בביאור הדין המובא בשם אביי בגמ' מנחות דף סו ע''א 'מצוה לממני יומי ומצוה לממני שבועי' נחלקו הראשונים האם הכונה לספירה הנהוגה אצלינו המסכמת כל יום את מנין הימים והשבועות, או שאין הכונה אלא לספירה נוספת חד שבועית בסיום כל שבוע. אך לא מצאתי מי שיאמר שהכונה לספירה חד שבועית בתחילת השבוע, וזאת, על אף שהספירה היומית נוהגת בתחילת היום ולא בגמרו, ואף הספירה השבועית היא בתחילת היום השביעי ולא לאחר שכלה שבוע 'תמים'. וכן בספירת השנים לגבי שמיטין ויובלות המוטלת על חכמי בית הדין מצאנו שהיא מתקיימת בתחילת השנה [אם כי אף שם ספירת השמיטין אינו אלא בגמר השבוע ולא בתחילתו].
אני רוצה להסביר ולומר שההגיון העומד מאחורי הבדל זה הוא, שבעוד 'יום' הוא דבר קבוע ומוסכם המתחיל בנקודת זמן מסוימת ומסתיים בנקודת זמן אחרת, יש אפשרות להגדירו כדבר אחיד ובלתי מורכב, ולכן אפשר לספור מיד בתחילתו כי הוא עומד עתה ביום השני או השלישי לספירה. השבוע שאינו קבוע ולעתים יתחיל ביום א' ולעתים ביום ב', על אף שמשך זמנה שוה תמיד, אי אפשר להגדירו כאחיד שיוכל לעמוד בתחילתו ולספור 'השבוע שבוע אחד לעומר'.
ורק לאחר שיעברו שבעת הימים יוכל לסכם שעתה כלה השבוע הראשון לעומר.
גם השנה מעצם היותה שוטפת ועוברת מתאריך לתאריך חשובה כולה כגוף אחד שאפשר לספרה מיד בתחילתה, והשמיטה מאחר ואין היא נקבעת לפי חישוב מתחילת מנין השנים אלא רק מאחר הכיבוש בארץ, ואף לאחר מכן בעת גלות ישראל מארצם אין היא מתקיימת לכמה שיטות, שוב דומה היא לחברתה הקטנה - שבוע הימים ואי אפשר אלא לסכם בהגיעה שעתה עברו עלינו שבע שנים.
על פי זה, ריב''ז שטען כלפי הצדוקים שהפסוק 'וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' שבע שבתות תמימות' מתייחס למצב בו חל יום טוב ראשון של פסח להיות בשבת, ואילו הפסוק 'תספרו חמישים יום' מתייחס למצב שונה בו חל החג בחול, אך מסכים הוא לדעתם שהמונח 'שבת' אינו אלא בשבוע המתחיל ביום א' ונגמר בשבת [כמבואר ברש''י מנחות סה ב ד''ה חמישים יום], וכפי העולה מסוגיית הגמרא בהמשך [שם סו א] מתעלם הוא מדעתו של אביי ד'מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי' - יתכן שלדעתו מצות ספירת השבועות הוא ביו''ט שחל להיות בשבת שאז סופרים בתחילת כל שבוע 'השבוע שבוע... לעומר', ואילו ביו''ט שחל להיות בחול מונים בתחילת כל יום 'היום יום... לעומר'.
ורק לשיטתנו שבכל שנה יש מצוה למנות בין שבועות ובין ימים הוכרחנו לחלק ולומר שספירת השבועות אינו אלא סיכום בשונה מספירת הימים.
כתבתי בפשטות שהיות והשבוע אינו אחיד אלא מורכב מימים שוב אין אפשרות לספרו כחטיבה אחת אלא לכל היותר יתכן לסכמו בסופו, אך יש צד לומר שאף שבתחילת השבוע אין להסתכל על הימים הבאים כחטיבה אחת, אך לאחר שכבר חלפו הימים יתכן להחשיבם 'במבט לאחור' כיחידה אחת.
ההבדל בין שני מהלכים אלו הוא, האם אני מחשיב את הסופר ביום השביעי 'שהם שבוע אחד לעומר' כסופר את השבוע ואם כן נחשב הוא שמן היום הראשון ספר את השבוע [וכמו מי שסופר בסוף היום לכמה שיטות, ובסוף הלילה לכל הדעות - נחשב הוא כסופר את כל היום], ולפי זה הוא בעצם יכול לזנוח את הימים ולספור בנוסח אחר: השבוע - שבוע אחד לעומר [זהו המהלך השני]. או שאינו סופר את השבוע עצמו מאחר ואין כאן יחידה הנקראת 'שבוע', אלא הוא מסכם את הימים האחרונים שלפיהם כבר חלף משך זמן של שבוע אחד מעת קצירת העומר [זהו המהלך הראשון].
הסברא נוטה לצד השני [שבסופו של דבר אפשר להסתכל על השבוע במבט לאחור כיחידה אחת], שהרי כיון שמצוה למנות ימים ומצוה למנות שבועות למה נגרעו הימים הראשונים ממצות מנין השבועות, אך בכל זאת אני משער שמנהגינו כדעת הראשונים המחייבים סיכום יומיומי מעת גמר השבוע הראשון של שבועות וימים מיוסד על ההבנה הראשונה. כי מאחר ומנין השבועות אינו דומה למנין הימים, שהימים הם יחידות מוגדרות שאפשר לספרם כל אחד לעצמו והשבועות הם יחידות שאינם מוגדרות ואפשר לכל היותר לסכמם, מנין לנו להבדיל בין שבעה וארבעה עשר ימים לבין שמונה ותשעה ימים שרק נסכם בחלוף שבוע עגול, הרי יש אפשרות לסכם כל יום את מנין השבועות!
ואילו למהלך השני שיש שבע יחידות של 'שבוע', אין טעם בספירה יומיומית של השבוע כמו שאין צורך בספירת הימים להזכירו כל שעה.
[ושיטת הריב''ז ולהבדיל אא''ה הצדוקים היא, ששבוע שאינו מתחיל ביום א' אי אפשר להגדירו כיחידה אחת אף במבט לאחור, ולא רצו לחדש שספירת השבועות שונה היא במהותה מספירת הימים. ולכן הוכרחו הצדוקים לקבוע שהשבועות תחלתם תמיד ביום א', לעומתם ריב''ז קבע מחמת כן שספירת השבועות אינה שייכת אלא ביום טוב שחל בשבת בעוד כשחל בחול אינו נוהג אלא ספירת ימים בלבד.]
אשכולות קשורים:http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=28&t=27021
http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=28&t=27019