הודעהעל ידי ס''ק » ה' אפריל 19, 2012 4:15 pm
דרך אגב, אביא מה ששמעתי מפי הגר"י בורדיאנסקי שליט"א. [ערוך ע"פ דבריו בשיחה]. ידוע השאלות, מה טעם סופרים בתחילת היום [לא היממה, שכן במקרא יממה היינו רק על שעות השמש, משא"כ יום בהרבה מקומות אם לא ברובם כולל כל הכ"ד שעות], ולמשל בנדה שכתוב וספרה לה הרי הספירה בסוף היום. ואף כאן תמימות כתיב, והרי ישנם שאין מקבלין תוס' יו"ט לפני שבועות, שלא להחסיר התמימות [עי' לוח לא"י]. ועוד, למה סופרים לשעבר, והרי אם הספירה הכנה יש בה לקראת מתן תורה הבעל"ט, הרי לנו לספור כמה ימים נותרו, ולא כמה עברו מ"מחרת" היציאה. וביותר, מהו כלל ענין הספירה הזו, ומה יש בזה שהאדם עומד ואומר היום כך וכך לעומר, מה הענין באמירה הזאת.
ואמר הדר"ג נ"י, שהענין כך הוא. שאין האדם סופר את היום כלל, רק מכין אותו, שהרי האדם צריך להתכונן ולהתקדש לקראת קבלה"ת, ולפיכך עומד האדם בתחילת היום [לא היממה שכוונתה בכ"מ י"ב שעות השמש, רק היום שיכול לכלול את כל הכ"ד שעות], ומכריז: היום המתחיל עכשיו עלינו לטובה, הוא היום הראשון בעומר, וולפיכך הרי עלינו להתכונן בו כראוי. וע"ד משל, בהקדש שעומד ואומר: בהמה זו עולה, ותעמוד אך ורק לשימוש הזה, [וכן בנדר], אף כאן עומד ואומר שהיום הבא כעת עומד להיות קדוש יותר, מעולה יותר, לעבודת הבורא ית"ש.
ואף בשב"ק מצינו מקרא מפורש כן, שהרי הקידוש בתחילת ליל שבת הוא מן התורה, זכור את יום השבת לקדשו. והיינו, תזכיר אותו בפיך בתחילת היום [ומדרבנן על הכוס], כדי לקדשו, שעי"ז נהי' היום הזה "קדוש", דהיינו מופרש. [ולפיכך אף למדו מן המקרא הזה לתוספת שבת, מפני שהוא כמו נדר, שהוא מפריש עצמו ממלאכה, ואף יכול לישאל ע"ז. שהרי בשבת עצמה ממילא התורה אוסרת עליו].