איפה נדפס לראשונה הזמר בר יוחאי?

[מאיריחיאלק]

את הזמר בר יוחאי לרבי שמעון לביא
אגב המחבר לא היה מעולם במירון !!!!

[מה שנכון נכון]

בסוף ספרו כתם פז.

[מאיריחיאלק]

בסוף ספרו כתם פז.

איני יודע שזה נכון - עיין כאן שנדפס בספר אחר בשנת שע"א בלא שם המחבר
ר' שמעון לביא זצוק"ל

בעל ה "כתם פז"
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... t=&pgnum=8

תאריך: 26/01/2004


רבי שמעון לביא, החכם, המקובל, הרופא, האסטרונום והמשורר, נתפרסם בכל תפוצות ישראל, במזרח ובמערב, בזכות פיוטו "בר יוחאי", המושר בלילות שבת ובמיוחד בל"ג בעומר ברגש רב ובחיבה מיוחדת, וכן בפירושו המונומנטאלי לזהור "כתם פז".

רבי שמעון נולד בספרד בשנות השמונים של המאה ה- טז, שנים מספר לפני גירוש ספרד, נפטר בטריפולי שבלוב בשנת השמ"ה (1585) ונקבר בשכונת "אל-דאהרה". שכונה שנודעה בשל היישוב היהודי שהיה בה עוד בתקופה הרומית.

גירוש ספרד בשנת הרנ"ב (1492) שכונה גם גירוש קאשטיליה, הביא את שמעון הצעיר יחד עם מגורשים רבים למארוקו. באותה עת שלט במארוקו מולאי שייך (1472-1505), מייסדה של שושלת שליטים מבני וואטס, הידוע באהדתו ליהודים. הוא קיבל את המגורשים בזרועות פתוחות, והם נקלטו היטב בארצו. שמעון הקטן ובני משפחתו התיישבו בעיר פאס שקהילתה נתפרסמה בחכמיה. מהם למד את תורתו, לרבות את תורת הסוד, תורת הקבלה.

כמיהתו לארץ-ישראל וכיסופיו לגאולה לא נתנו לו מנוח, והוא החליט לעלות ארצה. בשנת הש"ט (1549), ויש אומרים בשנת השי"א (1551), עזב את פאס ויצא לארץ-ישראל. בדרכו הגיע לטריפולי והתיישב בה.



קהילת טריפולי במאה ה- טז:

ככדי להבין היטב את סיבת הישארותו של רבי שמעון לביא בטריפולי, יש לעקוב אחר סיפורה העצוב של קהילה זו החל בראשית המאה ה- טז. בשנת הר"ע (1510) עלה המצביא הספרדי פדרו נבארו, בראש צי של חמישים אניות ו- 11,000 חיילים מאומנים היטב ומצוידים בתותחים, על טריפולי. קרב מר ניתש בין הצבא הספרדי לבין מגיני טריפולי, והוא נסתיים בנצחון הספרדים. ששת אלפים ממגיני העיר נהרגו ו- 15,000 תושבים הלכו בשבי. טריפולי נותרה חרבה ושוממה.

רבי חיים יוסף דוד אזולאי מספר בספרו "שם הגדולים" מעין אנציקלופדיה לגדולי ישראל: ואני שמעתי דהרב הנזכר היה דעתו ליסע לארץ-ישראל, וכשבא לטריפולי, ראה שלא היו יודעין דת ודין...ואמר בלבו כי טוב לו לקרבם לתורה וללמדם תורה וליראה את ה', והז יותר מהליכת ארץ-ישראל וכן עשה...והרביץ תורה שם והיה זה שנת ש"ט (1549).

השלמה לידיעה זו מוצאים אנו בדברי רבי מרדכי הכהן:



בשנת הש"ט (1549) החכם רבי שמעון לביא יצא מעיר פאס אשר במארוקו, והיו רגליו הילוכו עבר טריפוליה (טריפולי) וימצא את היהודים אין להם ראש ומורא, אזי בחר לול לשבת בטריפולי לתקן את אחיו היהודים מלהעלות לארץ-ישראל.

יהודי טריפולי שעלו לקברו של רבי שמעון לביא, הזכירו עניין זה בשיר לכבודו: עיני עורים פקחת...לתועים בישימון הראית דרך סלולה...



כאמור רצה רבי שמעון לעלות לארץ-ישראל, אך משהגיע לטריפולי וראה שם קהילה הרוסה לאחר מלחמות, קהילה השרויה בדלות חומרית ורוחנית, עמדה לפניו השאלה: האם עדיף לקיים את מצוות יישוב ארץ-ישראל, או שמא רצוי להישאר בטריפולי כדי לשקם בה קהילה מפוארת, שכל חייה יהיו מושתתים על תורת ישראל, ואמנם החליט להישאר. אך תמיד נשא את נפשו לארץ ישראל וקיוה, שביום מן הימים יזכה לחיות בה. תקוה זו באה פעמים אחדות לידי ביטוי בספרו "כתם פז". הנה, למשל כשהוא דן במנהגי שבועות, הוא כותב: אנחנו נוהגין בכל ליל א' שבועות בל"ב פיוטים המיוסדים אצלינו עפ"י סוד החכמה, א-ל א-להי ישראל יעזרנו לאומרם בארץ הקדושה...
והוא חוזר על משאלה זו גם בסיום פירושו לזוהר: אחילה לא-ל יקימנו ואחיה לפניו עד השלימי כל ספר הזוהר בארץ הקדושה.


מאז כיבושה על-ידי הספרדים נתונה היתה טריפולי תחת שלטונה של ספרד עד שנת השי"א (1551), שעה שנכבשה בידי התורכים ונשתלבה בתחומה של האימפריה העות'מנית. גם כיבוש זה הביא אסון על יהודי טריפולי. רבי יהושע צונצין, מגדולי חכמי קושטא במחצית השניה של המאה ה- טז, העיר על שבייתם של ארבעים משפחות מיהודי טריפולי בשנת 1551: ששלח המלך האדיר (שולטן סולימאן)...ספינות רבות ולכדו את טראבולוס (טריפולי) ונשבו בתוך העיר הנ"ל כמו מ- 40 משפחות של יהודים...



זהו סיפורה העצוב של הקהילה היהודית בטריפולי במחצית הראשונה של המאה ה- טז, וזוהי הקהילה שפגש רבי שמעון לביא בדרכו לארץ-ישראל, ובמחיצתה החליט להישאר ולפעול, למען שיקומה.



"הנהגות העדה":

יהודי טריפולי מייחסים לרבי שמעון לביא את כל "הנהגות העדה" לאחר מלחמות הספרדים והתורכים עליה. וכך כותב רבי אברהם חיים אדאדי שכיהן כאב בית-דין בטריפולי במאה ה- יט: דארץ הלזו טראבלס (טריפולי) יסדה על מכונה הרב המקובל הא-לוהי כמוהר"ר (כבוד מורנו הרב רבי) שמעון לביא.

רבי שמעון הנהיג את קהילת טריפולי במשך ל"ט שנים, הורה להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. "תקן להם סדר תפילות... כמנהג הספרדים כי הוא מגרושי קשטיליא...תקן מורים לנערי תלמוד תורה ומהגדיים נעשו תישים".

מספרים שבבואו לטריפולי מצאם מתפללים שמונה-עשרה של חול בשבת. כדי למנוע טעות זו תיקן שבתפילת ערבית של שבת ויום-טוב יאמר הש"צ "כל השבעה ברכות בקול רם". אף פיוטו "בר יוחאי" נשתלב בחייה של הקהילה. שרו אותו בלילות שבת ובל"ג בעומר, בנעימה שהלחין הוא עצמו.

עם היותו מורה-הוראה שימש רבי שמעון לביא גם כדיין. בתפקיד זה "שם להם (לבני טריפולי) חק ומשפט" והניח את היסודות לבית-הדין שבטריפולי, שנעשה ברבות הימים אחד מבתי-הדין המפורסמים בצפון אפריקה.

רב שמעון לביא אשר גלה מספרד מעיר קטשטיליה ויבוא טריפולה מעיר פאס...הוא יסד בתקופה הזאת ההנהגות ועמודי הדת. הוא תקן גם הנהגת דיינים, שמרו אחרי דבריו דור אחרי דור לפקח על כל הדברים הנוגעים לתהלוכות העדה...לבלתי יתרופפו. רבות תרם לה לקהילה גם כנציגה בפני השלטונות, תפקיד שהקלה עליו עובדת היותו רופאו של השליט יחיא פאשא, והיותו "מכובד מאד בעיני שרי הממשלה".



רבי שמעון לביא ועולם הקבלה:

רבי שמעון לביא הצטיין בבקיאותו בחכמת הקבלה, הלא היא תורת הסוד. הוא החל לעסוק בתורה זו עוד בהיותו בפאס שבמארוקו, המשיך להעמיק בה בהיותו בטריפולי, ואף עשה רבות להפצתה בקרב קהילתו.

בהשפעת רבי שמעון לביא תפס הזוהר מקום חשוב בחיי הקהילה בטריפולי ונחשב לספר קדוש, דומה לתנ"ך ולתלמוד, ובני הקהילה החלו לקורא בו בימות החול, בשבתות ובאירועים חברתיים מיוחדים.
מתוך חיברתו לספר הזוהר והתנהגותו לפילוסופים השכלתניים שדיברו סרה בתורת הקבלה ובלומדיה, חיבר רבי שמעון לביא בשנת 1570 (לערך) את פירושו לספר הזוהר על סדרי בראשית ושמות, פירוש שנחשב לחשוב ביותר להבנת פשוטו של הזוהר. באמצעותו ביקש רבי שמעון להוכיח לפילוסופים ולמתנגדים, כי הביקורת באותה הם מותחים במקובלים, מקורה באי-ידיעה ובחוסר הבנה של תורת הקבלה וסמליה.

עיון בפירושו של רבי שמעון מלמדנו על בקיאותו הרבה בעולם הקבלה, אך גם במדעי הטבע. לגבי דרך כתיבתו מן הראוי להדגיש, שבדרך כלל כתב בדרך הפשט, ורק לעיתים הפליג בדרשנות.



לצורך חיבורו נסתייע בדברי מקובלים מספרד, כמו רמב"ן – הראשון שהכניס את יסודות הקבלה לפרשנות המקרא והפך אותך בזה לנחלת רבים, ורבי יוסף ניקטיליה שהותיר אחריו שורה של חיבורים בקבלה, כגון הספר "גינת אגוז". ועם זאת כאשר רבי שמעון מבקש להשיג על דברי רמב"ן, הוא מתבטא בהכנעה וביראת כבוד, ואף במידת התנצלות. וכך הוא אומר באחד המקומות: "ידעתי נאמנה ערכי לנגדו, ערך יתוש קצוץ כנפיים, מול נשר ארך האבר גדול הנוצה".
בחיבורו נעזר גם בכתבי מקובלים שפעלו מחוץ לספרד. מביניהם ראוי להזכיר את רבי מנחם ריקאנטי, מראשוני המקובלים באיטליה, שהעריץ גם את תורת הנסתר וגם את גישתו השכלתנית של רמב"ם, ואת רבי יהודה החסיד מאשכנז, בעל "ספר החסידים", ספר שיש בו הרבה מתורת הסוד. בנוסף על מקובלים אלה בני המאה ה- יג גם נסתייע בכתבי-יד של מקובלים שחיו בזמנים קדומים יותר, ואולם לא הכיר את כתבי האר"י ז"ל, שכן אלה נתפרסמו שנים רבות לאחר מותו. עם זאת מצאו מומחים בקבלה מקבילות בדעותיהם, ויש בכך כדי להוכיח, כי רבי שמעון לביא העמיק לחדור לעולם הקבלה.



כמאתיים ושלושים שנה היה פירושו של רבי שמעון לזוהר גנוז בכתב-יד, ורק בשנת התקנ"ה (1795) ראה אור הפירוש על סדר בראשית (בשני חלקים), בהשתדלותם של עשירי טריפולי. נראה שהשם "כתם פז" לא נקבע על-ידי המחבר עצמו שטרם סיים את פירושו לכל הזוהר, אלא נקבע על-ידי רבי חיים יוסף דוד אזולאי (הרב חיד"א), ששהה בזמן הדפסתו של הספר בליוורנו שבאיטליה.
רבי שמעון לביא חיבר גם פירוש ל"מלות זרות" שבזוהר, פירוש נדפס בסוף הספר "יד נאמן" לרבי חיים אברהם מיראנדה. פירוש זה מלמד על בקיאותו של המחבר בשפות ערבית וספרדית.



הפיוט "בר יוחאי" בקהילות ישראל:

לפיוט "בר יוחאי" שחיבר רבי שמעון לביא, נודע מקום נכבד בין הפיוטים הקבליים שזכו לתפוצה רבה בכל קהילות ישראל.
את ראשית דרכו עשה הפיוט "בר יוחאי" בטריפולי – שם הושר בנעימה שהלחין רבי שמעון, כאמור, והוא גם הושר בתרגום לערבית היהודית. בדרך כלשהי הגיע לערי צפת שבארץ-ישראל, בה נתקבל על-ידי תלמידיו של האר"י ז"ל בלהט רב, והם שילבוהו בסדר "קבלת-שבת", ונראה ששרוהו לפני "מזמור שיר ליום השבת". מארץ-ישראל הופץ הפיוט על-ידי תלמידיהם של האר"י ורבי משה קורדובירו בגולה כולה, והוא נדפס לראשונה כבר בראשית המאה ה- יז. רבי יששכר בער מקרעמניץ הדפיסו בפראג בשנת השע"א (1611) בראש ספרו "אמרי בינה", ביאור על "מלות זרות" בזוהר, בשל היותו "שיר שבח להרשב"י זצ"ל, שהובא מארץ הקדושה". שנה לאחר מכן נדפס בקראקא בספר "תיקוני שבת". כשנדפס בליוורנו בשנת 1795 ספרו "כתם פז", פירושו של רבי שמעון לזהור, כונסו בסופו שירו "בר יוחאי" ופיוטים נוספים שחיבר.

משום מה לא נכלל הפיוט "בר יוחאי" בין ממורי השבת שנתקבלו על-ידי יהודי מזרח-אירופה, אך חכמי קבלה שם נהגו לשיר אותו לעתים מזומנות, ובל"ג בעומר היה מושר גם שם בפי כל. בצפון-אפריקה, לעומת זאת, נכלל הפיוט בכל המחזורים, ונהגו "לאומרו בכל המערב בליל שב"ק על השולחן, קודם הסעודה".



אצל יהודי פרס מקובל לשיר את "בר יוחאי" במקורו העברי בשבתות, ואלו בל"ג בעומר שרים אותו בתרגומו הפרסי. בסידור "תכלאל" נאמר: "פזמון נאה מארץ-ישראל, שמסדרין בכל ערב שבת וסדר קבלת שבת על קבר רשב"י". הנוסע יעקב ספיר שביקר בתימן, מוסיף על כך שהפיוט הגיע לשם במאה ה- יט והוא מושר שם בהתלהבות רבה.
על מנהג ארץ-ישראל בעניין זה למדים אנו מדברים המקובל רבי ישעיהו אשר זעליג מרגליו: ופה בארצנו הקדושה, הספרדי נוהגים לשירו בכל לילי שבת קודש אחר קבלת שבת. ובצפת ת"ו ובמירון נוהגים לשירו גם אצל האשכנזים כל בתי-כנסיות ובכל לילי שבת קודש קודם אמירת "כגוונא" לפני "ברכו", ובשאר ערי ארץ הקודש נוהגים האשכנזים החסידים לשירו בליל שבת קודש קודם ל"ג לעומר קודם "כגוונא", וכל שכן בל"ג לעומר שמזמרין אותו בכל תפוצות ישראל (ספרדים ואשכנזים כאחד) החוגגים שמחת ההילולא דרשב"י, ומה גם במירון אשר אין לתאר גודל השמחה...והספרדים עוד מזמרים אותו בניגון הידוע אשר עוד נגן בו הרה"ק המחבר השיר הקדוש הזה, ואצל האשכנזים נשתנה מעט ניגון השיר...



רבי שמעון לביא הקדיש את הפיוט "בר יוחאי" לכבודו של התנא רבי שמעון בר יוחאי. מבין שורותיו של הפיוט ניכרת בקיאותו של המחבר בתורת השיר והמשקל ובתורת הקבלה. השיר כתוב על-פי הסגנון האיטלקי, כלומר בשיטת התנועות. משובצים בו ביטויים מקראיים, מאמרים ורעיונות מדברי חז"ל, וכן ביטויים מן הזוהר ומעולם הקבלה. השיר בנוי עשרה בתים, כמניין עשר מעלות הקדושה שנתעלה בהן הרשב"י. בראשיתו של כל אחד מהם מופיעה אות אחת משמו של המחבר.

[מה שנכון נכון]

אמת. גם הריא"ז מרגליות טעה בזה.

וע"ע כאן.

אמרי בינה.
שו"ר שכבר ניתן לו קישור לעיל.

[מה שנכון נכון]

לאמור במצ"ב הפעם הראשונה היתה בספר היכל ה בשנת שסא. [כ"כ בשלוחי א"י שציין. חלמיש כותב שסה].

אסופות י.GIF (23.74 KiB) נצפה 2260 פעמים

אסופות י 2.GIF (29.26 KiB) נצפה 2260 פעמים

בר יוחאי משה חלמיש.pdf

(1.46 MiB) הורד 261 פעמים