פורום אוצר החכמה

א. עיי' מג"א הקדמה לסי' תצד:

קשה לי היאך אנו אומרים בשבועות יום מתן תורתינו הלא קי"ל כר"י דאמר בז' בסיון נתנה תורה דהא קי"ל דבעי לפרושי ו' עונות כמ"ש בי"ד סי' קצ"ו (וכמדומה שראיתי קושיא זו באיזו פוסק) ולדידן לעולם שבועות בו' בסיון ובאמת הרמב"ם פרק ה' מהלכות אבות הטומאה פסק דא"צ לפרוש רק ג' עונות וכתב הכסף משנה בגירסת הרמב"ם והרשב"א דחכמים סבירא להו ג' עונות ופסק כוותייהו ע"ש - וא"כ מנהגנו הוא על פי הרמב"ם ומ"ש בי"ד כר' יוסי היינו לחומרא

ב. בשביל זה ציינתי לשו"ע הרב סתצ"ד ס"א:

ולפי חשבון קביעות החדשים המסור בידינו שחודש ניסן הוא מלא לעולם וחודש אייר הוא חסר לעולם יהיה חג זה בששה בסיון שהרי ימי הספירה מתחילין מט"ז בניסן א"כ ט"ו יום שמט"ז עד סוף החודש וכ"ט יום של אייר וששה ימים בסיון הם חמשים יום לפיכך אנו אומרים בשבועות זמן מתן תורתנו שבששה בסיון נתנה התורה לישראל.

ג. לדבריי לא קשה כנ"ל שבאמת נקטינן כדעה שבו' נתנה תורה ולכן אומרים אז 'זמן מתן תורתנו'. רק לדבריך קשה, ולומר שקביעת התורה שקבלת התורה המחודשת בכל שנה תהי' לא לפי התאריך אלא דוקא לפי פרט צדדי של מנין הימים מיום הנפת העומר הוא תמוה לדעתי.

טריד בגירסיה כתב:א. עיי' מג"א הקדמה לסי' תצד:

קשה לי היאך אנו אומרים בשבועות יום מתן תורתינו הלא קי"ל כר"י דאמר בז' בסיון נתנה תורה דהא קי"ל דבעי לפרושי ו' עונות כמ"ש בי"ד סי' קצ"ו (וכמדומה שראיתי קושיא זו באיזו פוסק) ולדידן לעולם שבועות בו' בסיון ובאמת הרמב"ם פרק ה' מהלכות אבות הטומאה פסק דא"צ לפרוש רק ג' עונות וכתב הכסף משנה בגירסת הרמב"ם והרשב"א דחכמים סבירא להו ג' עונות ופסק כוותייהו ע"ש - וא"כ מנהגנו הוא על פי הרמב"ם ומ"ש בי"ד כר' יוסי היינו לחומרא

ב. בשביל זה ציינתי לשו"ע הרב סתצ"ד ס"א:

ולפי חשבון קביעות החדשים המסור בידינו שחודש ניסן הוא מלא לעולם וחודש אייר הוא חסר לעולם יהיה חג זה בששה בסיון שהרי ימי הספירה מתחילין מט"ז בניסן א"כ ט"ו יום שמט"ז עד סוף החודש וכ"ט יום של אייר וששה ימים בסיון הם חמשים יום לפיכך אנו אומרים בשבועות זמן מתן תורתנו שבששה בסיון נתנה התורה לישראל.

ג. לדבריי לא קשה כנ"ל שבאמת נקטינן כדעה שבו' נתנה תורה ולכן אומרים אז 'זמן מתן תורתנו'. רק לדבריך קשה, ולומר שקביעת התורה שקבלת התורה המחודשת בכל שנה תהי' לא לפי התאריך אלא דוקא לפי פרט צדדי של מנין הימים מיום הנפת העומר הוא תמוה לדעתי.

מניין הימים מיום הנפת העומר הוא לא פרט צדדי אלא עיקר מהותו של חג השבועות הוא סיומם של שבעת השבועות. (שסופרים כהכנה למתן תורה). ואולי אפשר לתת טעמא דקרא שהסיבה לזה היא שמתן תורה צריך להיות דווקא בסיום ההכנה ולא תלוי בתאריך קבוע.

משולש כתב:מניין הימים מיום הנפת העומר הוא לא פרט צדדי אלא עיקר מהותו של חג השבועות הוא סיומם של שבעת השבועות (שסופרים כהכנה למתן תורה).

לא כתבתי שמנין הימים הוא פרט צדדי בקביעותו של שבועות כמובן, אלא שהוא פרט צדדי בהקשר של מתן תורה. הויכוח בינינו הוא רק על ההכרח לתלות את חג השבועות במתן תורה, שכמדומני ענין נתינת התורה הוא רק טעם בדרך דרוש שנקטו חלק מהראשונים להסברת ענין החג. ובזה אתן קנצי למילין.

כמו שסוכות הוא זמן שמחתנו ופסח הוא זמן חרותנו, באותה מידה שבועות הוא זמן מתן תורתנו וזה המשמעות העיקרית שלו בנוסח שתקנו אנשי כנסת הגדולה.

ובכל שנה ושנה חוזר מעין הארה של מתן תורה כמו שהיה אז. וכן כתוב ב'דרך ה'' לרמח"ל (לקראת הסוף), וכך בכל חג וחג זה לא רק זכר אלא יש פעולה ממשית מעין מה שהיה באותם ימים בזמן הזה. וכן כתב גם מכתב מאליהו חלק א' מאמר קבלת התורה.

ענין נתינת התורה הוא רק טעם בדרך דרוש שנקטו חלק מהראשונים להסברת ענין החג.

בדרך דרוש? לא משמע כן בחז"ל.

שמעתי היום טעם שהתורה רצתה דווקא שיום מתן תורה ימסר בע"פ ולא יכתב כדי לכרוך את שתי התורות יחד.

בעניין יום הדין לתורה, סיכום הדברים בקצרה כפי שיצא לי.

א. עניין 'יום הדין לתורה' הונהג בישיבות ע"י הגראז"מ והגראמ"ש.
ב. ומקורו המפורש בשל"ה הק' משום ספר נחלת יעקב.
ג. מה שמביאים בהרבה מלקטים מעוד ספרים שהוא יום הדין, פשיטא וא"צ לפנים שכוונתם לא לזה אלא למפורש בחז"ל שהוא יום הדין לפירות האילן, כשם שפסח יום הדין לתבואה.
ד. אמנם למעשה יסוד הדבר הוא פשוט, וא"צ בזה לפנים, וא"צ גם לחפש מקורות מספרים, והוא בגלל שקשה לי עכשיו לציין מקורות אבל אכתוב ראשי פרקים בכל החגים יורדת בהם שוב ההארה של המאורע שמחמתו נקבע החג וזהו עיקר תוקף החג (כפי שהאריך הרמח"ל), וא"כ בכל שנה בעצרת מקבלים תורה, וכידוע קבלת התורה הייתה דווקא ע"י איתערותא דלתתא דייקא שלא כמו יציא"מ וזהו עניין ספירת העומר, ובגר"א יותר מפורש שבמתן תורה קיבלו כל אחד ואחד רק לפי הכנתו, ולפי"ז פשוט מאוד שעצרת הוא יום הדין לתורה לא דווקא במובן של 'יום הדין' אלא היום שבו ניתנת התורה בכל שנה ושנה, א"כ מסתבר שמקבלים כפי דרגתנו ומצבנו ביום זה, וממילא צריך להתכונן לעצרת ולהתפלל כדי להיות ראויים לקבל הרבה תורה.
וכל זה פשוט.
ויותר נראה שמה שסמך בנחלת יעקב על דברי חז"ל על פירות האילן זהו רק סמך על בסיס הנ"ל.

וכידוע בשבועות יש ראיה אף יותר משאר חגים שבכל שנה ושנה יש מתן תורה ממש, ממה שיום טבוח נשאר סכנה לדורות

חידוש גדול שבעולם הליטאי יש משהו חוץ מתורה, הרי מה זה יום הדין בראש השנה אם לא על תורה?!

גם בחנוכה הדיבורים הם שזה זמן של חיזוק בתורה.
גם פורים כן
כ"ש שבועות וכ"ש אלול.........

ברור...ועדיין חיזוק לחוד וגמר דין לחוד.

נ ב. למה עצרת בחנוכה ופורים?! יום כיפור זה לוחות שניות, פסח זה הכנה למתן תורה ותשעה באב שלא ברכו בתורה תחילה, מה שנשאר זה ט"ו בשבט שבישיבות ממילא לא חוגגים...

טריד בגירסיה כתב:א. עיי' מג"א הקדמה לסי' תצד:

קשה לי היאך אנו אומרים בשבועות יום מתן תורתינו הלא קי"ל כר"י דאמר בז' בסיון נתנה תורה דהא קי"ל דבעי לפרושי ו' עונות כמ"ש בי"ד סי' קצ"ו (וכמדומה שראיתי קושיא זו באיזו פוסק) ולדידן לעולם שבועות בו' בסיון ובאמת הרמב"ם פרק ה' מהלכות אבות הטומאה פסק דא"צ לפרוש רק ג' עונות וכתב הכסף משנה בגירסת הרמב"ם והרשב"א דחכמים סבירא להו ג' עונות ופסק כוותייהו ע"ש - וא"כ מנהגנו הוא על פי הרמב"ם ומ"ש בי"ד כר' יוסי היינו לחומרא

בהמשך דברי המ"א שם כתב:ומה שקשה עוד דהתורה ניתנה בשבת, כבר תירץ העשרה מאמרות דבא לרמז לנו יו"ט שני של גליות, ואפשר דהיינו דקאמר יום אחד הוסיף משה מדעתו ואין כאן מקומו

ולכאו' קושיתו היא, ע"פ מה שכתבו הפוסקים טעם לשם שבת הגדול שביצי"מ היה י' ניסן בשבת, א"כ פסקינן כמ"ד שיצאו ביום ה', ולכו"ע בשבת ניתנה תורה, וא"כ היה מת"ת ביום נ"א לספירה.
וע"ז תירץ, שמרמז על יו"ט שני של גלויות, שהוא ביום נ"א לספירה, והיינו יום אחד הוסיף משה מדעתו כדעת ר' יוסי, שהשי"ת צוה לעשות מת"ת ביום נ' לספירה, ומשה הוסיף יום אחד ונעשה ביום נ"א לספירה. וזהו יו"ט שני של גלויות, שבשבועות אין לו טעם אלא משום לא פלוג, וזה מראה הכח שביד חכמים להוסיף יום אחד, כמו שעשה משה רבינו ע"ה במת"ת.
וא"כ באמת הלכה כר' יוסי כמו שנפסק ביו"ד, ואעפ"כ אומרים זמן מתן תורתנו גם ביום נ' לספירה, כיון שהוא היום שאמר ה' שיהיה מת"ת, על אף שבסוף זה היה ביום נ"א.
(ואמנם, לפי טעמים אחרים שנאמרו על שבת הגדול, אפשר לומר שאנו פוסקים כמ"ד שיצאו ביום ו', וא"כ אתי שפיר לכו"ע, דלכו"ע בשבת ניתנה תורה).

מתוך דרשת הבר מצוה שלי, ע"פ ספר חלקת אשר להגאון ר' אשר לעמיל כהן שליט"א רב דחסידי חב"ד בעיה"ק ביתר תובב"א. ואתי תלין משוגתי, אם לא הבאתי את הדברים מדויק, אלא כפי הזכור לי מימי נערותי.

קראקובער כתב:מה שנשאר זה ט"ו בשבט שבישיבות ממילא לא חוגגים...

המעיין לעיל במקור שבספר תולעת יעקב, יראה שיסוד דבריו הוא מפני שנידונים על פירות האילן, והתורה היא עץ חיים, וא"כ שפיר הוי ט"ו בשבט ר"ה לתורה...

ע"פ הגמרא טו בשבט אינו יום דין לפירות אלא רק יום שבו מתחלף שנת המעשר.

ברור.
אבל כשרוצים - אפשר הכל.

האם מחלקים פתקים עם שלל עצות איך לזכות ביום הדין של תורה?!

אחד סיפר שמאז שהוא בחור צעיר ועד היום הוא לא מתחבר לחג השבועות בגלל הלחץ של יום הדין שהפעילו בישי"ק.

ישנו ווארט שצריך לשנן ולחזור על זה הדק היטב היטב הדק, ובפרט עתה בערב שבועות שהכל הולך וסובב סביב לימוד התורה.
דוד המלך אומר בתהלים "לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי". פירוש, לולי שהתורה היתה אצלי בבחינת שעשועים ותענוג והנאה וגישמאק, אז אבדתי בעניי על אף שהייתי לומד את התורה, כי לימוד התורה שלא מתוך שמחה הנאה וגישמאק, אין לזה את הכוחות ואת העוצמות לתת את החוסן הנפשי והתמידי ללומדה. נכון שיש וצריך ללמוד, אבל השאלה היא "איך לומדים אותה"?. לא אנחנו אומרים זאת אלא דוד המלך בעצמו מדריך אותנו עם יסוד זה, וא"כ אחד מחלקי ההכנה לקבלת התורה בשבועות היא להרגיל את עצמנו עם הפסוק "פקודי ה' ישרים משמחי לב", וכ"א יודע את דברי האבני נזר בהקדמתו לאגלי טל רק צריך להזכר ולחיות עם זה.
קבלת התורה בשמחה ובגישמאק ובהנאה גדולה = זהו עיקר הצלחתנו בלימוד התורה.

באמת קצת פלא מדוע חכמינו זכרונם לברכה העלימו את עניין יום הדין לתורה וגילו במשנה רק את הנידונים על פירות האילן.

ידידיה כתב:באמת קצת פלא מדוע חכמינו זכרונם לברכה העלימו את עניין יום הדין לתורה וגילו במשנה רק את הנידונים על פירות האילן.

ולכשתבין למה גם הנידון על פירות האילן ואפי' מתן תורה לא נזכר בתושב"כ, תבין גם סוד זה (וגם סוד של הוש"ר שלא נזכר בתלמוד)

קראקובער כתב:האם מחלקים פתקים עם שלל עצות איך לזכות ביום הדין של תורה?!

אחד סיפר שמאז שהוא בחור צעיר ועד היום הוא לא מתחבר לחג השבועות בגלל הלחץ של יום הדין שהפעילו בישי"ק.

לראש השנה הוא מתחבר?

קראקובער כתב:חידוש גדול שבעולם הליטאי יש משהו חוץ מתורה, הרי מה זה יום הדין בראש השנה אם לא על תורה?!

יש דווקא אמרה חסידית, ששבועות הרבה יותר קריטי מפני ש"בראש השנה הנידון הוא בולקע יותר בולקע פחות, ובשבועות הנידון הוא רוחניות".
האמרה נמסרה בשם ר"ב מזיבוז'ער ואדה"ז מקארלין. ראה לעיל viewtopic.php?f=28&t=9843#p125813

מעיון בכל האשכול אני רואה שיש מקורות די חשובים לענין הזה של יום דין על התורה, גם בספרי חסידות רבים, אבל גם קדומים להם (תולעת יעקב ועוד), ואפילו ראשונים (רוקח).

מה שנשאר זה שאין כזה ר"ן. עדיין אני חושב שכותרת האשכול - "השתלשלותה של טעות" הינה שגויה, ומקסימום אפשר לכתוב "היחוס השגוי לר"ן".
גם רוח חלק מהכותבים באשכול המתייחסים בזלזול לענין ("אין זה נכון" וכדומה), היא לא בסדר, כיון שכאמור יש לכך מקורות מובהקים.

אולי בציבור הליטאי הרב שך היה הראשון ש"הכניס" את זה, וגם זה לא ברור שלא היה מקובל קודם, אבל בכל אופן יש לכך מקורות חשובים מאד.

על כן, איני אומר שצריך שהאוירה תהיה מתוחה וחרדתית ש"תהרוס" את החג לבחורי ישיבה, אבל גם בראש השנה לא אמורים להיות בדכאון אלא בשמחה.

אורי אגסי כתב:עדיין אני חושב שכותרת האשכול - "השתלשלותה של טעות" הינה שגויה, ומקסימום אפשר לכתוב "היחוס השגוי לר"ן".
גם רוח חלק מהכותבים באשכול המתייחסים בזלזול לענין ("אין זה נכון" וכדומה), היא לא בסדר, כיון שכאמור יש לכך מקורות מובהקים.

אולי בציבור הליטאי הרב שך היה הראשון ש"הכניס" את זה, וגם זה לא ברור שלא היה מקובל קודם, אבל בכל אופן יש לכך מקורות חשובים מאד.

הכותרת אכן שגויה וזה קורה פעמים רבות שחוכמאיינער אחד פותח אשכול ובהמשך האשכול מתברר שהוא טעה אבל הכותרת נשארת כך.

אאל"ט הרב שך לא היה הראשון, אלא אולי הבולט.

הוגה ומעיין כתב:מן העניין להביא מקור קדום זה, בספר הרוקח על התורה (מה' קלוגמאנן, ח"ג עמ' קכה), אליו הפנני חכ"א (עם עוד מספר מקורות קדומים דומים):

רוקח שבועות.jpg

לאחר ג' שנים, אולי תציין גם את שאר המקורות הקדומים?

לעומקו של דבר כתב:

ידידיה כתב:באמת קצת פלא מדוע חכמינו זכרונם לברכה העלימו את עניין יום הדין לתורה וגילו במשנה רק את הנידונים על פירות האילן.

ולכשתבין למה גם הנידון על פירות האילן ואפי' מתן תורה לא נזכר בתושב"כ, תבין גם סוד זה (וגם סוד של הוש"ר שלא נזכר בתלמוד)

צדק מר בכך שדברים רבים איני מבין, ומה בכך? וכי אחדל מלנסות להבין.
ולגופו של עניין יום דין בתורה איני זוכר שמוזכר כלל, רק בנ"ך מצינו "משפט לאלקי יעקב".
המשנה הזכירה את עצרת, אך גילתה על הפירות וכיסתה על התורה.
ואין זה דומה להושע"ר שלא נזכר כלל
(ואגב, לכאורה הו"ר אינו יום דין בפני עצמו אלא הוא היום האחרון של ימי הדין, וכיון שהכל הולך אחר החיתום יש לו חשיבות נשגבה וכמבואר במ"ב)

לעומקו של דבר כתב:

הוגה ומעיין כתב:מן העניין להביא מקור קדום זה, בספר הרוקח על התורה (מה' קלוגמאנן, ח"ג עמ' קכה), אליו הפנני חכ"א (עם עוד מספר מקורות קדומים דומים):

רוקח שבועות.jpg

לאחר ג' שנים, אולי תציין גם את שאר המקורות הקדומים?

תודה על הידיעה בדברי הרוקח, וג"א מצטרף לבקשה.

אגב, הרוקח עה"ת גם עומד על השאלה שלכאו' לא נשאר בידנו מן הלוחות הראשונות, כיון שנשתברו, וא"כ על מה החג. ומתרץ שם דעכ"פ "מעלין בקודש".
(והגר"מ שפירא היה רגיל לדרוש בקו' זו, אינני זוכר מסקנתו).
האם יש עוד בראש' שנתקשו בזה?

עוד ברוקח (שם פרשת ראה), וכ"כ הגר"א בחבקוק, דהטעם שלא נאמר בתורה שמחה לגבי פסח, אלא רק גבי שבועות וסוכות, כי הם זמני שמחה בקציר ואסיף, משא"כ פסח.
האם יש עוד ביאורים בד' הראש'?

צר לי לאכזבכם אך אינני מצליח להיזכר מי נתן לי את המקורות. חיפשתי באימיילים ובהודעות הפרטיות כאן ולא מצאתי, כנראה נאמר לי בע"פ.

עושה חדשות כתב:אגב, הרוקח עה"ת גם עומד על השאלה שלכאו' לא נשאר בידנו מן הלוחות הראשונות, כיון שנשתברו, וא"כ על מה החג. ומתרץ שם דעכ"פ "מעלין בקודש".
(והגר"מ שפירא היה רגיל לדרוש בקו' זו, אינני זוכר מסקנתו).
האם יש עוד בראש' שנתקשו בזה?

היכן שאל כן הרוקח? ל"מ שם.
ובמחילה מכבוד הרב עו"ח, לא הבנתי את שאלתו, הרי הלוחות הראשונות ניתנו בי"ז בתמוז ולא בו/ז בסיון.

ג"א תהיתי כנ"ל. ועד שהובא כאן הרוקח הנזכר סברתי בפשטות שמעמד הר סיני עצמו בהחלט שווה חג, ואף שעשרת הדברות נאמרו בו שלא בכתב.

בענין המחלוקת בין הפרשנות הליטאית ל"דין על תורה" לבין זו החסידית, אבקש להפנות מבקשי דעת ל'נתיבות שלום' על שבועות, מאמר 'עיצומו של יום' ובמה שהביא משם התוי"י בענין ג' ספרים נפתחים.
וכמדומה שפירושו הוא הצעת פשרה בין ב' הגישות.

למה דווקא במקום שהישיבות "הליטאיות" הולכות שלובות זרוע עם הרה"ק ממעז'יבוז' והרה"ק ר"א מקרלין, אתה מוצא מחלוקת?...

עושה חדשות כתב:

לעומקו של דבר כתב:

הוגה ומעיין כתב:מן העניין להביא מקור קדום זה, בספר הרוקח על התורה (מה' קלוגמאנן, ח"ג עמ' קכה), אליו הפנני חכ"א (עם עוד מספר מקורות קדומים דומים):

רוקח שבועות.jpg

לאחר ג' שנים, אולי תציין גם את שאר המקורות הקדומים?

תודה על הידיעה בדברי הרוקח, וג"א מצטרף לבקשה.

אגב, הרוקח עה"ת גם עומד על השאלה שלכאו' לא נשאר בידנו מן הלוחות הראשונות, כיון שנשתברו, וא"כ על מה החג. ומתרץ שם דעכ"פ "מעלין בקודש".
(והגר"מ שפירא היה רגיל לדרוש בקו' זו, אינני זוכר מסקנתו).
האם יש עוד בראש' שנתקשו בזה?

עוד ברוקח (שם פרשת ראה), וכ"כ הגר"א בחבקוק, דהטעם שלא נאמר בתורה שמחה לגבי פסח, אלא רק גבי שבועות וסוכות, כי הם זמני שמחה בקציר ואסיף, משא"כ פסח.
האם יש עוד ביאורים בד' הראש'?

המקור לזה שעצרת הוא יום דין על פרות האילן, במובן אחר מהפשטות במשנה בר"ה, הוא בזוה"ק פרשת ויחי (רכו:) ושם הזוה"ק דייק זאת ממה דקתני המשנה 'על פרות האילן'' ולא על פרות האילנות, יעוי"ש. ויעוי' במפרשי הזוהר שם. (לדברי הזוה"ק ציין המלאכת שלמה בר"ה)
אין לי אפשרות להעלות את דברי הזוה"ק לכאן, אשמח אם יעלו זאת לכאן
(קצת מוזר לי שלא ציינו מקור זה בפורום כבר כמה שנים)

יש מבארים לאור דברי רשי שמקריבים שני הלחם שמדובר לשיטה שסוברת שעץ שאכל אדה"ר היה חיטה כלומר אז אילן החיטה היה מצמיח לחמים ולאחר הקללה ירד לתבואה וזקוק לי"ד מלאכות שבת הידועות בשם סידורא דפת
ויום הדין על תורה הוא האם הת"ח הוא במדרגה כזאת שניתן לחשוך ממנו את קללת בזיעת אפיך וזה תלוי בב תנאים א.שמסתפק בפת כמאמרם פת במלח תאכל.ב.שמקבל על עצמו עול תורה באמת ואז מעבירין ממנו וכו'
נמצא שבעצרת נידונין על פירות האילן יסוד דינו בדין על תורה שמפורסם בשם רבותינו והכל תלוי בקבלה הפרטית כמבואר.כ'ז שמעתי מר"מ רודמן מח"ס שירת משה על פרק שירה...

כתב ר"ח פלאג'י בספרו מועד לכל חי: ישתדל לחדש חידושי תורה בחג הקדוש הזה, כי הוא סימנא טבא לכל השנה, ע"ש.

עושה חדשות כתב:עוד ברוקח (שם פרשת ראה), וכ"כ הגר"א בחבקוק, דהטעם שלא נאמר בתורה שמחה לגבי פסח, אלא רק גבי שבועות וסוכות, כי הם זמני שמחה בקציר ואסיף, משא"כ פסח.
האם יש עוד ביאורים בד' הראש'?

מצאתי.

שבלי הלקט סי' רסב כתב:מצאתי באגדה למה לא נכתב שמחה בחג המצות לפי שבו טבעו המצרים בים וקשה איבודן של רשעים לפני המקום שהוא חס על בריותיו ולפיכך נכתבו שתי שמחות בחג הסוכות אחת לעצמו ואחת לחג המצות.

בסוכות רואים שבשעת עיקר תוקף הדין של המים - בזמן ניסוך המים - זה הזמן שעשו את השמחה הכי גדולה.
בלי להעמיק בטעם הדבר, רואים עכ"פ שלא רק ששמחת הרגל לא סותרת את הדין אלא בדיוק להיפך.

בעלון באר בשדה הובא בשם טור ברקת או"ח סי' תסב (שנת תיד - תטו)

אורי אגסי כתב:עדיין אני חושב שכותרת האשכול - "השתלשלותה של טעות" הינה שגויה, ומקסימום אפשר לכתוב "היחוס השגוי לר"ן".
גם רוח חלק מהכותבים באשכול המתייחסים בזלזול לענין ("אין זה נכון" וכדומה), היא לא בסדר, כיון שכאמור יש לכך מקורות מובהקים.

אולי בציבור הליטאי הרב שך היה הראשון ש"הכניס" את זה, וגם זה לא ברור שלא היה מקובל קודם, אבל בכל אופן יש לכך מקורות חשובים מאד.

היכן המזקקים?