) שכ"כ הגרח"י קפלן שליט"א.
ואמנם גם לשון הפיוט א"א לפרנס בשופי, דנתבאר דכל זרעו של פרעה ירדו כאבן במצולות ים, וזה אפשר רק אם נאמר שכולם יצאו לרדוף אחר בני ישראל, וזה דחוק, וכמש"נ.
ברם, בפירושי סידור התפילה לרוקח בפירוש 'עזרת אבותינו' כתב, וז"ל: וזידים טבעת וידידים העברת ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר. למה אנו אומרים שתי טביעות טיבעת ויכסו, ועוד למה אומרים וזידים טיבעת ואחר כך וידידים העברת, והלא ישראל עברו תחילה ואחר כך מרכבות פרעה וחילו טבעו, כדכתיב לגוזר ים סוף והעביר ישראל וניער פרעה, וכן אומרים במעריב המעביר בניו בין גזרי ים סוף, ואחר כך בתהומות טיבע. אלא כשבאו ישראל והמצריים לים מיד יצא הים וטיבע הנשאר בעיר מצרים, כדכתיב כי ה' נלחם להם במצרים, ועברו ישראל הים ואחר כך וניער פרעה וחילו בים סוף.
והנה הגרי"ח סופר שליט"א כתב שלא מצא ענין זה שהים טיבע הנשאר בעיר מצרים במדרשי חז"ל. אולם אאמו"ר שליט"א מצא קצת בדומה לזה ברש"י ביהושע (כד,ז) [עה"פ וָאוֹצִיא אֶת אֲבוֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם וַתָּבֹאוּ הַיָּמָּה וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵי אֲבוֹתֵיכֶם בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים יַם סוּף: וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' וַיָּשֶׂם מַאֲפֵל בֵּינֵיכֶם וּבֵין הַמִּצְרִים וַיָּבֵא עָלָיו אֶת הַיָּם וַיְכַסֵּהוּ וַתִּרְאֶינָה עֵינֵיכֶם אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּמִצְרָיִם וַתֵּשְׁבוּ בַמִּדְבָּר יָמִים רַבִּים]: ויבא עליו את הים - על כל יחיד ויחיד שבהם שאם הי' היחיד בורח שלא ליכנס בים גל של ים רודף אחריו וקולטו.
ולפי דבריו מיושב היטב לשון הפיוט שהקב"ה הוריד כאבן במצולה את חיל פרעה וכן את כל זרעו שנותרו במצרים.
ועוד שמעתי לבאר לפי"ז נוסח הברכה בערבית: את רודפיהם ואת שונאיהם בתהומות טבע, דטבע גם את הרודפים בפועל אחריהם בים, וכן הים שב והציף את השונאים שנשארו במצרים. [אולם כאן אין הסדר עולה יפה לפי פירוש זה].