העליה למירון מצוה או עבירה

[עתניאל בן קנז]

קטע ממאמרו של משה אייזיק בלוי, ישורון טו. מכתב ידו של החיד"א זצ"ל
כנראה שבכל זאת, רבי שמעון בר יוחאי רוצה שיחגגו וירקדו, יאכלו וישמחו....

[מלבב]

קטע ממאמרו של משה אייזיק בלוי, ישורון טו. מכתב ידו של החיד"א זצ"ל
כנראה שבכל זאת, רבי שמעון בר יוחאי רוצה שיחגגו וירקדו, יאכלו וישמחו....

לפי הנ"ל לכאורה אין מקום לזה:

מעשה בהג"ר יואל קלופט זצ"ל שעלה ברכב לכיוון מירון להתפלל על ציונו של ר"ש בר יוחאי, ובדרכו כשהוא עולה בהר נזעק כשהוא קורא [בשפת יידיש כמובן] 'זה מריח ריח עבודה זרה' ופנה חזרה לביתו.
שמעתי מאדם נאמן, ונפשי בשאלתי האם ידוע לחכמים שליט"א עוד מעשיות כעין זה המעשה מגדולי ישראל האמיתיים [ולא משום ביטול תורה גרידא]?

היינו שכוונתו בטח הייתה על משהו אחר אך לא ממש על לג בעומר. ודבר נוסף, זה רק 'שמועה' וצריך היה השומע לבדוק ולברר היטב את הדברים.

[מה שנכון נכון]

קטע ממאמרו של משה אייזיק בלוי, ישורון טו.

הנה כל המאמר. ועוד קצת.

ישורון.PDF

(2.52 MiB) הורד 857 פעמים

מסע מירון.PDF

(2.42 MiB) הורד 757 פעמים

לג בעומר.PDF

(972.94 KiB) הורד 577 פעמים

[מלבב]

מזה כל השאר? [מה מיוחד בהם?]

[משולש]

קטע ממאמרו של משה אייזיק בלוי, ישורון טו. מכתב ידו של החיד"א זצ"ל
כנראה שבכל זאת, רבי שמעון בר יוחאי רוצה שיחגגו וירקדו, יאכלו וישמחו....

מכאן לומדים שהב"י התנגד לכל העניין. וכבר היה מוכן אצלו מודעה לאסור הכל. וקרע אותה. מהלשון קצת נראה שגם אחרי שקרע את המודעה, עדיין סבר שאינו ראוי, רק שאסור לצאת בגלוי נגד זה.
(ועל כל פנים לא מוזכר בכל כתבי הב"י וכו' שום איזכור על מירון ול"ג בעומר, ולדעתו יש אבילות עד ל"ד שאסור בריקודים ומחולות בכלל, ואף בכסף משנה (אבל ד - ד) מבאר שאין עניין ללכת לקברות צדיקים).
גם האר"י ז"ל לאחר שהיה בקי בחכמת האמת לא נסע למירון למרות שהיה גר בצפת הסמוכה. (רק פעם אחת היה במירון, ואין ידוע אם היה בקי כבר אז בחכמה הנפלאה שהשיג אחר כך).

[עתניאל בן קנז]

קטע ממאמרו של משה אייזיק בלוי, ישורון טו. מכתב ידו של החיד"א זצ"ל
כנראה שבכל זאת, רבי שמעון בר יוחאי רוצה שיחגגו וירקדו, יאכלו וישמחו....

מכאן לומדים שהב"י התנגד לכל העניין. וכבר היה מוכן אצלו מודעה לאסור הכל. וקרע אותה. מהלשון קצת נראה שגם אחרי שקרע את המודעה, עדיין סבר שאינו ראוי, רק שאסור לצאת בגלוי נגד זה.
(ועל כל פנים לא מוזכר בכל כתבי הב"י וכו' שום איזכור על מירון ול"ג בעומר, ולדעתו יש אבילות עד ל"ד שאסור בריקודים ומחולות בכלל, ואף בכסף משנה (אבל ד - ד) מבאר שאין עניין ללכת לקברות צדיקים).
גם האר"י ז"ל לאחר שהיה בקי בחכמת האמת לא נסע למירון למרות שהיה גר בצפת הסמוכה. (רק פעם אחת היה במירון, ואין ידוע אם היה בקי כבר אז בחכמה הנפלאה שהשיג אחר כך).

מפליא איך אפשר לעוות ולהפוך את הכוונה.
החיד"א מעיד שרשב"י אמר לבית יוסף 'כי רצונו שישמחו בהילולא'! (לא תפילות ותחנונים, אלא שמחה... 'שאוכלים ומרקדים') ואם הבית יוסף יאסור את הדבר, יבוא ח"ו מגיפה. [לא פחות ולא יותר, כל כך חמור האיסור - למנוע את הציבור מלאכול ולרקוד (מנהג שאין לו שום מקור בכתבי הבית יוסף, והאריז"ל נהג כן אולי בתקופה שלא היה כ"כ בקי בחכמה הנפלאה), עד שתבוא ח"ו מגיפה!!!,,, מענין על איזה עבירה חמורה כ"כ ראינו שמגיע עונש מגיפה]
והבית יוסף סבר וקיבל, וקרע את ההסכמה לאסור.
בא 'אויבער חכם', וכותב שבאמת הבית יוסף עדיין סבר שאינו ראוי (כלומר שלא ביטל את דעתו, לדעת הרשב"י!!!), ורק בגלוי לא יצא נגד זה...

הבית יוסף בכתביו לא מזכיר ענין זה, מהסיבה הפשוטה, שאינו מזכיר גם שום מנהגים דומים שנהגו בתקופתו, ובכלל אינו מתייחס למנהגים שאין להם מקור הלכתי... (יעיד על כך כתב הס"תם הספרדי, או צאת הכוכבים כשיטת הגאונים [שלא נתגלו בכתב עד אז], שלא באו זכרם בספרי הבית יוסף, למרות שוודאי חלק גדול מהציבור הספרדי בארץ נהג כך)...

[לייבעדיג יענקל]

משולש
לא רציתי להיכנס לדיון שבאשכול הזה, כיון שלדעתי הוא מיותר לגמרי. על כל אחד לנהוג כהוראת רבותיו, ואין סיכוי ואין טעם לשכנע את השני בענין הנובע מצורת חינוך והשקפה שונה לגמרי מזו שהוא נתגדל עליה (וכמ"ש הרב איש ספר באשכול סמוך, ודפח"ח וש"י).
אך זאת אבקשך מאוד, עשה לי [ולעצמך] טובה, תקן את לשונך וסגנונך באשר לכ"ק אדמו"ר מבויאן שליט"א. אין לי כח וחשק להתחיל לריב גם עימך (עדיין לא הוחזקת אצלי כאפיקורוס).
מסורת הקדושה המיוחסת בבויאן להדלקה נעוצה בעדותו של הרה"ק מרוזין זי"ע שאלפי נשמות מקבלות את תיקונן ע"י הדלקה זו.
אודות האריכות בטיש [טענה ידועה שאין לה שום קשר לל"ג בעומר] ישנה תשובה בשו"ת משנה שכיר המברר את מעלת [ובמידה מסויימת, אפילו הכרח] הדבר מצד ההלכה.
אין לך מושג עד כמה האדמו"ר מבויאן שליט"א נעלה ומרומם (תמיד) מן הרושם שהינך נותן בכתיבתך.
עתניאל
בפשטות לא נהגו בזמן הב"י ע"פ השיטה הנקראת כיום שיטת הגאונים (כך נותנת הסברא הפשוטה, וכך מוכח משעה"כ וממקורות נוספים בני אותה תקופה, עיין היטב באורות חיים). ובכל אופן כבר דן בזה החיד"א בברכי יוסף, עיי"ש.

[משולש]

לר' לייבדיק תיקנתי את לשוני, למרות שלא התכוונתי אלא להציג את הגיחוך בתגובה שלפני כן עיין שם.
ולעתניאל, אני הבאתי כמה ראיות לדברי. איני מכריח אף אחד לחשוב כך. אבל עדיין אין שום ראיה מקריעת הסכמה לדחות כל דברי הב"י בקש, ובוודאי שכינויי גנאי נגדי אינם יכולים לדחות את דברי הב"י.

[המתקיף]

כל המעיין במקורות ברי לו שמדובר במנהג עממי ולא במנהג שמקורו תורת הנסתר, וכפי שמפורש בדברי הרח"ו. להלן תיאור אפשרי של הגניאלוגיה של החוויה האנתרופולוגית של ל"ג בעומר במירון. וקודם לכן שוב דברי הרח"ו:

"והמנהג שנהגו ישראל ללכת בל"ג בעומר על קברי רשב"י ור"א בנו הקבורים במירון, ואוכלים ושותים ושמחים שם, ראיתי למורי האר"י ז"ל שהלך לשם בל"ג בעמר הוא וכל אנשי ביתו, וישב שם שלושה ימים, וזה היה בפעם הראשונה שבא ממצרים, אבל איני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הנפלאה שהשיג אחר כך. והרב רבי יונתן סאגיש העיד לי שבשנה האחרונה קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מורי ז"ל, שהוליך את בנו הקטן לשם עם כל אנשי ביתו, ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע, ועשה שם יום משתה ושמחה... וכתבתי כל זה להורות כי יש שורש במנהג הנ"ל".

ראשית, החגיגה לא היתה מצומצמת לקבר הרשב"י אלא כללה גם את קבר בנו רבי אלעזר באותה מידה. ראו בדברי הרח"ו.

שנית, החגיגה לא היתה מוגבלת ליום ל"ג בעומר עצמו, אלא הקיפה שלושה ימים, כמנהג בעלי בתים חשובים. כך שבוודאי אין להקשות לא ממנהג ספרדים (שאיסורי הספירה פוסקים ביום ל"ד) ולא ממנהג אשכנזים.

יש מקום לסברא שמשום שימי הספירה נאסרו בגילוח, לכן נתגלגל הדבר שרבים מן האשכנזים (והאר"י בתוכם) זימנו את גילוח התינוקות שקרב יום גילוחם ליום זה.

נראה כי משתה ושמחה היו עושים לעיתים מזומנות על קברי צדיקים שונים, ובהזדמנות זו היו מגלחים שערות התינוקות. ראו שו"ת רדב"ז ח"ב סימן תרח לעניין קבר שמואל הנביא.

מסתבר שביום ל"ג בעומר היו עושים חגיגה גם בקבר שמואל הנביא. ראו באגרת של הרב עובדיה מברטנורא.

מכאן נראה שבל"ג בעומר, שמוכר כיומא דפגרא מאות בשנים ונהגו בו מקצת שמחה ולא היו מקיימים בו לימודים לילדים גם במזרח אירופה וגם בצפון אפריקה (כפי שמתועד במקורות רבים), היו עולים במקומות רבים בארץ ישראל לקברי הצדיקים המזומנים, וחוגגים שם כמובן ובאותה הזדמנות היו מקיימים גם מנהג הגילוח.

הבעיה טמונה בהשקפת העולם המשתקפת מהצגת הדיון כאן: "העלייה למירון - מצווה או עבירה?". אליבא דאמת, לא מצווה ולא עבירה. זהו כנראה המנהג הגלילי העממי, לערוך משתה ושמחה בימים אלו, וכנראה גם במקומות נוספים באר"י של המאה השש עשרה. אינני יודע מה מוזר יותר, זה שסבור שהדלקת המדורה היא מצווה, או זה שבטוח שזו אחת מג' עבירות חמורות. יש להבין שישנם דברי הרשות, שאינם נופלים בקטגוריות של מצוות או עבירות. אני יכול לשער נאמנה כי בעוד חמישים שנה תהיה קבוצה שתסבור שיש מצווה לצלות בשר בליל כ"ז בניסן בגן סאקר בירושלים ותגבה עצמה בעדויות ומסמכים והרבה ענייני קבלה יהיו מסובבים שם.

[משולש]

באיגרת הר"ע מברטנורא (שספק אם יצאה מידו) כתוב כ"ח אייר. ולא ל"ג בעומר.
בדורות מאוחרים היו עושים חגיגה אצל שמעון הצדיק, (עד היום).

כבר נכתב הרבה על המקור של החגיגה הזו.

המסורת לכך שרשב"י מת בל"ג בעומר מקורה כנראה במנהג הקדום של העליה לקברי שמאי והלל בפסח שני. בדורות הראשונים, לא היה קיים מנהג העליה למירון בל"ג בעומר. בהמשך, (המאה הי"ג למניינם) היו תושבי הארץ המוסתערבים רגילים לעלות למירון שלש פעמים בשנה לקבר הלל ושמאי. אחד מהזמנים היה בי"ד אייר, עד ל"ג בעומר. קבר רשב"י היה נחשב בזמנם לאחד מעשרות קברי תנאים הפזורים בגליל. ולא היתה לו שום משמעות מיוחדת.
במאה השנים האחרונות לפני גירוש ספרד התחילו להגיע למירון גם יהודים מספרד, שהביאו אתם את ספר הזוהר שלא היה מוכר עד אז אצל תושבי הארץ. ומאז עברו כל העולים מירונה, מקבריהם של הלל ושמאי לקבר רשב"י, והפכו אותו לעיקר העליה, כמחבר הזוהר . ול"ג בעומר הפך לתאריך המרכזי . (ענף עץ אבות עמוד צ"ג)

[עתניאל בן קנז]

ולעתניאל, אני הבאתי כמה ראיות לדברי. איני מכריח אף אחד לחשוב כך. אבל עדיין אין שום ראיה מקריעת הסכמה לדחות כל דברי הב"י בקש, ובוודאי שכינויי גנאי נגדי אינם יכולים לדחות את דברי הב"י.

מתנצל על ה'תואר', פשוט צרם לי כיצד ניתן להפוך את המשמעות של דברי החיד"א.
נניח שיש ויכוח בינינו מה היתה דעתו של הבית יוסף, לאחר שרשב"י נתגלה אליו בחלומו, האם קיבל את דבריו לחלוטין וביטל דעתו (מה שנראה לי הגיוני יותר), או שרק הסכים לבטל את האיסור, אבל עדיין ראה דבר שלילי בעצם ההתכנסות על הקבר לאכול ולרקוד (מה שנראה לך הגיוני יותר, לאור המקורות האחרים שהבאת...). אבל אי אפשר להכחיש את רוח הדברים שביקש החיד"א להציג. שלמרות שהרבנים ראו את הדבר באור שלילי, הרי שרשב"י טרח להודיע להם שרצונו וחפצו שאכן כן יאכלו וישמחו על קברו. (כמובן שאין כאן התייחסות לסיבת ההילולא, האם זה יום פטירת רשב"י, או יום גלוי סודות התורה. בכל אופן, זה יום שנועד לשמוח על הקבר).

גם התמונה שבקשת להציג, כאילו הבית יוסף לא ראה בעין יפה את העליה לקברים (על פי דבריו בכסף משנה), אינו נכונה בעליל!. וידוע לנו ממקורות אחרים שאכן הבית יוסף נהג לעלות למירון להתפלל על ציון הרשב"י [כגון המסופר במגיד מישרים, שהבית יוסף עלה בחול המועד סוכות לקברו של רשב"י וערך הקפות עם הלולב סביב הקבר. (אז עדיין לא היה הבנין שעל המערה, והתפללו בתוך המערה), ובגין כך נגרם ירידת גשמים עוד בחג הסוכות, והמגיד מודיע שאין בגשמים אלו משום סימן קללה]...

-- דבר שכמובן לא היינו מאמינים אילו היו מספרים זאת על פוסק הדור הרב אליישיב זצ"ל (ובכלל מדוע לא חששו על קיום מצוות ואמירת תפילות על הקבר...) ---

כנראה שהיהדות אינה צבועה ב'שחור לבן', ויש הרבה גוונים שונים ביהדות (בתוך מסגרת ההלכה).וגם אם לאחד מבני אשכנז (על פי דברי רבותיו) נראה העסק מהעליה על קברים תמוה, ונראה כאילו נלקח מחוקות הגוי. הרי לבני ספרד (שוב, על פי הנהגת רבותיהם), יש בדבר מנהג ראוי ומקובל. וכן נהגו גדוליהם.... כגון הבית יוסף (לחלק התפילה וודאי - ואפילו בחגים!. ועל חלק האכילה והשמחה יש וויכוח בינינו, האם חזר בו אחר התגלות הרשב"י). האריז"ל (עכ"פ לפני שזכה לחכמתו הנפלאה - בזמן שעדיין היה רק 'גדול בתורת הנגלה', וערך את השיטה מקובצת...), ועוד ועוד...

כל וויכוח על אגרת הברטנורה, או על מועד פטירת הרשב"י, היא סטייה מהנושא העיקרי, האם עצם ההילולא והשמחה על קבר הרשב"י הוא דבר חיובי או שלילי...

[משולש]

אגב, החיד"א בספרו "מורה באצבע" כותב את סדר כל השנה ובענייני לג בעומר הוא לא מזכיר מילה אחת על העליה למירון.

[עתניאל בן קנז]

מצאתי מקור והוכחה מפורשת לדברי. שאכן הבית יוסף שינה את דעתו, ואף בעצמו נהג לרקוד ולשמוח בלג בעומר על קבר הרשב"י.

עדות השדי חמד...

[משולש]

כמה נקודות על הנושא של השדי חמד:
א) השדי חמד חי יותר משלוש מאות שנה אחרי הב"י. אם כן בוודאי מדובר בשמועה ששמע.
ב) באף מקור לפניו לא מובא עדות זו שהב"י היה עולה לקבר רשב"י ושש ושמח שם.
ג) חרושת השמועות המזויפות סביב לג בעומר היא גדולה מאוד, וגם השדי חמד הביא שמועה מזויפת על לג בעומר במקום אחר. ובמקום שלישי הוא כבר הרים ידים: "ואני איני מאמין לקול השמועה הלזו". (אם הציבור מעוניין אציין מ"מ בהמשך).
ד) אם השדי חמד מכליל את כל גדולי דורו. הרי אנו יודעים כמעט בוודאות שהאריז"ל לא עלה למירון בל"ג בעומר מלבד פעם אחת. גם החרדים שהיה בן דורם מספר בהקדמתו שהיה רגיל לעלות למירון "פעמיים בשנה" (ופעמיים אלו היו, עשרה ימים לפני שבועות ולפני ר"ה, כמבואר בספר מצרף לחכמה ובספר עמק המלך).

[ארזי ביתר]

דברי הרב משולש ודברי בעל שדי חמד, דברי מי שומעין?

[מה שנכון נכון]

אלו דברי השדי חמד למעונינים.
[מש"כ ואני איני מאמין וכו' הוא לשמועה בשם התורת חסד ע"ד החת"ס. ראה במקור השני].

שדי חמד.PDF

(907.03 KiB) הורד 408 פעמים

שדי חמד 2.PDF

(311.7 KiB) הורד 388 פעמים

[עתניאל בן קנז]

כמה נקודות על הנושא של השדי חמד:
א) השדי חמד חי יותר משלוש מאות שנה אחרי הב"י. אם כן בוודאי מדובר בשמועה ששמע.
ב) באף מקור לפניו לא מובא עדות זו שהב"י היה עולה לקבר רשב"י ושש ושמח שם.
ג) חרושת השמועות המזויפות סביב לג בעומר היא גדולה מאוד, וגם השדי חמד הביא שמועה מזויפת על לג בעומר במקום אחר. ובמקום שלישי הוא כבר הרים ידים: "ואני איני מאמין לקול השמועה הלזו". (אם הציבור מעוניין אציין מ"מ בהמשך).
ד) אם השדי חמד מכליל את כל גדולי דורו. הרי אנו יודעים כמעט בוודאות שהאריז"ל לא עלה למירון בל"ג בעומר מלבד פעם אחת. גם החרדים שהיה בן דורם מספר בהקדמתו שהיה רגיל לעלות למירון "פעמיים בשנה" (ופעמיים אלו היו, עשרה ימים לפני שבועות ולפני ר"ה, כמבואר בספר מצרף לחכמה ובספר עמק המלך).

א] צודק, מדובר ממכתב שמצטט מחכמי טבריה, ולא מעדות אישית כמובן.
ב] מי מחכמי הספרדי תיעד בתקופה ההיא עדויות ומנהגים? (ענין זה היה מקובל בעיקר בחוג חכמי אשכנז).
ג] צודק. וכמובן שאי אפשר להכריע ממכתב זה או אחר. אבל יתכן גם שגירסא זו כן נכונה ודוקא הגירסאות האחרות לא ...
ד] השדי חמד אינו מכליל 'כל גדולי דורו'. זוהי תוספת שלך!. הוא מביא גדולי דורו. ומסתבר שאין הכוונה לארי"זל שגר בארץ ישראל שנה וחצי בלבד. בשונה מהבית יוסף שגר בצפת והאזור עשרות בשנים. וגדולי צפת בתקופתו היו הרמ"ק, והאלשיך - מן המקובלים. שכנראה הכוונה אליהם.

אגב מנין הוודאות שהאריז"ל לא עלה יותר מפעם אחת למירון?
ומתי היה הסיפור המובא בעטרת זקנים (מחכמי אשכנז!) ריש תצג. משער הכוונות. [ופותח במנהג ארץ ישראל שנוהגין לילך על קבר רשב"י ור"א בנו ביום ל"ג בעומר].

[מה שנכון נכון]

הרי אנו יודעים כמעט בוודאות שהאריז"ל לא עלה למירון בל"ג בעומר מלבד פעם אחת.

האריז"ל חי בארץ ישראל לאחר שחזר ממצרים כשנתיים בלבד.

[משולש]

"ואני איני מאמין לשמועה זו" הוא כמש"כ הרב "מה שנכון נכון".
והמקור המזויף שהתכוונתי נמצא בקובץ שהעלה הרב הנזכר "שדי חמד 2" בתחילתו, מה ששלח לו ר' יהושע לוינשטיין את הספר "ברכת אברהם" שהוא כאילו ספר חידושים מר' אברהם אביש מפרנקפורט. אשר באמת לא יצאו מעולם מפה קדוש של רא"א אלא מנכדו ר' יהושע לוינשטיין ותלאם בסבו הגדול. ואף הלשון של המימרא עצמה שהוא מפנה שם היא העתקה בשינויים קלים מהספר "שם אריה" שהיה כמאה שנים אחרי ר' אברהם אביש.

[משולש]

הרי אנו יודעים כמעט בוודאות שהאריז"ל לא עלה למירון בל"ג בעומר מלבד פעם אחת.

האריז"ל חי בארץ ישראל לאחר שחזר ממצרים כשנתיים בלבד.

נכון, והפעם שהוא עלה, זה כנראה היה עוד לפני שעלה לא"י. כמו שמשמע קצת בספר הכוונות.
בשנתיים שבהם היה חי בא"י לא עלה למירון.

[מלבב]

דברי הרב משולש ודברי בעל שדי חמד, דברי מי שומעין?

השאלה שגויה מיסודה.

הוא אינו בר פלוגתא לשדה חמד, אלא מוכיח שאם היה לפני השדה חמד אותם הספרים והמקורות יתכן שהיה סובר אחרת.
הכלל הנ"ל מופיע רבות באחרונים.

[מה שנכון נכון]

הרי אנו יודעים כמעט בוודאות שהאריז"ל לא עלה למירון בל"ג בעומר מלבד פעם אחת.

האריז"ל חי בארץ ישראל לאחר שחזר ממצרים כשנתיים בלבד.

נכון, והפעם שהוא עלה, זה כנראה היה עוד לפני שעלה לא"י. כמו שמשמע קצת בספר הכוונות.
בשנתיים שבהם היה חי בא"י לא עלה למירון.

לא הבנתי, הלא רח"ו שהה עמו רק בשנתים אלו ועליהם מעיד שעלה [לכה"פ בשנה אחת].

[משולש]

כמה נקודות על הנושא של השדי חמד:
א) השדי חמד חי יותר משלוש מאות שנה אחרי הב"י. אם כן בוודאי מדובר בשמועה ששמע.
ב) באף מקור לפניו לא מובא עדות זו שהב"י היה עולה לקבר רשב"י ושש ושמח שם.
ג) חרושת השמועות המזויפות סביב לג בעומר היא גדולה מאוד, וגם השדי חמד הביא שמועה מזויפת על לג בעומר במקום אחר. ובמקום שלישי הוא כבר הרים ידים: "ואני איני מאמין לקול השמועה הלזו". (אם הציבור מעוניין אציין מ"מ בהמשך).
ד) אם השדי חמד מכליל את כל גדולי דורו. הרי אנו יודעים כמעט בוודאות שהאריז"ל לא עלה למירון בל"ג בעומר מלבד פעם אחת. גם החרדים שהיה בן דורם מספר בהקדמתו שהיה רגיל לעלות למירון "פעמיים בשנה" (ופעמיים אלו היו, עשרה ימים לפני שבועות ולפני ר"ה, כמבואר בספר מצרף לחכמה ובספר עמק המלך).

א] צודק, מדובר ממכתב שמצטט מחכמי טבריה, ולא מעדות אישית כמובן.
ב] מי מחכמי הספרדי תיעד בתקופה ההיא עדויות ומנהגים? (ענין זה היה מקובל בעיקר בחוג חכמי אשכנז).
ג] צודק. וכמובן שאי אפשר להכריע ממכתב זה או אחר. אבל יתכן גם שגירסא זו כן נכונה ודוקא הגירסאות האחרות לא ...
ד] השדי חמד אינו מכליל 'כל גדולי דורו'. זוהי תוספת שלך!. הוא מביא גדולי דורו. ומסתבר שאין הכוונה לארי"זל שגר בארץ ישראל שנה וחצי בלבד. בשונה מהבית יוסף שגר בצפת והאזור עשרות בשנים. וגדולי צפת בתקופתו היו הרמ"ק, והאלשיך - מן המקובלים. שכנראה הכוונה אליהם.

אגב מנין הוודאות שהאריז"ל לא עלה יותר מפעם אחת למירון?
ומתי היה הסיפור המובא בעטרת זקנים (מחכמי אשכנז!) ריש תצג. משער הכוונות. [ופותח במנהג ארץ ישראל שנוהגין לילך על קבר רשב"י ור"א בנו ביום ל"ג בעומר].

ב) אם אף אחד לא תיעד מניין לזקני טבריה המסורת הזו?? (וכבר תפסנו את זקני צפת על חוסר דיוק בנושא ל"ג בעומר, מ"מ בהמשך אם יש ביקוש).
ד) סליחה, כתוב "הב"י וגדולי דורו" הוספתי בטעות את המילה "כל". אבל בכל זאת כשאומרים "הב"י וגדולי דורו" קשה מאוד להוציא את האריז"ל, החרדים, וחבריו, מהכלל הזה. בכל מקרה אני מסכים שאפשר להתווכח, רק הצבעתי על החורים בתאוריה הזו.

זה שהאריז"ל עלה רק פעם אחת כך כתוב בשער הכוונות.

[משולש]

לא הבנתי, הלא רח"ו שהה עמו רק בשנתים אלו ועליהם מעיד שעלה [לכה"פ בשנה אחת].

שער הכוונות פסח יב:

ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור"א בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע ואוכלים ושותי' ושמחים שם. אני ראיתי למוז"ל שהלך לשם פ"א ביום ל"ג לעומר הוא וכל אנשי ביתו, וישב שם שלשה ימים ראשו' של השבוע ההו'. וזה היה פעם הא' שבא ממצרים. אבל אין אני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אח"כ. (בענייני ל"ג בעומר שהוכנסו לספר "טעמי המנהגים" הוצאת אשכול הושמט משפט זה. כנראה כהטעיה מכוונת.) והה"ר יונתן שאגי"ש העיד לי, שבשנה הא' קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מוז"ל, שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע ועשה שם יום משתה ושמחה. גם העיד הה"ר אברהם הלוי, כי בשנה הנז' הלך גם הוא שם. והיה נוהג לומר בכל יום בברכת תשכון 'נחם ה' אלקינו את אבלי ציון כו'...' וגם בהיותו שם אמר נחם כו' ואחר שגמר העמידה א"ל מוז"ל, כי ראה בהקיץ את רשב"י ע"ה עומד על קברו ואמר לו: 'אמור אל האיש הזה אברהם הלוי כי למה אומר נחם ביום שמחתינו? והנה לכן הוא יהיה בנחמה בקרוב.' ולא יצא חדש ימים עד שמת לו בן א' וקבל עליו תנחומין. וכתבתי כל זה להורות, כי יש שרש במנהג הזה הנז'. ובפרט כי רשב"י ע"ה הוא מחמשה תלמידיו הגדולים של ר"ע, ולכן זמן שמחתו ביום ל"ג לעומר כפי מה שביאר לעיל ביום ל"ג לעומר

כמה נקודות לומדים מכאן:
א. המנהג כבר היה ידוע בזמן האר"י ז"ל ולא הוא הנהיגו.
ב. הסיפור הזה הוא לא כמנהג העולם אלא רק "שורש" למנהג.
ג. משמע מדבריו שכתב כל זה להראות שהמנהג הוא טוב ויש לו שורש, מכלל שהיו עליו מערערים.
ד. ר' אברהם הלוי שהיה מגדולי צפת סבר שיש להתאבל ואמר נחם ל"ג בעומר.
ה. "אני ראיתי למוז"ל שהלך לשם פעם אחת ביום ל"ג לעומר" פעם אחת ולא יותר. מכאן למדים שהאר"י ז"ל בעצמו לא היה במירון אלא פעם אחת בחייו. ואותה פעם היתה כנראה לפני שהשיג את עומק חכמתו. ולאחר שהשיג את החכמה הנפלאה לא הלך יותר למירון בל"ג בעומר. (למרות שהתגורר בצפת הסמוכה.)
ו. מהרח"ו אינו מזכיר יותר מהנהגות האר"י בל"ג בעומר מהשנים שהיה בצפת, ונראה שלא היה עושה שום דבר מיוחד ביום זה, בזמן שהותו בצפת.

[מה שנכון נכון]

העסק אכן קצת סבוך ראה במצו"ב.
ומ"מ יש בידינו עדויות על ג פעמים שבהם עלה האר"י למירון. על שתי שנים מרח"ו ועל אחת מר"י סאגיש.

סיני קח.PDF

(672.05 KiB) הורד 452 פעמים

[מלבב]

[ג] צודק. וכמובן שאי אפשר להכריע ממכתב זה או אחר. אבל יתכן גם שגירסא זו כן נכונה ודוקא הגירסאות האחרות לא ...
ד] השדי חמד אינו מכליל 'כל גדולי דורו'. זוהי תוספת שלך!. הוא מביא גדולי דורו. ומסתבר שאין הכוונה לארי"זל שגר בארץ ישראל שנה וחצי בלבד. בשונה מהבית יוסף שגר בצפת והאזור עשרות בשנים. וגדולי צפת בתקופתו היו הרמ"ק, והאלשיך - מן המקובלים. שכנראה הכוונה אליהם.
.

[ג]נכון, אבל יתכן גם הפוך. ולכן תוכיח כוותך, כי לצד השני ישנם הוכחות.
[ד] "מסתבר" עדיין אין זה הוכחה לדבריך על אף שזה קרוב למחשבתך יותר, אך אם רוצים לבסס משהו צריך טענות וראיות מוצקות, היינו מקורות קדומים נאמנים! ולולי הם כל הסברות שנגיד לפה ולשם פשוט קורסות!

[מלבב]

הערה כללית:
מעניין שהמקור הכי קדום (על הימים הללו ולא דווקא על לג בעומר) הוא לפני כ-800 שנים בספר המנהיג, כפי שמופיע בקובץ הנ"ל שהביא 'מה שנכון'.

[משולש]

העסק אכן קצת סבוך ראה במצו"ב.
ומ"מ יש בידינו עדויות על ג פעמים שבהם עלה האר"י למירון. על שתי שנים מרח"ו ועל אחת מר"י סאגיש.

סיני קח.PDF

אין עדות על ג' פעמים, אלא פלפול של כותב המאמר ההוא שאפשר להתווכח אתו, ויש הרבה תמיהות בדבריו.

[בן אחר בן]

רח"ו כותב שעלה שני פעמים, פעם אחת ראה אותו (מתוך שתי שנים שהיה עמו), ועוד פעם העיד לו ר"י סאגיש.
ובזה נסתרים הדברים הבאים:

"אני ראיתי למוז"ל שהלך לשם פעם אחת ביום ל"ג לעומר" פעם אחת ולא יותר. מכאן למדים שהאר"י ז"ל בעצמו לא היה במירון אלא פעם אחת בחייו.

.
רח"ו כותב שאינו יודע אם היה זה אחר שהשיג את החכמה הנפלאה, חבל שלא התייעץ קודם כתיבת ספרו עם הניק משולש שיודע.

ואותה פעם היתה כנראה לפני שהשיג את עומק חכמתו. ולאחר שהשיג את החכמה הנפלאה לא הלך יותר למירון בל"ג בעומר. (למרות שהתגורר בצפת הסמוכה.)

[משולש]

רח"ו כותב שעלה שני פעמים, פעם אחת ראה אותו (מתוך שתי שנים שהיה עמו), ועוד פעם העיד לו ר"י סאגיש.
ובזה נסתרים הדברים הבאים:

"אני ראיתי למוז"ל שהלך לשם פעם אחת ביום ל"ג לעומר" פעם אחת ולא יותר. מכאן למדים שהאר"י ז"ל בעצמו לא היה במירון אלא פעם אחת בחייו

..

.
אם תדייק בדברי שער הכוונות תראה שעדות ר"י שאגיש היא על אותה פעם. אם לא הצלחת להבין אעזור לך.

[קולמוס הסופר]

קטע ממאמרו של משה אייזיק בלוי, ישורון טו. מכתב ידו של החיד"א זצ"ל
כנראה שבכל זאת, רבי שמעון בר יוחאי רוצה שיחגגו וירקדו, יאכלו וישמחו....

מכאן לומדים שהב"י התנגד לכל העניין. וכבר היה מוכן אצלו מודעה לאסור הכל. וקרע אותה. מהלשון קצת נראה שגם אחרי שקרע את המודעה, עדיין סבר שאינו ראוי, רק שאסור לצאת בגלוי נגד זה.

בס"ד
קצת מוזר, הבית יוסף חושב שהריקודים אינם לכבודו של רשב"י, ואחרי שרשב"י עצמו מבהיר בצורה ברורה שהוא רוצה בכך, עדיין חושש הבית יוסף לכבודו...

[משולש]

אני יודע מה שכתוב. כתוב שם רק שקרע ההסכמה. אתם ממשיכים לטוות את הסיפור שמאז הוא הפך לחסיד נלהב של העליה למירון. יכול להיות. אבל זה לא כתוב. וכתוב במקומות אחרים קצת להיפך.

והתמיהה שאתה מציג אינה גדולה כל כך. אפשר לתרץ שהחלום היה אצלו מספיק אמין בשביל להמנע ממעשה (שב ואל תעשה), אבל לא בשביל ללכת בעצמו לעשות מעשה שמבזה את רשב"י בקום ועשה לפי דעתו.

[שמח]

אני ממש מתבייש לקרוא דברים כאלו בפורום תורני שכזה.
להשוות את ל"ג בעומר במירון לע"ז ולמשוגעים רח"ל - מעידה כאלף עדים כי הכותב מעולם לא היה שם בל"ג בעומר. יכולני להעיד על עצמי שזה מעל עשרים שנה שלא החסרתי ל"ג בעומר אחד במירון, ובדרך כלל הנני נמצא שם כל המעל"ע, מתפלל, לומד וכמובן גם רוקד. ההתעלות הרוחנית וההרגשה העילאית במקום היא כל כך אמיתית ומעוררת, כך שתבינו אותי על ההלם שקיבלתי לגלות כי ישנם כאלה, שמתוך דבריהם משמע שמעולם לא היו שם, המזלזלים בהילולת הרשב"י בצורה מבישה כל כך.
ואינני רוצה להכנס לכל הנושא של יום הפטירה, או על היתר הריקודים וכו', אלא למחות בעוז נגד הזלזול בכבודו של הרשב"י, אשר כפי המובא בזוה"ק יש חיוב גדול לשמוח בהילולא שלו.

[משולש]

החתם סופר מחה להיפך, שהריקודים והשמחה הם זלזול בכבודו של רשב"י.

[המתקיף]

אני ממש מתבייש לקרוא דברים כאלו בפורום תורני שכזה.
להשוות את ל"ג בעומר במירון לע"ז ולמשוגעים רח"ל - מעידה כאלף עדים כי הכותב מעולם לא היה שם בל"ג בעומר. יכולני להעיד על עצמי שזה מעל עשרים שנה שלא החסרתי ל"ג בעומר אחד במירון, ובדרך כלל הנני נמצא שם כל המעל"ע, מתפלל, לומד וכמובן גם רוקד. ההתעלות הרוחנית וההרגשה העילאית במקום היא כל כך אמיתית ומעוררת, כך שתבינו אותי על ההלם שקיבלתי לגלות כי ישנם כאלה, שמתוך דבריהם משמע שמעולם לא היו שם, המזלזלים בהילולת הרשב"י בצורה מבישה כל כך.

ישנם אפיקים ביהדות (רציונאליסטים) שאינם יכולים לראות בעין יפה הנהגות כאלה וברור שיראו בכך משתגעים וקרובים לע"ז, וברוח זו כותב הר"ם במז"ל בכמה מקומות. וגם מי שהלך באפיק אחר של היהדות, כשם שהוא מבקש שאחרים יכירו בלגיטימיות של דרכו, כך הוא עצמו צריך להכיר בלגיטימיות של האחר, שיש דרך כזו שאינה יכולה לקבל זאת.
כמי שהיה במירון בל"ג בעומר מדי שנה כמעט עשרים שנה רצופות, אעיר רק זאת: הרגשת התעלות רוחנית ועילאית אינה יכולה להעיד על שום כלום. גארנישט. זירו. נאדה. וכי חסידי ש"צ למשל לא חשו הרגשה רוחנית עילאית (פי אלף)? וכי עובדי ע"ז להבדיל אא"ה לא חשים זאת?

[שמח]

אין לי כוונה להכנס לויכוח, התכוונתי בעיקר להדגיש כי מי שכותב שמירון היא ענין של עשן וטשולנט, כמובן שזה יכול אולי להריח לו ע"ז ושגעון, אולם מי שמגיע למירון כאל מקום קדוש, מתפלל ושופך לבו בקבר הצדיק שאין לנו השגה בגדולתו, ושאין חולק על חשיבות ההשתטחות על קברי הצדיקים, וכן מי שרואה את הריקודים של חסידים ואנשי מעשה שאין להם בעולמם כלום חוץ מתורה ועבודה - מתקומם עד מאד לראות את היחס המנוכר והמזלזל.

[המתקיף]

אין לי כוונה להכנס לויכוח, התכוונתי בעיקר להדגיש כי מי שכותב שמירון היא ענין של עשן וטשולנט, כמובן שזה יכול אולי להריח לו ע"ז ושגעון, אולם מי שמגיע למירון כאל מקום קדוש, מתפלל ושופך לבו בקבר הצדיק שאין לנו השגה בגדולתו, ושאין חולק על חשיבות ההשתטחות על קברי הצדיקים, וכן מי שרואה את הריקודים של חסידים ואנשי מעשה שאין להם בעולמם כלום חוץ מתורה ועבודה - מתקומם עד מאד לראות את היחס המנוכר והמזלזל.

החולקים חולקים על כל דבריך כאן, כולל על חשיבות ההשתטחות על קברים, ועמדתם אינה מופרכת.

[סגן אלוף]

ישנם אפיקים ביהדות (רציונאליסטים) שאינם יכולים לראות בעין יפה הנהגות כאלה וברור שיראו בכך משתגעים וקרובים לע"ז, וברוח זו כותב הר"ם במז"ל בכמה מקומות. וגם מי שהלך באפיק אחר של היהדות, כשם שהוא מבקש שאחרים יכירו בלגיטימיות של דרכו, כך הוא עצמו צריך להכיר בלגיטימיות של האחר, שיש דרך כזו שאינה יכולה לקבל זאת.
כמי שהיה במירון בל"ג בעומר מדי שנה כמעט עשרים שנה רצופות, אעיר רק זאת: הרגשת התעלות רוחנית ועילאית אינה יכולה להעיד על שום כלום. גארנישט. זירו. נאדה. וכי חסידי ש"צ למשל לא חשו הרגשה רוחנית עילאית (פי אלף)? וכי עובדי ע"ז להבדיל אא"ה לא חשים זאת?

נאים הדברים מאד, ושכר שיחה נאה יש כאן אע"פ שהנך נאה דורש ואינו נאה מקיים כמו שהעדת על עצמך [ושמא אין אדם משים ניקו רשע].
ברם הערה אחת יש לי על מ"ש מר וז"ל ישנם אפיקים ביהדות (רציונאליסטים), עיקר היה לו לומר שהדת אצלם אינה מיסטיקה, והמיסטיקה סותרת לדת, כי הרציונליזם במובן השגור איננו בדוקא נחלתם של גדולי ליטא לדוגמא, אלא שה'חוויה הדתית' שלהם [ואני נוקט כדרכך לשון מודרנית מחוץ לכתלי בית המדרש] מרוקנת ממסטיקה ת"ל.

[בברכה המשולשת]

שאלת תם: האם כת"ר יכול להגדיר למה בדיוק הוא מתכוון במונח "מיסטיקה"?

[הקטן]

בס"ד
אשרינו שהביטול תורה שלנו הוא נסיעה לקברי צדיקים בעקבות האר"י הקדוש ותלמידיו, וחפצים להתדבק ברשב"י ובתורותו ,
ולא "מצות נסיעה לים וטיולים" כנראה שבימי בין הזמנים הק' אין פריצות ברחוב ולא בדרך לים
כשאני נזכר בהילולת רשב"י מיד עולה ההגבלה של ההעצרת "תפילה" שהתקיימה נגד גזירת הגיוס אני שמח להמנות עם אלפי רבבות ישראל העולים להילולת הרשב"י הקדוש והלוואי שזה יהיה העבירות של כלל ישראל אגב אפשר גם ללמוד בדרך ולקיים בזה מצוות ובלכתך בדרך