עמוד 1 מתוך 1

פרחים בהר סיני?

פורסם: ב' מאי 13, 2013 8:05 pm
על ידי אברהם
האם יש מקור לסיפורי האימהות שנתמלא הר סיני בפרחים?
את דברי הלבוש ועוד על עשבים אני מכיר, וכן את לחייו כערוגות הבושם,
שאלתי בפרטות על פרחים על הר סיני, כמצוייר..

האם ידוע מקור לזה?

ככל הידוע לי, במנהגי שטיחת העשבים מזכירים את הצמיחה בהר סיני, אבל השוטחים שושנים נזכר בהם טעם שמחת יו"ט.

Re: פרחים בהר סיני?

פורסם: ב' מאי 13, 2013 8:13 pm
על ידי יאיר
PrintPDF.pdf
(132.11 KiB) הורד 758 פעמים

Re: פרחים בהר סיני?

פורסם: ב' מאי 13, 2013 8:44 pm
על ידי כתונת_פסים
משנה ברורה סימן תצד
ונוהגין לשטוח עשבים בבית ובבית הכנסת.
וכתב המ"ב זכר לשמחת מתן תורה - שהיו שם עשבים סביב הר סיני כדכתיב הצאן והבקר אל ירעו וגו'.
עוד כתב שם.
כתבו האחרונים במקום שנוהגין לחלק עשבים המריחים בבהכ"נ לא יחלקו מברוך שאמר עד אחר תפלת י"ח כדי שיוכל לברך עליהן דבינתים אסור להפסיק.
נוהגין להעמיד אילנות בבהכ"נ ובבתים זכר שבעצרת נידונו על פירות האילן [מ"א] והגר"א ביטל מנהג זה משום שעכשיו הוא חק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם:
----
וטרם הורדתי את מה שהעלה הרב יאיר.

Re: פרחים בהר סיני?

פורסם: ב' מאי 13, 2013 8:48 pm
על ידי כתונת_פסים
עתה בדקתי את הדף שהעלה הרב יאיר. ואכן נשמט ממנו עניין האילנות. שנידונים בעצרת וכפי שהביא המ"ב.
וגם לא ראיתי שהביא את הטעם של אל ירעו מול ההר ההוא.
--
אגב, ראיתי בהרבה בתי כנסת שגם מעמדים אילנות והם אינם יודעים ממה שכתב המ"ב שאסור לעשות כן.

Re: פרחים בהר סיני?

פורסם: ב' מאי 13, 2013 8:54 pm
על ידי בן יצחק

Re: פרחים בהר סיני?

פורסם: ב' מאי 13, 2013 9:37 pm
על ידי חכם באשי
איני יודע מקור מפורש שבהר סיני היו פרחים, אך אולי כן היה מקובל ומשום כך נהגו ליצור פרחים מנייר ולתלות אותם בחלונות הבתים.
על מנהג זה כתב דב סדן, בספרו 'שי עולמות' (כדומני).

Re: פרחים בהר סיני?

פורסם: ד' מאי 17, 2017 9:41 pm
על ידי ידידיה

Re: פרחים בהר סיני?

פורסם: ד' מאי 17, 2017 9:45 pm
על ידי ידידיה
הקונטרס הנל החכימני הרבה.
ובעיקר בטעם הגר"א שביטל המנהג.
בבורותי סברתי תמיד שחוקות הגויים שמחמתם ביטל, היינו האשוח שלהם.
וקצת היה לי תימה מה שייכות יש להמנהג שלנו לשטוח עשבים בשבועות.
אך מתברר שיש להם גם חגא "השבועות" החל חמישים יום מיום אידם ה"פסחא" ובו הם נהגו בפרחים וכו'. וא"כ מובן החשש שלא יהא שום דמיון בין מנהגינו לשלהם.